"אם פרשת הבקבוקים נכונה - זו עבירה מובהקת ואפילו בוטה"

שתי נשים ו-22 גברים - כך נראית תמונת השותפים הבכירים במשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל. בפורום של "גלובס DUN'S 100", שהונחה על-ידי עורך "גלובס", חגי גולן, נשמעו טענות קשות, לפיהן ישראל הופכת לקרקע לא פורייה לעסקים, למדינה שהלך-הרוח בה מגלם תחושת "אנטי" לבעלי הון, לפוליטיקאים ולמצליחנים - ומנגד תחושת אי-אמון, מהולה בכעס, של חלק מאלה כלפי העם היושב בציון.

אם יש אמת כלשהי באבחנה בין ישראל של מעלה לישראל של מטה, הרי שעו"ד אלי זהר, ראש משרד גולדפרב-זליגמן, המשרד השלישי בגודלו בישראל, ביטא בגילוי-לב את הכעס שחשים ב"ישראל עלית".

לדבריו, "החברה בישראל רודפת את מנהיגיה ושונאת את מצליחיה. הפער החברתי יוצר איבה כלפי כל מי שהצליח, כלפינו - אלה שיושבים בחדר הזה - כי אנחנו הצלחנו. רשויות האכיפה צריכות לקחת בחשבון את המצב שנוצר - בישראל ישנו מצב של חברה שונאת-כל".

הדיון עסק בתחילה בשחיתות השלטונית הגואה ובמשקל שמייחסת העיתונות דווקא לפרשת הבקבוקים של אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו. עו"ד זהר, שמשמש כסנגורו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, התייחס לחשדות בקשר למעונו של ראש הממשלה המכהן, בנימין נתניהו.

"מצד אחד, ההתעסקות בפרשה מוגזמת; מצד שני, היא באה באיחור - מאוד אופייני למטוטלת שמאפיינת את מה שקורה פה", אמר עו"ד זהר. "העובדה שהדיון הזה מתעורר כרגע נוגעת לטענה שישנו צורך לפני הבחירות לדעת מה הן העובדות בקשר לפרשת הבקבוקים. כבר ב-2013 היה צורך לבדוק את ההתנהלות הזאת".

עו"ד זהר הוסיף כי "לא היה צורך לעכב דוחות, ובכך נעשה פה דבר שלא נעשה כלפי ראשי ממשלה אחרים. הסיטואציה שנוצרה בימים האלה היא קטסטרופלית, בגלל שזה לא נחקר בזמן; אבל אם הסיפור נכון - דהיינו שבית ראש הממשלה קנה בקבוקים, והפיקדון נכנס לכיס פרטי של אשת ראש הממשלה - זאת עבירה מובהקת ואפילו בוטה".

הגזמה או חובה מצפונית

עו"ד זהר ציין כי קיים מידע חדש, שלדבריו עשוי להתפרסם בקרוב לגבי עלויות מעון ראש הממשלה תחת כהונתם של ראשי ממשלה קודמים. "הבקבוקים זה סימבול למה שקורה בבית ראש הממשלה. זה סימבול לסיפורים שהתקשורת לא מספרת לנו - הסיפורים של הנסיעות והטיסות והרהיטים בבתים בקיסריה ובירושלים ועוד. ב-24 שעות הקרובות אמור, להבנתי, להיות פרסום על עלויות בתי ראש הממשלה השונים", אמר זהר.

בהמשך התייחס זהר ברמיזה ליחס מפלה של גורמי האכיפה כלפי לקוחו וידידו, אולמרט. "הסיפור המכונה 'פרשת ישראל ביתנו' יצא - 'תפס', רשות מקרקעי ישראל - 'תפס', ובעניין של ראש הממשלה (נתניהו - ג'מ') יש יחס אחר. אני האחרון שרוצה להזכיר מה עשה הרגולטור לראש ממשלה קודם".

עו"ד איתן גרינברג, שותף-מנהל במשרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות', אמר בהתייחסו לפרשת הבקבוקים של בית ראש הממשלה, כי "כולנו מבינים שזה מעשה פסול. אבל מערכת הבחירות צריכה להתרכז בנושאים הכלכליים, החברתיים".

לדבריו, "אני לא מפחית מהמעשה (המיוחס לשרה נתניהו לכאורה - ג'מ'), מעשה שמעורר סלידה, אבל השאלה היא מה הנושאים שאנחנו כציבור צריכים לבקש שהתקשורת תציף לשם הדיון. ניתן להגיד שפני מערכת הבחירות כפני החברה - כפני הריאליטי. זה חבל מאוד, וזה מאכזב. לתקשורת יש חובה להסיט את הדיון לנושאים המהותיים במערכת הבחירות".

עו"ד יהודה רוה, ראש המשרד הקרוי על שמו, הסכים עם הדברים וביטא סלידה מסוימת מדרך הסיקור בעיתונות של הפרשה. לדבריו, "יש פה שילוב קטלני בין דמות שמושכת אש לבין יצר המציצנות. אם 46% מהאוכלוסייה עסוקה בצפייה בתוכנית 'האח הגדול', והמדור הכי פופולרי בעיתון, פרט לספורט, הוא הרכילות - זה אומר עלינו משהו, והסיקור באמת מוגזם".

מצד שני, עו"ד רוה אמר כי "אם העמוד הראשון של עיתון 'הארץ' הבוקר עוסק בשאלת הבקבוקים, אז מצבנו מצוין - אין לנו בעיות גדולות יותר. נכון שאם שרה נתניהו עשתה את המעשים - צריך לחקור את זה, אבל יש פה הגזמה. צריך לזכור שבוחרים ראש ממשלה ולא אשת ראש ממשלה".

עו"ד שרית מולכו, שותפה בכירה בש.פרידמן ושות' (ואחת משתי הנשים הבודדות בפורום), חלקה על חבריה. לדבריה, "בשנת 1977 התפטר ראש ממשלה (יצחק רבין - ג'מ') בגלל שאשתו פתחה חשבון בנק אסור, והיה פה יועץ משפטי (אהרן ברק - ג'מ') שהסביר לו שאי-אפשר לטאטא את זה מתחת לשטיח רק בגלל ש'מדובר באשתו'".

עו"ד מולכו אף יצאה להגנה על התקשורת ואמרה כי לדעתה, "התקשורת היום היא בעצם המצפון הציבורי שלנו. פעם אנשים פעלו לפי המצפון של עצמם, היום נותרת רק השאלה אם מעשה הוא חוקי או לא חוקי, וגם כשזה לא חוקי, ואין סנקציה - אז עושים. אין לי ביקורת על התקשורת היום - נדמה לי שהמוסר נתון בידיה".

עו"ד מוריאל מטלון, השותף המנהל במשרד גורניצקי ושות', ציין כי יש להפנות את מוקד תשומת-הלב בפרשה דווקא להתנהלותם של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ומבקר המדינה, יוסף שפירא. "מה שמדאיג מאוד הוא הטיפול על-ידי הרגולטורים. התחושה שלי היא ששומרי הסף הפכו להיות חוסמי הסף. ב-1977 היועמ"ש גרם לרבין להחזיר את המנדט מיד. העיסוק של התקשורת צריך להיות פחות בנושא הבקבוקים ויותר בהתנהלות של היועמ"ש והמבקר, שפועלים רק תחת לחץ ציבורי. הם מנסים לגלגל את הכדור אחד למגרש של השני".

עו"ד דודי תדמור ממשרד תדמור ושות' ופרופ' יובל לוי ושות' ביטא סלידה מהניסיון העקבי של בכירים הנחשדים בעבירות שנעשו בביתם לכאורה לגלגל את האחריות לפתחה של בת זוגם. "יש פה שאלה של מעמד האישה - הסיפור של חשבון הדולרים של משפחת רבין הוא דוגמה מצוינת למה שהיה ואיננו. מאז ישנו פטנט - שכשיש בעיה, מעמידים לדין את האישה. יש לך עובד זר בלתי חוקי בבית? מעמידים לדין את האישה. לא חשוב אם מדובר בסיפור של ראש ממשלה ושר ביטחון לשעבר (ברק - ג'מ'), של יועמ"ש מכהן (וינשטיין - ג'מ') או של ראש הממשלה המכהן. לדעתי, כשמעסיקים בן אדם - מעסיקים אותו כל בני הבית".

"הרתעה מפני השקעה"

בהמשך הדיון שאל העורך הראשי, חגי גולן, על היחס לבעלי ההון בישראל. עו"ד איילת גולומב-פלנר, השותפה המנהלת במשרד אגמון-רוזנברג הכהן ושות', קישרה בין נושא היחס לבעלי ההון לבין היחס לבכירי השלטון.

"הבעיה שיש במדינה היא בעיה של אמון. אין אמון של האזרחים ברגולטורים, באנשי העסקים ובחברי הכנסת, ולחלק מהאחרונים אין אמון בציבור", אמרה עו"ד גולומב-פלנר. "במידה מסוימת החשדנות של הציבור מוצדקת, אך עודף רגולציה מביא לזה שאנשים מפסיקים לנהוג בצורה נכונה מתוך צו פנימי. זאת שאלה יסודית שקשורה גם לחינוך, לערכים. וגם בעניין החינוך - חלקנו שולחים את ילדינו לבית ספר פרטי - למה? כי אין לו אמון בבתי הספר של המדינה. הטרגדיה האמיתית היא שאבד האמון ההדדי בחברה הישראלית".

עו"ד גיל אוריון, שותף בכיר בפישר-בכר-חן-וול-אוריון ושות', קישר את הדברים לפסיקתה של המחלקה הכלכלית החדשה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ולמה שהוא מכנה "הגנת היתר של בית המשפט על בעלי מניות המיעוט בחברות ציבוריות".

לדבריו, "מצד אחד, זה בית משפט שהוכיח את היכולת לעשות דברים אחרת בעולם המשפט הישראלי מבחינת יעילות ומקצועיות. מצד שני, ישנה אג'נדה - מגמה של הגנת יתר על הציבור, על בעלי מניות המיעוט. במהלכים כמו מיזוגים, חלוקת דיבידנדים, הצעות רכש - יש חשש מתמיד מהתערבות של בית המשפט. צריך לזכור שבעלי הון הם כוח מניע, וההתערבות השיפוטית היא מוגזמת בעיני ופוגעת בכלכלה".

עו"ד מאיר לינזן, השותף המנהל של משרד הרצוג-פוקס-נאמן, התייחס אף הוא לאווירה השלילית של הציבור הישראלי כלפי בעלי ההון בישראל. "הביקורות על בעלי ההון בישראל לגיטימית, כשמסתכלים על כל מקרה לגופו, אך המכלול של הביקורת הוא שיוצר רתיעה מהשקעה בישראל", ציין. "יש בישראל כלכלה שמנותקת יחסית מהרגולטורים - כלכלת הטכנולוגיה - שם נראה את המשך הצמיחה, אבל בתחומים ריאלים כמו הגז, התעשיות - בעסקאות גדולות - בכל אלה יש סיכוי גדול לתביעות נגזרות וייצוגיות, ואני חוזה בשל כך שישראל תהפוך למדינה לא פופולרית בקרב משקיעי חוץ. אני חוזר ואומר - כל עניין לגופו אולי מוצדק, אבל ההצטברות היא שיוצרת הרתעה מפני השקעה".

עו"ד גיורא ארדינסט, ראש משרד ארדינסט-בן-נתן ושות' הוסיף כי "לעתים אנו רואים פגיעה בציפייה לגיטימית, שנובעת בין היתר מחזירות - היו גופים שעשו מעשים חזיריים בבחינת מה שלא אסור לפי חוק - מותר. הדברים האלה עברו בהצבעות של המוסדיים בחברות הציבוריות ולעתים אפילו עם מחיאות כפיים מצד העיתונות ברקע. אני מדבר על העבר כמובן, הרי היו שנים שהתייחסו לבעלי ההון כבני אלים. כעת יש ריאקציה לדברים האלה. יש לקוות שנדע להבדיל בין אלה שנותנים לחברה ולכלכלה ערך, לבין אלה שעושים לביתם על גב הציבור בצורה לא לגיטימית".

איזו לשכה?

לקראת סוף הדיון שאל עורך "גלובס", חגי גולן, את חברי הפאנל על הרלוונטיות של לשכת עורכי הדין בעת הנוכחית. למשמע השאלה השתרר שקט לרגע בחדר. "איזו לשכה?", שאל עו"ד יעקב ישראלי, יו"ר ועדת הניהול בשבלת ושות', ושבר את הקרח למשמע פרצי צחוק מאופקים.

עו"ד ארז אהרוני, שותף מנהל במשרד זיסמן-אהרוני-גייר ושות', ביטא תחושה של רבים. לדבריו, "אם נעשה פה סקר ונראה שיושבים פה 20 ומשהו ראשי המשרדים הגדולים - נגלה שרובינו לא פעילים בלשכה. העובדה הזו מדברת בעד עצמה. אנחנו מצביעים ברגליים".

 משתתפי הפאנל