הטכנולוגיה תשתלט על האדם? "הכול אפשר למחשב במוח"

לפני שמלצר מגיע כדי לקבל את ההזמנות שלנו, אני שואל את דמיס חסאביס (Demis Hassabis) אם העבודה שלו תוביל להשמדת המין האנושי. מסעדה קנטונזית יוקרתית במרתף ברחוב צדדי במרכז לונדון היא אולי לא המקום הטבעי לשאלות אפוקליפטיות, אבל הנושא עולה על הפרק מפני שחסאביס הוא האיש שבעתיד הלא רחוק יוכל להשיק את היצירה החזקה ביותר של המין האנושי: בינה מלאכותית.

חסאביס בן ה-38, מלומד מודרני, היה במהלך חייו גאון שחמט כבר בילדותו, מתכנת-על, ממציא משחקי וידאו וחוקר מוח. לפני ארבע שנים, הניסיון שהוא צבר הוביל אותו להקים את DeepMind, חברת בינה מלאכותית (AI), שהמטרה שלה, לדבריו, היא לבנות "מכונות חכמות".

יש שחושבים שזוהי אוטופיה - עולם שמסתייע בעזרים דיגיטליים סופר-חכמים שפותרים את הבעיות הדוחקות יותר של האנושות, ממחלות עד שינויים אקלימיים. אחרים מזהירים מפני יום הדין, שבו רובוטים יהיו מודעים למגבלות בני האנוש, ויקומו על יוצריהם בלי רחמים.

חסאביס, במשקפיים עם מסגרת שחורה, מכיר היטב את המסעדה, שהצבע העיקרי שלה שחור והתאורה מינימלית. הוא הביא לכאן את אנשי גוגל, בסדרת הפגישות שהובילו את ענקית החיפושים לקנות לפני שנה את החברה הצעירה שלו ב-400 מיליון ליש"ט. גוגל מהמרת שחסאביס יוכל לחשוף את סודות המוח האנושי.

"יתכן בהחלט שיש כמה דברים ייחודיים למין האנושי", אומר חסאביס, "אבל במונחי בינה או אינטליגנציה, זה לא נראה סביר. במוח אין שום דבר שאי אפשר למחשב". במילים אחרות, המוח הוא מחשב כמו כל מחשב, ולכן אפשר לשחזר את פעילותו. תכונות שנחשבו ייחודיות לבני אנוש - דמיון, יצירתיות ואפילו מצפון - יכולות להיות רק סוג של תכנות מתקדם.

אולי הדרך הטובה ביותר להבין מה עושה DeepMind היא לצפות באחת המצגות המשעשעות של חסאביס ביוטיוב. הוא מציג שם את הטכנולוגיה של AI ואיך היא יכולה לשחק משחקי וידאו מסורתיים כמו "פולשים מהחלל". בהתחלה, הטייס של המכונה חסר אונים, אבל אחרי כמה שעות הוא כבר יורה טילים על המטרות שלו בדייקנות בלתי רגילה.

כפי שהווידאו מדגים, המכונה לומדת, מסתגלת ואחר כך פותרת בעיות מהר יותר וטוב יותר מכל בן אנוש. אבל חסאביס אינו מתעניין בבניית מכונה שתהיה טובה במשחקי מחשב. השאיפה שלו היא ליצור מערכות AI "כלליות", שמשתמשות במידע "בלתי מובנה" מן הסביבה שלהן כדי לקבל החלטות ותחזיות עצמאיות, כמו בני אדם.

אי הוודאות טמונה בשאלה אם היצורים הללו של הבינה המלאכותית יונעו על ידי תשוקה להנחות ולעזור לנו, או שהם פשוט יתעלמו מאנשים כפי שאנחנו מתעלמים מגאדג'טים ישנים שכבר עשו את שלהם. בווידאו ביוטיוב, חסאביס גם מתאר איך מחשב ה-AI שלו מתאגרף, ואחרי כמה שניות של התגוששות, דוחק את יריבו לפינה והולם בו עד לכניעה. הקהל צוחק כאשר חסאביס מסביר שהמחשב "מנצל בצורה חסרת רחמים את החולשה של המערכת שהוא איתר". יכול להיות שזו גם אנלוגיה למציאות: הפיזיקאי סטיבן הוקינס כתב בשנה שעברה שבינה מלאכותית תהיה "האירוע הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית, אבל לרוע המזל אולי גם האחרון בהיסטוריה".

חסאביס טוען שאנחנו קצת מקדימים את הזמן. "זה רחוק מאוד בעתיד מסוג הדברים שאנחנו עושים כעת, שהם משחק פינג פונג או אטארי", הוא אומר. "אני חושב שבעוד ארבע, חמש ועשר שנים תהיה לנו הרבה יותר אינפורמציה על מה שהמערכות האלה עושות, על סוג המחשוב שהן יוצרות, על איך לקבוע את היעדים הנכונים. לפי שעה, אלו הם סיפורי מדע בדיוני. נכון, אין ספק ש-AI הולכת להיות טכנולוגיה אדירה. זו הסיבה שאני עובד עליה. יש לה את הכוח לספק התקדמות מדהימה למין האנושי".

מוקדם מדי, אם כן, לחשוש מפני מלחמה עם צבא רובוטי יעיל? "בתוכנית המחקר שלנו אין שום דבר שמדבר על 'תודעה מתוכנתת'", הוא אומר כאשר המלצרית מגיעה אלינו.

תוכנית אפולו לבינה מלאכותית

אמו היא סינית-סינגפורית ואביו בא ממשפחה יוונית-קפריסאית. הוא גדל בצפון לונדון, קרוב למגוריו הנוכחיים עם אשתו ושני ילדיו. בגיל 13 הוא היה אמן שחמט. משחקים תמיד ריתקו אותו, והוא היה מתחרה קבוע ב"אולימפיאדת ספורט המוח", שהמארגנים שלה מתארים אותו כ"כנראה הגיימר הטוב ביותר בהיסטוריה". כשהוא התעייף ממשחקים, הוא התחיל להמציא אותם. בגיל העשרה הוא השתתף ביצירת "פארק שעשועים", משחק הווידאו שהפך לפולחן של גיימרים בני הדור הקודם.

ב-1994 הוא הגיע ללימודי מדעי המחשב באוניברסיטת קיימברידג', אך לא התרשם מההוראה שהתמקדה בבינה מלאכותית "צרה", שהסתמכה על תוויות שנתנו מתכנתים לנתונים כדי שהמחשבים יוכלו להפיק מהם מידע. "אני זוכר היטב הרצאה אחת, שבה אמרתי לחברים שישבו סביבי, 'אנחנו לא צריכים להקשיב לזה, הם שוטפים לנו את המוח'. אמרתי את זה בקול קצת רם מדי, והמרצה הקים אותי ואמר לי, 'אם אתה חושב שאתה יודע הכול, אתה לא צריך לבוא לכאן'". חסאביס אכן יצא מאולם ההרצאה.

בערך באותו זמן, בגיל 18, הוא החליט להקים את DeepMind, חברת הזנק למחקר טכנולוגי. חסאביס אומר שאפילו אז הוא היה מודע לכך שזו תוכנית ל-20 שנה. תחילה הוא יצטרך לצבור את הניסיון שנחוץ להקמת חברה כזו. לכן, ב-1998, הוא הקים חברה למשחקי וידאו, Elixir Studios, כדי להתחיל להכשיר את עצמו לעולם העסקים. ב-2005 הוא חזר לאקדמיה, בגיל 28, ללימודי דוקטורט בנוירולוגיה קוגניטיבית ביוניברסיטי קולג' בלונדון. עבודת התזה שלו התמקדה בהיפוקמפוס, האזור הצדי של המוח שחיוני לניווט, אזכור מידע וראיית אירועים עתידיים בדמיון.

הוא בחר במסלול ההכשרה הארוך הזה, הוא מסביר, כי הוא רצה ללמוד את הלקחים שהפיקו הגיבורים שלו, כמו צ'רלס בביג' (1791-1871), הגאון האנגלי שהגה לראשונה את המחשב המתוכנת. "בביג' (Babbage) הוא אחת הדוגמאות הטרגיות ביותר", אומר חסאביס. "הוא חשב על מחשבים מאה שנים לפני זמנם. המכונה שלו עבדה, אבל הוא מעולם לא זכה לראות אותה מיוצרת".

עם ההגנה של גוגל, חסאביס צפוי כנראה לחמוק מגורלו של בביג'. DeepMind התרחבה לכ-100 עובדים. שלא כמו חברות הזנק צעירות רבות, הגיל הממוצע שלהם הוא כ-35. רבים מהם הם בעלי תואר דוקטור אחד לפחות. משרדי DeepMind בלונדון הם "קצת יותר מתוחכמים" מאלו של גוגל. בניגוד לגוגל, האווירה אינה של ישיבה על פופים וקרנבל. יש שם "ספות רציניות לחשיבה רצינית".

כפי שנאס"א תכננה בשנות ה-60 להנחית אדם על הירח, חסאביס אומר שהוא מתכנן ליצור "תוכנית אפולו לבינה מלאכותית" על ידי יצירת ארגון שיאויש במוחות המבריקים ביותר על פני כדור הארץ. "בחברת סטארט-אפ רגילה, רק אחד החוקרים הבכירים הוא מישהו שאתה בונה סביבו חברה שלמה", הוא אומר.

אבל איך מנהלים קבוצת אנשים כזו? חסאביס אומר ש"אתה לא יוכל רק לומר, 'אני המנכ"ל, ולכן אתם תעשו כך וכך'. צריך להוביל על ידי דוגמה ומתן כבוד לעבודה שלך. זאת לא הסיבה שעשיתי את התואר השלישי, אבל כדי להוביל צוות כזה, אני צריך איכויות אקדמיות". לשם שינוי, הוא מתקשה להסביר את עצמו. אני מנסה לעזור ואומר "אתה צריך כישורים שאי אפשר להתווכח איתם?". "זו ההגדרה הנכונה", הוא משיב.

המרק שלנו מגיע, ואני תוהה בקול רם אם המשימה שלו יותר אישית מכפי שהוא רוצה להודות. כמה מזה הוא מאמץ להבין את הראש המיוחד שלו עצמו? הוא מקרב את פניו לצלחת, מרים את הכף, לוגם בנחת, ואומר: "אם תיקח ילד די מחושב ועסוק בהתבוננות פנימית, ותאמן אותו בצורה מקצועית מגיל 4 עד 13 לשחק שחמט עם מבוגרים ורבי-אמנים, אין לילד ברירה אלא לחשוב הרבה על מה שעושה המוח שלו כשהוא מחליט על המהלכים במשחק".

"אתה מנסה לשכלל את המנגנון הזה כי אתה מנסה להשתפר בשח. שח הוא תהליך של שיקול דעת קיצוני. אתה מתכנן במודע את הכול, ולכן זה משחק כל כך מדהים. הוא באמת מעודד אותי עם סוג החשיבה והמוח שלי, לחשוב הרבה על מה זאת אינטליגנציה".

אבל, הוא אומר, בניגוד לאמני שחמט, תשומת-הלב שלו נמשכה במהרה לדברים שמעבר ללוח המשחק. בגיל שמונה הוא קנה מחשב ספקטרום בכספי הזכיות שלו בתחרויות השח, והתחיל לתכנת. "הבנתי שהמכונה הזו היא המשך של המוח, באותו האופן שמכוניות מאפשרות לנו לנוע מהר יותר, ומטוסים מאפשרים לנו לטוס. המחשבים מגבירים את עבודת המוח שלנו באותו אופן".

מסקרנת אותו גם האינטראקציה האנושית. מסיבה זו הוא אוהב לשחק פוקר, ואולי שלא במפתיע, הוא זכה באלפי דולרים בתחרויות מקצועיות. "הרבה שחמטאים לא טובים בפוקר", הוא אומר. "בשח, אם אתה עושה את המהלכים הנכונים, אתה מנצח. אבל החיים הם יותר כמו פוקר מאשר שח, מפני שיש בהם דברים בלתי חזויים ובלתי נראים שאי אפשר לתכנן. אנחנו מנסים לבנות משהו שיכול לחזות בחינניות את הלא חזוי. זה הרבה יותר כמו פוקר".

חסאביס מתלונן אגב כרסום צלעות חזיר שתהליך האכילה גוזל יותר מדי זמן, ולא היה אכפת לו אילו היה עליו להסתפק ב"שפורפרות של פסטה". "אני אוהב לאכול כחוויה", הוא אומר, "אבל אכילה יומיומית? היה טוב אם היה משהו יעיל יותר". מתוך נימוס אני משאיר בקערית שניים-שלושה דים סאם. הוא משאיר הרבה יותר.

מי ישמור על האתיקה?

אני שואל למה הוא החליט למכור את החברה שלו לגוגל. ל- DeepMind היה הרבה כסף בבנק, כולל מימון מפיטר תיל, המממן המשמעותי הראשון שהיה לפייסבוק, ואלון מאסק, המנהל של חברת טיסות החלל המסחריות SpaceX (ומכונית החשמל טלסה). חסאביס אומר שלפני הצטרפותו לגוגל, הוא דאג לכמה תנאים שיבטיחו שהחברה שלו תישאר אוטונומית-למחצה מהבעלים שלה. DeepMind נשארה בלונדון ולא עברה לעמק הסיליקון. היא גם מקימה "מועצה אתית" - כעת הוא מראיין פילוסופים ומומחים - שיחליטו איך אפשר להשתמש בטכנולוגיה. לדוגמה, המועצה הזו תפסול שימוש צבאי בבינה מלאכותית.

"כל הטכנולוגיות הללו הן נייטרליות במהותן", הוא מסביר, "אבל הכול תלוי איך משתמשים בהן. אנחנו צריכים להיות בטוחים שאנחנו מבינים איך אנחנו משתמשים בהן, ולהשתמש בהן בדרך הנכונה. אני לא רוצה שהן יהיו נייטרליות, אלא שהן יהיו טובות".

בסופו של דבר, חסאביס צריך לדווח לממונים עליו, מנהלי גוגל. האם להישאר עצמאי לא היה מבטיח שליטה טובה יותר ביצירה שלו? "לא היתה לי כוונה למכור את החברה", הוא אומר. "רציתי שנבנה בעצמנו חברה כמו גוגל. אבל לפני כמה שנים הבנתי שניסיון לבנות AI ובמקביל לבנות חברה של מיליארדי דולר בו זמנית הוא כנראה בלתי אפשרי. אצטרך לעשות את זה או את זה. המחקר חשוב לי הרבה יותר".

"לארי (פייג', מנכ"ל גוגל) שכנע אותי כשאמר לי, 'אני הקדשתי 15 שנים לבנייה של גוגל. זה היה קשה. היו הרבה דברים שהיו צריכים לקרות, גם במזל וגם בתכנון. למה שלא תנצל את כל התשתית והעבודה הקשה שלנו ותחסוך לך את כל אלה, כדי שתוכל להתרכז במשימה שלך?'. חשבתי על זה הרבה, ולא היה לי טיעון נגדי חזק".

התועלת לגוגל ברורה. טכנולוגיה של DeepMind תהיה כלולה במוצריה, אומר חסאביס. למשל, לעזור למשתמש בחיפוש שלו. קל גם לראות שימושים מתקדמים יותר, כמו בינה מלאכותית ברכב הנוהג את עצמו של גוגל, או פיתוח המוח של הרובוטים שמיוצרים כיום ב"גוגל אקס", חטיבת הטכנולוגיות המתקדמות של החברה.

מה מניע אותו? האם זה כסף? העסקה עם גוגל הניבה לחסאביס שלל אישי של כ-80 מיליון ליש"ט, לפי הדיווחים. הוא טוען בצורה משכנעת שלהיות עשיר לא מעניין אותו במיוחד. "חשוב להיות עם כסף כי זה משחרר אותך לעשות את הבחירות הנכונות בדרך ליעד שלך, אבל כסף לא צריך להיות יעד בפני עצמו".

אולי המורשת שלו היא מה שמניע אותו? אחרי הכול, אם הוא יהפוך לאב הרשמי של הבינה המלאכותית, חסאביס יהיה גיבור כמו המתמטיקאי בביג', או אלן טיורינג, מפענח הצפנים הבריטי שבנה את המכונה שפיצחה את הקוד הנאצי אניגמה במלחמת העולם השנייה.

הוא מהרהר בשאלה הזו כאשר כדור סורבה ירוק מוטל על הכפית שלו. "אתה זוכר ששאלת אותי אם חשוב לי לנצח כשאני משחק שח? זה מאוד חשוב לי מנקודת המבט שלי, של מיצוי הפוטנציאל שלי. מורשת זה דבר חשוב כדי שיום אחד אני אראה שעשיתי משהו משמעותי מספיק עם החיים שלי, ועם טכנולוגיה שתיצור שינוי עמוק לטובה בחברה האנושית".

לפני שאנחנו נפרדים אני שואל כמה זמן ייקח ליצור בינה מלאכותית כללית. מתי המחשבים שלו יוכלו לכתוב בעצמם את התכנות והאלגוריתמים שלהם? הוא אומר שכמו עם בני האדם ועם כל החיים שהיו לפנינו, AI היא דבר שמתפתח באבולוציה. "אנחנו בונים מערכות שיכולות לסדר את עצמן מחדש בדרכים חדשות שעדיין לא תכנתנו מראש. אני לא יודע אם אתה יכול לקרוא לזה כתיבה עצמית של קוד. זה יותר כמו האופן שבו המוח עובד. אפילו השיחה הזו שאנחנו קיימנו כאן שינתה כמה סינפסות בשני המוחות שלנו". הוא צוחק, לפני שהוא מוסיף: "אם אנחנו אוהבים את זה או לא".