בשביל זה הביאו את פיל ג'קסון לניקס?

כנראה שלא כל מאמן אגדי יכול להיות ג'נרל מנג'ר מוצלח; מה הסיבות לכישלון הקולוסאלי של האיש שזכה ב-11 טבעות NBA

פיל ג'קסון / צילום: רויטרס
פיל ג'קסון / צילום: רויטרס

אז המעבר מעמדת המאמן לעמדת הג'נרל-מנג'ר הוא לא כזה טריוויאלי, מה דעתך, פיל ג'קסון?

ההנחה הסמויה מאחורי מינויו של ג'קסון לג'נרל-מנג'ר של הניקס היתה ברורה: אדם שתפקד כל כך טוב בעמדת המאמן, מן הסתם יצטיין גם בעמדת הג'נרל-מנג'ר. העניין הוא, שכמו שאר ההנחות של מר דולן, הבעלים של הניקס, גם הנחה זו שגויה מהיסוד. הניקס פשוט מזעזעים (מאזן 43-10, האחרון בליגה).

נכון, היו שעברו מספסל הקבוצה לכורסת המנכ"ל בצורה חלקה וטובה. רד אאורבך מבוסטון סלטיקס הוא ראש וראשון לחבורה זו. ישנם גם אלה שכבר בתפקיד המאמן משמשים באותה עת גם כג'נרל-מנג'ר, די אם נזכיר כאן את אלכס פרגוסון (למרות שמעולם לא היה מאמן בהגדרה הקלאסית של המילה) וגרג פופוביץ'. אולם, עדיין בניתוח של התפקידים, קיימים הבדלים בולטים מאוד ביכולות הנדרשות ביניהם.

קשה להטיל ספק בכך שהכישלון האמיתי בליגת ה-NBA השנה הוא כישלונם של הניקס. אחרי הכל, פיל ג'קסון לא הובא לניו יורק עבור שכר עתק מובטח למספר שנים על מנת להביא את הבחירה הראשונה בדראפט, כי אם רצה להבטיח את הבחירה הזו לא היה מחתים את כרמלו אנתוני על חוזה מקסימום בקיץ האחרון (למרות שאני מכיר אנשים שיטענו ההיפך, ההחתמה של כרמלו הבטיחה שהניקס תמשיך להיות קבוצה מחורבנת).

אז מה הן היכולות של ג'קסון בתחום האימון, שבינתיים לא מתורגמות בצורה חלקה לתפקיד הג'נרל-מנג'ר בניקס?קודם כל כדאי להבין את התהליך שעוברת הליגה: קבוצות כמו אטלנטה, טורונטו, וושינגטון, גולדן סטייט, סן אנטוניו, דאלאס, ממפיס ועוד מראות שהפרדיגמה השתנתה לחלוטין. בעבר הקבוצה עם השחקן הטוב ביותר בליגה, נחשבה אוטומטית למועמדת ראשית לזכות באליפות, במיוחד אם צורפו אליו עוד שני כוכבי-על. כבר אינדיאנה שקראה תיגר על מיאמי, וכמובן הספרס נטולי כוכבי-העל, הראו שקונספציה זאת לא תופסת. ניתן לבנות כיום מועמדת חזקה לתואר באמצעות הרכבת קבוצה נטולת כוכב-על. יתרה מכך: קליבלנד ואוקלהומה מוכיחות שהרצפט הקודם אינו תנאי מספיק.

לכאורה פיל ג'קסון היה אמור להשתלב היטב במגמה החדשה בליגה, הן הוא האיש שכפה על מייקל ג'ורדן וקובי בראיינט את המסגרת הקבוצתית כתנאי להצלחתם. אך אם בוחנים זאת לעומק, הרי שג'קסון נותר תקוע בתבנית משחק שהייתה נכונה לפני שנים מספר (שיטת המשולש הידועה), בעוד הליגה המשיכה קדימה. תנאי ראשון והכרחי של ג'נרל-מנג'ר טוב הוא לזהות את המגמות החדשות בליגה, יכולת שכרגע לא נראה שנמצאת בארסנל הכלים של ג'קסון.

בנוסף, ג'קסון ניחן ביכולת להוציא את המקסימום מקבוצה של אינדיבידואלים, הוא יודע איך לטפל בצורה שונה בכל אישיות. אין זה פלא שג'קסון הצליח למצות את היכולות של דניס רודמן. אך יכולת זו מיותרת לחלוטין כאשר הוא יושב בכורסת הג'נרל-מנג'ר, ואינו נמצא בקשר יום יומי עם השחקנים.

על פניו, המכנה המשותף בין ג'נרל-מנג'ר לבין מאמן הוא היכולת לזהות כישרון, אך גם כאן מדובר ביכולת שונה לחלוטין. בעוד הג'נרל-מנ'ר נדרש להרכיב פאזל, המאמן נדרש לתזמן את השימוש בחלקים השונים שנתנו לו ביד. ג'קסון ידע היטב לתזמן את הדקות לשחקנים הנכונים, ולהרכיב את ההרכבים הנכונים, אך מעולם לא נדרש להפגין יכולת של מציאת הכישרון הגולמי. ג'קסון הינו מומחה בהוצאת המקסימום משחקני-ל מוכרים, אך מעולם לא נדרש וגם לא הוכיח את היכולת למצוא שחקנים אשר אולי יתפתחו לשחקני-ל או אפילו לשחקנים טובים בהרבה מהממוצע.

בקיצור, אין לנו שום רמז מהעבר של ג'קסון שיכול להרגיע את אוהדי הניקס, בהקשר של סיכוייו לגבור על היכולת המוכחת של דולן לקבור את הקבוצה. מאוד ייתכן שדולן הצליח להחריב עוד יותר את הניקס, אפילו כאשר נזקק לשירותיו של האיש אשר לא ידע כישלון מה הוא, האדון פיל ג'קסון. כמי שמודע ליכולת יוצאת דופן זו של דולן (בכל זאת צריך לתת קרדיט למי שבחר באיזייה תומאס כמשיח), אני כאוהד ניקס לא מוצא עצמי אופטימי לקראת השנים הקרובות.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988