התודות למבקר

הדמון החדש יושב בירושלים, אפור-שיער ורך-דיבור. בין תחביביו, כך מסופר בכתבות הפרופיל אודותיו, חיקוי חתולים - זהו מבקר המדינה יוסף שפירא, והוא כעת, בעבור ראש הממשלה בנימין נתניהו, הדמון הגדול מכולם.

מי היה מאמין שכך יתגלגלו פני הדברים. 3 שנים חלפו מאז אותה ישיבה מביכה של מליאת הכנסת, שבה פעם אחר פעם נתבקשו חברי הכנסת להצביע עבור מבקר חדש שיחליף את מיכה לינדנשטראוס הפורש.

שפירא מן הצד האחד היה מועמדו של ראש הממשלה, של הקואליציה וגם של קדימה שהנהיגה אז את האופוזיציה. מולו התייצב המשנה לנשיא בית המשפט העליון דאז, אליעזר ריבלין.

פעם ועוד פעם נקרא אז נתניהו למליאה כדי להצביע בעבור האיש שלו, אבל הרוב המיוחל לא נמצא. רק בפעם השלישית הצליח המכבש הקואליציוני להביא לבחירתו ברוב הדרוש של האיש האפרורי מבית המשפט המחוזי בירושלים.

רבות כבר סופר על הקריטריונים שבזכותם זכה שפירא במשרתו. על הפינצטה שבאמצעותה נשלף ממשרתו הקודמת, רק בשל אופיו הנוח וההנחה שבניגוד לקודמיו שגילו עצמאות יתרה, בו יוכלו הפוליטיקאים לשלוט. על ארוחת הערב בבית ראש הממשלה, שבה סעד עם בני הזוג נתניהו (השמיע מה שהשמיע והבטיח מה שהבטיח), ואשר רק לאחריה נסללה הדרך למינויו.

ב-3 השנים הראשונות שפירא מילא ללא דופי את כל הציפיות שתלו בו ממניו הפוליטיקאים, ובראשם בנימין נתניהו. את ראש הצוות למלחמה בשחיתות הוא הדיח, את פרסום דוח ביביטורס הוא עיכב, את דוח ההוצאות הוא כמעט מסמס.

עד שבא החודש האחרון ושני הדוחות המיוחדים: האחד שכבר פורסם על ההתנהלות בבתי נתניהו השונים, והשני שצפוי לראות אור בקרוב ויעסוק בכשלי הממשלה בטיפול בבעיית הדיור.

נתניהו מלא טענות כרימון: מדוע דוח ההוצאות פורסם עכשיו ולא לאחר הבחירות, ומדוע לא נכללה בו בדיקה השוואתית של הוצאות ראשי ממשלה בעבר, ומדוע דחוף כעת לפרסם את הדוח על הדיור, ועוד כהנה וכהנה - ושפירא בשלו. אפרוח הביקורת צימח נוצות, חקיין החתולים החל לחשוף ציפורניים.

ככל שגוברת המתקפה עליו מכיוון הבית בבלפור, שפירא מתבצר בעמדתו. לארוחת ערב נוספת בחברתם של בני הזוג הוא כבר לא יוזמן בקרוב. פעמיים ב-40 השנה האחרונות ניצחה מפלגת העבודה בבחירות - ובשתי הפעמים קדם לניצחון דוח מבקר המדינה.

ב-1992 היה זה הדוח השנתי שפרסמה המבקרת מרים בן-פורת, שהאיר אז כמה פינות אפלות בהתנהלות שלטון הליכוד, והפך את הסיסמה "מושחתים נמאסתם" לקריאת הקרב שהובילה למהפך. ב-1999 פרסם המבקר אליעזר גולדברג את הדין וחשבון על אירוע "אסון צאלים", שקבע כי אהוד ברק לא הפקיר פצועים בשטח וסלל עבורו את הדרך לניצחון בבחירות.

מוקדם עדיין להתנבא כיצד יסתיימו הבחירות האלה, אך אם מפלגת העבודה תנצח בהן, יוכלו שם לכתוב את הספר: בדרך לבלפור עוברים אצל המבקר. או אולי מתבקש בעצם לומר: פעם שלישית, גלידה פיסטוק.

בעוד שפוטנציאל הנזק שנושא עימו דוח ההוצאות שפורסם בשבוע שעבר, על גילוייו המביכים והיבטיו הספק פליליים, כבר ברור לכול, שכדאי להתעכב עכשיו דווקא על הדוח שצפוי לראות אור בשבוע הקרוב.

אחת הטענות העולות כלפי קמפיין המחנה הציוני מרגע שהחל מסע הבחירות, נוגעת לחוסר יכולתם להכתיב סדר יום. הם - בעבודה - מנסים למקד את השיח בכלכלה וביוקר המחיה, אבל ראש הממשלה במעשיו ובנאומיו עושה באג'נדה כרצונו.

דוח הדיור הבא עלינו (לטובה או לרעה) אמור לעשות לסדר היום הציבורי את מה שהרצוג, לבני ותועמלניהם, לא עשו עד היום. הנה כי כן יש מבקר בירושלים. לפחות דבר חדש אחד למדנו במערכת הבחירות הזו.

■ הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10.