החלטה טובה, נימוק גרוע

בעיניי, הסדרה על רוז פיזם בערוץ 1, ששידורה בוטל, כמוה כפורנוגרפיה

רוני רון מארי פיזם  / צלם: פול ראובן קסטרו מעריב
רוני רון מארי פיזם / צלם: פול ראובן קסטרו מעריב

"רוז" - היה אמור להיות משודר הערב (ג') ב-21:00 בערוץ 1

אני מודה ששמעתי על החלטת בית המשפט בעניין הסדרה על רוז פיזם ברגשות מעורבים: מצד אחד שמחתי על ששידורה נמנע - ומצד שני לא יכולתי שלא לנוע בחוסר נוחות אל מול התערבות בית המשפט במה שנראה או לא על המסך, אבל בעיקר מול עילת ביטול השידור: החשש לפגיעה בפרטיותה של האם הרוצחת מארי פיזם.

אז למה רווח לי בכל זאת, על אף שאני מעריך מאוד את פועלו הטלוויזיוני של יוצר הסדרה, דרור מורה? כיוון שבעיניי מדובר בפורנוגרפיה: הצורך החולני שלנו לשמוע כל פרט קטן מעבר לעובדות הידועות: על ילדה קטנה שהוכתה או נחנקה למוות, נארזה בתיק והושלכה לירקון. מה עוד דחוף לי, כצופה מבועת ממילא, לשמוע עכשיו?

מבחינה "אזרחית" אני שותף מלא לטענתה של רשות השידור שלפיה זכות הציבור לדעת גוברת על זכותה של הרוצחת לפרטיות, אבל יחד עם זאת, רווח לי כתוצאה מההחלטה ההפוכה של בית המשפט: אני שמח על שלא ניתנה לי האפשרות לדעת מה אני "מפסיד".

לחמם ולהגיש

טקס האוסקר ערוך ומתורגם, יום ג' ב-21:30 בערוץ yes1; ב-22:00 בערוץ הוט גולד

לכאורה זה אמור היה להיות מוצר מושלם: קחו את טקס האוסקר, זקקו ממנו את רגעי השיא, השאירו על רצפת חדר העריכה את הפרסים לאפקטים מיוחדים ולסרטים תיעודיים - והנה קיבלתם את השמלות הכי יפות, הפרסים הכי חשובים, נאומי התודה הכי מוזרים וכמובן - ניל פטריק האריס בתחתונים.

הבעיה היא שגם תחרויות בתחום התרבות, קצת כמו תחרויות ספורט למשל, מאבדות את טעמן המיוחד מרגע שנודעו התוצאות, כך שטקס האוסקר שישודר הערב הוא "טרי מהמיקרוגל".

שובו של הג'יי-די

"סלינג'ר", יום ג' 22:00, ערוץ yes דוקו

ג'יי.די סלינג'ר, מחברו של אחד מספרי המופת של כל הזמנים, נחשב תמיד לדמות אניגמטית, עוף מוזר אפילו בין סופרים שכל אחד מהם טיפח, במשך השנים, מוזרות קטנה משלו.

ג'ון קיוזאק, גם הוא "עוף מוזר" בזכות עצמו בנוף השחקנים של הוליווד, יוצא להתחקות אחר הביוגרפיה המעניינת של הסופר.

לחובבי ספרות שמסוגלים לוותר על סיטי-בארסה בליגת האלופות.

* ציון: 8

מלחמה ושלום

"מלחמות העולם" - השלום המיוחל, יום ג' 22:10, ערוץ ההיסטוריה

היום שאחרי המלחמה הוא זה שיוצר מציאות חדשה, ובדרך-כלל גם משרטט (אם כי בדרך-כלל באופן שנגלה לנו רק בדיעבד) את קווי המתאר של המלחמה הבאה. כמו בטרגדיה יוונית שבה צועדים כולם אל גורלם המר בעיניים פקוחות: מצד אחד קשה להאשים את מנסחי הסכם הכניעה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה על שרצו לנקום בגרמנים על אלימותם - ומצד שני קשה שלא להבחין איך דרבנה ההשפלה הזאת את הגרמנים אל הסיבוב הבא, המזוויע.