מדינת החפיף

אם לוקח 7 שנים להוציא דוח, לא פלא שלוקח 12 שנה לייצר דירה

התחלות בנייה / צילום: שלומי יוסף
התחלות בנייה / צילום: שלומי יוסף

1. דמיינו מנהל מפעל שמגיע בכל בוקר לעבודה, ואין לו שמץ של מושג כמה מכונות יש לו, באיזה קצב הן יודעות לעבוד, כמה הזמנות יש לו מכל מוצר, כמה הכנסות ורווח (כלכליים, חברתיים, תדמיתיים וכו') הוא רואה מכל מוצר, מהו בכלל המודל הכלכלי של כל העסק, ומי בעצם בעל הבית שאמור לחתום על דוח הרווח וההפסד והמאזן.

לא רק שמדינת ישראל מנהלת את שוק הדיור כמו אותו מנהל מפעל אומלל, אלא שבמדינה הדמוקרטית המיוחדת הזו - האחראית ומנהלת את רוב הקרקעות הנמצאות בה - מדובר במקור כמעט יחידי לאספקת מוצר היסוד שנקרא דירה.

וזה לא באמת סיפורו של מנהל זה או אחר, בנימין נתניהו או אהוד אולמרט, אורי אריאל או יאיר לפיד. המבקר מצביע על שרשרת כשלים מאז שנת 2005, אז עמד בראש הממשלה אריאל שרון, ההוא שבכל הזדמנות מספרים לנו שידע לדפוק על השולחן ושקלט כאן עולים בהצלחה מסחררת לפני שני עשורים. שר השיכון באותה שנה היה יצחק הרצוג, שהחליף אגב את ציפי לבני (הליכוד), ושאמר השבוע לחגי גולן בוועידת הנדל"ן של "גלובס" שהייתה לו התנתקות על הראש, כאילו ל-7,000 המפונים כן דאגנו לדירה.

2. תנו לנו תוספת של מיליון עולים בשנה, ותסמכו על הערבות ההדדית ועל תחושת השליחות היהודית-ישראלית המפורסמת שלנו שיידעו לייצר כאן פתרונות דיור מבריקים; תנו לנו תוספת של מיליון ישראלים בתוך 6 שנים - כן, זה קצב הגידול הנוכחי שלנו בהינתן צמיחה של האוכלוסיה בשיעור של 2% בלבד מדי שנה! ואז מתגלה ערוות המערכת.

זה כל הסיפור. מדינת אד-הוק מפוארת, שכשקוראים לה בדחיפות לדגל היא יודעת להמציא בזמן שיא ובגאוניות "כיפת ברזל" ו"מעיל רוח". אבל חשיבה לטווח ארוך? ועוד בנושא חברתי-אזרחי? תנו לנו עדיין להתפעל מהעובדה שהקמנו פה מדינה. מדינה שכבר כוללת אגב יותר מ-8 מיליון תושבים ו-2.5 מיליון משקי-בית.

במקום להתחיל לחשוב כמו גדולים, כל פעם מחדש אנחנו תופסים את הראש בהפתעה. כאילו עוד לא ממש הבנו שהקושי לקבל החלטות אסטרטגיות ולהניע תהליכים מסודרים מתרחש בעצם בכל תחום שבו מעורבת הממשלה - בריאות, חינוך, רווחה, תחבורה וכו' וכו'. משבר הדיור פשוט נוגע בכולם (ועוד לא הפנמנו שגם כל השאר).

3. חושבים שמשהו השתנה? גם בשנת 1993 פורסם דוח מבקר מדינה בנוגע למשבר הדיור בישראל. המבקר גילה כי בשנים שלפני הדוח ניתנו כאן מענקי זירוז נדיבים מדי לקבלנים, שהשוק הוצף בדירות לא ראויות, שתקני הבנייה הונמכו כדי לייצר במהירות בניינים גרועים, שלא הייתה התאמה בין ההיצע לביקוש במקומות הנכונים ועוד. באגף שניהל סגן הממונה על התקציבים באוצר אמנון ספרן דיברו אז במונחים של "הצמדת דינמיט לערי הרפאים שהקים אריאל שרון".

10 שנים אחר-כך, דוח מבקר מדינה שפורסם בשנת 2003 הצביע על כך שהמהלך הכי משמעותי שעשה שרון בימי העלייה - הפשרת מאות אלפי דונמים חקלאיים לטובת בנייה - נעשה בניגוד עניינים מובהק ובניגוד מפורש להנחיות שקיבל שרון, שלמשפחתו נחלה בכפר מל"ל.

אבל מבחן ההיסטוריה שכח כמובן לשרון את הדוחות ההם. הציבור הצמיד לו את הכינוי "בולדוזר", האיש שדאג לקורת גג למיליון עולים שבאו לישראל. אז מה אם זה היה על חשבון נהלים והליך מסודר.

דוח מבקר המדינה הטרי רק מראה לנו את המחיר הכבד שאנחנו משלמים על חוסר נהלים, היעדר נתונים, ועבודה בלי אסטרטגיה בתחום חשוב כמו דיור לאזרחי המדינה.

פעם זה הציף לנו את השוק בדירות גרועות ומיותרות. הפעם זה תקע אותנו עם מחסור שהקפיץ ב-100% את מחירי הנדל"ן.

4. עוד מסקנה אחת: במדינה שבה צריך 7 שנים של נסיקת מחירים מטורפת כדי שמבקר מדינה יוציא סוף כל סוף סיכום (ביניים) של המשבר, דוח של 300 עמודים שלא באמת מחדש שום דבר, אנחנו באמת אמורים להתפלא שלוקח 12 שנה לעבור את כל שרשרת התכנון, השיווק והייצור של דירת מגורים?

5.פצצת ביקוש הנדל"ן שיכולה להיחשב מקבילה לעומק האירוע הנוכחי קרתה בתחילת שנות ה-90, בעליית מיליון עולים מברית-המועצות שהתפרקה אז. אריאל שרון היה שר השיכון ואחראי על מינהל מקרקעי ישראל (שרון אגב נהג לאלץ את ראשי הממשלה לתת לו את המינהל, כלומר את השליטה על הקרקע, בכל משרד שאליו הגיע). שרון פתר את הבעיה בדרך מפאיניקית: בנייה תקציבית בפועל - בדרך של הבטחה ומתן התחייבות - רכישה כתובה לכל קבלן שיבנה ולא יצליח למכור את כל הדירות במכירה חופשית.

וזה עבד. נבנו דירות, העולים לא נזרקו ונשכחו אבל גם עלו בעיות קשות, עלויות תקציביות כבדות, עיוותים ושחיתות ציבורית. אין ספק שזו דרך מסוכנת, בעייתית ורצוי לא לחזור עליה. מנגנון כזה של כיסוי-מראש ראוי לו שייעלם מן העולם. אבל - כאשר השבר עמוק, כאשר הגוף חולה במחלה ממארת ולא מצליח להתגבר, וזה בדיוק מה שקורה עכשיו בדיור, לפעמים אין ברירה וחייבים לתת טיפול קשה, כימותרפיה. מה שאומר פגיעה בתאים בריאים - תוך כדי הטיפול בתאים החולים, מה שלעתים מתיש לחלוטין את החולה.

סביר להניח שאם משבר הדיור יימשך, אם הממשלה הבאה לא תצליח להביא עצמה לתנופה נדרשת של תכנון, שיווק והעלמת סחבת ביורוקרטית, כל ומר המחירים ימשיכו לעלות - לא יהיה מנוס אלא לחזור לדרך הבעייתית ההיא. ובהחלט רצוי שזה לא יקרה.

6. ואגב, מי שממנה שרים סקטוריאליים במשרד השיכון ובמשרד הפנים, וככה זה עובד כבר שנים - מקבל דיור סקטוריאלי. לא סתם באופן מסורתי ומתמשך החלו מפלגות לדרוש את משרד השיכון רצוי עם משרד הפנים האמור להיות אחראי על התכנון. התחילה בזה המפד"ל לפני שנים, אחריה באו מפלגות חרדיות, ואז מפלגות שייצגו אינטרסים של מעבר לקו הירוק - ההתנחלויות. התוצאה: בנייה מסיבית של דירות לחרדים שהגיעה לשיאים בזמנו של אריאל אטיאס מש"ס והפניית כוח מרוכז לבנייה בהתנחלויות, שהגיעה לשיא אצל אורי אריאל מהבית היהודי. תנופת הדיור הסקטוריאלי הזו, עד כמה שזה יישמע מוזר, דווקא הפחיתה את הלחץ על הדירות, ואפשר שמנעה קפיצת מחירים גדולה עוד יותר, באותן שנים, אבל היא בהחלט החריפה את תחושת התסכול והאדישות בקרב הציבור הרחב והבלתי מזוהה סקטוריאלית.

7. מי באמת מתעסק בדיור? מי לוקח את דוח המבקר ורואה בו את מה שיש בו ולומד? מי מהמתמודדים/ות היום, שלא הפסיקו לדבר כבר שבועות, באמת מתכוונים למה שהם אומרים? הרי רובם היו שם. כמעט ואין בהם דמות חדשה. הרוב משומש ומוכר. חלקם ישבו וגם התענגו בממשלות אולמרט ונתניהו שבמהלכן זינקו המחירים ללא הפסק. חלק אחר ישב באותו זמן בכנסת ועסק במיני "הודעות לעיתונות" מיותרות, כאילו סנסציוניות, בתקווה לקבל כותרת. גם היום ההתייחסות לדוח, לשבר הדיור, היא פוליטית ואינטרסנטית כל כולה. אחד מפיל את האשמה על האחר. אחד רוצה להפיל את האחר ולדרוך עליו בדרך למעלה.

8. הדיור לא לבד. ציניות, לכלוך, מסרים סותרים, עיוותי אמת, ספינים ומניפולציות מאפיינים את המצב הנוכחי. מה נכון, מה לא נכון - לא ידוע. השקר והאמת נלקחו קורבן. מני נפתלי, אב הבית לשעבר של משפ' נתניהו, הפך לסלב החודש. הוא עוד לא יודע שאחרי הבחירות, ולא חשוב מי יזכה בהן ויקים ממשלה, הוא ותומכיו, כמו גם מתנגדיו, ייעלמו מהעניין הציבורי. גם המפוטרים בכיל יפסיקו לעניין ההסתדרות שצוברת היום כוח כמי שלוחמת נגד דעיכת התעסוקה בדרום. היא תחזור מהר לממדי המתחם ברחוב ארלוזורוב בת"א. השליח הזמני שמועסק בהנהלת כיל, שנשלח למסור מכתב פיטורים - לא יחטוף עוד מכות ויתאשפז, וראש הממשלה, לא חשוב מי, לא יחלום להפעיל את מניית הזהב של המדינה בכיל כדי למנוע את הפיטורים, שכן אז הוא יצטרך להתערב, גם בלי מניית זהב, בכל אירועי הפיטורים במפעלים בדרום ובצפון. אפילו ה"עימות" הטלוויזיוני יפסיק לעניין. האמת, הוא לא מעניין גם היום.

9. אירועי נאום נתניהו בבית הנבחרים האמריקאי הם סמן מדויק של המציאות ההזויה שלא משקפת דבר אמיתי. מצד אחד דרמות, אזהרות, זעקות, קינה, בעברית ובאמריקאית, על האיש, נתניהו שמפיל, ממוטט והורס את יחסי ישראל עם המדינה, החברה, התומכת הכי טובה ובטוחה שלה. וביטחון שהוא עושה את זה רק בגלל הבחירות. מצד אחר, מכון הסקרים האמריקאי הוותיק והרב לאומי "גאלופ" פרסם ממש השבוע ממצאי סקר שנערך בארה"ב בקרב אזרחים, רפובליקנים וגם דמוקרטים, מצא תמיכה של כ-70%, שיא של שני עשורים, בישראל, ואהדה חד משמעית לישראלים ביחס לפלסטינים. ואם כבר ברק אובמה ונתניהו, נמצא כי 83% מהבוחרים הדמוקרטים הזדהו עם ישראל יותר מאשר עם הפלסטינים. מה חשוב ממה? מה האמת? אפשר שאפילו לעתיד אין פתרונים.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988