לחברת אוצר התיישבות היהודים (אוהה ) היסטוריה מפוארת, שתחילתה לפני יותר מ-115 שנה בקונגרס הציוני השני בבאזל (אוגוסט 1898). ה"יזם" מאחורי החברה היה חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. גם יציר חלציה של החברה, בנק לאומי, הוא עדות למקומה הנכבד בהיסטוריה. אולם בתביעה שהוגשה לאחרונה נטען כי "זיקנתה של החברה מביישת את בחרותה".
תמונת ההווה של אוהה כוללת דירקטוריון ענק בן 15 חברים, המורכב מפליטים פוליטיים וממקורבים, ומעט מאוד פעילות עסקית. גם שוק המניות אינו מתלהב מן ההווה של אוהה, והחברה נסחרת בדיסקאונט של עשרות אחוזים לעומת החזקותיה של החברה במניות לאומי. האם תסכים בעלת השליטה לדרישה לחלק את החזקותיה של אוהה בבנק לאומי לבעלי המניות?
מה יעשה משקיע חכם אם ישמע על חברה ששווי נכסיה יותר ממיליארד שקל ואין לה חובות משמעותיים, אך היא נסחרת לפי שווי של כ-700 מיליון שקל בלבד? ירוץ לקנות את מניותיה? התשובה לשאלה זו היא שלילית, כך לפחות נראה לפי תגובת השוק זה שנים למקרה כזה - המקרה של אוהה. שמחזיקה כ-5% ממניות בנק לאומי, ששוות לבדן כמעט מיליארד שקל, וסך התחייבויותיה כ-120 מיליון שקל בלבד. אם כן, מדוע נסחרת החברה בדיסקאונט של עשרות אחוזים?
בעלת השליטה באוהה היא ההסתדרות הציונית העולמית. זאת, אף שבידיה של ההסתדרות הציונית 17.6% מהמניות הנסחרות של החברה בלבד. ההסתדרות הציונית מחזיקה ב-100% ממניות הייסוד של אוהה, המקנות לה יכולת לשלוט בהרכב דירקטוריון החברה. בדירקטוריון אוהה יושבים זה לצד זה חברי כנסת לשעבר, בכירים ב"מוסדות הלאומיים", מנכ"לים בכירים בשירות המדינה בעבר, ומי שעומד בראש הוועדה המסדרת של מפלגת ישראל ביתנו.
בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה לאחרונה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, באמצעות עו"ד גולן קשי, דורשת לכפות על דירקטוריון אוהה מהלך של דיבידנד בעין. כלומר, חלוקה של מניות לאומי לבעלי המניות לפי שיעור ההחזקות, דבר שלטענת התובעים עשוי להשיא רווח נאה לכלל בעלי המניות, לרבות לבעלת השליטה בעצמה.
במקביל להגשת התביעה הוגשה לאחרונה בקשה לכינוס אסיפת בעלי המניות, במטרה להורות על חלוקת מניות לאומי בעין. את הדרישה לביצוע המהלך העלו שני בעלי מניות משמעותיים: החברה להשבת נכסי נספי השואה והאפוטרופוס הכללי, המחזיקים יחדיו כ-41% ממניות החברה. יחד עם המוסדיים המחזיקים במניות אוהה - אשר לפי הערכות רובם יתמכו במהלך - מסתמן רוב גדול בקרב בעלי המניות לחלוקת דיבידנד בעין.
למרות זאת, המהלך צפוי להיכשל בשל עמדת הדירקטוריון שפורסמה בשבוע שעבר, המתבססת על חוות-דעת של פרופ' אסף חמדני, הקובעת כי חלוקת דיבידנד בגובה כלל מניות אוהה בבנק לאומי בשווי כמיליארד שקל, עולה באופן משמעותי על יתרת העודפים של החברה שהיא כ-190 מיליון שקל, ולפיכך מדובר בחלוקה אסורה. בהמשך להודעת הדירקטוריון על עמדתו, שידרה החברה לבורסה הודעה, שלפיה ההצעה לחלוקת דיבידנד בעין תידון באסיפה הערב (א'), אך לא תתקיים הצבעה בעניין.
נבחרת של פונקציונרים
מהקונגרס הציוני ועד משבר מניות הבנקים
ההיסטוריה המיוחדת של אוהה מקבילה להיסטוריה של התנועה הציונית. נדמה שמבט באוהה מלמד משהו על תהליך עומק שקרה לתנועה זו - המעבר מאידיאולוגיה לעסקנות, מעידן של הליכה אחר רעיונות לעידן של היאחזות עיקשת בכיסאות.
תחילתה של אוהה בקונגרס הציוני השני בבאזל בשנת 1898. מייסדה ההיסטורי של אוהה, אם תרצו, הוא חוזה המדינה, תיאודור הרצל. הרצל הגה את הרעיון להקים קרן (ארגון) שתלווה כספים לחלוצים המבקשים להקים התיישבות בארץ ישראל. בעקבות קבלת הצעתו של הרצל, הוקמה באנגליה חברה בשם Jewish Colonial Trust (JCT) שהנפיקה מניות ליהודים רבים בתפוצות. בהמשך דרכה חברת JCT ייסדה בכספים שגייסה, את בנק אנגלו-פלסטינה, הגלגול המוקדם של בנק לאומי.
בשנות ה-50 הועברו נכסיה של קרן JCT לחברת אוהה שיוסדה בישראל, והחלה להיסחר בבורסה לניירות ערך בתל-אביב (שנוסדה בעצמה ב-1953). אוהה הייתה החברה-האם של בנק לאומי, ושלטה ביותר מ-90% ממניות הבנק, עד למפץ הגדול של משבר מניות הבנקים, שהביא להלאמת מניות בנק לאומי על-ידי המדינה בסוף שנות ה-80. מסוף שנות ה-80 נותרה אוהה בעלת מעט פחות מ-5% ממניות הבנק, החזקה שהיוותה עד לא מזמן את כלל נכסי אוהה, ומהווה עדיין את רובם המוחלט.
השליטה של ההסתדרות הציונית העולמית באוהה, אף היא תולדה של ההיסטוריה של החברה, וכך גם הרכב בעלי המניות בה. נוסף להסתדרות הציונית, בעלי המניות העיקריים באוהה, הם האפוטרופוס הכללי (כלומר, המדינה), המחזיק כ-16% מן המניות; החברה להשבת נכסי נספי השואה, המחזיקה כ-25%; וכן שורה של גופים מוסדיים, שרכשו את מניות החברה בבורסה, לרבות קבוצות הראל, כלל והפניקס.
ההסתדרות הציונית העולמית, הייתה פעם הארגון שהנהיג את התנועה הציונית - מעין ממשלה של המדינה שבדרך; היום עוסק הארגון, מבחינה רשמית בעיקר, בקשר עם יהדות התפוצות. בפועל, ההסתדרות הציונית מספקת בית חם ומקור פרנסה לעסקנים פוליטיים בעבר ובהווה, בזכות הנכסים הרבים שעליהם היא חולשת, ויכולתה למנות בעלי תפקידים בארגונים עתירי שומן ודלי מעש, מקק"ל ועד אוהה.
16 מנהלים שרוצים רק לשמר את המצב
נוסף להחזקה במניות לאומי, לאוהה עוד תחום פעילות משמעותי - תחום האנרגיה הסולארית שאליו נכנסה בשנים האחרונות. בבקשה לאישור התביעה הייצוגית, נטען כי עניינה החדש של אוהה בתחום האנרגיה הסולארית, הוא מהלך שנעשה במטרה לחסום את הניסיון להביא לפירוק החברה, או להפרדתה מנכסה העיקרי - מניות לאומי.
"רק כדי לסבר את אוזנו של בית המשפט", נטען בתביעה, "יצוין כי ההשקעה של החברה ב'תחום פעילות' חדש זה מסתכמת לפי דוחותיה הכספיים של החברה ליום 30.9.2014, בסך של 31.8 מיליון שקל בלבד, מתוך 1.21 מיליארד שקל המהווה את סך הנכסים שלה (כ-2.16% בלבד)... הכנסות תחום פעילות זה בתשעת החודשים שהסתיימו ביום 30.9.2014 הסתכמו בכ-280 אלף שקל בלבד, בעוד שהוצאות ההנהלה והכלליות של החברה לאותה תקופה הסתכמו בכ-2.8 מיליון שקל (יותר מפי עשרה!)".
עוד נטען בתביעה, כי "מחד, לחברת אוהה אין כל פעילות עסקית מהותית, והחברה אף מודה בכך קבל עם ועדה ומצהירה על כך לכל עבר. מנגד, החברה מחזיקה בכ-5% מהון המניות של בנק לאומי, שערכן מסתכם סמוך להגשת התביעה בלא פחות מ-959 מיליון שקל".
לטענת התובע, שימור המצב הקיים, מהווה קיפוח המיעוט מאחר שהנהנים היחידים מחברת ההחזקות דלת הפעילות הם מנהליה, הנהנים ממשכורת, מתנאים ומהשפעה. לדברי התובע, "החברה, 15 הדירקטורים והמנכ"ל, מעוניינים לשמר את המצב הקיים, ושואבים לטובתם כספים הנובעים מנכס אחד ויחיד ממשי ואמיתי של החברה... כל זאת, תוך גרימת נזק עצום בסך של מאות מיליוני שקלים לבעלי המניות של החברה".
ואכן, לא ברור מדוע נדרש דירקטוריון של 15 חברים כדי להתוות את מדיניותה של חברה שעיקר עיסוקה הוא החזקה פאסיבית של מניות שבהן לא עשתה החברה פעולות משמעותיות של קנייה או מכירה זה שנים. "גלובס" בדק ומצא כי במספר חברות בעלות פעילות מורכבת עשרות מונים מזו של אוהה, מסתפקות החברות במספר דירקטורים נמוך לעומת אוהה.
לדלק, שטראוס, לאומי וסיטיגרופ יש פחות דירקטורים
כך, בדירקטוריון קבוצת דלק - שהוועדה לצמצום הריכוזיות במשק קבעה שהינה בעלת ההשפעה הגדולה ביותר על המשק הישראלי כיום, ושולטת בין היתר על מונופול הגז, על חברת תחנות הדלק, על עסקי נדל"ן בארץ ובחו"ל, על חברת הביטוח הפניקס ועוד - יושבים רק 8 דירקטורים. בדירקטוריון שטראוס, חברת המזון המעסיקה 14 אלף עובדים ב-22 מדינות, 12 חברים.
דירקטוריון בנק לאומי, החברה-הבת לשעבר של אוהה, מונה 14 חברים המתווים את מדיניותו של הבנק הגדול בישראל, על כל המורכבות המסחרית והרגולטורית המשתמעות מכך; ואפילו בדירקטוריון קבוצת סיטיגרופ העולמית, קבוצת הבנקאות מהגדולות בעולם, ששוויה 140 מיליארד דולר, יושבים 13 דירקטורים; אבל באוהה, חברה שאת מספר העובדים בה ניתן לספור על כף-יד אחת, יושבים 15 דירקטורים.
יו"ר דירקטוריון אוהה, אמיר פלד, מסר ל"גלובס" כי גם לדעתו הדירקטוריון גדול בהשוואה לגופים דומים, אך הסביר כי "צריך להבין כי זו תולדה של ההיסטוריה של החברה, וכל מי שהשקיע במניות החברה היה מודע לכך שזה מצב הדברים". פלד הוסיף כי "בעבר הייתה בחברה מועצה של עשרות נציגים שהתוותה את מדיניותה, ובהשוואה לכך, דירקטוריון של 15 נראה מצומצם משמעותית".
פלד ציין כי גמול הדירקטורים באוהה הוא כ-100 אלף שקל בשנה לכל דירקטור; וכי ההסתדרות הציונית כבר הסכימה, עקרונית, לשקול את צמצום הדירקטוריון, אך לא מסרה מתי יתרחש המהלך.
חולשים על אוצרות רבים
מנכ"ל אוהה, ראובן גרסטל, שמשמש גם כמנהל הכספים בחברה, הוא אחד מהעובדים הבודדים של אוהה. גרסטל מבצע את שני התפקידים יחדיו ב-50% משרה. עלות שכרו של גרסטל היא כ-390 אלף שקל בשנה (בחצי משרה). בדירקטוריון אוהה חברים חברי כנסת לשעבר, מנכ"לים בכירים לשעבר בשירות המדינה, בכירים ב"מוסדות הלאומיים" וכן בכיר במפלגת ישראל ביתנו.
בין חברי הכנסת לשעבר שמצאו מקום של כבוד בדירקטוריון אוהה נמצאים עמירה דותן (קדימה), מאשה לובלסקי (עבודה) ופרופ' שמעון שטרית (עבודה), שכיהן גם כשר הכלכלה, המדע והדתות בממשלות יצחק רבין ושמעון פרס.
עוד חברים במועדון הנכבד של דירקטוריון אוהה, מנכ"לים בכירים לשעבר בשירות המדינה, כמו עודד וינר, מנכ"ל הרבנות הראשית בין 2001 ל-2014; ד"ר ישראל פלג, לשעבר מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה המכהן גם כמנכ"ל החברה להשבת נכסי נספי השואה (שהיא בעלת עניין באוהה); ושמואל סלבין, לשעבר מנכ"ל משרדי האוצר, העבודה והרווחה, איש רב-קשרים והשפעה, שהיה בעבר גם בכיר בקבוצת "ידיעות אחרונות", התמודד לכנסת בליכוד ובמפלגת המרכז, ומעורב היום בשורה ארוכה של עסקים וחברות ציבוריות, לרבות סלע קפיטל, מבטחים ועוד.
זן אחר של פונקציונרים, הנפוץ בדירקטוריון אוהה, כולל בכירים בעבר או בהווה ב"מוסדות הלאומיים" - ההסתדרות הציונית, קק"ל, הסוכנות וקרן היסוד.
מתברר, שמוסדות אלה, שהנהיגו את התנועה הציונית לפני קום המדינה (שימלאו להקמתה בקרוב 67 שנה), עדיין קיימים, וגם חולשים על נכסים בעשרות ואולי מאות מיליארדים, לרבות 12% מקרקעות מדינת ישראל באמצעות קק"ל.
כך, עם דירקטוריון אוהה נמנים אמיר פלד, יו"ר הדירקטוריון, ששימש כחבר הנהלת ההסתדרות הציונית במשך שמונה שנים עד 2011; ארנן פלמן, שמכהן גם כחבר הנהלת קק"ל; הח"כיות לשעבר מאשה לובלסקי, חברת הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית; ועמירה דותן, המשמשת כחברת חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית וכדירקטורית בקרן היסוד; ראובן שלום, מזכיר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית (גוף המכונה, ביומרה, "ההנהלה הציונית"); יאיר לוטשטיין, חבר הוועד הפועל של ההסתדרות הציונית העולמית, ועוד היד נטויה.
החברות בדירקטוריון אוהה אמנם אינה הופכת את הדירקטורים לעשירים מופלגים (עלות שכרם היא כ-100 אלף שקל בשנה) אך גם אינה בדיוק מקפחת אותם, בהתחשב בכך שהם אינם נושאים בתפקיד ניהולי יומיומי (או לפחות, אינם אמורים לשאת בתפקיד כזה לפי החוק). הדירקטורים מתבקשים להידרש לענייני החברה סביב ישיבות הדירקטוריון, הנערכות אחת לכמה שבועות. מחברות ב-2-3 דירקטוריונים כמו אוהה, אפשר לקושש שכר לא רע, ועוד להשאיר מספיק זמן כדי לעבוד בשתי משרות כמנכ"ל אוהה (50% משרה כל אחת).
יו"ר דירקטוריון אוהה, אמיר פלד, מסר ל"גלובס" כי "בדירקטוריון אוהה יושבים אנשים מן השורה הראשונה במגזר העסקי, ולחלקם אף עם רקע רגולטורי עשיר. נוכחותם של גורמים פוליטיים בדירקטוריון נובעת ממסמכי ההתאגדות של החברה, המאפשרים להסתדרות הציונית העולמית, בעלת השליטה, למנות את נציגיה, והיא עושה זאת בהתאם לשיקוליה. בשנים האחרונות החליט הדירקטוריון על הרחבת תחומי הפעילות בחברה. עד כה השקענו עשרות מיליונים בפרויקטים בתחום האנרגיה הסולארית, ועוד כמאה מיליון שקל ברכישת ניירות ערך בתחום התשתיות".
תעלומת דוברונסקי, מקורבו של ליברמן
עם כל הכבוד לחברי הכנסת שנושלו ממושבם במשכן, ולמנכ"לים המכובדים במיל', אחד הדירקטורים המסקרנים ביותר באוהה הוא עו"ד עלס דוברונסקי (70). דוברונסקי הוא מקורבו של שר החוץ, אביגדור ליברמן, ומי שעומד בראש "הוועדה המתמדת", כלומר, "הוועדה המסדרת", שמחליטה מי יהיו המועמדים לכנסת של מפלגת ישראל ביתנו.
דוברונסקי הוא גם איש עסקים עצמאי, שעסקיו מתחילים בלב האפל של תל-אביב - רחוב המסגר; ונמשכים בלב המאפליה של יבשת אפריקה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. בישראל מחזיק דוברונסקי מניות בחברת "שארקי'ס די", שלפי חברת D&B, מחזיקה באולם ביליארד ברחוב המסגר בתל-אביב (מבחוץ, נראה כי האולם אינו פעיל). בנוסף, מחזיק דוברונסקי בכמה נכסים ביפו, לרבות נכס מסחרי ברחוב אילת, בניין מגורים בשוק הפשפשים ושני מגרשים בשכונת עג'מי. ארבעת הנכסים הללו ביפו היו שייכים בעבר למשפחה פלסטינית-נוצרית שמושבה בצ'ילה.
כפי שנחשף בעבר ב"גלובס", המשפחה תבעה את דוברונסקי בבית המשפט המחוזי, בטענה כי השתלט על נכסיה באמצעות מעשי מרמה וזיוף מסמכים, שעה שדוברונסקי נשכר כדי לנהל עבור המשפחה את הנכסים. תביעת המשפחה נדחתה על-ידי השופט מאיר יפרח, שפסק כי הטענות לא הוכחו על-ידי התובעים, וכיום תלוי ועומד ערעור המשפחה בפני בית המשפט העליון.
עולמו העסקי של דוברונסקי מתפרס הרבה מעבר לשכונת עג'מי ביפו. הוא משמש כעורך דינו של איש העסקים, המיליארדר החרדי (שחזר בתשובה) דן גרטלר, והוא פעיל במספר עסקים שלו ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
גרטלר, בן למשפחת יהלומנים מוכרת, נעשה באמצע העשור שעבר לאדם המקורב ביותר לנשיא רפובליקת קונגו, ג'וזף קבילה.
דוברונסקי משמש כסגן נשיא בחברת היהלומים של גרטלר, די.ג'י.איי יהלומים (דן גרטלר אינטרנשונל) ובנוסף כיו"ר קבוצת פלורט, שבשליטת גרטלר, העוסקת בכריית מתכות, ובהפקת נפט וגז, במדינה האפריקאית מוכת המלחמות.
מסיבה לא ידועה, דוברונסקי מכונה ברישומי החברה ובדיווחיה לבורסה, בשם המשפחה "דוברובסקי".
את תגובתו של דוברונסקי לא ניתן היה להשיג.
כתבות
ני"ע
