המשבר בכיל: ההנהלה מנצחת - העובדים וניסנקורן מובסים

מתקבל רושם כי הנהלת כיל שולטת היטב בניהול המצב ואף צוברת נקודות לטובתה ■ למה זה קורה, ומהן הטעויות המרכזיות של העובדים וההסתדרות? ■ 5 תובנות על המשבר בכיל

אבי ניסנקורן / צילום: בועז אופנהיים
אבי ניסנקורן / צילום: בועז אופנהיים

לכאורה, כל הנתונים שיחקו לטובת ההסתדרות כשהטילה את כל כובד משקלה בהתערבותה בסכסוך בכיל. ובכל זאת, כמה שבועות לאחר הצהרות ראשי ההסתדרות, הנושא תקוע, ללא סימני ניצחון כלשהם לארגון העובדים "הכול יכול".

הצדדים אמנם הסכימו להתיישב סביב שולחן המשא ומתן, לבקשתו של השר לפיתוח הנגב והגליל, סילבן שלום, ובמעורבות של יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן והנהלת כיל והעובדים. אלא שיממה לאחר חידוש השיחות בין ההנהלה והעובדים, המשא ומתן בין הצדדים התפוצץ. עובדי החברה השובתים הודיעו, בעקבות המשבר בשיחות, כי בכוונתם להקים אוהל מחאה מול מעון ראש הממשלה ולדרוש מבנימין נתניהו להתערב.

סיכום ביניים: המפוטרים עדיין מלקקים את הפצעים. העובדה כי מכתבי הפיטורים נשלחו באישון לילה על ידי חבורת "בריונים" לא הרעישה כותרות כנדרש; איומים על "סגירת הדרום" עברו מתחת לראדר והעובדים אף נדרשים על ידי ההנהלה להחזיר את כלי הרכב שלהם. נאמר זאת כך: מי שניזון על ההתרחשויות במשבר כי"ל מהתקשורת בלבד, מקבל רושם כי ההנהלה שולטת היטב בניהול המצב ואף צוברת נקודות לטובתה.

להלן 5 תובנות לגבי המשבר וניהולו:

■ משברים בפריפריה נשארים משברים פריפריאליים. המשבר בכיל מתנהל בחצר האחורית הרחוקה, ולכן הוא מטריד פחות את העין הציבורית. כך גם היה במשבר הדליפה בקו צינור הנפט. כולם צקצקו בשפתיים, אך תוך יומיים חזרו לשגרה. ההחלטה של העובדים להעביר את מרכז הכובד לאוהל מחאה במרכז, יכולה לשנות הכללים.

It's all about timing. תזמון. -גם כשמחוללים או מנהלים משבר צריך לדעת לבחור תזמון. הקשב הציבורי בימים אלה מוטה ומנוכס כולו לטובת הבחירות המתקרבות בישראל, ביבי ושרה, איראן, יחסי ישראל ארה"ב והצמידות בסקרים. קשה מאוד עד בלתי אפשרי לזכות בתשומת לב ציבורית, כאשר יש נושאים חמים ודינמיים אחרים שתופסים את הכותרות.

משבר ללא מומנטום או סיוע ציבורי. המחאה באוויר כבר יותר מחודש ושום דבר דרמטי לא קרה. מדובר במשבר שאמור לייצג אינטרסים ציבוריים ולא אינטרסים פרטיים של קבוצת עובדים, אך אף גורם פוליטי לא לקח על עצמו באמת לנהל את המשבר. אפילו סילבן שלום, שהתערב, בחר בתפקיד מגשר מינורי שכל מטרתו רק להביא את הצדדים לשולחן המשא ומתן, אך משאיר את כל הכוח לפוצץ את המשא ומתן בידיהם.

בעל הבית בחו"ל. בניגוד למחאה של עובדי בנק הפועלים בזמן משבר הפיטורים הגדול, אז שרי אריסון הייתה מושא ישיר למתקפה, עידן עופר, הטייקון והבעלים של כיל נמצא בלונדון וריחוקו הגאוגרפי מקהה את האפקטיביות של המחאה. לא בכדי, העובדים שוקלים להעביר חלק מן המחאה ללונדון. כגימיק, זה בסדר גמור. בפועל, הסיכויים לאפקטיביות נמוכים.

קשה ליצור הזדהות ציבורית עם מי שאינו מסכן. על פי הפרסומים, עלות שכרם של עובדי כיל בדרום עומדת על עשרות אלפי שקלים. בניגוד לעובדי מילועוף בצפון ועובדי מגבות ערד, שלא רק היו תחת איום הפיטורים אלא גם הרוויחו שכר מינימום, עובדי כיל נתפסים כסוג של "אליטת עובדים". חרף האמפתיה בגין הליך הפיטורים, קשה ליצור הזדהות עם עובד שבע. נקודה זו גם מהווה טענת מחסום לטענת הנגד של העובדים על שכר המנהלים הבכירים בכיל.

לסיכום, כל עוד כללי המשחק לא ישתנו והנהלת כיל תמשיך לעשות את מה שעשתה עד כה, המצב בשטח עלול להתקבע, ולא לטובת העובדים. יתרה מזו, נפגעים נוספים ממשבר כיל עלולים להיות ההסתדרות עצמה והיו"ר החדש, ניסנקורן. זהו המשבר הרציני הראשון של ניסנקורן, אליו, כך נדמה, הוא נכנס ללא מחשבה מוקדמת או היערכות נכונה. היעדר ניצחון או הישג כלשהו במערכה הזו, יפגע במוניטין של הארגון ושל העומד בראשו.

  • הכותב הוא בעל משרד ליעוץ במו"מ ומומחה לניהול משברים