הפרקליטות: "פסק דין הירשזון עלול לעלות למדינה מיליארדים"

פרקליטות המדינה הגישה אתמול (ג') לבית המשפט העליון בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דין שניתן בעניינם של אברהם הירשזון ואחרים, בו נפסק כי כספי גניבה חייבים בתשלום מס, וכן כי יש לאפשר לקזז מחצית מסכום השבת הגניבה כהפסד, כנגד הכנסותיהם בשנות המס שבגינן הוצאו השומות. כלומר, ההפסד הוכר - לא בשנים בהן בוצעו השבות הגניבה - אלא לגבי השנים בהן בוצעו הגניבות. המדינה סבורה שמדובר בעליל בפסק דין המהווה הלכה העומדת בסתירה להלכות קודמות, ואשר מפאת חידושה וחשיבותה יש הצדקה לקיים לגביה דיון נוסף.

בפסק הדין נשוא העתירה לדיון נוסף נקבע שהכנסות המערערים מעבירות גניבה שביצעו הינן הכנסות חייבות במס, ובכך אושר חיובם במס על הכנסותיהם מהגניבות - לפי השומות שהוציא להם פקיד השומה בגין השנים בהן בוצעו מעשי הגניבה. ואולם, ביחס לתשלומים ששילמו לקורבנותיהם ("השבת הגניבה") מספר שנים לאחר ביצוע הגניבות במהלך ההליכים הפליליים שהתקיימו בעניינם, נקבע בדעת הרוב שיש לאפשר קיזוז מחצית מסכום ההשבה כהפסד כנגד ההכנסות בשנות המס שבגינן הוצאו השומות נשוא הערעורים.

בבקשה לקיים דיון נוסף, שהוגשה באמצעות מנהלת המחלקה הפיסקאלית בפרקליטות המדינה, עו"ד יעל ורבה-זלינגר, ועו"ד עמי לינדר, נאמר כי פסק הדין תואר כ"רעידת אדמה" במשפט המס הישראלי - ולא בכדי. השינוי שחולל פסק הדין בשיטת המס הישראלית הוא שינוי קרדינלי. זאת, שכן הסדר קיזוז ההפסדים הינו הסדר מרכזי בכל שיטת מס - אחד מ"עמודי התווך" של השיטה.

המדינה טוענת, כי לא ניתן להגזים בהשלכות העצומות ומרחיקות-הלכת של פסק הדין - על הנישומים, על רשויות המס ועל שיטת המס כולה. ואמנם, כפי שהיה צפוי, כבר החל "מבול" הפניות של נישומים לרשויות המס בבקשות לשינוי ותיקון דוחות המס שהגישו בעבר, על אף שחלף רק זמן קצר מאז שניתן פסק הדין. לפי ההערכה, מדובר במיליארדים שעלולים להיגרע מקופת המדינה, והכל בלא שלובנה הסוגיה.

פסק הדין מכיר למעשה בקיזוז הפסדים לאחור, נאמר בבקשה, למרות שבפסק הדין עצמו נאמר כי "הדעה המקובלת במשפט הישראלי היא כי ככלל אין לאפשר קיזוז הפסדים כנגד הכנסות של נישומים בשנים שקדמו לשנת ההפסד". דעת הרוב קבעה, כי סעיף 28 לפקודת מס הכנסה, המסדיר את נושא קיזוז ההפסדים, אכן אינו מתייחס לאפשרות הקיזוז לאחור. אף כי העמדה המקובלת בישראל היא שהשמטה זו מהווה הסדר שלילי, נראה כי במקרים המתאימים וכדי להגשים צדק ולמנוע גרימת עוול, יש לאפשר קיזוז לאחור".

לטענת המדינה, מדובר גם ב"הלכה קשה" (קריטריון חוקי המצדיק קיום דיון נוסף) שכן אם לגנבים מותר לקזז לאחור מחצית מהפסדיהם משיקולי צדק, הרי שנישומים תמי לב ושומרי חוק יטענו (וכבר טוענים בפועל) שמקל וחומר הם צריכים להיות זכאים לקזז את הפסדיהם לאחור ואף את מלוא הפסדיהם. שינוי מן-היסוד של הסדר מרכזי בשיטת המס הישראלית צריך להיעשות בחקיקה, מותיר שאלות ללא מענה ויוצר מצב בלתי אפשרי.

יתר על כן, טוענת המדינה, לתוצאה הספציפית שנקבעה בפסק הדין לגבי קיזוז הפסדים לאחר אין אח ורע בשום שיטת מס בעולם, שכן התרת קיזוז ההפסדים לאחור לגבי המשיב הירשזון ניתנה לגבי תקופה של חמש שנים ותקופה זו חורגת במידה ניכרת ממה שמקובל אפילו בשיטות המס הנדירות בהן קיים קיזוז לאחור.

עורך דינו של הירשזון, זיו שרון, מסר בתגובה: "הבקשה לדיון נוסף מצערת ומאכזבת. נראה כי רשות המסים מנסה להלך אימים על ביהמ"ש העליון על מנת שישוב בו מהחלטה שקיבל ברוב דעות ובשיקול דעת. החלטת ביהמ"ש העליון נומקה כדבעי ואכן, כדברי רשות המסים: לא ניתן להגזים בהשלכותיה מרחיקות הלכת - הכלכליות, אך גם אלו המוסריות. לא בכדי קיבל בית המשפט את עמדתנו כי מיסוי אדם בדיעבד על כסף שפקיד השומה יודע שאינו בידו מאחר והושב - הוא בלתי הגון, בלתי צודק ועל כן מצריך תיקון. מעבר לכך, כבר לפני למעלה מעשור קבע שופט ביהמ"ש העליון מישאל חשין כי אין להצדיק דיון נוסף בשל 'הטענה כי פירוש החוק בדרכו של בית-המשפט יהיה בו כדי להכביד על תקציב המדינה'. וממילא, קריאת פסק דינו של בית המשפט העליון, בכללותו, מגלה כי מדובר בהחלטה מאוזנת והוגנת, שבניגוד לנטען, אינה פותחת פתח בלתי מבוקר לדיונים בשומות עבר".