המכשולים של שוק העבודה: הרובוטים מאיימים, והפנסיה מתרחקת

1. מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול? התשובה למילות השיר הוותיק הזה היא כמובן מורכבת ותלויה בגורמים כמו נטיות הלב שלכם, המצב הסוציו-אקונומי של הוריכם, הכיוון, אם בכלל, שהוריכם סללו לכם, השכלתכם, הכישרון שלכם, מערכת החינוך שבה למדתם ואיכות החינוך בה, המשתנה לצערנו מעיר מעיר, הסביבה החברתית שלכם, רמת השכר הצפויה בתחום שבו בחרתם ועוד ועוד.

לאלו שכבר יצאו לשוק העבודה, לאלו שעומדים לצאת אליו או לאלו שעומדים לבחור מסלול לימודים כלשהו חשוב כמובן לקבל תמונה רחבה ככל שניתן על הנעשה בו, המקצועות המבוקשים, רמת השכר בכל תחום ואפשרויות הקידום. "גלובס" מנסה כעת, בפרויקט מקיף וייחודי מסוגו, לשרטט ככל שניתן את התמונה של שוק העבודה העולמי. את הפרויקט הובילה וערכה מיכל אריאלי, והוא התבסס על שיחות עם עשרות מומחים. שוחחנו עם ראשי מערכת ההשכלה הגבוהה ופילחנו את בוגרי התארים ראשון ושני לפי תחומי לימוד בשנים 2009-2013; שוחחנו עם אנשי מקצוע מובילים בתחומם ומומחים לשוק העבודה, ועם אנשים שממליצים על מסלול קריירה כזה או אחר.

אף שהעתיד בכלל ועתידו של שוק העבודה בפרט הוא (גם) עניין של חיזוי הלא נודע, הפרויקט התבסס על מאגרי נתונים מפורטים מאוד והמחיש לנו במערכת "גלובס" את מה שהיה ברור לנו עוד קודם לכן, ורלוונטי לכל תחום בישראל: התשתית העובדתית, התשתית המחקרית והתשתית של איסוף הנתונים, שאמורה לספק כלי עבודה בקבלת החלטות בכל תחום, בין אם בשוק הגז ובין אם בשוק העבודה - פשוט מחפירה, מבולגנת, חלקית ובהרבה מקרים משתנה מגוף לגוף (מהלמ"ס, דרך ביטוח לאומי ועד האוצר, משרד הכלכלה, משרד האוצר ובנק ישראל).

אנחנו מציעים לקוראינו להציץ באתר משרד העבודה האמריקאי, שעליו התבסס חלק מהפרויקט. האתר מפרט את תחזית הביקושים למקצועות, את המקצועות שבדעיכה, ברמת פילוח וברמת פירוט מעוררת התפעלות, שרק אפשר לחלום עליה בישראל. המקצוע, רמת השכר החציוני בו, דרישת הלימודים שלו וסביבת העבודה שלו - הכול מכול. אחיות בכירות, המתאמות טיפול בחולה ומתן טיפול רפואי ראשוני, מרוויחות כ-8,000 דולר, מומחים לאבטחת מחשבים מרוויחים כ-7,000 דולר, שיננים-שינניות מתקרבים ל-6,000 דולר מדי חודש ופיזיותרפיסטים משתכרים כ-6,600 דולר.

אנחנו מניחים שהדיווח האישי למס הכנסה הוא גורם משמעותי שמקל ומסייע למשרד העבודה האמריקאי לפלח ברמת דיוק כה גבוהה את המקצועות ואת רמת השכר בו ואז לבנות על מסד הנתונים הזה תחזית ביקושים למקצועות. זו עוד סיבה לכך שאנחנו חושבים שרצוי וכדאי להנהיג חובת דיווח כללית בישראל, לא רק כדי לקבל תמונת תקריב של שוק העבודה הישראלי, אלא לתמוך במלחמה בכלכלה השחורה ולסייע באיתור מעלימי מס. הרי לכל מי שעוסק בתחום המסים בישראל ברור שהיקפי הדיווח על הכנסות משכר דירה למשל הם פשוט עלובים ביחס להיקף הדירות המוחזקות על ידי משקיעים בישראל.

אכן, זה נחמד שהחוק מחייב אותם לדווח, אבל מי בודק? רשות המסים לא עושה זאת וגם אם מדי פעם יש ידיעה בעיתון על מי שנתפס בהעלמות מס על שכר דירה, זה טיפה בים. זאת ואף זאת, אנשים הרוכשים דירה כאשר אין להם בכלל הכנסות מדווחות (תתפלאו, קרוב ל-30% מרוכשי דירה ראשונה בירושלים, למשל, הם כאלה), או שהן נמוכות באופן קיצוני (ההורים אולי רוכשים בשם הילדים, אבל מישהו יודע מהיכן ההון העצמי של ההורים? כן, זו הכלכלה השחורה).

2. לפני כחודש התקיים כנס על עתיד שוק העבודה בלונדון בחסות "האפינגטון פוסט" ומכון ברגרן. בכנס הוצגה תחזית די מבהילה ע"י פרופ' מייקל אוסבורן: 47% מהמשרות בארה"ב חשופות לסכנת הטכנולוגיה ב-20 השנים האחרונות. אחד הכתבים שדיווחו על הכנס, דניאל ריוורו, עשה זאת בהומור שחור (אגב, משלח ידנו עצמנו נמצא בדעיכה על פי משרד העבודה האמריקאי, וזה ממש לא מפתיע): "אי שם בין הצללים", כתב ריוורו, "רובוט זומם על מקום העבודה שלי. לפני בערך שנה, כתבה חדשותית על רעידת אדמה בלוס אנג'לס נכתבה כולה על ידי רובוט. אלגוריתם קיבץ נתונים שהוא אסף מהמכון הגיאולוגי האמריקאי, כתב ופרסם את הדיווח באתר של לוס אנג'לס טיימס שלוש דקות אחרי שהרעידה רק התחילה.

"ארגוני החדשות התחרפנו. חלק מהם הכתיר את האירוע החדשותי האמיתי בכותרת הקולעת 'עלייתו של הכתב הרובוט', ושיגר את כולנו, הכתבים בשר ודם, למסע של חשבון עצמי כדי להגן על עצמנו מפני יריב כה גדול. 'אבל הכתיבה שלי מקורית ונוטפת שנינה', אמרו כתבים רבים לעצמם. 'רובוט שמפצח נתונים לעולם לא יחליף אותי'.

אז יכול להיות שדווקא כן, ויכול להיות שבעוד כך וכך שנים רובוטים יכתבו את הפרויקט הזה של "גלובס", "יתלבשו" על הנתונים המאוד מפורטים של משרד העבודה האמריקאי ויעבדו אותם לקוראים.

פרופ' אוסבורן צוטט באותה כתבה: "בקמעונאות, לדוגמה, אלגוריתם יכול להיות מנבא טוב יותר של העדפות צרכניות בהשוואה לאיש מכירות קונבנציונלי, בזכות היקף הנתונים שהחברות אוספות על לקוחותיהן, הוא אמר. הלוגיסטיקה תושפע מאוד מההתקדמות המהירה בטכנולוגיית כלי רכב אוטונומיים, שמעטים התייחסו אליה ברצינות רק לפני כמה שנים. מפעילי מלגזות, נהגי משאיות, נהגי טרקטורים - כל העבודות האלה יכולות להיעלם תוך זמן קצר".

התחזית של אוסבורן צריכה להדאיג מאוד. חיסול צפוי של כל כך הרבה מקומות עבודה אינו דבר של מה בכך וכמוהו כרעידת אדמה שעלולה בלאו הכי להחמיר את לחצי השכר מטה. בכנס הוצג גרף שממחיש את כל הבעיה בתמצית. רואים בו כיצד הקו שמייצג את התמ"ג האמריקאי הכולל עולה דרמטית מ-2002 ואילו הקו שמייצג את שכר העובדים שמשולם כאחוז מהתמ"ג יורד די בתלילות. זה לא מפתיע, ועל המגמות של השכר הנמוך אנחנו כותבים באינטנסיביות בשנים האחרונות.

לאורה טייסון, פרופ' למינהל עסקים בברקלי, דיברה אף היא עם אותו כתב. "זו בעיה כלל-חברתית", היא אמרה, "בארה"ב, רוב הגידול בתעסוקה כבר מתרחש קרוב לתחתית סולם השכר, וחלק גדול ממנו נובע מאנשים שאיבדו את משרות הייצור המסורתיות של המעמד הבינוני לרובוטים הפרודוקטיביים יותר במפעלים. אני נוטה לחשוש מאוד מאיכות העבודות שיהיו זמינות להם בטווח הארוך".

החשש הזה כבר מתממש בשוק העבודה הישראלי. יותר מדי משרות לא איכותיות, יותר מדי תעסוקה בשכר נמוך (בנק ישראל הודה בכך בפה מלא השבוע) ולצערנו גם יותר מדי סיסמאות ריקות מתוכן על "העלאת הפריון", מושג שהפך מעין שם קוד לריפוי כל תחלואי שוק העבודה. אכן, הפריון עומד להשתפר. פריון המכונות. האם זה יתרום לעליית השכר? לא בטוח. מה שבטוח זה שהוא יחסל משרות, ואיתן את השכר.

3. חזרה לישראל ולשוק העבודה הנוכחי: מה שאנחנו יודעים ברמת דיוק גבוהה, לפחות מבחינת השכר, הוא גובה שכרם של עובדי המגזר הציבורי, שמדי שנה יוצא עליהם דוח מפורט. לפני זמן מה, למשל, פרסמה הלמ"ס ממצאים על מגמות בשכרם של עובדי הוראה ב-10 השנים האחרונות בהשוואה לשכר הממוצע במשק (ראו טבלה). אז מצבו של עובד הוראה השתפר מאוד בעשור האחרון אבל אפשר לראות בבירור שהשכר הריאלי הממוצע עלה בעשור האחרון ב-11% בלבד. שיעור זניח לחלוטין, וזה עוד כשמדובר בממוצעים. המשמעות היא ששכרם של רוב השכירים במשק תקוע.

4. היו בטוחים שמכונת התעמולה של האוצר תעבוד בחודשים הקרובים קשה מאוד: בספינים על ספינים ותוכניות על תוכניות בכל נושא שעומד לפתחם. יש להם הרי עיתונאים מגויסים שדרכם הם יכולים להפריח את כל בלוני הניסוי. היו בטוחים שחלק מבלוני הניסוי הללו יהיו קשורים לשכר שלכם. ליתר דיוק, לפנסיה שלכם. הם ירצו להעלות את גיל הפרישה, הם ירצו לחתוך את הפנסיה בגלל סביבת הריבית הנמוכה, הם יגידו שהם דואגים לגירעונות של קרנות הפנסיה וליציבותם. אכן, הם דואגים לגירעונות הצפויים של ביטוח לאומי. אכן, הם דואגים לחוסכים הצעירים שיסבסדו את הוותיקים. דבר אחד לא יסביר לנו האוצר: למה הוא ממשיך לפגוע באופן פושע (כן, זו מילה קשה, אבל היא בהחלט המילה המתאימה) בציבור העובדים המופקר וממשיך לחבק את ציבור העובדים המוגן. כתבנו על כך בעבר ונמשיך לכתוב על כך גם בעתיד כדי לסכל זאת.

כל התיאוריות על העלאת גיל הפרישה ועל הארכת תקופת החיסכון לפנסיה הן נחמדות מאוד על ניירות העבודה, אבל כשהן נתקלות בשוק העבודה האמיתי, הן פושטות לגמרי את הרגל. שוק העבודה ה"גמיש" של ישראל בפרט ושל המשקים בעולם בכלל הוא שוק עבודה שלוחץ בעשור האחרון את השכר הריאלי למטה, כך שהחיסכון הפנסיוני לא עולה באופן טבעי עם שנות העבודה אלא אף נשחק. מעבר לכך, בשוק הגמיש הזה עובדים מעל גיל 50 כבר נחשבים "מבוגרים מדי", נפלטים מהר מדי ממעגל העבודה ושורפים מהר מדי את חסכונותיהם. לכן העצות שנותן האוצר, כמו "אל תמשכו את כספי הפיצויים", הן בדיחה גרועה מאוד. היי, חברים מנותקים מהאוצר, ממה אתם מצפים שאנשים יחיו אם מעיפים אותם מהעבודה בגיל צעיר יחסית ואיש אינו רוצה לקלוט אותם?

האוצר מתעקש להמשיך להנציח את האנומליה שבהפליה בין שני סוגי העובדים. הוא לא יסביר למה הוא מתעקש לא רק להנציח את ההפליה הזאת אלא להרחיבה בכל מיני טיעונים שנשמעים טוב ונשענים על מתודולוגיות, סטטיסטיקות ותיאוריות כלכליות. הוא לא יסביר שהאוכלוסייה המוגנת נהנית מפנסיה חלומית ואילו האוכלוסייה המופקרת תסבול מפנסיה שהולכת ומצטמקת, במיוחד על רקע שחיקת השכר הריאלי ושוקי העבודה הקשים. הוא לא יסביר למה הוא אינו פועל ואינו מתכוון לפעול כדי לאזן במשהו בין המוגנים למופקרים. הוא לא יסביר לאחרונים שהם למעשה מסבסדים את העובדים המוגנים. הוא לא יסביר זאת, משום שאנשיו הם חלק מהאליטה המוגנת, או חברים של חברי האליטה המוגנת או שלא מתחשק להם להתעמת עמם. הרי קל יותר להיטפל לאוכלוסייה המופקרת.

אותה אוכלוסייה מוגנת היא זו שנהנית מפנסיה תקציבית. האוכלוסייה המופקרת היא של בעלי הפנסיה הצוברת. הראשונה, ששפר עליה מזלה עד שהפנסיה התקציבית הלכה לעולמה בתחילת שנות ה-2000, נהנית מכל העולמות - היא אינה תלויה בדמי ניהול ובסיכונים בתנודות השוק, העדכונים בלוחות התמותה אינם רלוונטיים כלל מבחינתה, ואין משמעות כלל לעלייה בתוחלת החיים. האוכלוסייה הזאת זוכה להגנה מוחלטת ומלאה מהמדינה, על חשבון תקציבה. בעלי הפנסיה הצוברת, לעומת זאת, "נרדפים" על ידי האוצר, ממש כך. הוא אומר למופקרים: תמשיכו לעבוד קשה, לעבוד יותר ולחסוך יותר, וכך תיכנסו למעגל הקצבאות מאוחר יותר, כדי להפחית מתקציב המדינה את נטל תשלום קצבאות הזקנה או השלמת ההכנסה השערורייתיות והנמוכות ממילא (כחלון הבטיח להעלות אותן, אנחנו מצפים למימוש הבטחתו).

המופקרים נתקלים בשוק עבודה ששוחק את השכר ומתקשה לקלוט עובדים מעל גיל 50 ועוד חוטפים מהאוצר מכות על ימין ועל שמאל, ומה עם המוגנים, בעלי הפנסיה התקציבית, אלו שעולים למדינה 20 מיליארד שקל בשנה לפחות? עליהם לא מדברים, עליהם לא מנחיתים מכות, את נתוני הפנסיה שלהם די מסתירים. והמספרים הם מבהילים, כפי ש"גלובס" חושף אט-אט בשנ ים האחרונות, והם מופיעים גם שחור על גבי לבן בדוח הכספי של הממשלה: התחייבות כוללת של כ-670 מיליארד שקל, וזה עוד בלי גופים כמו עיריות ואוניברסיטאות שמוסיפים עשרות מיליארדי שקלים לפחות למצבת ההתחייבויות.

כחלון וחברי הכנסת הצעירים הם אלה שצריכים לטרפד כל ניסיון של האוצר לפגוע בציבור המופקר. הם אלו שצריכים לגרום לאוצר ולממשלה כולה לקיים דיון עמוק ורציני שבעקבותיו יתקבלו החלטות מאוזנות שיצמצמו את הפער בין המוגנים למופקרים. הם אלו שצריכים לסכל בשלב זה כל ניסיון להעלות את גיל הפרישה או כל ניסיון אחר של האוצר לפגוע בקצבאות הפנסיה הצוברות. לא יקום ולא יהיה.

וזה יהיה קשה, כי האליטה המוגנת היא הלובי הכי חזק במדינה. לא, הלובי הזה הוא לא רק של הוועדים החזקים או של הלובי הצבאי. מלבדם יש הלובי האקדמי, הלובי הפוליטי (שרי ממשלה וחברי כנסת ותיקים) והלובי המשפטי. זה הלובי הרחב והמוגן שמולו יצטרכו חברי הכנסת להתמודד, לובי שחבריו באופן טבעי מתקשים לקבל החלטות קשות הנוגעות להם עצמם. הגיעה העת לגעת גם במוגנים.

 שכר חודשי ממוצע

* הפרויקט המלא - "העתיד של שוק העבודה" - מפורסם במהדורה המודפסת ויעלה בימים הקרובים באתר האינטרנט של "גלובס".