כיל החליטה לשבור את הכלים

מאבק בעובדים או מאבק לקבלת הטבות מהמדינה

ניר גלעד / צילום: איל יצהר
ניר גלעד / צילום: איל יצהר

1. בחצות הלילה של יום רביעי האחרון שברו עידן עופר וניר גלעד את הכלים מול הממשלה ובעיקר מול העומד בראשה, בנימין נתניהו, המעורב אישית בפרשה, לאורך הימים, גם בעת המו"מ הקואליציוני. עד לאותה שעת חצות של ה-15.4, אמורה הייתה החברה לישראל - כיל - להשיב בכתב ובמפורט לסדרה של שאלות שנשלחו על ידי משרד האוצר לבירור האפשרות שהחברה העבירה, מעבירה, או פועלת לסגור ו/או להעביר קווי ייצור מישראל לחו"ל.

אלא שהחברה לישראל לא השיבה לשאלות. במקום זה בחרה למתוח עוד יותר את החבל ולדרוש קודם כול חתימה על הסכמי סודיות, ואחר כך נראה...

2. העברה של קווי יצור מישראל לחו"ל, זה העניין המרכזי בנוגע לשאלה האם החברה לישראל, כיל, עומדת או לאו בתנאי הזיכיון שקיבלה מהמדינה לייצור וניצול עסקי של מחצבי ים המלח, או שמא בעלי ומנהלי החברה פעלו במהלך השנים ופועלים גם היום, תוך הפרה, בידיעה או תחת אי-הבנה, של תנאי "מניית הזהב" שהמדינה שמרה לעצמה במהלכי הפרטת כיל ומסירת הזיכיון לחברה לישראל. אם תמצא הפרה - תוכל המדינה להתערב בנעשה בכיל, אפשר גם להפעיל את הסנקציות הכתובות במניית הזהב.

3. מכתב האוצר שיועד לסטפן בורגס מנכ"ל כיל, נחתם על ידי היועץ המשפטי באוצר יואל בריס, ומאחוריו עומדים החשבת הכללית מיכל עבאדי-בויאנג'ו והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, נשלח לפני כמה שבועות. הבקשה לתשובה הייתה עד יום ראשון, ה-12.4. כיל ביקשה הארכה, אולי בגלל ימי הפסח, וההחלטה המשותפת הייתה שהחברה תשיב עד יום רביעי האחרון.

4. אולם, גם בחצות יום רביעי התאגיד לא שלח תשובה עניינית, ומשרד האוצר הגיב על המעשה המופגן הזה בדממה מוחלטת ורועמת. האוצר סירב להתייחס לעניין מלבד האמירה: "מתקיימת הערכת מצב".

מה יעשה? - לא ברור ואם בכלל. אפשר שהאוצר, עבאדי-בויאנג'ו ובריס ימתינו לשר הבא. עם זאת, ברור שמי שמפקח על ההליכים מול כיל והחברה לישראל הוא רק נתניהו, אישית ובאמצעות אנשים בלשכתו.

5. ברור שיום רביעי האחרון היה יום ההקצנה הגדולה בהתנהלות החברה לישראל וכיל, המנוהלות על ידי ניר גלעד למען עידן עופר. זה היה יום שיא במלחמה שהכריזה החברה לישראל על הממשלה, כאשר ההודעות על פיטורי העובדים היו רק הצעד הראשון שלה. במשך חודשים פעלו החברה וגורמים הקשורים אליה במטרה ל"הבעיר" את כיל, את הנגב, את האיגודים המקצועיים - תוך התערבות אינטרסנטית בבחירות.

נתניהו ואנשיו הבינו שהכוונה של החברה, עובדיה או אנשי ההסתדרות שתמכו בהם, הייתה לפעול מולו, להפחיד אותו ולאיים עליו בבריחת בוחרי הנגב מהליכוד אל מפלגות אחרות, וקודם כול למחנה הציוני (יש לציין כי על האינטרסים של החברה לישראל שומרים, במישרין או בעקיפין, כמה וכמה בסיסים פוליטיים המצויים בכל המפלגות. קואליציה ואופוזיציה. ימין, שמאל ומרכז).

המהלכים הרב-זרועיים שהוכוונו להתערבות נתניהו לטובת החברה לישראל, עלו, כידוע, בתוהו. נתניהו, מטעמים ענייניים או מחשש לפרסום שלילי קטלני של הון-שלטון-זיכיון, סירב לפגוש בכירים בחברה לישראל הנוהגים לצאת ולבוא במסדרונות השלטון. אלה עם ניר גלעד בראש המשיכו להתרועע בלשכות בכירים בממשלה בכלל ובאוצר בפרט, שם יושבים חברים יותר או חברים קצת פחות.

יום רביעי האחרון היה יום שובר שורות גם כי באותו יום, אולי כהכנה לזה שהחברה החליטה לזלזל פומבית בבעלת הנכס - הממשלה, ולא להשיב על השאלות, הקצינה את עמדותיה התקשורתיות. באותו יום פורסמו דברים בעניין פיצוץ המו"מ עם העובדים, איום בחידוש מיידי של פיטורי עובדים, דרישה להקדמת הדיון בבית הדין לעבודה (שהוקדם למחר, ב') ופרסום על כוונת מבקר המדינה לבדוק את התנהלות המדינה בפרשת כיל-פוטאש.

6. האם כל הפרשה הזו קשורה רק לעצמאות הניהולית שיש לכיל-החברה לישראל "לייעל" את החברות ולפטר עובדים? גם, אבל זה בהחלט לא העיקר. ברשימת מטרות המלחמה של סגן הרמטכ"ל ניר גלעד יש ארבעה סעיפים גדולים. כולם יחד שווים הרבה מיליארדים. הנה הם, מהקל אל הכבד:

א. ביטול המלצות ועדת שישינסקי 2 בעניין הטלת מס רווחי יתר, מס משאבי טבע, או הקלה משמעותית בהן - למרות שהמלצות הוועדה הוחלשו לקראת סיום דיוניה באמצעות לחץ של כמה חברים בה ולפחות שר אחד בממשלה. החברה לישראל רוצה שההמלצות יתאיידו - לא יוגשו לממשלה החדשה ולא יעברו לכנסת.

ב. ויתורים והקלות בהחלטת בוררות התמלוגים. באמצע 2014 הסתיימה בניצחון למדינה הבוררות בעניין התמלוגים המועברים לקופת הציבור בגין השימוש שעושים במפעלי ים המלח מקבוצת כיל במשאבי הטבע הלאומיים. ההחלטה התקבלה ברוב דעות הבוררים - היו"ר, שופטת העליון בדימוס טובה שטרסברג-כהן ועו"ד אלכס הרטמן, מול עו"ד רם כספי שהתנגד. מה שהחל יותר מעשור קודם לכן, ולאחר בוררות שנמשכה מעל לשנתיים, הביא לפסק דין חד-משמעי שדחה את טיעוני התאגיד.

הבוררות קבעה כי החברה חייבת לשלם למדינה תמלוגים ג-ם ממכירת מוצרי יסוד ו-ג-ם על מוצרי המשך; שגובה התמלוגים ייקבע על פי תנאי הזיכיון ולא על פי מחירי ההעברה הפנימיים שנקבעו בתוך התאגיד; שגובה התמלוגים יעלה רטרואקטיבית משנת 2000 - כפי שנקבע בזיכיון המקורי לפני התערבות תמוהה של שני שרים לשעבר, בהתאם לעלייה בייצור ובמכירות. באותה עת, לפני כשנה, הייתה הערכה כי החברה תצטרך להעביר למדינה עוד 2.5 מיליארד שקלים עד תום מועד הזיכיון ב-2030. לא ברור על מה מסתמכת דרישת החברה לישראל להקלות בפסק הבוררות, שכן כל חריגה תביא בלי ספק להתערבות ארגונים ציבוריים ועתירות לבג"ץ נגד המהלך.

ג. מעורבות אקטיבית של אנשי כיל-החברה לישראל בחישובים ובהחלטות הצפויות של החשבת הכללית בעניין ערך נכסי החברה לקראת תום תקופת הזיכיון. מדובר בהערכת שווי עלות הנכסים שהחברה לישראל השקיעה במפעלי כיל במהלך שנות הזיכיון שהחלו ב-1995. השווי הזה קובע למעשה את המחיר שבו תרכוש המדינה את הנכסים מהחברה לישראל כשזו תיפרד מהזיכיון, לקראת 2030. לקביעת גובה ערך הנכסים יש משמעות מכרעת בסיכויים שיש למדינה להביא למכרז העתידי על הזיכיון מספר גדול של מועמדים איכותיים מהעולם ואולי גם מהארץ, ואפילו לטרפוד מראש של התעניינות מועמדים - מה שיביא לכך שבלית ברירה יישאר הזיכיון בידי עופר.

ד. והכול מוביל לעניין המרכזי: שהחברה לישראל תקבל, בקרוב ומוקדם ככל האפשר, הארכה של זיכיון ים המלח. לא ברור על מה מסתמך הרצון הזה, שכן לפחות על פי התנאים הכתובים וגם על פי תנאי המדינה בהפרטה ובמתן זיכיונות השייכים לציבור - אסורה הארכה אוטומטית של הזיכיון, אלא חובה חוקית לצאת במכרז חדש, מכרז פומבי, גלוי ובעיקר שקוף. שהתנאים, המהלכים וההחלטות יהיו נתונים לביקורת ציבורית.

צרו איתנו קשר *5988