סייעת שנייה בגני ילדים? משרד החינוך אפילו לא קיים דיון

הדרישה של ההורים להוסיף סייעת שנייה בגני הילדים מקבלת היום (ג') חיזוק גם ממבקר המדינה, שהחליט לבדוק את התקן שקבע משרד החינוך ולפיו 35 ילדים בגן זכאים לגננת וסייעת אחת בלבד. על פי דוח המבקר, הנהלת משרד החינוך כלל לא דנה בשינוי התקן למרות בקשה שהגיש האגף לחינוך קדם-יסודי עוד בראשית 2012, זאת אף שלפי התקן הישראלי מספר הילדים ביחס למספר אנשי הצוות "גבוה במידה ניכרת מזה המקובל במדינות מפותחות".

המבקר מלין על היעדר דיון שכזה גם על רקע העובדה שכבר לפני עשור המליץ "כוח המשימה הלאומי" (ועדת דברת) שמינתה שרת החינוך דאז לימור לבנת לשנות את התקן הקיים, וכך גם המליץ בעצמו אגף החינוך הקדם-יסודי במשרד כדי להבטיח את התנאים המיטביים להתפתחות הילדים.

ככל שהדבר נוגע לילדים בני 3-4 ששולבו במסגרת חוק חינוך חינם בהתאם לאימוץ המלצות ועדת טרכטנברג, הרי שהביקורת של מבקר המדינה נחרצת עוד יותר: "בתחום הפדגוגי עשה המשרד רק מעט כדי לתת מענה לבני גילים אלה, ובכלל זה לא נתן מענה חינוכי טיפולי הולם לבני 3 הדורשים טיפול אינטנסיבי יותר, ולא הגדיל ופיתח כנדרש את המערך המסייע לצוות החינוכי". על פי הדוח, חלק מהרשויות המקומיות, ובפרט הרשויות החזקות יותר מבחינה כלכלית, תקצבו בעצמן תוספת של סייעות, והדבר העמיק את אי-השוויון בין הרשויות החזקות לחלשות.

מבקר המדינה מצא בין היתר כי רפורמת "אופק חדש" מיושמת באופן חלקי בלבד בקרב הגננות, זאת בכל הקשור לשיחה פרטנית אישית של הגננת עם כל ילד, שיחות בקבוצות, חיזוק הקשר עם ההורים ועוד. כמו כן מצא המבקר פערים גדולים בין המגזר היהודי למגזר הלא-יהודי, הנובעים בין היתר ממיעוט גני ילדים במגזר הבדואי - מה שמביא לשיעור השתתפות נמוך מאוד של ילדים בדואים בגנים על אף חוק חינוך חובה.

מבקר המדינה לא הסתפק בעובדות היבשות וכתב: "חינוך הילד מרגע לידתו תורם להתפתחותו האישית ובה בעת מקדם מטרות חברתיות של חתירה לשוויון הזדמנויות וצמצום פערים, לעצמאות הכלכלית של הוריו ולטיפוח ההון האנושי של החברה בכללותה. תרומת החינוך בגיל זה עולה בחשיבותה אף על חינוך בשלבי גיל אחרים שבאחריות מערכת החינוך, שכן מה שניתן למנוע בתחילת הדרך או לתקן בקלות יחסית בגיל צעיר, הופך למשימה בלתי-אפשרית בהמשך".

עוד הוסיף המבקר כי "משרד החינוך לא השכיל ליישם את מרבית הרפורמות והתהליכים שיזם לצד הממשלה בשנים האחרונות, ושיועדו לצקת תוכן בשינוי מיקומו של החינוך לגיל הרך בסדר העדיפויות המשרדי והלאומי ולהבטיח שוויון בחינוך מגיל זה. על המשרד לאתר את החסמים שמנעו את יישומן של תוכניות אלה, לעדכן אותן ולחולל את השינוי הנדרש ביחס המדינה לחינוך ילדים בגיל הרך".