הנקראות ביותר

התערוכה "סביבות עבודה": זה לא פיגום. זה פסל

הפיגומים הרעועים על גג ביתן הלנה רובינשטיין הם חלק מהתערוכה "סביבות עבודה", שמכניסה למוזיאון חומרים מהנגרייה ומחנות הכפתורים ופולשת לרחוב עם חומרי בנייה

"מונומנט" - עבודתו של שי רטנר / צילום: יחצ
"מונומנט" - עבודתו של שי רטנר / צילום: יחצ

"אל תדאגו, זו רק אמנות, זה לא באמת עומד להתמוטט", זו התשובה המוזרה שקיבלו עשרות אזרחים מודאגים, שפנו בשבועות האחרונים למוקד העירוני ואף למשטרה, למראה הפיגומים המטים לנפול מהגג של ביתן הלנה רובינשטיין, בשדרות תרס"ט בתל-אביב. הפיגומים הרעועים שבנה שי רטנר הם בעצם פסל סביבתי. חלק מהתערוכה "סביבות עבודה", שאצרה רויטל בן-אשר פרץ.

עבודתו של רטנר, "מונומנט", מתכתבת עם מנהגם של מוזיאונים להציב פסלים בולטים לעין על גג הבניין או מול הכניסה, כחלק מתערוכות המתקיימות בין כותליהם. פיגומי אתר הבנייה הפיקטיבי של רטנר מטפסים על הגג דרך הדופן המערבית של הבניין.

זהו מיצב פיסולי מרשים ומתעתע, עשוי מחומרי בנייה מקוריים ואותנטיים, אך נטול ערך שימושי. הוא נועד לצוד את תשומת-הלב של עוברי אורח תמימים, ולעורר אותם למחשבה (לדברי האמן, הוא לא ציפה לתגובה אקטיבית, כמו זו של המתקשרים למוקד, אך היא בהחלט משמחת אותו).

היצירה נכנסת בטבעיות לקטגוריית השאלה הנצחית "מה זו אמנות ולמה זו אמנות". התשובה, כרגיל, אישית, בעיני המתבונן.

אבל מבחינת האמן והאוצרת (אם תרצו בפתרון בי"ס), מדובר בבחירה מודעת, של יצירה אמנותית מחומרים יומיומיים. מעין טבע דומם שמחקה את המציאות, אך מטיל בה שיבוש מערער.

אולי זו תחושת המפולת המאיימת אך מבוששת לבוא, אולי העובדה שאין פועלים על הפיגומים ודבר לא נבנה תחתם. אולי אפילו העובדה שהם לא עטופים בבד שקוף למחצה ולא מרוחה עליהם פרסומת ענק למילקי או למשקפי שמש - כי בשנים האחרונות התרגלנו שעבודות נעשות מאחורי מסך והתוצאה תיחשף רק במלוא הדרה.

אין הדר רב גם ביצירות שממתינות בתוך המוזיאון פנימה. התערוכה מעתיקה סביבות עבודה ממקומן הטבעי, ויוצרת הזרה בעצם קיומן בחלל המוזיאלי. אפשר לראות בה מחווה לעולם הולך ונעלם, בעידן שבו המושג "עסק משפחתי" נמצא על סף הכחדה.

עבודתה של רעות פרסטר מתנחלת בדוכן הכניסה ששימש בעבר כחנות המוזיאון. פרסטר, שסטודיו האמנות שלה שוכן בחדר אחורי של חנות הסדקית המשפחתית, עשתה כאן מהלך הפוך ו"ייבאה" את החנות אל התערוכה.

בקומת המרתף מציגה האמנית קיר מגירות נוסף, שוב טבע דומם של העולם הנכחד של החנות שהקים אביה. לצידו מוקרנים שני סרטי וידיאו: בראשון הופכת החנות בלילה לגלריה לאמנות, ומוזמני "הפתיחה" בוחנים בתשומת-לב כל "יצירה" באוסף הפריטים הגודש את החלל הצפוף. בשני, מובא סיפורו של אחיה, השותף בעסק המשפחתי, שחלומו הכמוס הוא להפוך לאמן מצליח.

זרה בתערוכה המשותפת עבודתו של מאיר טאטי "שרשקה". הוא הופך את הקומה השנייה של המוזיאון למבוך תאים ובונה שחזור של מחנה מאסר ובו אזורי מגורים, עבודה, ספריה וקולנוע ואף חדר בידוד. בתוכם מוצגים ציורי קיר, ספרי אמן וסרטי וידיאו, שבין היתר מתעדים את המבקרים במקום, המוקלטים ונמצאים תחת מעקב בבואם ובלכתם.

ביתן הלנה רובינשטיין, שדרות תרס"ט 6, תל-אביב. בסופ"ש הקרוב הכניסה חינם במסגרת אירועי "אוהבים אמנות. עושים אמנות", מחיר רגיל: 10 שקלים.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות