הנקראות ביותר

עבודות שירות וקלון לראש עיריית רמת-השרון לשעבר יצחק רוכברגר

זאת בגין הרשעתו במירמה והפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד, זיוף מסמך ושימוש במסמך מזויף ■ רוכברגר הודיע כי יערער: "התיק הזה הוא על טעות של תום-לב; בהחלטה בעניין הקלון יש עוול נוראי"

loading

לא נכנס לכלא אבל לא חוזר לעירייה: בית משפט השלום בתל-אביב הטיל היום (א') עונש של 6 חודשי עבודות שירות וקנס בסך 40 אלף שקל על יצחק רוכברגר, לשעבר ראש עיריית רמת-השרון, שהורשע בביצוע עבירות של מירמה והפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד, זיוף מסמך ושימוש במסמך מזויף.

בנוסף, השופט עידו דרויאן קבע כי במעשיו של רוכברגר דבק קלון, ולפיכך המשמעות היא שרוכברגר לא יוכל לחזור ללשכת ראש העיר או למלא תפקיד ציבורי אחד ב-7 השנים הקרובות.

רוכברגר, המיוצג בידי עו"ד ליאור אפשטיין, צפוי להגיש ערעור על הרשעתו ועל גזר הדין, אך במקביל הוא יחל בריצוי עונש עבודות השירות החל מ-25 ביוני באתר הנצחה ביהוד.

בדצמבר האחרון הרשיע השופט דרויאן את רוכברגר בכך שקיבל 118 אלף שקל כהחזר הוצאות מ"קרן ההשתלמות של עובדי הרשויות המקומיות", ובכך פעל בניגוד לחוק הרשויות המקומיות, האוסר על ראש רשות לעסוק בכל עסק אחר בזמן כהונתו.

רוכברגר הורשע כי הוא נהג להגיש לקרן קבלות וחשבוניות שאינן קשורות לפעילותו בה, ובהן רכישת מצרכים ביתיים, הוצאות נסיעה לחו"ל של בתו ושיעורי אנגלית שלמדה. זאת, תוך זיוף פרטים המופיעים בהן, כך שייחזו כהוצאות שבגינן התאפשר לו לקבל החזר מן הקרן. בהמשך, רוכברגר החזיר את מלוא הכספים שקיבל בניגוד לדין.

בהכרעת הדין כתב השופט דרויאן כי "לפי גרסתו-הוא, הנאשם גרם לקרן לרשום רישומים כוזבים בספרייה ובדוחותיה, כדי לשרת את מטרתו-שלו - היכולת להערים ולעקוף את החוק האוסר עליו לקבל תגמול בנוסף לשכרו מהעירייה".

פגיעה כלכלית

בגזר דינו היום כתב השופט דרויאן כי רוכברגר ניצל ללא היסוס את מעמדו הרם בקרן, כמו גם את העובדה שהביקורת עליו הייתה חלשה ביותר, כדי למעול באופן שיטתי. "לאורך כל התקופה התמיד רוכברגר בהצגת מצגי-שווא מטעים ובביצוע חוזר של פעולות עבירה כדי לקבל את הכספים שדרש. הוא לא נרתע מהשקעת זמן ניכרת לצורך זה, כשרשם בעצם ידו את הרשימות המפורטות של הקבלות אותן הגיש לקרן לתשלום, אף שמזכירתו הנאמנה ערכה רשימות כאלה בעצמה", ציין השופט.

לדברי בית המשפט, "יכול היה הנאשם להפסיק את ביצוע המעשים בכל רגע ורגע; ודאי שיכול היה 'להסתפק' בהוצאות ביתו וצרכיו, ולא לפעור את לועו רחב גם לקבלת החזרים עבור טיסת בתו לחו"ל ועבור חגיגה משפחתית במסעדה, ועוד".

בית המשפט ציין כי "רוכברגר לא חדל ולא הגביל עצמו, אלא מיקסם בכל דרך את התועלת האסורה מפעילותו העבריינית, עד שנחשפו מעשיו".

בית המשפט ציין כי מניעיו של רוכברגר היו כלכליים באופן מובהק. "במעשיו סטה רוכברגר באופן רע וקשה מדרכי היושר, האמינות וההגינות, שהן מהתכונות הבסיסיות הנדרשות מנבחר ציבור", נכתב בגזר הדין. "זכאי הציבור כי בראשו ולשירותו יעמדו אנשים ראויים, ישרים, אמינים והגונים, בעלי סולם גבוה של מידות וערכים.

"ראש עירייה מנהל את חיי היומיום של התושבים ברמה המקומית, הוא אחראי לשירותים החיוניים של תושבי העיר ולניהול כספיהם לצרכיהם ולרווחתם. ראש העיר כפוף לשלטון המרכזי, ועליו לנהל את העיר בכפוף למדיניות הממשלתית ותוך התאמה לצרכי התושבים המקומיים. ככזה עליו לשמש דוגמה ומופת, ועליו להיות נקי מאשם בשחיתות, בחוסר ניקיון-כפיים ובחוסר אמינות".

לפי בית המשפט, מעשיו של רוכברגר פגעו כלכלית בקרן ובכל עמית מעמיתיה, שכן הקרן חייבה את עמיתיה בדמי ניהול לפי הוצאות הניהול בפועל. משמע - הוצאות מחייתם של הנאשם ובני ביתו, ויתר הוצאות שהוציא לצרכיו ולהנאתו, מומנו על-ידי העמיתים. בנוסף, הקרן שילמה מס בגובה של 90% כמס על הוצאות עודפות, כך שהעלות האמיתית של מעללי הנאשם הייתה כמעט כפולה.

השופט ציין כי רוכברגר השיב את הסכום שקיבל, אולם לדבריו אין בכך כדי להשפיע על קביעת המתחם הענישה הראוי לו.

"התנהלות לוקה של הרשויות"

בית המשפט השווה את המקרה של רוכברגר לזה של ראש עיריית בת-ים לשעבר, שלומי לחיאני, שהורשע בביצוע עבירות של הפרת אמונים, והוטל עליו עונש של 8 חודשי מאסר - וציין כי המקרה של רוכברגר הוא הרבה פחות חמור.

"מפסק הדין בעניין לחיאני ניתן להסיק כי מתחם העונש ההולם בענייננו חייב להיות נמוך באופן מובחן מזה לו טוענת התביעה: לחיאני הורשע ב-3 עבירות של מירמה והפרת אמונים על-ידי עובד ציבור, בנסיבות שתוארו בפסק הדין ככאלה שקשה להעלות על הדעת חמורות מהן... המתחם שנקבע לכל אישום נע בין 5 לבין 18 חודשי מאסר בפועל, על דרך כליאה ממש. אין ספק כי מעשיו של רוכברגר אינם חמורים כמעשיו של לחיאני או אף מתקרבים לרמת חומרה דומה".

השופט אמנם העביר ביקורת חריפה על התנהלותו של רוכברגר, אך גם מהמשטרה והפרקליטות הוא לא חסך בביקורת. לדבריו, "התנהלות רשויות אכיפת החוק בתיק הייתה לוקה והותירה תחושה קשה".

השופט התייחס בכך לעובדה שחקירתו של רוכברגר התארכה והתארכה ללא צורך. רוכברגר נחקר לראשונה ב-2006, אך רק ב-2008 התחדשה החקירה, וכתב האישום נגדו הוגש במאי 2013. "שיהוי קיצוני ולא מוסבר בהגשת כתב האישום מצדיק הקלה בעונש", נפסק בגזר הדין.

כן ציין בית המשפט לטובתו של רוכברגר כי הוא לקח אחריות על מעשיו, הזדרז להחזיר את הכספים שלקח, וכי לאורך השנים הוא תרם רבות לציבור, וכי "הוא אדם הראוי להערכה".

משפטיהם של שני ערים נוספים שהועמדו לדין בגין מעשי שחיתות הגיעו לאחרונה לישורת הסופית. ב-27 באפריל קיבל הרכב של 3 שופטי המחוזי בתל-אביב את ערעור המדינה על קולת עונשו של שלומי לחיאני, לשעבר ראש עיריית בת-ים, שהורשע ב-3 עבירות של הפרת אמונים, וגזר עליו 8 חודשי מאסר בפועל.

בנוסף, ביום חמישי הקרוב צפוי בית המשפט המחוזי בתל-אביב לגזור את עונשו של ראש עיריית רמת-גן לשעבר, צבי בר, שהורשע בלקיחת שוחד בהיקף של כ-2 מיליון שקל.

רוכברגר: "בהחלטה בעניין הקלון יש עוול נוראי"

יצחק רוכברגר, לשעבר ראש עיריית רמת-השרון, יצא היום מבית משפט השלום בתל-אביב ברגשות מעורבים. מחד, רוכברגר נשם לרווחה כשנודע לו כי השופט עידו דרויאן אימץ את הרף התחתון של העונש שביקשה התביעה ופטר אותו ממאסר מאחורי סורג ובריח. מאידך, רוכברגר, שנבחר מחדש וברוב גדול לראשות עיריית רמת-השרון לאחר שהחשדות בעניינו היו גלויים, קיווה מאוד שלא יוטל קלון על מעשיו.

לאחר מתן גזר הדין אמר רוכברגר כי הוא איננו מבקר את החלטתו של השופט. "השופט חשב את מה שחשב ואמר את מה שאמר, ואני מלא הערכה אליו", ציין רוכברגר.

עם זאת, לדבריו, הקביעה שדבק קלון במעשיו פוגעת בו קשות. "בהחלטה בעניין הקלון יש עוול נוראי שנגרם לי", אמר.

לדברי רוכברגר, שמתכוון להגיש ערעור על פסק הדין, "התיק הזה הוא תיק של טעות של תום-לב. מדובר על 600 שקל לכל היותר, שתיקנתי תוך כדי תנועה. זה לא היה צריך להיגמר כך", אמר. "נקלעתי לתוך אווירה ציבורית, ואני צריך להתמודד עם זה. לא אמרתי סוף פסוק. אנחנו במחצית הדרך, ואני מקווה שנעבור את זה".

עו"ד ליאור אפשטיין, פרקליטו של רוכברגר, מסר: "טיעונים ודקויות משפטיות קיימים בכל החלטה שיפוטית, וגם בגזר דין זה. אך איציק רוכברגר נבחר כפי הנראה על-ידי שר הגורל לשאת משאות כבדים הרבה יותר בתיקו.

"אם טעה בית המשפט, ייבחן הדבר בערעור. אך תפקידה של הפרקליטות אינו לייצר שיח תקשורתי, אלא לפקח ולוודא את טוהר עבודת המשטרה. פרקליטים, סנגורים ושופטים לא נועדו להסתחרר במעגל סומי-עיניים כמו במשחק פרה עיוורת, עד יאות הריבון החדש של מערכת המשפט, השוטר החוקר, לתת להם שברי חומרי חקירה, אחרי שפתח וסגר תיקים מנימוקים לא מובנים לחשודים שונים, שהופכים לעדי תביעה מוזמנים בתיקים 'ציבוריים'.

"בתי המשפט עד היום היו מאוד תקיפים עם חשודים ונאשמים אנשי ציבור ומאוד סובלניים עם מחדלי חקירה והתנהגות תמוהה של היחידה החוקרת. אולי בשל הזמן להבין שאמונתה הבלתי מסויגת של הפרקליטות בנעשה מאחורי דלתו הסגורה של הרפ"ק החוקר מסוכנת לא פחות לאמון הציבור וטוהר השיטה. ואולי הדרך היחידה להביא את הבדיקה הבחינה והטלת הספק בפעולות החקירה היא המסקנה הפשוטה ששום אמת לא צומחת מחומר חקירה מזוהם ופגום, בין בזדון ובין ברשלנות".

התובעת, עו"ד פיה גולבר מפרקליטות מחוז תל-אביב, אמרה לאחר גזר הדין: "בית המשפט אימץ את עמדתנו לעניין הקלון והעביר מסר, שלפיו נבחר ציבור שהורשע בביצוע המעשים שאותם ביצע הנאשם, אינו ראוי לשרת בתפקיד ציבורי".

מצעד ראשי הערים המורשעים

קלון ציבורי וקלון משפטי

דומה כי כל מי שנחשף לעבירות שבהן הורשע רוכברגר, חש כי מדובר במעשים שקלון בצידם. ולמרות זאת, השופט ערך ניתוח ארוך ומרתק של הסוגייה.

ראשית, דרויאן הבהיר כי אותה תחושה ציבורית לגבי חומרת המעשים והקלון אינה זהה ל"קלון משפטי". "הקלון הציבורי הוא הקלון במשמעותו המילונית והרווחת, שבוודאי נלווה להרשעה דוגמת הרשעתו של הנאשם; הקלון המשפטי הוא מושג פונקציונלי, הנעוץ בנסיבות קונקרטיות ומבקש לקדם מטרות קונקרטיות", ציין.

השופט הזכיר כי ייתכן בהחלט שלא ייקבע קלון גם לאחר הרשעה במעשים חמורים ומבישים, למשל, כשלנאשם אין שאיפות לכהונה ציבורית; ומנגד ציין כי ייתכן שייקבע קלון גם במקרים שבהם הדעה הציבורית הרווחת באותה עת לא תמצא פסול מוסרי משמעותי במעשים בגינם הורשע הנאשם.

השופט הוסיף וכתב כי תמצית תכליתה של ההכרעה בשאלת הקלון היא בדיקת כשירותו המוסרית של אדם למלא תפקידים בעלי השלכות ציבוריות, והיא נועדה לאפשר את ניפויים של כאלה הלוקים מבחינה ערכית מבין המועמדים לאותם תפקידים, וזאת כדי להבטיח את האמון במערכת הציבורית ובשלטון החוק.

השופט התייחס גם לטענה שהעלה סנגורו של רוכברגר, עו"ד ליאור אפשטיין, ולפיה העובדה שרוכברגר נבחר מחדש על-ידי הציבור לראשות העיר לאחר הגשת כתב האישום נגדו, צריכה להביא לכך שלא יוטל עליו קלון.

"הלכה למעשה, מעביר בא-כוח הנאשם את ההחלטה והשיפוט בעניין קביעת הקלון לידיו של הבוחר", כתב השופט. "לשיטתו, עצם בחירתו של אדם לתפקיד, על אף המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, נותנת הכשר לכהונתו ומוחה קלון ממעשיו. אין בידי לקבל פרשנות זו, והיא אף מנוגדת לתכלית החקיקה ולפסיקה בעניין הקלון".

לדברי בית המשפט, "נוכח הפגיעה הקשה בטוהר המידות ובאושיות השלטון הדמוקרטי ובשלטון החוק, אין לקבוע כלל לפיו נבחר ציבור 'מחוסן' מהעברה מכהונה בשל העובדה שכתב אישום חמור שהוגש נגדו הוגש כבר לפני הבחירות, ולמרות זאת בחר בו הציבור. כלל כזה עלול להביא לשחיתות מידות שמדינת ישראל הדמוקרטית אינה יכולה להתיר".

עוד כתב השופט כי "התכלית אותה נועד לקדם הקלון היא נפרדת ממטרות הענישה, ועל כן אין לראות בעצם קביעת הקלון החמרה בעונשו של הנאשם. הקלון נועד להגן על הציבור יותר משנועד הוא להעניש את העבריין. על כן - אין לראות בעצם קביעת הקלון החמרת עונשו של הנאשם, או לחילופין, באי-קביעת הקלון - הקלה בעונשו".

ואולם, את יצחק רוכברגר זה לא מנחם. מבחינתו, הקלון הוא אולי העונש החמור מכל. יותר מכל הוא רצה לחזור ללשכת ראש העיר, שממנה הוא גורש בבושת-פנים.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות