עתירה נגד מינוי בר סימן טוב למנכ"ל משרד הבריאות

ההסתדרות הרפואית עתרה לבג"ץ: מבקשת להורות למדינה לנמק כיצד מונה לתפקיד אדם שאינו רופא, לראשונה בתולדות המדינה

משה בר סימן טוב / צילום: איל יצהר
משה בר סימן טוב / צילום: איל יצהר

אחרי שלא הצליחה לשכנע את מחזיק תיק הבריאות יעקב ליצמן ואת חברי ועדת המינויים של נציבות שירות המדינה, ההסתדרות הרפואית עתרה היום (א') לבג"ץ נגד מינויו של משה בר סימן טוב למנכ"ל משרד הבריאות - כך נודע ל"גלובס".

העתירה הוגשה באמצעות עו"ד ארנה לין, והיא מופנית כנגד הממשלה, ועדת המינויים, היועץ המשפטי לממשלה ובר סימן טוב עצמו. כל אלה מתבקשים לנמק כיצד מונה לתפקיד אדם שאינו רופא, לראשונה בתולדות המדינה.

החלטת ועדת המינויים והחלטת הממשלה לאשר את המינוי, כך לשון העתירה, "הן החלטות בלתי סבירות באופן בלתי קיצוני, וככאלה דינן להתבטל".

בארגון דורשים מבג"ץ להוציא צו ביניים שיעכב את כניסתו של בר סימן טוב לתפקיד עד להכרעה בעתירה.

בין היתר נטען בעתירה כי למנכ"ל משרד הבריאות העניק המחוקק סמכויות מקצועיות-רפואיות נרחבות ויוצאות דופן במהותן ובהיקפן, ועל כן אין זה סביר שכל-כך הרבה סמכויות יואצלו לאדם אחר - קרי ראש מנהל רפואה במשרד הבריאות.

יצוין כי היועצת המשפטית של משרד הבריאות, עו"ד מירה היבנר, סברה אחרת, וקבעה בחוות-דעת שגיבשה כי המחוקק מאפשר מינוי מנכ"ל שאינו רופא, כל זמן שלצדו עומד רופא בתפקיד בכיר.

עוד נטען בעתירה כי גם בלי קשר לעובדה שבר סימן טוב אינו רופא, הרי שהוא אינו כשיר לכאורה לתפקיד, משום ששימש אמנם כסגן הממונה על התקציבים באוצר וכציר הכלכלי של ישראל בארה"ב, אך לכאורה לא ניהל מערכת של ממש עד היום.

במערכת הבריאות היה מי שהעיר הערב, בנימה של ציניות, על כך שההסתדרות הרפואית לא עותרת לבג"ץ נגד מינויו האפשרי של פרופ' זאב רוטשטיין לתפקיד מנכ"ל הדסה, למרות תובענה משמעתית שהוגשה נגדו ודוח חמור בעניינו, כי "העיקר שהוא רופא".

נזכיר כי בר סימן טוב, המכונה "ברסי", עבד בצמוד לליצמן במהלך הקדנציה הראשונה של ליצמן במשרד הבריאות (2009-2013), והוא חתום בין היתר על הסכם הרופאים שהעניק תוספות שכר גבוהות ומענקים מיוחדים לרופאים בפריפריה ולעוסקים במקצועות במחסור, לצד חיוב הרופאים לראשונה להחתים שעון נוכחות.

על-פי הערכות, בהסתדרות הרפואית יודעים שהעתירה צפויה להיכשל, אולם הארגון החליט לנהל בכל זאת את המאבק, כדי למנוע ככל הניתן מינויים דומים בעתיד של מי שאינם רופאים, בין היתר למנהלי בתי-חולים.