דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

בהוראת היועמ"ש: בן כספית מסר עדות במשטרה על אהוד ברק

ד"ר תהילה שוורץ-אלטושלר: "אם המשטרה סברה שיש לכספית מידע ציבורי - למה לא חקרה בעצמה? האם לגיטימי להפוך עיתונאי לחוקר?"

בן כספית / צילום: איל יצהר
בן כספית / צילום: איל יצהר

העיתונאי בן כספית זומן לפני כחודשיים לתת עדות במשטרה בעקבות טור שפרסם בעניינו של ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר, אהוד ברק.

כספית טען בפרסומיו כי יש מספר "קצוות חוט" לבדיקת הטענות שעלו בעניין מעשי שוחד לכאורה, שבהם היה ברק מעורב בעת שהיה שר הביטחון. בין היתר התייחס כספית לנתונים גלויים לגבי פעולותיו של עורך דין המקורב מאוד לברק.

המשטרה בודקת את הטענות על שוחד, בהוראת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שהורה לבדוק את הדברים, לאחר שעלו לראשונה מתוך הקלטה שבה נשמע ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, משוחח בנושא עם מזכירתו לשעבר, שולה זקן. ההקלטה הסנסציונית, נחשפה במהלך משפט טלנסקי המחודש.

כספית התבקש למסור את עדות על הפרטים שפרסם, וזומן למשטרה, לאחר שלפי פרסום בעיתון "הארץ", היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הורה על זימונו.

זימונו של עיתונאי למתן עדות נחשב לדבר בעייתי, לאור הרגישות של מקורות עיתונאיים וסוגיית החיסיון העיתונאי, שגבולותיה בישראל אינם ברורים מספיק לתחושת רבים.

"המשמעות של החיסיון העיתונאי הוא להקנות לעיתונאים הגנה מפני מסירת המידע שברשותם ומפני הסגרת מקורותיהם", אומרת ד"ר תהילה שוורץ-אלטושלר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מחברת המחקר "הסדרת החיסיון העיתונאי בישראל", בשיחה עם "גלובס".

לדבריה, "להבדיל מחסיונות שונים שהדין מכיר בהם, כגון חיסיון עורך דין-לקוח וחיסיון רפואי - החיסיון העיתונאי לא מעוגן בחוק".

אף שישנה הגנה החלה זה כ-26 שנים על חיסיון עיתונאי מכוח פסיקה של בית המשפט העליון, לדברי שוורץ-אלטושלר, "לא נוצרה בפסיקה הגנה מוחלטת, וגבולות ההגנה על עיתונאים ומקורותיהם אינם ברורים, במיוחד בכל הקשור להליכי חיפוש וחקירה".

"הגבולות אינם ברורים"

ד"ר שוורץ-אלטושלר מציינת כי "ישנם מקרים רבים שבהם רשויות האכיפה מבצעות פעולות של חקירה תוך הפרה של החיסיון העיתונאי. קחו, לדוגמה, את מקרה העיתונאי ברוך קרא ועו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ', שנחשפה כמקור של קרא בעקבות פעולות חקירה שחדרו לרשות הפרט של קרא; דוגמה נוספת הוא מקרה ענת קם, שהעיתונאי אורי בלאו נדרש לעשות פעולות שיש בהן לכאורה כדי להסגירה כמקור. נדמה שהדין מאפשר למשטרה או לפרקליטות לחשוב שמותר להם לשים יד על ראיות תוך הפרה של החיסיון, כשהגבולות אינם ברורים".

עמדתה של שוורץ-אלטושלר היא כי החיסיון העיתונאי צריך לחול באותה עוצמה שהוא חל בהליך משפטי מכוח הפסיקה, גם בהליכי חקירה וחיפוש כגון עדות, מעצר, האזנות סתר, קבלת נתוני תקשורת, וכניסה למחשב של עיתונאים.

"במדינות שונות באירופה, לדוגמה, יש איסור להורות על צווי מעקב, חיפוש, אסור לבקש נתונים אישיים ונתונים שונים שנוגעים לעבודה מקצועית של עיתונאי. גם בישראל מובן שזימון של עיתונאי לעדות אינו דבר של מה בכך - עובדה שנדרש אישור של היועמ"ש, אבל נדרשת הסדרה ברורה של הגבולות בחקיקה".

שוורץ-אלטושלר מסרה גם כי למיטב ידיעתה, במשטרה קיימות הנחיות פנימיות באשר להפעלת סמכויות כלפי עיתונאים. לדבריה, המכון הישראלי לדמוקרטיה ביקש לקבל את ההנחיות, אך לא נענה.

- האם בכלל קיים פה חיסיון עיתונאי - הפרסומים של כספית נוגעים למידע ציבורי לכאורה?

"יכול להיות. אבל אם המשטרה סברה כי יש פה מידע שהוא ציבורי - למה לא חקרה את המידע בעצמה? האם זה לגיטימי שהמשטרה תהפוך את העיתונאים לחוקרים שלה?".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות