וינשטיין מתנגד לפשרה בתביעה הנגזרת בפרשת דנקנר ובנק פוזיטיף

היועמ"ש מתנגד למתן פטור כספי גורף לדני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים לשעבר, שהודה והורשע בכך שפעל בניגוד עניינים ובהפרת חובת אמונים בפרשות נשוא התביעה

דני דנקנר / צלם: תמר מצפי
דני דנקנר / צלם: תמר מצפי

‎‎היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לא מרוצה, בלשון המעטה, ממתכונתו הנוכחית של הסדר הפשרה שנחתם עם יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, בתביעה הנגזרת בפרשת הבנק הטורקי "פוזיטיף".

במסגרת עמדת היועמ"ש, שהוגשה בימים האחרונים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, וינשטיין מביע התנגדות חריפה למתן פטור כספי גורף לדנקנר, אשר "הודה והורשע בכך שפעל בניגוד עניינים ובהפרת חובת אמונים בפרשות נשוא התביעה".

התביעה האזרחית הגיעה על רקע הליך פלילי שהתנהל נגד דנקנר, שעסק, בין היתר, בפרשת הבנק הטורקי. התביעה שהוגשה בשם הבנק נגד דנקנר ונושאי משרה נוספים בבנק, נסובה על נזק שנגרם לבנק בשל ההתקשרות בעסקה לרכישת בנק פוזיטיף בניגוד עניינים. המבקשים טענו בבקשה כי הבנק שילם יותר משהיה צריך לשלם עבור הבנק הטורקי, כיוון שדנקנר, שהיה נגוע בניגוד עניינים, לא ניהל את המשא-ומתן בשם הבנק באופן מיטבי.

וינשטיין מתח ביקורת על מספר נושאים שהוסכמו בהסדר, כמו למשל על הסכומים הנמוכים שהוסכמו לבסוף בהסדר הפשרה, על הפטור הכספי הגורף של דנקנר בהסדר וכן על שכר-הטרחה החריג עליו סיכמו הצדדים.

לדעת היועמ"ש, לא ניתן לתת הפטר גורף לדנקנר, ויש צורך לסייג את הפטור שיקבל רק למעשיו שנעשו ברשלנות, "וזאת במובחן ממעשים שנעשו במודעות - כפי שפורטו בכתב האישום המתוקן בו הודה דנקנר ובו הורשע".

וינשטיין סובר כי "קיים טעם לפגם בכך שאדם שהורשע על-פי הודאתו במעשים קשים ובעבירות קשות (מרמה והפרת אמונים), יזכה לפטור במסגרת הליך אזרחי, גם ביחס למעשים שנעשו בכוונה תחילה ומתוך מודעות למעשה ולתוצאותיו. האמור לעיל נכון בין אם לאדם נכסים רבים ממנו יכולים הנפגעים ממעשיו להיפרע על נזקיהם כתוצאה ממעשיו אלה, ובין אם הוא חסר כל".

לדידו של וינשטיין, יש לתקן את הסכם הפשרה באופן שבו תערך הבחנה בין עניינם של כלל הדירקטורים ונושאי המשרה לבין עניינו של דנקנר ("אשר במקרה שלו אין כאמור כל ספק בטיב מצבו הנפשי בעת ביצוע המעשים נשוא ההליך הנגזר כאן").

כמו כן, וינשטיין התייחס לפער "הגדול מאוד" שבין הנזק הנטען שנגרם לבנק במסגרת בקשת האישור, שעמד על כ-70 מיליון שקל, לבין סכום הפיצוי עליו הוסכם במסגרת הסכם הפשרה בסופו של דבר, שעומד על כ-6 מיליון שקל ברוטו בלבד (שגם מהם יופחת סכום שכר-הטרחה לבאי-כוח התובעים הנגזרים והגמול לתובעים הנגזרים, דהיינו 4.4 מיליון שקל).

בהמשך לכך, וינשטיין סבור כי שכר-הטרחה שנפסק - 20% מתוך 6 מיליון שקל - הוא מוגזם, ולא בטוח שהוא עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון בעבר (בעניין פסק דין רייכרט, ס'כ').

כזכור, התביעה הנגזרת הגיעה על רקע ההליך הפלילי שנוהל נגד דנקנר, אשר
נסב סביב מספר פרשות שהעיקרית בהן הייתה ניהול משא-ומתן בשם הבנק לרכישת בנק פוזיטיף, כאשר לדנקנר היו כמה קשרים עסקיים פרטיים שיצרו לו ניגודי עניינים, אותם לא גילה ולא נטרל בעת קבלת ההחלטות בעניין הבנק הטורקי.

במסגרת הליך זה הורשע דנקנר במירמה והפרת אמונים, פגיעה בניהול תקין של עסקי תאגיד בנקאי ותחבולה. הוא נידון לשנת מאסר בפועל ולקנס של מיליון שקל, אך בהמשך קוצר עונשו על-ידי בית המשפט העליון ל-8 חודשי מאסר.

עו"ד יוסי בנקל, המייצג את דני דנקנר, מסר בתגובה: "תמיהתנו על עמדתו הנוכחית של היועמ"ש, העומדת בסתירה מוחלטת לכתב האישום המתוקן שהוגש מטעמו לבית המשפט המחוזי בעניינים אלה, ולקביעות בית המשפט בסק הדין לפיהן לא נגרם לבנק כל נזק".

עורכי הדין פיני רובין וירון אלכאוי ממשרד גורניצקי ושות', המייצגים את בנק הפועלים, סירבו להתייחס.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988