הנקראות ביותר

שרגא ברוש מדוכא מהתקציב ומסביר למה תסבלו ממנו

שרגא ברוש בראיון ל"גלובס": "עם כל הכבוד להוזלת כרטיס הנסיעה באוטובוס, אני מציע שנייצר פה מקומות עבודה שיגדילו את כושר ההשתכרות של האנשים. זו תרומה אמיתית לחברה, אבל כנראה זה פחות פופוליסטי"

שרגא ברוש / צילום: יחצ
שרגא ברוש / צילום: יחצ

בחוץ, אווירה של דיכאון כללי. בדומא, יהודים שורפים תינוק פלסטיני, בירושלים, קיצוני חרדי רוצח בסכין נערה. יום ראשון בערב, עוד מעט צירי תנועה מרכזיים בתל-אביב ייחסמו וייסגרו לעולמי עד כי בומבה צור מתחיל לקדוח והעיר הגדולה תתמלא בעכברושים.

חם, לח, מגעיל ומדכא. מהקומה ה-19 של בניין התאחדות התעשיינים ברחוב המרד התל-אביבי שרגא ברוש מסתכל אל הרחובות הלוהטים, מדבר על עוד קצת צרות, עכשיו משלו. קצת צרות גדולות, פה ושם עוד כמה צרות קטנות והנחמה הגדולה היא שאיך שלא מסתכלים עליהן, הפעם זה רק כסף.

הוא בסך הכול אופטימי, כי תעשיינים חייבים להיות אופטימיים. כאילו רק זה מה שהיה חסר לנו עכשיו, שגם האנשים שמניעים את הייצור במשק ייכנסו לנו באמצע החמסין למרה שחורה.

מצד שני הוא מודאג: בין מגש של פיצה לכוסות של סודה נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר נשיאות הארגונים העסקיים מדבר איתנו על הצמיחה התקועה, על זה שבי-ם יותר מדי מתעניינים בפופוליזם בעצימות בינונית ומעלה ועל גזירה מהירה של קופונים.

אנחנו מדברים איתו על תקציב המדינה, שבאותן השעות עדיין מהווה עילה מרכזית למיגרנה כללית אצל ראש הממשלה ושר האוצר. ועל התקציב הזה אין לו הרבה מילים טובות לומר. "אני לא רואה בו שום בשורה", אומר לנו ברוש, "לא ייתכן שכולם אוהבים לדבר כאן על החשיבות של העסקים הקטנים והבינוניים כמחוללי צמיחה, אבל כשמגיעים לרגע האמת - לא עושים כלום. כשמגיעים לאישור תקציב המדינה, פתאום חותכים ברשות לעסקים קטנים ובינוניים ובמספר הסניפים שלה בארץ. מקצצים את תקציב מכון היצוא, הגוף שאנחנו משוועים שיוקצו לו משאבים כדי לעודד יצוא של חברות שעדיין לא מייצאות ולחשוף יצואניות לשווקים חדשים, כי בשנה האחרונה היצוא הישראלי צנח ב-12%. חותכים בחצי את תקציב מרכז ההשקעות. 53 מפעלים שהגישו תוכניות למרכז ההשקעות וביקשו מענקים יקבלו במקום כסף תשובה שלילית. הם לא יראו שקל".

אלא שמנכ"ל משרד הכלכלה עמית לנג הבהיר הבוקר (ה') בשיחה עם "גלובס" כי סיכומים שהושגו בלילה האחרון מנעו את הקיצוצים שעליהם מדבר נשיא התעשיינים, שהסתמך על הצעת התקציב שפורסמה מוקדם יותר השבוע: "תקציב בסיס של המדען הראשי ל-2016 יהיה כ-1.45 מיליארד שקל. תקציב כזה יאפשר לו ודאות ותכנון לכל השנה וימנע מצב כמו שראינו בשנים קודמות, שהתקציב שלו נגמר באמצע השנה והוא מבקש מהממשלה תוספות כדי להמשיך לפעול. תקציב מרכז ההשקעות למתן מענקים למפעלים יהיה כ-350 מיליון שקל יותר ממה שהיה בשנים קודמות. בתקציב מכון היצוא לא נגעו והסוכנות לעסקים קטנים תקבל תוספת תקציבית של כ-30 מיליון שקל. עם כל סדרי העדיפויות של הממשלה והאילוצים התקציביים שלה, התקציב הזה שומר על הקיים ומחיל גידול בכמה מקומות. קיצוצים אין כאן".

loading

"פתאום נגמר הכסף"

ברוש רותח, משוכנע בכל לבו שהתקציב הזה לא נותן תקווה, נטול כל אופק וערך מוסף לכלכלה הישראלית: מתקציב שיוצא מממשלה ששר הכלכלה שלה נבחר בידי ה"שקופים" של החברה, ושר אוצר שנבחר על הכרטיס החברתי - מותר היה לו לצפות לקצת יותר. "זה מטורף", הוא אומר לנו השבוע, "מפעלים בדימונה ובערד נסגרים, הפוליטיקאים רצים לשם כדי להצטלם, אבל כשמגיעים לתקציב, הם מוצאים כסף לכל הגחמות הפוליטיות, לכל ההסכמים הקואליציוניים, לכל הפופוליזם שלהם. כשמגיעים למקום שבו צריך לייצר עוד מקומות עבודה, פתאום נגמר הכסף".

- לפחות יש בשורה לעניים. ייסעו במחיר מוזל באוטובוס.

"מי שעני יישאר עני. אם לא נגדיל את הצמיחה ואת הפריון במשק - נמשיך לדלג עם כל הצעדים הפופוליסטיים האלה ממערכת בחירות אחת לאחרת. למה מישהו חושב שלהקים או להרחיב יותר מ-50 מפעלים זו מטרה לא חשובה? ועם כל הכבוד להוזלת כרטיס הנסיעה באוטובוס, אני מציע שנייצר פה מקומות עבודה שיגדילו את כושר ההשתכרות של האנשים. זו תרומה אמיתית לחברה, אבל כנראה זה פחות פופוליסטי".

ברוש אומר שהוא מאוכזב מדרעי - ציפה שיעמוד על רגליו האחוריות ולא ייתן לתקציב המדכא הזה, מנקודת ראותו, לעבור. הרי דרעי הוא אלוף האלופים בפוליטיקה. לאורך כל השבועות האחרונים שב, איים, הבהיר והדגיש כי אצבע מאצבעות ידיו לא תונף בעד התקציב אם לא יוחל מע"מ 0% על מוצרי יסוד ולא יינקטו מהלכים שייטיבו עם "החלשים" בחברה. "אני מאוכזב מכך שלא שמעתי את קולו של שר הכלכלה שאומר 'רבותיי, התעשייה היא הבסיס לצמיחת המשק ולכן לא אסכים לקצץ במרכז ההשקעות ובמכון היצוא ואצל המדען הראשי ובטח ובטח שלא אתן את ידי לקיצוץ בתקציב הרשות לעסקים קטנים ובינוניים'".

- אבל הוא לא.

"הוא לא וחבל. הופתעתי מההחלטות האלה, שמוכיחות כאלף עדים שאנחנו נתונים לתקופה צינית ופופוליסטית מהדרגה המסוכנת ביותר. תסלחו אם אומר זאת כך, אבל הם (חברי הממשלה, ח.ג וי.א) חושבים שהציבור מטומטם. הם לא מבינים שהציבור כולו מעדיף ממשלה שתדאג ליצירת מקומות עבודה מכובדים, שתגדיל את כושר ההשתכרות בכבוד - מלתת עוד טיפול של קוסמטיקה ועוד פעלול מאחז עיניים. המסר שאנחנו מקבלים מהממשלה שמבקשת להעביר תקציב כזה הוא שכנראה לא רוצים אותנו פה. כמות המפעלים שמוקמים כאן נמצאת במגמת ירידה, לעומת מגמת עלייה במספר המפעלים שמעבירי קווי ייצור לחו"ל. זה מצב שכנראה הממשלה רוצה באמת ואין מעשה אחד שהיא עושה כדי להוכי ח לנו את ההפך. היא אומרת לנו לכו מכאן, חפשו את מקומכם במקומות אחרים".

"צמיחה אפסית"

וזה לא רק הקיצוץ העמוק בתקציבים של מרכז ההשקעות ומכון היצוא, אלה לא העסקים הקטנים והבינוניים שבשעת מבחן הממשלה לא מוכנה לראות ממטר, כאילו המסים שהם משלמים נכנסים לקופה של מדינה אחרת. "ואיפה בדיוק הצמיחה?", שואל ברוש, "אז מדברים על צמיחה של 3.1% וגם כאן צריך להביא בחשבון שברבעון האחרון היצוא ירד ב-12% אחרי שברבעון הראשון של השנה הוא גם כן ירד. אז בואו אנשים ונאמר את הדברים כי צמיחה של 3.1% כבר לא תהיה. מבססים אותו על משהו שמראש יודעים שהוא לא נכון. 3.1% זה כמעט 0%, אבל גם את זה מבססים לנו על הגידול שחל בסחר העולמי. אנחנו נמצאים בכיוון ההפוך מהגידול באותו סחר: תמיד גדלנו יותר מהסחר העולמי אבל כבר שנתיים שהוא עולה ואנחנו יורדים".

- ומה תוקע את הצמיחה? איפה הבעיה המרכזית?

"הבעיה היא שהמנהיגים הכלכליים לא מגרשים את הערפל שיש להם מול העיניים. הם מתעקשים להתמקד במשהו שלא הביא אותנו לשום מקום וזה העניין של הורדת יוקר המחיה. הם סימנו את הורדת יוקר המחיה, כי זה פופוליסטי, כי הם חושבים שעם כל מיני פעלולים אפשר להוריד את יוקר המחיה".

- אבל על הכרטיס הזה בדיוק כחלון נבחר להיות שר האוצר.

"וזאת הטעות. כל זמן שלא נתעסק בהגדלת הצמיחה, בהגדלת הפריון שתוביל להעלאת שכר, ולא נתעסק בדברים האמיתיים שמניעים כלכלה קדימה - נעסוק רק בקוסמטיקה. מה זה לעסוק בקוסמטיקה? אם עכשיו יוטל מס על מי שלא ימכור את הדירה השנייה שלו, בעלי הדירות יעבירו אותן על שם הילדים שלהם. מישהו ירש דירה מהאבא שלו ולא רוצה למכור אותה, הוא רוצה להעמיד אותה להשכרה: הוא פשוט ירשום אותה על שם הבן. זה דבר לא אמיתי. מה, אתה חושב שאתה יותר חכם מהחכמים? עזוב, הישראלים ימצאו פטנטים לכל דבר".

- מה כן אמיתי?

"לשחרר קרקעות כמו מטורפים. מה שאמיתי זה להתחיל לבנות כמו מטורפים, וזה לוקח שלוש שנים, כי זה לא יקרה ביום אחד. ועדות התכנון צריכות לעשות עבודות מהירות, המדינה צריכה להוציא קרקעות במחירים מוזלים, לפקח על המחירים. אבל זה תהליך. אם אתה רוצה לראות את זה מחר בבוקר - זה לא יקרה".

גם אם הוא נכון, המצב שאתה מתאר לא נוצר יש מאין והוא מעיד על עיוות. לפי הכלכלן הראשי באוצר חל זינוק אדיר במחירי המזון וברווחיות חברות המזון ערב פרוץ המחאה החברתית.

"אז בואו ונדבר על העיוות הזה: המחאה החברתית לא התחילה בקוטג' אלא במחירי הדירות. האוהלים בשדרות רוטשילד קמו בגלל הדירות, והאצבע המאשימה כוונה לעבר הממשלה על כך שלא טיפלה בבעיית הדיור. רק כמה ימים לאחר מכן קם נושא הקוטג'. שבועיים לפני המחאה אני ועופר עיני (יו"ר ההסתדרות לשעבר, ח.ג וי.א) כתבנו לרה"מ שיש פה פצצת זמן. ביקשנו לכנס את השולחן העגול לדיון מהיר על הדברים, לפני שפצצת הזמן הזאת תתפוצץ לכולנו בפרצוף. לא קיבלנו מראש הממשלה תשובה עד לרגעים אלה. עברו שבועיים, המחאה פרצה".

מדורי גיהנום

"כן, ענף המזון מאוד ריכוזי. אין על זה דיון בכלל, אין על מה להתווכח: שניים-שלושה גדולים, אפילו אחד ממש גדול, תנובה, שעוסקת כמעט בהכול: חלב ובשר, ביצים וירקות, ולידה פחות גדולות, טרה ושטראוס. הדרך לטפל בזה? לקחת 7-10 מחלבות קטנות ובינוניות ולפתח אותן. לקחת את מחלבת גד ולהפוך אותה לטרה", אומר לנו ברוש.

לפני כ-8 חודשים, מיד לאחר שנבחר לכהונה נוספת בהתאחדות התעשיינים והחליף את הנשיא הקודם שלה, צביקה אורן, הוא הגיש למשרדי ראש הממשלה, הכלכלה והאוצר הצעה לתוכנית כלכלית מקיפה שיש בה, לדעתו, כדי להניע את גלגלי הצמיחה של המשק ולהעלות את הפריון. החיזוק והפיתוח של התעשיות הקטנות והבינוניות כדי שיעמידו תחרות לחברות הגדולות הם מהנדבכים המרכזיים של התוכנית. אלא שהרבה לא קרה איתה.

"מדברים כאן על פתרון של הבעיה בצורה של יבוא גבינות מחו"ל וזה לא פתרון. זה פלסטר. מחר בבוקר אולי יפסיקו לקנות את הגבינה 'עמק' כי ייבאו גבינה בשם אחר. היצרנים, שהם המונופול של הגבינות בארץ, ישחטו את הפרות, יסגרו את המחלבות ויפטרו את העובדים. כל השרשרת תיפגע. רפתות ייסגרו בכל רחבי הארץ. ואז, אותם יצרנים גדולים יהפכו להיות היבואנים הגדולים של הגבינות האלה. יש אחד שהקים מחלבה והתכוון לייצר גבינות מלוחות והוא עצר, החליט שהוא מייבא את הגבינות בלי להחזיק קו ייצור. לדעתי בסוף הסבב הזה, בעוד כמה שנים, יהיו כאן 3-4 יבואנים גדולים כי אין דבר שתעשיין יודע לייצר ומחר הוא לא יידע להיות היבואן הכי טוב באותו השוק. השאלה היא אם אנחנו רוצים לקיים כאן תעשייה או לא".

- ואולי זה תהליך טבעי? הרי יש מדינות שבהן כדאי לייצר דברים מסוג מסוים וכדאי לייבא דברים מסוג אחר. צריך לקיים התאמות.

"את זה עשינו לפני 15 ו-20 שנה, וסגרנו מפעלים בתעשייה המסורתית. אני אישית סגרתי מפעל לתנורים. אחרים סגרו מפעלי טקסטיל. המדינה אמרה לנו לסגור, כי זה הדבר הכי נכון ואנחנו הפגנו והתנגדנו. בדיעבד צדקו: המפעלים שנסגרו היו מבוססים על שכר עבודה ובנינו מפעלים אחרים, עתירי ידע ומבוססי טכנולוגיה. היום כבר יש לנו קונספט תחרותי, כי אנחנו כבר לא מקיימים תעשייה ש-35% משכר העבודה מהמוצר. אבל מצד שני, כושר התחרות שלי נשחק בדברים אחרים. תנסו לקבל היום היתר למשהו, לבנות סככה או להרחיב מפעל. תראו כמה זמן ייקח לכם. בתנאים הסביבתיים שאנחנו מתנהלים בתוכם, אנחנו עוברים מדורי גיהנום. וזה, כשלחבר שלי - תעשיין שפועל במדינה אחרת - הרבה יותר קל ופשוט כי שם פורשים לו שטיח אדום. תראו, המדד הזה של רגולציה הוא לא רק מספר. בסופו של דבר הוא מבטא את ההליכות האינסופיות שלנו אל הרשויות, לעמוד בתור ולדפוק על הדלת ובלי לקבל תשובות".

- ממה נובע עודף רגולציה במשק?

"יש כאן בעיה גדולה של מנהיגות. כבר הרבה זמן שאנחנו מתלוננים על שלטון הפקידים, ואז הפקידים מתחילים לכתוב את התורה ואף אחד לא מתווכח איתם, כי זה הון שלטון אז מי יעז להתווכח עם רגולטור שאומר ככה או רגולטור שאומר אחרת? הנה דוגמה: אנחנו משלמים היום על חשמל סכום מטורף, יותר גבוה ממה שאנחנו משלמים על גז, ולמה? כי יש רגולטור שקבע לחברת החשמל את מנגנון ההצמדה שלו ואף אחד לא כותב על זה ולא מדבר על זה ולא קורא להקים בגלל זה ועדת חקירה. חוץ מאלי ציפורי, אצלכם ב"גלובס". פשוט תקעו את חברת החשמל עם חוזים מטורפים. מישהו שילם על זה בראש שלו? לא. אנחנו נשלם את המחיר בתעריף החשמל וזהו. רגולטורים לא נותנים כאן את הראש".

- אז אתה צריך להיות מרוצה מזה שנתניהו מדבר נגד הפופוליזם בהקשר של הגז.

"אני מאוד מרוצה מזה שנתניהו גם דיבר בישיבת ממשלה מיוחדת על נושא הרגולציה ואמר שנשיא התאחדות התעשיינים היה אצלי ואמר ככה ואמר זה וזה וזה. נו, מה קורה עם זה? מישהו הוריד רגולציה אחת? מישהו נתן בראש למישהו על רגולציה?".

- רגולטור כבר הלך הביתה. הממונה על ההגבלים, דיוויד גילה.

"עדיין לא הלך. חגי, כשמישהו אצלך בעיתון מודיע לך שהוא הולך הביתה כי הוא לא מקבל את המדיניות של העיתון, הוא הולך הביתה למחרת וזה יקרה גם אם אתה תמלא את מקומו. אבל בינתיים הוא ממשיך לשבת בתפקידו, נותנים לו זמן להוציא את כל הגחמות שלו והוא מוציא".

- תסביר.

"עוד מעט הוא לא ייתן לנו להיות התאחדות תעשיינים. הוא מחליט מה מותר לנו ומה אסור. אני לא יודע באיזה שלב הוא נמצא בתוכנית שלו, אבל הוא הולך על בטוח. עכשיו הוא מטפל בפעילות משותפת של מתחרים נגד רגולטור או נגד מחוקק. זאת אומרת שאם יש מתחרים, אסור להם ללכת ביחד לרגולטור ולהגיד 'זה לא טוב' או 'זה כן טוב' שמא יתאמו ביניהם מחירים. אני מקווה שמותר להם לטוס באותו מטוס יחד או שלפי התוכניות של הממונה יהיה מותר להם לשבת באותו לאונג' באותו זמן. אם הממונה על ההגבלים מתחיל לטפל בעניינים כאלה, כבר עברנו כל גבול. אם מישהו למשל מחליט עכשיו לשנות את החוק לעידוד השקעות הון, אסור לשני מתחרים שמייצגים את התעשייה, למרות שנבחרו לייצג את התעשייה, לפעול בנושא הזה? מה, בגלל שקוקה קולה ואסם נמצאים שניהם בבני ברק, המנכ"לים שלהם לא יכולים לקבוע עכשיו פגישה עם ראש עיריית בני ברק כדי לדבר איתו על ארנונה? לאן הגענו?".

דווקא מעריך את דרעי

את שר הכלכלה דרעי ברוש טוען שהוא מעריך. לדבריו, הוא לומד את הנושאים הקשורים למשרדו מהר, "למרות שזה לא בדיוק סדר היום שלו ולמרות שהוא לא ממש נהג לחלום בשנים האחרונות דווקא על התיק הזה. הוא איש חכם בצורה בלתי רגילה וגם בשינוי שם משרד הכלכלה, לא נאמרה המילה האחרונה", אומר ברוש.

- קיבלת הבטחה מעניינת בנושא הזה?

"לא, אבל יש לי תחושה שהוא יעשה משהו עם שם המשרד".

תזכורת: המהלך הראשון של נפתלי בנט, יו"ר הבית היהודי, עת התמנה לשר בממשלה הקודמת היה להחליף את שם משרדו שנקרא אז משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (תמ"ת) - למשרד הכלכלה. התרעומת של התעשיינים לא עזרה להם. בינתיים בנט הלך, שם המשרד נשאר.

- מאיפה התחושה הזאת באה?

"משיחות שקיימתי איתו ומהאופן שבו הוא מתייחס לבקשות שביקשתי ממנו בעניין הזה. הוא לא שלל את זה. הוא גם אמר לי שהוא לא היה מחליף את שם המשרד, אם היה בא להיות שר התמ"ת. אני מבין שהוא צריך לעשות את מהלכיו בשום שכל, זה בסדר ולגיטימי. לא כל דבר צריך להיעשות תוך כדי שליפה. אני רוצה להאמין שהוא יעשה משהו בעניין".

- תן לנו דוגמה לדברים שאתה ודרעי רואים עין בעין.

"יש הרבה. שנינו התנגדנו לוועדת אנדורן (הוועדה בראשות מנכ"לית האוצר לשעבר, יעל אנדורן, לבחינת שינויים בחוק לעידוד השקעות הון, ח.ג וי.א), וגם בנושא 0% מע"מ דעתנו דומה: כבר שנים שאני אומר שצריך להחיל כאן מע"מ דיפרנציאלי".

- ואתם לא רואים את כל הבעייתיות שקיימת בנושא של 0% מע"מ?

"אני לא אומר שאין בעייתיות, אבל אני בודק תמיד בין אלטרנטיבות. אם יש פה בעיה של יוקר מחיה ואם נסתכל על מה שקורה בעולם - אז על רשימה של מוצרים אפשר וגם מקובל לא לגבות מע"מ. הרי למעשה כבר יש כאן מע"מ דיפרנציאלי. זה שבאילת אין מע"מ ויש 0% מע"מ על פירות וירקות - זה מע"מ דיפרנציאלי. הסכנה למעשי מרמה בנושא המע"מ קיימת גם היום, כי אפשר למכור מוצרים ולא להקליד חשבונית. אפשר גם לנסוע בכבישי הארץ במהירות של 250 קמ"ש אבל אני לא מצפה שבגלל זה יגבילו יבוא של מכוניות מהירות כי מותר לנהוג רק במהירות של 90 או 100 קמ"ש. מי שנוסע מהר - משלם. במקרה של המע"מ, צריכה להיות אכיפה חזקה מאוד, קשה מאוד ואכזרית מאוד, ומצד שני, אם אנחנו רוצים באמת לטפל בשכבות החלשות, אני משוכנע שניתן לגבש רשימה של 100 מוצרים לפחות שהם הבסיס של סל צריכה של משפחות רבות ולהחיל בהם הוזלה משמעותית".

עם שר האוצר כחלון יחסיו של ברוש נחשבים טובים. "אפילו מאוד", לפי עדותו של נשיא התאחדות התעשיינים, "אנחנו מכירים עוד מלפני הבחירות. עם זאת, אני מאוכזב מכך שטרם הגשת התקציב הוא לא קיים דיון אמיתי עם המגזר העסקי. כשר אוצר ציפיתי שהוא ירצה לנצל את ההזדמנות שעומדת לפניו ולעצב תקציב שישפיע לפחות בטווח של השנתיים הבאות. יש לו אג'נדה בעניין הדיור והבנקים ואני מבין שקשה להניף הרבה דגלים בו זמנית. ועדיין, היה נכון שהוא יתמוך גם במהלכים מעודדי צמיחה. שלחנו אליו את כל הניירות ואת כל הנתונים, ולצערי האורות האדומים האלה לא זכו ליחס. חבל שבעוד שנתיים-שלוש כולנו נשלם את המחיר".

"10 אגורות לכאן או לשם לא ישנו כאן, רק שהגז יגיע מהר"

"מה שחשוב לי בכל הקשור למתווה הגז הוא שהדיונים על הנושא יסתיימו, שניתן יהיה להביא את הגז מהים ונוכל להתחיל לייצר במחירים טובים יותר. כתעשיין, אני רוצה שהמחיר יהיה הכי נמוך שיכול להיות ועדיין אנחנו מהזולים בעולם", אומר ברוש בהתייחס למתווה הגז, "כמשווק של גז, כתעשיין וכנשיא התאחדות התעשיינים, אני רוצה שהגז פשוט יגיע הכי מהר שאפשר. הבעיה היא שכבר 5 שנים הגז נמצא בים ולא מביאים אותו. עשר אגורות יותר ועשר אגורות פחות במחיר לא ישנו כאן. מדובר במקור אנרגיה שיאפשר לנו לייצר בשליש את מה שאנחנו מייצרים עכשיו ולחסוך למשק מיליארדי דולרים בשנה".

ברוש מנהל ביחד עם יו"ר ההסתדרות הכללית לשעבר, עופר עיני, חברה לשיווק גז טבעי לתעשייה. הוא דוחה את הטענה כי בפעילותו זו, לצד כהונתו כנשיא התאחדות התעשיינים מתקיים לכאורה ניגוד עניינים. "50% מהתעשיינים הם יצרנים של חומרי גלם ו-50% האחרים הם צרכנים של אותו חומר גלם. אין פה שום ניגוד עניינים", אמר.

בעבר התאחדות התעשיינים ביקשה לרכוש באופן מרוכז גז למפעלים וביקשה אישור לכך מהממונה על ההגבלים העסקיים. כשהתקבל האישור היא לא ניצלה את הפטור מהסדר כובל שקיבלה ממנו "כי הסוסים כבר ברחו מן האורווה. חיכינו זמן רב לאישור הזה, משנת 2012. אם היינו מקבלים אותו אז, עדיין היינו יכולים לחתום על חוזים לקבלת גז מקידוח תמר. אלא שהאישור הגיע מאוחר מאוד ובשנת 2015 כבר אמרו לנו שאין על מה לחתום ושצריך לחכות לגמר הדיונים על מתווה הגז. אתם מבינים מה זה רגולטור? 3 שנים בשביל לתת תשובה?".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות