האיש שישתק את גוש דן: "מצטער שלא עשו את זה קודם"

יהודה בר-און, מנכ"ל חברת נת"ע והאיש שעומד בראש פרויקט הרכבת הקלה, הפתיע את הספקנים הגדולים כשהצליח להוציא לדרך את החפירות ■ המרתוניסט שגדל בחיפה הפגין חוסר הבנה בפוליטיקה כשנקב בלוחות זמנים מפורטים, אבל הוא מתחייב לעמוד בהם

יהודה בר און וישראל כץ - תחילת עבודות הרכבת הקלה / צילום: יחצ
יהודה בר און וישראל כץ - תחילת עבודות הרכבת הקלה / צילום: יחצ

את היום ההיסטורי של השני באוגוסט 2015, רבים מתושבי תל-אביב וגוש דן לא ישכחו. לטובה או לרעה? ימים יגידו. בין כל אלה עומד אחד, יהודה בר-און שמו, מנכ"ל נת"ע. גם הוא לא ישכח את היום הזה. האדם שלאחר שנים של בזבוזי כספי ציבור, גרירת רגליים, דיבורי פוליטיקה ופיזור חלומות בדמות תכניות הדמיה של רכבת נוסעת במטרופולין תל-אביב, הוציא לפועל בתוך שנה את הפרויקט שנקרא "הקו האדום של הרכבת הקלה". אם שום דבר לא יסתבך ברגע האחרון או שלפתע תפרוץ מלחמה, הוא זה שבמידה רבה הולך להיות האחראי על הפיכת תל-אביב וגוש דן על-פיהם.

מעל חניון בית הדר המשקיף על רחוב יהודה הלוי, הוקם חמ"ל לכבודם של העיתונאים, נציגי משרד התחבורה, אנשי נת"ע ושר התחבורה ישראל כץ, שהגיע לחנוך את תחילת העבודות. בר-און כבר שם, מקבל את פני כולם, עובר ביניהם ולוחץ ידיים. "זה כמו יום בר המצווה שלך", אני אומרת לו והוא מחייך ומשיב במבוכה: "לא עשו לי אירוע בר מצווה". גם בשעות הערב, כשהמעלות בשיאן וכמוהן אחוזי הלחות, הנחישות של בר-און ניבטת במצחו, בדיוק כמו אגלי הזיעה שנוטפים ממנו. הוא מתחיל לחלק בקבוקי מים לכל הבאים, התייבשויות והתעלפויות באמצע פרויקט גדול, רק זה חסר לו עכשיו.

אין עובד שבר-און לא מחמיא לו, החל מהעוזר האישי שלו ועד לדיילות שמחלקות את הפליירים בתחנות האוטובוסים. למרות שבעוד מספר דקות עומדת להיפתח מסיבת העיתונאים, בר-און לא מוותר. הוא לוקח לפתע את אחד מהעובדים הצידה ומעמיד אותו על טעות שנעשתה בפרויקט. בהתחלה הוא נראה רציני ואפילו מפחיד, אבל כשהוא מסיים החיוך ישר חוזר והוא טופח לאותו עובד על השכם, כאילו לא קרה דבר. "אנשים מאוד רוצים לרצות אותו", מסביר אחד מהעובדים בנת"ע, "מצד אחד הוא מאוד דורש ותובעני - הוא פתאום נראה כזה מפחיד - אבל מצד שני הוא יכול להגיע למשרד, לצחוק ולהתעניין במה שקורה עם כולם, גם בפן האישי".

"יהודה אתה מתרגש?" אני שואלת אותו דקות לפני סגירת הרחובות. "אני דרוך, אבל יותר מתבאס מאשר מתרגש", הוא משיב ומיד מסביר: "אני מתבאס על זה שלא עשו את זה קודם. יכולים היו לעשות את זה קודם. את יודעת למה אנחנו הצלחנו להרים את הפרויקט הזה? לא בגלל שאני יותר חכם, מוצלח או מוכשר מקודמיי. הצלחנו כי היינו יותר נחושים ויותר מקצועיים. עד עכשיו אני לא מבין איך לא עשו את זה קודם. אבל אני לא רוצה לדבר יותר, אני לא רוצה לעשות 'עין הרע'". שנים אחרי שגורמים ממשלתיים שמו רגליים לפרויקט הזה והוא נדחה, חזר לחיים, נגרס ושוב פעם קם לתחייה, מנכ"ל אחת החברות הממשלתיות החשובות במדינת ישראל לא מסתבך עם אלילות המזל.

"יהודה היה הכי טוב"

בר-און הגיע לנת"ע באפריל 2014. היו"ר הקודם אלכס ויז'ניצר, התקשר אליו ואמר לו ש"אתה חייב להגיע לנת"ע. רק שנינו ביחד נוכל לחלץ את הפרויקט הזה ולהצעיד אותו קדימה". ובר-און שכבר עבד עמו יחד כמשנה למנכ"ל בחברת מע"צ, נעתר לבקשתו. מאז ויז'ניצר הסתבך בפרשת השחיתות של ישראל ביתנו והותיר את בר-און להתמודד לבדו עם הפרויקט הגדול, ללא יו"ר. בפרויקט כזה, מדגישים עובדים בחברה, תפקיד כזה הוא משמעותי: "מנכ"ל אמור לנהל בפועל את הפעילות השוטפת והיו"ר קובע מדיניות ביחד עם הדירקטוריון. ברגע ש-ויז'ניצר עזב, בר-און נשאר לטפל בכל העניינים, כולל הפוליטיים מהם הוא מנסה להתרחק כמה שיותר בין אם מדובר בראיונות או לקיחת קרדיטים שיכעיסו את הקודקודים".

"כשכיהנתי כיו"ר נתיבי איילון, החלפתי במהלך השנים ארבעה מנכ"לים. אני חושב שיהודה היה הכי טוב", אומר איש העסקים איזי בורוביץ', לשעבר יו"ר אל על. "אני מתעסק הרבה במנהיגות ויהודה הוא מנהיג. אנשים הולכים אחריו בלי להסס. עכשיו הוא מכהן בשני תפקידים, גם כמנכ"ל וגם כיו"ר. קשה להיות בלי יו"ר, כי עכשיו הוא צריך לעשות שני תפקידים, צריך להיות בקשר עם משרדי הממשלה, עם השרים, עם אגף התקציבים וגם לנהל את הפעילות השוטפת. לא כל אחד יכול לעשות את זה. אני חושב שהוא בחירה טובה, אין הרבה מנהלים בישראל שיכולים להרים פרויקט כזה".

בורוביץ' הוסיף: "אני מודד אנשים על-פי כמה הם מדברים וכמה הם עושים. איתו הפגישות היו קצרות וענייניות, בלי בזבוזי זמן. עם יהודה הצלחתי להגיע לשיא - הישיבות לא ארכו יותר משעה, עובדים והולכים. הוא יודע לתת כבוד, הוא מתייעץ, הוא לא מסתיר כלום, הוא שקוף, זה מה שנקרא מנהיג בעולם של היום".

בר-און בן ה-56 הוא כלכלן ורואה חשבון בהכשרתו, את דרכו בתחום התשתיות החל כשעבד כמנהל כספים בחברת נתיבי איילון. מנכ"ל החברה עזב והוא מונה למנכ"ל זמני. וכמו כל דבר זמני במדינת ישראל, הוא הפך לקבוע. בר-און שימש כמנכ"ל נתיבי איילון ישראל במשך ארבע שנים. במרוצת השנים כיהן גם כמנכ"ל חברת דן ושימש כמשנה למנכ"ל מע"צ. בשנתיים שקדמו למינויו למנכ"ל נת"ע, ניהל חברת ייעוץ פרטית לליווי פרויקטים של תשתית ובין היתר ייעץ גם לחברות כמו נת"ע ונתיבי איילון.

מבין הפרויקטים שנוהלו על-ידי בר-און בחברה הלאומית לדרכים, ניתן למנות את תכנון כביש מספר 1 החדש, מנהרות איכסל, מחלף המוביל וכביש 77, כביש עוקף קריות וכביש 431. "יהודה מעורב בכל הפעילות, עד לרמת הפלאייר שיקבל כל תושב, בהתאם לתחנה הנבנית באזור מגוריו", מסביר מסביר אבי שמול, הקופירייטר של הרכבת הקלה ומי שעובד עם בר-און מזה שנים, "כל חברי הצוות מסכימים שהוא מאוד מעצבן, בעיקר בגלל שכל ההערות שלו נכונות. בין אם מדובר בתיקון לגבי נושא הקשור לעיצוב, או לתוכן. לכן, כולם מתאמצים ומשתדלים באופן יוצא דופן".

שמול מוסיף: "צריך להבין, לא היה בישראל פרויקט בסדר גודל כזה. בגלל שזו הפעם הראשונה, ישנם לא מעט נושאים בהם אנחנו נדרשים ליצור מושגים חדשים ולהתוות דרך לתרבות חדשה. אישית, אני אוהב את העובדה שיהודה חסר סבלנות לשטויות. גם במחיר שאני יכול לחטוף ממנו. אפילו על הריאיון הזה".

חיפאי, מרתוניסט

בר-און נולד בחיפה ב-1959 למשפחה דתית. בילדותו למד בישיבת בני עקיבא והיה מרכז ומדריך בתנועה. הוא שימש גם כמנהל אגף ילדים ונוער בשכונת שמואל הנביא בירושלים ובגיל 24 התחיל ללמוד כלכלה באוניברסיטת בר-אילן. כשהגיע לגיל 28 החליט להוריד את הכיפה, הפירוטכניקה של הדת פחות התאימה שלו גם כמו הטקסיות שלה. לדבריו יש לו יום אחד בשנה בו הוא דתי למהדרין, יום כיפור. אבל ניכר שהילדות בחינוך הדתי ממשיכה ללוות אותו גם היום. "אתה יודע איך מרגיש החזן בבית הכנסת בתחילת יום הכיפורים?" אומר בר-און לאחד מהאנשים שמגיע לשוחח איתו מעל אתר העבודות של הרכבת הקלה, "הוא מתפלל לתפילת 'הנני, העני ממעש'. אחד שלא עשה כלום ובכל אופן קיבל את הזכות לייצג את הציבור בפני בורא עולם ביום החשוב הזה".

למרות שבר-און מרגיש כמו שליח ציבור בפרויקט הזה, מי שלעיתים מפנים אליו את הזעם הם בעלי העסקים שהולכים להינזק בעקבות תחילת העבודות. "אנשים ובעלי העסקים לא מבינים שנת"ע היא רק זרוע מבצעת של משרד התחבורה, וכחברה ממשלתית אין לה כל סמכות לקבוע מדיניות של מתן פיצויים או סיוע פיננסי לבעלי עסקים", מסביר אחד העובדים בחברה, "כל האחריות הזאת מוטלת על החלטות משרדי ממשלה שונים. איפה משרד הפנים? איפה משרד הכלכלה? איפה משרד האוצר? אנשים לא מבינים את כובד המשקל שמוטל על יהודה. יש לו בידיים פרויקט של 16.1 מיליארד דולר והוא לא יכול להאט את הקצב ולהסתכל לצדדים. זה גם לא תפקידו, הוא ממוקד מטרה, נחוש לעמוד בלוחות הזמנים וביעדים שהוא הציב".

בר-און הוא הצעיר מבין שלושה אחים. אחד חרדי מהיישוב חשמונאים והשני נפטר בגיל 54. הוא עצמו מתגורר במושב ניר צבי, אבא לשלושה ילדים, בן ושתי בנות. גם בנו הלך בעקבותיו והוא משרת באותו גדוד בו שימש בר-און כקצין קשר ביחידת צנחנים. עובדים במע"צ מתארים עד היום איך היה מגיע לפגישות עם מדי ה-ב' מהמילואים. מאז שהפסיק לעשות מילואים, בין היתר בגלל הגיל, תפס אותו שיגעון חדש, ריצות מרתון. "הוא התחיל לרוץ כמו פורסט גאמפ בכל העולם", מספרים בסביבתו, "כשהדיבורים על הרכבת הקלה התחילו להיות יותר ממשיים, הוא אפילו חשב לעשות חצי מרתון על הקו האדום". בר-און עצמו אומר: "חשבתי איך אני ארוץ הלוך חזור, זה 24 קילומטרים, אבל אז הבנתי שאנחנו מייצרים הרבה הפרעות לתנועה ואנחנו לא רוצים להכביד עוד על האנשים".

לסיור שהוציאה השבוע ועדת הכלכלה אל נקודות הקשורות לעבודות של הרכבת הקלה, הצטרף גם גיל יעקב, מארגון "15 דקות - ארגון צרכני תחבורה ציבורית". בתום הישיבה עם ראש העיר חולדאי בעיריית תל-אביב הגיע בר-און ללחוץ את ידו של ואף חיבק אותו. יעקב השמיע בפניו את הביקורת שהעלה באותה ישיבה, ובר-און נראה קשוב.

השניים נראו מיודדים, אבל רק באפריל 2014 שלח יעקב מכתב חריף ליועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין, בו הוא הביע את התנגדותו למינוי של בר-און לתפקיד המנכ"ל בתואנה כי שמו של האחרון הוזכר בשני דוחות של מבקר המדינה, האחד בדבר הליך לא תקין של מינויו לתפקיד משנה מנכ"ל מע"צ, והשני בדבר תשלום שכר של חברת נתיבי איילון לחברה הפרטית שבעלותו בעלות של יותר מ-400 אחוזים ממה שסוכם בתחילת ההתקשרות. בהמשך הסיור, יעקב נשמע אחרת לגמרי: "יהודה בסך הכול בסדר גמור. הוא יודע לעשות את העבודה, הוא מקשיב לפידבקים ומזיז דברים, הפרויקט היה תקוע לפני שהוא הגיע, לא היה עם מי לדבר, אבל בשנה האחרונה הדברים התחילו לזוז. לנת"ע אין הרבה סמכויות, יש לה רק סמכויות על אתרי עבודה, אבל הוא עושה את מה שהוא יכול במסגרת המגבלות".

טענות נוספות שהוטחו בפני בר-און עם הגעתו לתפקיד היו על המעבר של משרדי נת"ע מבנייני עזריאלי לחולון. התלונה הייתה שהוא ביקש לחלץ את עצמו ואת עובדיו מהפקקים הנוספים שהעבודות ייצרו. אבל האמת שבר-און רצה לבצע שינוי לאחר שנים בהן חברת נת"ע בזבזה כספים וצוינה לרעה בדוחות מבקר. למשל בעקבות בקשת היו"ר הקודם מיכי רצון, להתקין ונטת יניקה לעשן במשרדים בעזריאלי כדי שיוכל לעשן סיגרים בתוך המשרד.

"אחת ההחלטות הראשונות של יהודה כשהוא הגיע לתפקיד, הייתה לא להישאר יותר במגדלי עזריאלי כי משלמים שם שכירות מופרזת שממומנת מכספי ציבור. היה קושי לעזוב בגלל שלא היה ניתן להפסיק את חוזה ההתקשרות מול מגדלי עזריאלי, ולכן יהודה הגיע איתם להסכמה שנת"ע תעבור למשרדים במגדלים שלהם בחולון. זה מהלך שהביא לחסכון של כ-50 אחוזים בהוצאות". מסבירה ברוריה נעים, האחראית על קשרי קהילה בחברה.

"כולם היו סקפטיים"

במהלך הסיור באוטובוס שמביא אותנו לתחנה הבאה, סגנית ראש עיריית תל-אביב, מיטל להבי, שוחחה עם חברת הכנסת נורית קורן, מסיעת הליכוד. "אני רוצה להגיד לך שיהודה בר-און הוא מינוי ראוי", היא אמרה לה, "בהתחלה הייתי מאוד ספקנית, אמרתי לעצמי שעוד פעם יגיע מישהו ושום דבר לא ייצא לפועל, אבל יהודה גרם לזה לקרות. הוא פועל לפני שהמציאות מתהווה, יש לו נוכחות בפרויקט הזה, המחויבות שלו באה לידי ביטוי בדיבור ובנחישות, הוא הדביק את כולנו. המילים שלו יוצרות את המציאות".

להבי הוסיפה וסיפרה: "יהודה נתקל בלא מעט קשיים. אלכס ויז'ניצר עזב, מיכל עבאדי בויאנג'ו, (החשבת הכללית במשרד האוצר, ד"י) ניסתה לשים רגליים לפרויקט, הוא היה בסיטואציה לא פשוטה. ולמרות זאת הוא ליכד את כולם". למרות כל המחמאות, לנקודה האחרונה של הסיור, לשכת המסחר בתל-אביב, מגיעים בעלי העסקים שמעלים טענות בדבר התרעה מאוחרת לתחילת העבודות, שגרמה להם להיות לא ערוכים.

"את הרכבת הזאת השיקו כל כך הרבה פעמים, גם את תאריך יציאת הפרויקט, ושום דבר לא יצא לפועל, לכן ההחלטה המערכתית הייתה שרק כאשר אנחנו בטוחים בתאריך תחילת הביצוע, נצא בהסברה. לא לפני", מסביר אחד מהבכירים בנת"ע, שטוען כי גם שהחלו בהסברה אף אחד לא באמת האמין שזה אכן יקרה. "לפני חמישה חודשים מנכ"ל נת"ע היה נחוש להתחיל את העבודות בחודש אוגוסט, כשנפחי התנועה קטנים יותר בצורה משמעותית", הוא מוסיף, "לכן אם הייתה מתבצעת דחייה, זה היה רק לאוגוסט 2016. ברגע שיהודה קיבל את ברכת השר בקדנציה הקודמת, החלו מפגשים וכנסים באופן פרטני מול בעלי העסקים ונאמר להם שבאוגוסט מתחילים. אף אחד לא האמין לנו ואף אחד לא ספר אותנו. קיבלנו תגובות בסגנון 'היינו כבר בסרט הזה, זה כמו הפצצה האיראנית. כשהיא תיפול נדבר'".

בשיחות סגורות גם בר-און אומר שאף אחד לא באמת האמין שזה יקרה: "כולם היו סקפטיים, גם בדרג הממשלתי וברשויות. כשזה קרה, זה בא להם בהפתעה. אפילו לראש עיריית רמת גן. למה הוא התנגד? כי הוא לא האמין שזה יתרחש. כשהוא כבר ראה שזה קורה - איתו או בלעדיו - הוא יישר קו ואני שמח".

ואכן נדמה שבר-און הוא לא באמת פוליטיקאי, אחרת לא ניתן להסביר את הנחישות שלו להתחייב פעם אחר פעם למועד סיום הפרויקט. היא בולטת במיוחד במדינה כמו ישראל בה המשפט "יהיה בסדר" היא המנטרה הרווחת וכל אחד חושש להתחייב, שמא יתפסו אותו במילה.

"יש הרבה פרויקטים במדינת ישראל שעומדים בלוחות הזמנים, זה סתם שם רע שיצא לתחום התשתיות", אמר בר-און לעיתונאים במהלך הסיור בפיר גלי גלים שבארלוזרוב, "אני באמת מאמין שנעמוד בלוחות הזמנים האלה, במיוחד אחרי שהם עברו את הבקרה של שר התחבורה, ישראל כץ. הצוות של נת"ע עומד ומתחייב לזמנים, רק שלא יפריעו לנו".

"האיש הזה מזיז הרים, הוא לא רואה בעיניים", מסכם אחד מהיועצים שלו, "אפילו כששואלים אותו מה יקרה אם במידה ימצאו בתי קברות עתיקים תוך כדי חפירה, הוא משיב ש'אלה דברים שלא יעכבו את הפרויקט'".

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988