"יש כמות אדירה של רשע שמתפרצת על כל מועמד לתפקיד בכיר"

גל הירש לא לבד: זה הפך לריטואל - משרה ציבורית בכירה מתפנה, מועמד מתמנה, ומיד מתחיל סביבו מחול שדים; לעיתים יש בזה משהו, לרוב לא, אך המועמד הנצלב כבר זז הצדה ■ אנשי משפט: "הפכנו לחברה בלי סובלנות לאחר"

גל הירש / צילום: יחצ
גל הירש / צילום: יחצ

החדשות האחרונות בנוגע למינוי של תא"ל (במיל') גל הירש לתפקיד מפכ"ל המשטרה, הן שאין כרגע מינוי. המינוי מושהה עד שצוות בדיקה שמינה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, יבדוק את החשדות שצצו בנוגע לעסקאות ביטחוניות של חברה בראשות הירש עם קזחסטן וגיאורגיה, ואם יש בהן כדי להשליך על מועמדותו.

בינתיים, כהונתו של ממלא-מקום המפכ"ל, ניצב בנצי סאו, שהייתה אמורה להסתיים היום, 1 בספטמבר, תוארך ב-45 ימים. ועוד בינתיים: מספר מועמדים לתפקיד המפכ"ל מלטשים את קורות-החיים שלהם, שוב, בתחושה כי המרוץ לתפקיד נפתח מחדש.

סביר להניח שהם צודקים. אם ניתן ללמוד משהו ממינויים לתפקידים ציבוריים קודמים, שנקלעו לסבך של פרשיות חדשות-ותיקות שצצו לפתע והעיבו על טוהר מידותיו של המועמד התורן - זה שלא משנה מה עשית או לא עשית, וגם לא משנה מה יהיו תוצאות "הבדיקה"/"בירור"/"חקירה" בעניינך, המינוי מתרחק וחומק מבין אצבעותיך מרגע שהתפרסמו "החשדות" ועד שאתה, המועמד, מחליט לוותר, להתייאש, או מתבקש לפנות את הבמה.

תשאלו את נגיד בנק ישראל המוערך לשעבר , הפרופ' יעקב פרנקל, שהוצע לו לפני כשנתיים לשוב ולכן כנגיד הבנק אחרי פרישת פרופ' סטנלי פישר. ב-2013 פרש פרנקל מהמרוץ לתפקיד נגיד בנק ישראל בעקבות "גילוי" פרשת "גניבה" מהדיוטי-פרי בנמל-התעופה של הונג-קונג ב-2006, אשר התבררה כאין פרשה ואין גניבה; בהמשך, גם פרופ' ליאו ליידרמן פרש מהמרוץ לנגידות, לאחר שהבין שהוא לא מוכן לעבור את ההכפשות הכרוכות במינוי.

גם המרוץ לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה הקודם לווה בטונים צורמים כלפי מועמדים לתפקיד, ו"גילויים מרעישים" למיניהם, עד למינויו של עו"ד יהודה וינשטיין לתפקיד; וסביר שגם השנה המרוץ לתפקיד היועץ המשפטי הבא לממשלה לא יהיה חף מפרשיות ומדרמות.

ואיכשהו זה כבר לא מפתיע אותנו. את הריטואל הזה כולנו כבר מכירים: משרה ציבורית בכירה מתפנה, המועמדים הפוטנציאלים מגישים מועמדות/או מוצעים לתפקיד, ומיד מתחיל מחול שדים סביב המועמד. פתאום צצות עליו פרשיות שנויות במחלוקת, קשרים מפוקפקים או ניגודי עניינים. לעיתים יש בזה משהו. לרוב לא. אבל בדרך-כלל המועמד הנצלב כבר לא זוכה להתיישב על הכיסא שיועד לו.

אמנם לא ניתן עדיין לקבוע סופית את התאמתו של גל הירש לתפקיד המפכ"ל או לענות על השאלה האם היה או לא היה מעורב בפרשיית שחיתות בגיאורגיה או בכלל, אבל המקרה שלו דומה לאירועים רבים שליוו מינויים ציבוריים בשנים האחרונות.

את הקהילייה המשפטית, זה מקומם ומטריד.

לשלוף לפתע שלדים מהארון זה לא ראוי

עו"ד אלי זהר, יו"ר משרד עורכי הדין גולדפרב-זליגמן, אשר ייצג את פרופ' פרנקל במרוץ לתפקיד הנגיד, סבור כי משהו יסודי התקלקל בחברה שלנו. "איני מתייחס בשום אופן להתאמתו של גל הירש לתפקיד, אני מתייחס לפניה של החברה הישראלית, שבאופן מתמיד ועיקש עושה כל דבר אפשרי על מנת לחסל אנשים טובים בתפקיד ציבורי".

לדברי זהר, התופעה הזו מובילה לבריחת אנשים טובים מהתמודדות על תפקידים בזירה הציבורית. "העובדה שאדם הולך לתפקיד ציבורי מחייבת לפעמים גם קורבן מצדו. וקשה היום לראות אנשים טובים שיבואו וייתנו את ראשם למאכלת הגיליוטינה הזאת שהחברה הישראלית עושה לכול - אבל לכול - מי שהולך לתפקיד ציבורי.

"בשעתו, כשעלה הנושא של מינוי היועמ"ש אמרתי שהדבר הכי נכון יהיה להביא יועמ"ש מזימבבואה, כזה שלא מכירים אותו, לא ראו ולא שמעו על דעותיו. החברה לוקה בבסיס התייחסותה אל אנשי ציבור, אל נושאי תפקידים בכירים, ועוסקת באופן חולני בלחפש טעויות, שגיאות, כתמים ועבירות. אין מילה עברית ל'לפרגן'. זו מילה ביידיש. כי פה לא מפרגנים, בעיקר לא למצליחים, לא לאנשים שמתמנים לתפקידים ציבוריים, ולא אחד לשני".

- מאיפה לדעתך זה נובע?

זהר: "זו לקות נפשית. מדובר בשילוב של תכונות שליליות בטבע האנושי, שכולן יכולות להיכנס תחת כותרת אחת 'קנאה'. כולנו עשינו אידיאליזציה לניגוד עניינים. לקחנו כל כתם וכל רבב, ואמרנו 'האיש פסול לכל החיים' לכל דבר ועניין עד קץ הדורות. ככלל, אנחנו חברה בלי סובלנות שלא סובלת את האחר. אנחנו מתעוררים, מתנדבים וקופצים לעזרה רק כשלמישהו יש צרות".

כאן נזכיר, כי מינויו של הירש מעוכב סביב הגילוי כי משרד המשפטים הגיאורגי הגיש בקשה לחיקור דין של הירש וגורמים נוספים בחברת הייעוץ הביטחוני שבבעלותו, במסגרת הליך פלילי המתנהל נגד שר ההגנה לשעבר של גיאורגיה, דוד קאזרשווילי.

- זה לא נכון לעכב מינוי של מועמד לתפקיד המפכ"ל סביב חשש לפלילים?

זהר: "בלי להתייחס ספציפית להירש, אני יכול לומר שלאופי הכללי של החברה שלנו, מתווספת תמיד סוגיית הפרשיות. לפתע מאי שם עולות פרשיות מן העבר, בנות עשר שנים, חמש שנים, מ-2013, ופתאום כל העסק הזה מתעורר. איפה זה היה בעבר? למה זה לא עלה קודם? החיפוש אחרי הרבב גורם לדיכאון. ממש דיכאון".

- לא צריך לבדוק את המועמדים לתפקידים בכירים במדינה, ולוודא שהם נקיים מכל רבב?

זהר: "בסוף היום כשמתעוררים דברים שיש בהם דופי, צריך לברר אותם מהר ומיד, ולחסל אותם, כי אדם הוא בחזקת חף מכל פשע, אלא אם דבק בו רבב שמוכח על-ידי גוף אחד - התביעה. להשאיר שלדים בארונות ואחר-כך להוציא ולהחיות אותם, זה מעשה לא אחראי, לא ראוי, לא רציני, ומונע מהאיש לשמור על המשך ניקיונו וחפותו ברגע שמזדמן אליו התפקיד שהוא חפץ או מסכים למלאו. אז למה לא טיפלו בזה קודם?".

גם עו"ד רם כספי מצטרף לדעתו של זהר, ולא מבין על מה המהומה. "אינני מכיר את גל הירש. ברור שמי שאמור להיות מופקד על משטרת ישראל, חייב להיות נקי מכל רבב. מול עיקרון זה, עדיין קיימת בישראל חזקת החפות, שהיא עיקרון על-חוקתי. העובדה שמדינה זרה (גיאורגיה), מבקשת לבצע בישראל חיקור דין אינה אומרת שהנחקר במעמדו כעד, חשוד בעבירה כלשהי.

"מעבר לכול, אנשים טובים ורציניים הנכונים לשרת את הציבור שוקלים ובצדק אם יש טעם בכך שמישהו ישלוף שלד או דמות של שלד מעברו, על מנת לסכל את המינוי, והיו לכך תקדימים רבים. כמו למשל, המועמדות של יעקב פרנקל לנגיד בנק ישראל.

"הגיעה העת להפסיק את מחול השדים ולהותיר את ההחלטה בידי אלה שמופקדים על בדיקת ניקיון כפיו של המועמד - ובעניין הירש - ועדת טירקל והיועמ"ש".

יצוין כי קו הסיום של הניסיון לסכל מינויים הוא עתירה לבג"ץ. זה כמה עשורים שעתירות שונות תוקפות את סבירות המינויים הבכירים בבתי המשפט, וזה, בין היתר, הרקע להקמתה של הוועדה לבחינת מינויים בשירות הציבורי, בראשות השופט העליון בדימוס יעקב טירקל. החלטת הממשלה שמכוחה הוקמה הוועדה, הגדירה את תפקידה - שמירה על טוהר המידות, מניעת מינויים לא ראויים מסיבות זיקה אישית, זיקה עסקית, או זיקה פוליטית לגורמים בממשלה, ועוד. ועדת טירקל בוחנת מינויים לתפקידי הרמטכ"ל, המפכ"ל, ראשי השב"כ והמוסד, נציב השב"ס, נגיד בנק ישראל והמשנה לנגיד.

אך הבחינה המשפטית של מינויים בכירים חלה על כל תפקיד כמעט, מכוח המשפט המינהלי; ופסילת אנשים לכהונה בתפקידים בכירים, החלה עוד לפני כמה עשורים. לדוגמה, שר הכלכלה אריה דרעי. דרעי היה בזמנו צד לשתי עתירות חשובות בתחום הסבירות של מינויים. דרעי הועמד לדין עת שכיהן כשר הפנים בממשלת רבין ב-1993; ובהמשך הוגשה עתירה לבג"ץ נגד המשך כהונתו. בג"ץ קבע כי את סמכותו של ראש-הממשלה לפטר את השר - בשל כתב האישום שהוגש נגדו - יש לפרש כחובה. במילים אחרות, בית המשפט כפה על רבין לפטר את דרעי, בשם "עילת הסבירות".

מאז הורשע דרעי, נכלא, שוחרר, פנה לעסקים, שב בחזרה לפוליטיקה, כבש את הנהגת מפלגתו (ש"ס) - ומונה שוב לשר. בסופו של תהליך, לפני כשבועיים, פגש דרעי שוב את בית המשפט העליון, בעקבות העתירה למנוע את מינויו לתפקיד שר הכלכלה, על רקע הרשעותיו בשוחד. בג"ץ פסק כי לאור חלוף הזמן מאז המעשים, והאמון הציבורי שניתן לדרעי על-ידי הבוחרים והכנסת, מינויו הפעם מצוי "בגבול מתחם הסבירות", אך עדיין סביר.

החברה הפכה למשפטית וחטטנית

גם פרופ' יורם רבין, מומחה למשפט ציבורי ופלילי ודיקן הפקולטה למשפטים במכללה למינהל, חושב שישנה בעיה עם תקיפת המינויים. "התהליך שקורה סביב מינויים ציבוריים, מעלה כמה שאלות משפטיות חשובות, ואולי אחת מהחשובות שבהן היא שאלת חזקת החפות. ניקח לדוגמה חשד לפלילים שעולה לאחר הכוונה להכריז על מועמדות מסוימת, כאשר מדובר בחשד 'ישן'. כאן מתעוררת שאלה מסובכת. חומר שהתיישן איננו מספיק להרשעה פלילית, אבל אז מתחילים לדבר על טוהר מידות, ומתעוררת השאלה אם בכל זאת יש במידע כדי למנוע מינוי.

"חזקת החפות זו זכות-יסוד חוקתית, חלק מן הזכות הבסיסית לכבוד. אך האם הזכות הזאת כוללת בתוכה את הזכות המוקנית לכהן בתפקיד כמו מפכ"ל? בפסק הדין הראשון בעניין דרעי, בית המשפט העליון כבר קבע שחזקת החפות, שאז עוד עמדה לדרעי, לא כוללת זכות לכהן כשר הפנים".

- מה דעתך על הטענות על פגיעה במשילות בעקבות תופעות ההתנגדות הציבורית והמשפטית למינויים?

רבין: "אריק שרון אמר פעם בהקשר הזה, 'תביאו לי מישהו מהפגייה'. כלומר, אי-אפשר להביא בן-אדם טהור לחלוטין, רק תינוק שזה עתה נולד ועוד לא עשה כלום עומד בזה. אבל זו גם לא הדרישה המשפטית כדי להכשיר מינוי. חשוב להזכיר שבית המשפט לא מתערב, אלא במקרים של חוסר סבירות קיצוני - כלומר, יש רף מינימלי להתערבות".

- מה הגורמים לקשיים בהליכי המינוי לתפקידים ציבוריים?

"החברה נעשית יותר תקשורתית, יותר משפטית ויותר חטטנית. יש טענות על 'משפטיזציה' של החברה - ואני אומר שאי-אפשר לחזור לאחור. יש כאן 20 שנה של פסקי דין מאוד מושרשים, שנוגעים לטוהר השירות הציבורי. הפסיקה עשתה הרבה טוב, אבל יש לה גם את הצד הבעייתי. אי-אפשר להפוך את העולם לפחות שקוף, וכך גם קשה להפוך אותו לפחות משפטי".

עם זאת, לרבין יש הצעה לטיפול בהשלכות הבעייתיות של הבחינה המשפטית הלא הוגנת לעיתים של עברם של מועמדים. "במסגרת הבחינה המשפטית, צריך למצוא את הכללים למנוע שימוש לרעה בכלים משפטיים. יכול להיות שצריך לאמץ בהקשר הזה את הכלל המשפטי של 'הגנה מן הצדק', ולפיו לקבוע שטענות או חשדות שלא עלו בזמן ולא נחקרו בזמן - גם לאחר המועמדות, לא ייחקרו".

לא יכול להיות רמטכ"ל וכן יכול להיות שר בינוי

לגופו של עניין, רבין סבור כי הטענה שלכל מועמד יש שלדים בארון, אינה נכונה. "ניקח לדוגמה את פרופסור דניאל פרידמן, שטען שכל מי שמתנגד לכוחות השולטים במערכת המשפט, וינסה להתמנות לשר המשפטים, ימצאו משהו בעברו. ההוכחה שהוא טעה היא מינויו שלו בעצמו לתפקיד שר המשפטים. אם אכן חיפשו בעיות של טוהר המידות בהקשר של פרידמן, עובדה שלא מצאו".

ד"ר יובל קרניאל, מומחה למשפט ציבורי ולתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה, מספק הסבר אחר לתופעת המינויים הבלתי אפשריים של השנים האחרונות. "אי-אפשר כמעט להעביר מינויים של בכירים. שורש התופעה הוא ביטוי של חוסר אמון עמוק ומוחלט של הציבור ושל התקשורת בגורמים הממנים. כל מינוי נתפס כפוליטי, לא ענייני ואפילו מושחת. זה הדבר הבסיסי לדעתי.

"חוסר האמון מלובה על-ידי התקשורת, שמחפשת תמיד דרמה. יש נגישות רבה לטענות שעולות בקשר למועמדים. כל מי שמעלה טענה, מקבל הד. הרשתות החברתיות עוזרות לזה, ומשם זה מתפרץ גם בתקשורת הממוסדת. במקרה של הירש, ניקח לדוגמה את האב השכול שיושב בבית. האב כותב פוסט ברשת, התקשורת מדווחת על דבריו, ומראיינת אותו, וזה מגביר את העוצמה של הטענות נגד הירש.

לדברי קרניאל, על הרקע הזה מתעוררים כל מתנגדי המינוי ואויבי המועמד. "על רקע חוסר האמון המוחלט שיש לנו במינוי, ישנו כר פורה לתופעה של יריבים אישיים, שמנסים לסכל מינויים. ברגע שעולה שמו של אדם כמועמד, מוציאים המתנגדים את הטענות. יש בתקשורת כמעט חזקה, שכל מינוי הוא לא כשר, לא ענייני. על השר גלעד ארדן לדוגמה, טענו שהוא ממנה את בן-דמותו, מישהו שיהיה תלוי בו, שיהיה חייב לו את ניקוי שמו.

"נדמה לי גם שהמונח המשפטי של ניגוד עניינים יצא מכלל שליטה. הסטנדרט למינויים הוא עמום ולא ברור. בגלל שיש לנו חוסר אמון בממנים, העברנו את האמון שלנו ליועץ המשפטי, לוועדת טירקל ולבג"ץ. למה האלוף (במיל') יואב גלנט לא יכול היה להיות רמטכ"ל, אבל הוא כן יכול להיות שר בינוי? יש פה אבסורד מסוים".

קרניאל מסכים עם עו"ד זהר ועו"ד כספי, כי התופעה של תקיפת המינויים, "מרחיקה אנשים טובים מתפקידים בכירים", וסבור, כי "זה מחיר גבוה שאנחנו משלמים כחברה". לדבריו, הפתרון הוא בהבהרת מוסד ניגוד-העניינים מצד אחד ובהשבת אמון הציבור במערכת מצד שני. "השבת האמון היא בהחלט יעד ענק, שלא ברור איך משיגים אותו".

בניגוד לקולגות שלו, שביקשו לשקף תופעה חברתית "קשה" לדבריהם, אך לא דיברו על סוגיית הירש-כמפכ"ל - כן או לא?, עו"ד מיקי צלרמאיר, ראש משרד עורכי הדין צלרמאיר-פילוסוף-רוזובסקי-צפריר-טולידאנו, מתייחס בגלוי למינוי של הירש עצמו. "בסיפור הזה כולם יוצאים מכוערים. ראשית, אני חושב שהמינוי של גל הירש למפכ"ל המשטרה, הוא לא ראוי. הירש לא מבין כלום במשטרה, שעברה זעזועים קשים מדי, כאשר שישה ניצבים הלכו ממנה.

"המשטרה היא גוף שצועק שצריך שיעזרו לו. זועק לעזרה. בנסיבות האלה, המינוי הוא לא הכי טוב למשטרה, כי האיש לא מבין בתורת הלחימה של המשטרה, ומה המטרות שלה. הוא נכנס לשם כמו מישהו שהנושא נמצא הרבה מעליו. וזו טעות של השר גלעד ארדן שבחר בו. זה מינוי שמוכיח על תרבות ניהול שלא נותנת כבוד".

מעבר להתנהלות של ארדן במינוי של הירש, דבר נוסף שמפריע לעו"ד צלרמאיר, זה גל הירש עצמו. "למה אתה נדחף למקומות שאתה לא נדרש להגיע אליהם?", תוהה צלרמאיר.

אולם הביקורת שהוא מותח על המינוי עצמו, לא סותרת, לדעת צלרמאיר, את העובדה שרדיפת המינויים הבכירים פסולה בעיניו. "יש פה רדיפה שנעשית גם בתקשורת וגם בחוגי המשטרה עצמה. מה פתאום יש היום חקירות כתוצאה מהאינפורמציה שסוכנות ה-FBI נתנה מ-2013? העיתוי מוזר. מוזר שזה צץ ככה פתאום.

"כל הרדיפה הזו, לא מקובלת עליי. לא מצד המשטרה ולא מצד ההורים השכולים. לא ראוי שההורים השכולים (שאיבדו את בניהם במלחמת לבנון השנייה, כאשר הירש שימש כמפקד אוגדה) יתנגדו כך למינויו. מובן שאי-אפשר לתאר את מה שעוברים ההורים השכולים, אך זה לא הסיפור. עניין המינוי שלו, זה לא עניין של הורים שכולים. ולכן, למרות שיכול להיות שהמינוי לא ראוי, יש רדיפה מוגזמת מדי ואינטנסיבית גם מצד 'חקירות עלומות' שעולות נגדו, וגם מצד הקריאה של ההורים השכולים".

- למה אתה מייחס את התופעה הזאת?

עו"ד צלרמאיר: "יש בנו כמות אדירה של רשע, שתמיד יוצאת החוצה לגבי כל מועמד לתפקיד בכיר. העליהום הזה הוא מוגזם. צריך פסיכולוג חברתי שיסביר מאיפה התופעה הזו נובעת. למעשה, צריך להגיד 'כל הכבוד' למי שרוצה לקחת את הטיפול במשטרה לידיים, שמוכן לטפל בגוף הזה שנכשל בתפקודו. אבל במקום למחוא לו כפיים, מה אנחנו עושים? רק יוצאים נגדו. כל התופעה הזו של רדיפה אחר מינוי בכירים זה מין טירוף שחל בעם היהודי".

מועמדויות לתפקידים בכירים שבוטלו
 מועמדויות לתפקידים בכירים שבוטלו

צרו איתנו קשר *5988