לאורך ההיסטוריה, מרבית ההגירות היו מבוססות על בריחה ממקום מצוקה לטובת עתיד טוב יותר במדינה אחרת. הדוגמה האקטואלית ביותר היא עשרות אלפי הפליטים ממלחמת האזרחים בסוריה, אשר שוטפים בשבועות האחרונים את חופי אירופה ומנסים לבנות לעצמם עתיד במדינות המערב של האיחוד.
לאורך השנים גם ההגירה למדינת ישראל הושפעה לא מעט מהמצוקה בארצות המוצא, החל מהבריחה מהאנטישמיות באירופה לאורך כל המאה הקודמת, דרך הרצון והצורך של היהודים לעזוב את מדינות ערב, במהלך השנים סביב הקמת מדינת ישראל, ועד ההגירה הגדולה מברית-המועצות לשעבר, ששיקפה לא רק ציונות כמובן, אלא רצון לברוח משאריות הקומוניזם והמנגנון הרוסי.
לאורך השנים בלטה ישראל לטובה, בכך שהיא לא רק שימשה "מדינת מקלט", אלא גם מדינת יעד ליהודים מהתפוצות שרצו להגשים את החזון הציוני, והדבר בלט בעיקר בעלייה שנרשמה ממדינות מערביות כמו ארה"ב וצרפת. וכאן, בנקודה הזו, נמצא אולי הפוטנציאל הגדול ביותר - הפיכת ישראל לא רק למקלט ליהודים המבקשים לברוח ממצוקות שונות, אלא למדינה אטרקטיבית המציעה לעולים החדשים הזדמנויות בתחום התעסוקה, הדיור והחינוך, וכמובן איכות החיים.
האם בזמן שישראל מחפשת מנועי צמיחה כלכליים, דוגמת פיתוח ההיי-טק וההשקעה בגז, היא מפספסת את זה שנמצא במרחק נגיעה מעבר לים? ד"ר דב מימון, חוקר במרכז למדיניות העם היהודי, שחתום על מסמך תחת השם "תוכנית חירום לעלייה מצרפת", משוכנע שכן. "אנחנו רחוקים ממיצוי הפוטנציאל של העלייה. לא צריך להסתכל רחוק. העלייה מברית-המועצות לשעבר הביאה לישראל מיליון איש, שהכפילו את התמ"ג, תרמו ליצירת הסטארט-אפ ניישן והתברגו בתוך מרקם החיים היצרני של ישראל. גם ברמה הסוציולוגית זו הצלחה מדהימה - זה שינה לגמרי את המדינה והכול נעשה במודע, מתוך בחירה. זו ברכה יוצאת דופן. היום יש לנו הזדמנות דומה. ראש הממשלה נתניהו מבין שיש היום פוטנציאל להעלות 300 אלף יהודים מאירופה ב-5 השנים הקרובות. למה לא מנצלים את זה?".
- איך אתה מסביר את הסתירה בין ההצהרות של ראש הממשלה ואישים פוליטים לבין הפעילות הלא מספקת בשטח?
"יש חסמים באוכלוסייה הישראלית לגבי העלייה. רואים בכל העולם כיצד האוכלוסייה הוותיקה מתנגדת להגירה. מטבע הדברים, הוותיקים רואים את העולים החדשים כמערערים את המערכת הקיימת שעובדת. יש, למשל, כל מיני איגודים מקצועיים שחוששים שהבאה של מאות רופאים, עורכי דין או רואי חשבון יכולה לערער את המעמד שלהם ואת הסדר הקיים בענף. עם זאת, אני לא חושב שיש רעים וטובים בסיפור הזה - זה נושא מורכב. בשורה התחתונה, חשוב לזכור שהגירה מייצרת מקומות עבודה, ועל כל עולה שמגיע נוצרת בשוק משרה וחצי - הוא צורך ועושה, וזה יוצר הזדמנויות כלכליות".
מימון מוסיף, כי "התפיסה הרגילה היא לראות את העולם כעוגה. יהיה פחות לכל אחד אם יבואו יותר אנשים, אבל צריך קפיצה מחשבתית מצד המנהיגות, כמו שהייתה בזמן הקמת המדינה. צריך להתעלות מעל השיקולים היום-יומיים ולראות לטווח הארוך יותר. מבחינה רטוריקה, הממשלה אומרת שהיא בעד עלייה מצרפת. אבל זה לא בא כמעט לידי ביטוי בהקלות ובעזרה לציבור העולים. לא נעשה מאמץ אמיתי. יכולנו להגיע לפי ארבעה ממספר העולים בפועל. זו הזדמנות היסטורית שאנחנו מפספסים".
"100 אלף אמריקאים? זה ייצור מהפכה במשק"
העלייה מצרפת יכולה להיתפס כמעין בריחה ממצוקה, בעיקר נוכח השינוי החברתי באירופה, אבל לגבי צפון אמריקה הסיטואציה שונה. זאב גרשינסקי, סמנכ"ל ארגון "נפש בנפש", המתמקד בהבאת עולים מצפון אמריקה, מסכים שישראל לא רואה מספיק בעולים החדשים כיעד מרכזי: "כולנו יודעים שהעלייה הרוסית הייתה מנוע צמיחה מטורף למשק הישראלי. אני שותף לדעה שמדינת ישראל לא משכילה ללמוד ולהשקיע בזה. אם היו משקיעים מספיק, היו מגיעים לפה 100 אלף יהודים אמריקאים וזו הייתה מהפכה אמיתית ופיתוח למשק הישראלי".
- אז למה זה לא קורה?
"דרוש שינוי בפרדיגמה. לא להיות מדינת מקלט שקולטת יהודים רק בעתות מצוקה, אלא מדינת אטרקטיבית עם הזדמנויות רבות. האם יש גורם ממשלתי שדוחף קדימה בכיוון הזה? התשובה היא לא. לא הרימו את הכפפה במובן של עידוד עלייה שתהפוך את ישראל לאטרקטיבית - ומדינת ישראל הפסידה במשחק הזה. יש רצון טוב של הרבה גורמים בתוך המערכת, והמון הבנה, אבל חסר משאבים. למה זה לא קורה? אולי הם לא רואים החזר מיידי על ההשקעה, ולכן הם מעדיפים לא להקצות סכומים נוספים לנושא".
גרשינסקי מתאר את השינוי שחל באופי העולים שמגיע לישראל ואומר, כי הממוצע עומד כיום על גילאי 30 וקצת אשר חלקם רווקים. השינוי הזה טומן בחובו אתגר חדש למדינת ישראל - מתן מענה לצרכים אחרים ולרצונות שונים של העולים. פחות חינוך ותשתיות לילדים, יותר הזדמנויות עסקיות ואפשרויות התפתחות לרווקים וצעירים.
- איך מדינת ישראל מצטיירת עבור עולים פוטנציאלים בצפון אמריקה?
"אני מרגיש שיש יותר נכונות לשמוע על עלייה בארה"ב, והצעירים יותר קשובים לזה. כמובן, ב-2008, כשהיה מיתון בארה"ב כולם היו יותר קשובים, והאפשרות שניתנה לעולים ללמוד פה תואר שני בחינם קרצה ללא מעט צעירים. במקביל, יש ויותר ויותר ילדים של ישראלים שבוחרים לחזור לישראל. יש גידול במספרים האלה. גם מבריטניה יש התעוררות, ועד עכשיו הגיע השנה אותו מספר שהגיע לאורך כל השנה שעברה.
"בשורה התחתונה - ארגון 'נפש בנפש' מוכן לקבל על עצמו כל משימה שמדינת ישראל תטיל עליו. השאלה היא מימונית, אי-אפשר לעשות את הדברים האלה ולהביא לפה 100 אלף עולים בלי להשקיע, והמדינה תצטרך להחליט האם היא הולכת על זה או לא".
"המדינה מרוויחה מכל עולה"
גם שי פלבר, סמנכ"ל הממונה על פעולות הסוכנות באירופה, אמריקה לטינית, אוסטרליה ודרום אפריקה, לא מהסס לקבוע שהפוטנציאל של העלייה לישראל לא ממומש. למרות פעילויות רבות שנעשו בשנים האחרונות, גם הוא מסכים, כי המספרים יכלו להיות גבוהים הרבה יותר.
לדבריו, השיקול הכלכלי הוא מהותי ביותר לקראת הגירה לישראל: "מה חשוב לעולה חדש? עבודה, חינוך ודיור. אם יש לו פרנסה הכל מתארגן לו בצורה טובה יותר. תעסוקה עבור מרבית העולים היא שיקול מרכזי לקראת עלייתם. במובן הזה, אנחנו נמצאים במצב טוב יותר יחסית למדינות אירופה, שם יש אבטלה לא מועטה בקרב צעירים. אין ספק שישראל מושכת יותר צעירים מבחינה כלכלית".
- מה המדינה יכולה להרוויח מזה?
"כל עולה שמגיע מדינת ישראל מרוויחה. הוא קונה שירותים, מבלה, צורך וגם קונה נדל"ן. רוב העולים עובדים, ויש גם רבים שמקבלים כספים מתוכניות של פנסיה ממדינות אחרות, כלומר כסף נכנס לישראל ומגדיל את התנועה במשק. הרבה מאוד מהעלייה היא איכותית - אנשי מקצוע טובים, ומדינת ישראל רק מגדילה את היכולות שלה ומגוונת את ההון האנושי והמקצועי שלה. היבט נוסף הוא הגידול בתיירות. משפחות של עולים באות לבקר אותם, והם צורכים שירותי תיירות".
- ומה לגבי הטענות על כך שבגלל העולים עלו מחירי הנדל"ן ושיש יותר תחרות בשוק התעסוקה?
"הנדל"ן עלה לא רק בגלל הצרפתים, אלא בגלל המון סיבות אחרות שבכלל לא קשורות לעלייה. לגבי שוק התעסוקה, יש תחרות בכל הענפים. זה עולם חופשי. אל תשכחו שעולה חדש גם נכנס לשגרת החיים בישראל ותורם גם באופן עקיף וישיר: ילדיו מתגייסים לצבא, נושאים בנטל, וכמובן שהם משלמים מסים. אז לטעון לזה שהם מקשים על הישראלים? אני חושב שהאמת רחוקה מכך".
"לעזור ליזמים החזקים"
האופי השונה של העולים לישראל ב-10 השנים האחרונות - משכילים יותר, מערביים יותר ויזמיים יותר, דורש ממדינת ישראל לבצע שינוי בחשיבה. אם בעבר אמרו "יבואו ונקלוט אותם", נדרשות כיום פעולות רבות כדי לא רק לקלוט טוב יותר את מי שמגיע ולענות לדרישותיו, אלא גם לשכנע, עוד לפני העלייה למטוס, שזה המקום הנכון בשבילו.
לדברי מימון, "המציאות השתנתה. המודל החדש הוא לקלוט את היזמים העסקיים. צריך להביא לכאן דווקא את החזקים, על-ידי הטבות פיסקליות, והם ייצרו עשרות אלפי מקומות עבודה.
"צריך לזכור שיש להם בחירה מול מדינות אחרות בעולם, והם לא יבואו בכל מחיר לארץ. בואו נעזור למשקיעים וליזמים העסקיים. יש מאות כמוהם, שממש מתים לבוא לפה, אבל כרגע יש להם חסמים והם מפחדים להיכשל".
מימון מאפיין את אחת הבעיות שמקשות על העולים תחת השם "קשרים עסקיים". "בארץ, אם אין לך חבר מתיכון, הצבא או הלימודים, הכול מאוד קשה. המהגר, בגלל שאין לו את ההון החברתי והקשרים, רואה את כל הבעיות של הביורוקרטיה, מה שהישראלים פחות רואים. מאוד קשה לפתוח עסקים בלי שאתה מכיר את המערכת המקומית. צריך לחשוב איך מקלים בבעיה הזאת ומסייעים להם לפתוח את העסקים שיתנו רווח עבור כולנו".
על-פי הערכות, השנים הקרובות יאופיינו בתזוזה של אוכלוסיות בעולם. בהקשר היהודי, אומר מימון, שעכשיו זה בצרפת, אחרי זה תבוא לונדון, ואחר-כך אפילו קוויבק. "אנשים הולכים לעזוב בכל מקרה וחייבים לעשות מעשה כדי להביא אותם לפה. זו הזדמנות לתרגל עם צרפת מה שיהיה בעתיד גם בארה"ב, אוסטרליה, קנדה ועוד", הוא אומר.
האם אנחנו אוהבים את העולים החדשים?
בתוך כל הססמאות על קליטת עלייה, בית לעם היהודי וקיבוץ גלויות, ונאומים חוצבי להבות של פוליטיקאים ישראלים שקוראים ליהודים להגר לישראל, עולה השאלה האם הרחוב הישראלי באמת מחבק את העולים או הוא רואה אותם כנטל שרק מקשה עליו את החיים היום-יומיים?
אולי הדוגמה הבאה תמחיש את הסיטואציה. לפני מספר חודשים הרצה ד"ר דב מימון בפני קורס של 40 צוערים בשירות המדינה. אוכלוסייה איכותית, כולם בעלי תואר ראשון לפחות, שעברו מיונים מורכבים וסלקטיביים. לאחר שהרצה להם על התוכנית שלו להבאת 120 אלף עולים מצרפת, הרגיש מימון שהדברים לא התקבלו באהדה: "ברגע אחד הרגשתי 40 איש מולי מאוגדים כאיש אחד. הם התחילו להעיר הערות על כך שקשה להם מאוד לקנות דירה, ומה פתאום אני רוצה להביא לפה עשרות אלפים ועוד לתת להם הטבות. לשיטתם, זו פגיעה קשה במעמד הביניים הישראלי. מאוד הופתעתי מהתגובות, כי באמת דיברתי עם אנשים מאוד איכותיים, ועוד כאלה שהולכים לעבור בשירות המדינה. אני חושב שזה ממחיש שאולי מבחינה רעיונית הרחוב הישראלי הוא בעד עלייה, אבל בשטח הוא מאוד חושש".
- יש דרך להתמודד עם החששות האלה?
"אני מאמין שהעלייה תקבל תמיכה רחבה בציבור רק אם נצליח להוכיח ולהטמיע את כדאיות ההשקעה בעלייה ומה יכול לצאת מזה עבור כל ישראלי. אנחנו זקוקים לאנשים איכותיים, אנחנו נמצאים במחסור בקרב חלק מהמקצועות, ואנחנו בעיקר יכולים להרוויח הרבה, כל אחד מאיתנו, בלי שום קשר לנושאים ציוניים ורוב יהודי, מעלייה מסיבית מארצות המערב".
חסמים לעלייה לישראל
סיכום הפעילות הכלכלית של עולים מצפון אמריקה במשך 10 שנים
כתבות
ני"ע
