חדה כחרב פיפיות

המונולוגים של ליאור שליין בתום כל תוכנית של "גב האומה" הם הדבר הכי חד בסאטירה המקומית

"גב האומה" / צילום: גיא כץ
"גב האומה" / צילום: גיא כץ

חבורת הזבל

"פילדלפיה זורחת", יום חמישי 22:00, ערוץ yes oh

חלפה כבר כחצי שנה מאז תמה העונה האחרונה של "פילדלפיה זורחת" ואני חייב להודות שהתגעגעתי. אמנם המעבר של החבורה - לא רק מעונה לעונה, אלא גם מערוץ לערוץ של yes (פעם הם היו בערוץ yes קומדי) - הצליח לשטות בי כהוגן ולגרום לי להפסיק לעקוב אחרי הסדרה הזאת פרק אחרי פרק.

ובכל זאת התגעגעתי לחבורה הזאת שלקחה את ז'אנר המשפחה הלא מתפקדת אל הקצה, כפי שאף סדרה (שאינה סדרת אנימציה) לא עשתה מעולם (למרות תחרות מסוימת, אם כי באווירה שונה מצד "לגדל את הופ" או "החיים על-פי ארל").

ההבדל העיקרי בין "פילדלפיה זורחת" לשתי הסדרות דלעיל (ואפילו בהשוואה לממציאת הז'אנר "נשואים פלוס" הוותיקה) הוא בכך שאינה פרברית אלא אורבאנית, נטועה בלב בניינים רבי-קומות ובקרב אוכלוסייה מתפקדת. היא לא ספרינגפילד הדמיונית של הסימפסונים, קוהוג של "איש משפחה" או סאות'פארק הצפונית, אלא ממוקמת בלב פילדלפיה. כלומר - חוץ מפרקים שמתרחשים מחוץ לפילי, כמו פרק הפתיחה של העונה העשירית בו טסה החבורה ללוס אנג'לס תוך כדי שהיא מנסה על הדרך לשבור שיא שתייה של 70 בירות ברצף ששייך לשחקן בייסבול אגדי.

הנאה גדולה מהולה במיצי קיבה - וזה עוד בלי לומר מילה על מה שעשתה הסדרה הזאת לקריירה של דני דה ויטו הגדול קטן, שנראתה מחוסלת לפניה.

* ציון: 9

חדה כחרב פיפיות

"גב האומה", יום שבת 21:15, ערוץ 10

אמנם זו קצת השוואה של מין בשאינו מינו, אבל בניגוד למשל ל"ארץ נהדרת" של ערוץ 2, שלוקחת לה הפסקות של כחצי שנה בין עונה לעונה, "גב האומה" נאלצת לשוב אל המסך כבר אחרי פגרת חגים.

שלא תבינו אותי לא נכון - אני מאוד שמח, ומעבר לשמחה גם חושב שזה נכון: אי-אפשר לקחת פסק זמן מאקטואליה בלי לאבד את החדות. כשחושבים על זה, זו אולי הסיבה לכך שהמונולוגים של ליאור שליין בתום כל תוכנית הם הדבר הכי חד ביצירה הסאטירית המקומית.

בפתיחת העונה הקודמת שלה, זו שהפכה אותה מ"מצב" ל"גב", כתבתי כאן שמבחנה העיקרי של התוכנית יהיה בצליחת הפרידה מגורי אלפי. אני מודה שלא הייתי אופטימי: אלפי סיפק אתנחתות קומיות חזותיות ששימשו הפוגה נעימה מהאקטואליה ואיפשרו לצופים ליהנות מסוג של סטנד-אפ, בזמן שיתר חברי הפאנל מחדדים את הפאנצ'ים שלהם.

להפתעתי התמלא החלל שהותיר אחריו אלפי המוכשר בשורה של אורחים טובים. אז נכון שאת מוטי קירשנבאום, לצערנו, לא נראה שם יותר, אבל מבין "שחקני החיזוק" שהובאו לפאנל, מי שהותיר את הרושם הרב ביותר (וגם הנכון ביותר, בהתחשב בסוג ההומור של אלפי) היה אודי "משיח" כגן, האיש הכי מצחיק על מסך כלשהו כרגע. "התמאות" הדבילית המכוונת שלו, מול החדות המפוכחת של שליין, מייצרים שני קטבים שכיף לנוע ביניהם.

מה שכן, נדמה שהמחנה שאליו פונה התוכנית הולך ומתמעט, מלקק עדיין את פצעיו ממה שהפך ממהפך למפח, לא בטוח עד כמה מותר לו לצחוק.

הבוטות של חלק מהאייטמים הקימה, לא אחת, כמה צדקנים על התוכנית. פעם היו אלה מי שמחו כנגד מה שנתפס בעיניהם כביזוי זכר השואה, בעונה שעברה היה זה ישראל אייכלר שסימן את התוכנית כשונאת חרדים (דווקא אחרי פרק שבו כיכב קובי אריאלי! ללמדנו שיותר מאשר מתעבים פוליטיקאים חרדים את החילוניים, הם מתעבים חרדים שמעיזים לקחת את עצמם בהומור), עד שלפעמים היה נדמה שהסכין המושחזת הזאת בגב האומה הייתה לחרב פיפיות.

ולמרות הכול, זו כנראה השעה הכי טובה בשבוע, לפחות עבור חצי העם שצופה בדאגה במשקלו הסגולי הפוחת בתוך החברה הישראלית.

* ציון: 9

מייק או ברייק

נבחרת ישראל בטורניר מוקדמות היורו, יום שבת 21:45, ערוץ 1

במקום הכי רחוק מ"גב האומה", אצטדיון "טדי" בירושלים, תשחק נבחרת ישראל מול קפריסין במשחק של "להיות או לחדול". ניצחון יהיה שווה, כנראה, העפלה למשחקי הפליי-אוף (שבהם אין לנו שום סיכוי, שלא תגידו שלא הזהרתי מראש). כל תוצאה אחרת תתבטא באובדן מיידי של הסיכוי להגיע ל "יורו 2016" בצרפת.

ערוץ 1 ייחל את השידור כבר ב-21:00, אבל אם יש לכם משהו טוב יותר לעשות, אין סיבה שתעברו לפרה-גיים היבשושי, אלא רק למשחק עצמו (21:45).

באופן די מפתיע, למרות שאפילו יהודים מפחדים להגיע לירושלים בימים האלה, לא שמענו מהקפריסאים שום התנגדות לקיום המשחק, אולי מפני שדווקא הם יודעים משהו על מלחמות דת.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988