מחר: הכרעת הדין בפרשת רכישת מניות בזק בידי זאבי וצ'רנוי

זאבי וצ'רנוי הואשמו ב-2004 כי חתמו על הסכם אופציה לרכישת כ-20% ממניות בזק תוך הסתרת חלקו של צ'רנוי בעסקה ■ 11 שנה אחרי, השופט עודד מודריק יכריע מחר אם ההסכם היה חוקי או נועד לרמות את הרשויות

גד זאבי ומיכאל צ'רנוי / צילום: יוסי כהן וראובן שניידר
גד זאבי ומיכאל צ'רנוי / צילום: יוסי כהן וראובן שניידר

ב-21 באוקטובר 1999 חתמו אנשי העסקים גד זאבי ומיכאל צ'רנוי על הסכם אופציה לרכישת כ20% ממניות חברת בזק מחברת כייבל אנד וויירלס הבריטית תמורת 632 מיליון דולר. העסקה הסעירה עולם העסקים הישראלי ובהמשך הובילה את זאבי וצ'רנוי ואת יועציהם אל ספסל הנאשמים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

המדינה העמידה את השניים לדין בטענה כי הם הסתירו ממשרד התקשורת ומהבנקים כי צ'רנוי עומד מאחורי העסקה, ובכך קיבלו את המניות במירמה.

בדיוק 16 שנים לאחר החתימה על העסקה, מחר (ד'), 21 באוקטובר 2015, יפרסם השופט עודד מודריק, סגן נשיא המחוזי בתל-אביב, את הכרעת דינו בתיק ויקבע אם צ'רנוי וזאבי אשמים או זכאים. יהיה זה גם פסק דינו האחרון של מודריק, שלאחריו יפרוש לגמלאות בהגיעו לגיל 70.

לאור מרחק הזמן מהאירועים נשוא האישום שהתרחשו בימים שבהם אהוד ברק היה ראש הממשלה, ונשיא המדינה היה עזר ויצמן ז"ל, ולאור העובדה שגם הסיכומים בתיק הוגשו כבר לפני כשנתיים, תיק פרשת מניות בזק כבר כמעט נשכח מלב. אבל כשפרץ התיק לחיינו במארס 2001, אז נעצרו זאבי וצ'רנוי, מדובר היה בפרשה הכלכלית הגדולה והחשובה ביותר, והעיתונות הכלכלית לא חדלה מלעסוק בה.

היתר במירמה

כתב האישום נגד זאבי וצ'רנוי הוגש במארס 2004. לטענת המדינה, המיוצגת בידי עו"ד מיכל סיבל-דראל מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, זאבי, צ'רנוי ואיש העסקים זאב רום תיכננו ששני הראשונים ירכשו במשותף את מניות בזק תמורת 632 מיליון דולר.

לפי כתב האישום, צ'רנוי סיפק מימון בגובה 143 מיליון דולר לרכישת המניות, ובתמורה קיבל אופציה להיכנס כשותף בבזק. ואולם, טוענת המדינה, הצדדים סיכמו שעד לקבלת גרעין השליטה בחברה חלקו של צ'רנוי בעסקה יהיה חסוי, וזאבי יוצג כגורם היחיד העומד מאחורי רכישת המניות.

הסיבה לשימוש בזאבי הייתה, לטענת הפרקליטות, הערכתם של הרוכשים כי צ'רנוי, בעל עבר מפוקפק לכאורה, לא יקבל את היתר שר התקשורת לרכישה, כנדרש בחוק הבזק לגבי גרעיני שליטה, וכן כי הבנקים שמימנו את העסקה ימנעו את קיום העסקה אם יידעו את זהותו האמיתית של הרוכש.

לפי כתב האישום, על סמך המצגים הכוזבים, קיבלו זאבי וצ'רנוי במירמה, בסיועם של רום ושל עו"ד מיכאל (מיקי) קומיסר, נציגו של זאבי, את היתר שר התקשורת להחזיק במניות בזק, ובהמשך קיבלו גם שתי הלוואות מקונסורציום הבנקים בראשות הבנק הבינלאומי שליווה את העסקה, בסך 643 מיליון דולר ו-77 מיליון דולר.

זאבי וצ'רנוי מואשמים בעבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ובעבירות על חוק איסור הלבנת הון. קומיסר, המואשם כי סייע ללקוחו זאבי להסתיר את מעורבות צ'רנוי, ורום מואשמים בעבירות של סיוע לקבלת דבר במירמה. הנאשמים מכחישים את הטענות נגדם.

יומיים לפני הכרעת הדין שוררת אופטימיות מסוימת בקרב הנאשמים וסנגוריהם, שמאמינים כי המשפט ארוך השנים יסתיים בזיכוי. האווירה הכללית ששררה בארץ ובקרב הרשויות בעת פרוץ הפרשה, לפיה אוליגרכים דוגמת צ'רנוי עומדים להשתלט על נכסים ציבוריים יקרי-ערך, התפוגגה במהלך השנים.

התפוגגות האגדה

בסיכומיו בתיק טען צ'רנוי, באמצעות עו"ד ירון קוסטליץ, כי "רשויות האכיפה של מדינת ישראל מתוסכלות כנראה מהתפוגגות האגדה על 'תמנון המאפיה הרוסית', והן לא היו יכולות להעלות על דעתן שהאיש שלו האזינו שנים כה רבות תחת חשדות נוראיים של מעשי רצח, מעורב בעסקת ענק שכזו באופן חוקי ולגיטימי".

לדברי צ'רנוי, כשנפתחה נגדו חקירה סמויה ב-1997, הוא נתפס "כמעין דמון נורא שמשטרת ישראל ישבה על זנבו, עקבה אחריו לכל מקום, הקליטה במשך 4 שנים 58 אלף שיחות טלפון שלו - והכול כדי לתפוס על חם את 'ראש המאפיה הרוסית', שעסק לפי תפיסת המשטרה ברצח, סמים והשד יודע מה". ואולם לדבריו, בהמשך התברר לרשויות האכיפה במדינה כי אין ממש בחשדות האיומים נגדו.

צ'רנוי הוסיף וטען כי עורכי הדין שייעצו לו בעת שבוצעה העסקה, גד נשיץ ויונתן פויכטונגר, למדו היטב את הוראות הרגולציה הרלוונטית והגיעו למסקנה חד-משמעית כי הוא אינו צריך לפנות למשרד התקשורת בבקשה כלשהי או בדיווח כלשהו.

לטענת צ'רנוי, "לא יכולה לקום מודעות למירמה שעה שאדם שאינו דובר עברית עולה ארצה, מוצעת לו עסקה, והוא פונה למיטב עורכי הדין. אלה האחרונים מלווים את העסקה ומוציאים אותה אל הפועל".

מצבו של זאבי נחשב כסבוך יותר מזה של צ'רנוי, לאור היותו ישראלי דובר עברית שאמור היה להיות מצוי בהוראות החוק.

התנהגות עסקית

זאבי טען, באמצעות עורכי הדין הדין נוית נגב, איריס ניב-סבאג, גיורא אדרת ואורן אדרת, כי ניסיון ההשתלטות של זאבי וצ'רנוי על בזק היה מעשה תמים וכשר שנעשה בגלוי.

"אנו סבורים", כתבו הסנגורים בסיכומים, "כי התבוננות בראיות, הן מ'מעוף הציפור' והן בהיבט הפרטני, אינה יכולה אלא להביא למסקנה אחת - כי אין כל ראיה להתנהגות פלילית מצדו של זאבי".

הטענה המרכזית של זאבי בסיכומיו היא כי התנהגותו הייתה עסקית-מסחרית לגיטימית, תמת-לב ומקובלת. לדבריו, היעדר הפליליות בולט על פני הדברים מעצם העובדה שההסכמים בינו לבין צ'רנוי פורטו בכתב, גובשו ונוסחו בליווי ייעוץ משפטי צמוד של עורכי דין בכירים, מקצועיים, מנוסים ובעלי ידע בתחום העסקי.

"עורכי הדין היו מודעים היטב למסגרת הנורמטיבית של חוק וצו הבזק ולקחו על עצמם לגבש הסכמים חוקיים ותקפים, שיבטאו את רצון והסכמת הצדדים ויעמדו במגבלות החוקיות, במובן זה שלא תהיה בהם העברה של אמצעי שליטה ללא היתר", נאמר בסיכומים של זאבי.

לדברי סנגוריו, המסקנה העולה מהראיות היא שכוונת הצדדים הייתה להתקשר בהסכם, שמהותו הלוואה של צ'רנוי לזאבי ומתן אופציה לצ'רנוי להיכנס כשותף בבזק, המותנה בקבלת היתר ממשרד התקשורת - ולא הסכם שותפות - כטענת הפרקליטות. לדברי זאבי, ההסכם עם צ'רנוי היה הסכם אמיתי, העומד בדרישות החוק.

טענה מרכזית שהעלו פרקליטיו של זאבי בסיכומים הייתה שאיש העסקים הסתמך על עמדתו הברורה של עו"ד קומיסר (המואשם גם הוא בתיק), שייצג אותו בגיבוש ההסכמים, לפיה מדובר בהסכמים חוקיים העומדים בדרישות החוק והצו, ואין בהם העברה של אמצעי שליטה. לטענת זאבי, עמדתו של קומיסר נתמכה גם בעמדת עורכי הדין נשיץ ופויכטונגר, שהיו שותפים לגיבוש ההסכמים מטעמו של צ'רנוי.

טענת הגנה מעניינת שהעלו סנגוריו של זאבי נוגעת לאישום משני בתיק, ולפיו איש העסקים עבר גם על חוק איסור הלבנת הון. בהתבסס על נימוקיו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לסגור את תיק החקירה העיקרי נגד שר החוץ, אביגדור ליברמן, כתבו פרקליטי זאבי: "הנימוק העיקרי של היועמ"ש שלא להעמיד את ליברמן לדין בגין עבירה של הלבנת הון, היה כי אין כל ראיה ממשית שתוכיח כי ב-2004 ליברמן הכיר את איסורי הלבנת ההון. אם ב-2004 היה אופן ההטמעה בציבור בשלב של 'טרום הבשלה', באופן השולל קיומו של היסוד הנפשי הנדרש לעבירה, בוודאי נכונים הדברים לגבי עניינו של זאבי, המתייחס לשנת 2000".

זאב רום מיוצג בידי עו"ד נבות תל-צור; קומיסר - בידי עורכי הדין דוד ליבאי ודפי ליבאי; והתביעה - בידי עורכות הדין מיכל סייבל-דראל, נורית הדס ותמר רוטמן מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות.