פרשנות: מתווה הגז - נתניהו שוב משלם מחיר על דחיינות

נתניהו חייב את מתווה הגז הזה לעצמו, לתדמיתו - ועל זה הוא ישלם. והרבה ■ האם דרעי ינצל את המצב כדי לסגור חשבון עם נתניהו וכחלון, שלא ספרו אותו בעת גזירת הקרדיט על הורדת המע"מ?

בנימין נתניהו / צילום: רויטרס
בנימין נתניהו / צילום: רויטרס

1.

הסיכום בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר הכלכלה אריה דרעי, זוכה לביקורות חריפות במערכת הפוליטית, אבל יש לו גם צד חיובי: יש דד-ליין לאישור מתווה הגז.

אחרי חודשים של שמועות ותאריכים, יש עכשיו לוח זמנים חד, ברור ובעיקר מוגבל: 19 בנובמבר, עוד שלושה וחצי שבועות, מועד אישור תקציב המדינה בקריאה שנייה ושלישית בכנסת. אז צפויה להסתיים גם "עסקת" מתווה הגז, עד אז ינסו נתניהו ודרעי להגיע להסכמות סביב חבילת הפיצויים שיקבל דרעי בתמורה לעזיבת משרד הכלכלה - והמערכת הפוליטית תסער.

2.

אם לא יצליחו השניים להגיע להסדר, התקציב לא יעבור - והממשלה נופלת. עד ליום זה תקבל ש"ס כל מה שתרצה, בתוך התקציב ומחוץ לו. דרעי, העומד בראש התנועה, יקבל את כל התיק שאותו הוא בונה ממש עכשיו ושעליו הוא חולם, ובנימין נתניהו ילמד שוב על בשרו שהדחיינות הכרונית שלו, הבריחה מקבלת החלטות קשות בזמן אמת, מביאה אותו למצבים הרבה יותר גרועים.

גם במקרה הזה, כמו בכל אירועי הדחיינות האחרים, נתניהו נאלץ להגיע לשעת חצות כשהוא מחוסר אוויר, ללא כל יכולת גמישות, כשהמציאות והלחץ מכתיבים לו מה לעשות.

3.

פתרון המתווה באמצעות התפטרות דרעי ממשרד הכלכלה והעברת התיק לראש הממשלה כדי שיוכל לחתום על סעיף 52 לחוק ההגבלים, התפתח בשבועות האחרונים.

עוד לפני נסיעת ראש הממשלה לברלין החליטו השניים לאפשר לדרעי לצאת בהודעה רשמית, לפני שהסיפור ידלוף. ביום שישי בבוקר, עם שובו של נתניהו, המשיכו השניים לדון בתיק החלופי שדרעי יקבל והחליטו על מועד הפרסום.

ככל הנראה מדובר במשרד חדש שייתפר במיוחד עבורו, שיקבץ אליו סמכויות שונות שמוחזקות בינתיים בידי ראש הממשלה. במקביל, ימשיך יו"ר ש"ס להחזיק בתיק לענייני הנגב והגליל.

במערכת הפוליטית נפוצו שמועות בימים האחרונים לפיהן יחליפו דרעי ושר הפנים סילבן שלום בין המשרדים, או שיתקיימו חילופי תיקים בין דרעי לשר האנרגיה יובל שטייניץ, או שר התיירות יריב לוין - אולם נראה כי לשמועות אין כל שחר.

4.

אין ספק שדרעי לא יסתפק בתיק פחות מרכזי ממשרד הכלכלה, ומכיוון שאנחנו ערב אישור התקציב בכנסת ויש לחץ אדיר להעברת המתווה - הוא יקבל כל מה שירצה. דרעי יוכל לבקש כל שיעלה על רוחו.

תחת הדאגה לתעסוקת חרדים ובלתי מועסקים הוא עשוי לדרוש להמשיך להחזיק בידיו תיקים של משרד הכלכלה, כמו הטיפול במעונות יום ורשות התעסוקה. תחת הדאגה ליוקר המחיה ומעמד האזרח הוא יכול לדרוש להשאיר לו גם את הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן, ואולי גם את רשות ההגבלים העסקיים. אבל זה לא ייגמר בזה. יש גם דרישות חברתיות.

אם דרעי "ירחם" על נתניהו ומשה כחלון, הוא יכול שלא להתעקש על דרישתו למע"מ אפס על מוצרי צריכה בפיקוח, וגם לא ידרוש להרחיב את מע"מ אפס על חשמל, מים ותחבורה ציבורית לעוד עשירונים. אבל אם הוא כן יחליט ללכת עד הסוף, ולהבהיר בדיוק איפה מקור הכוח של הממשלה - אז נתניהו וכחלון בבעיה והעברת התקציב בספק, וגם עתיד הממשלה בספק.

זו עשויה גם להיות נקמתו הקטנה מול השניים, נתניהו וכחלון, שלקחו לעצמם, לפני כמה שבועות, את כל הכבוד וההדר על הורדת המע"מ מ-18% ל-17%, ואפילו לא הזמינו את שר הכלכלה דרעי למסיבת העיתונאים "החברתית" שניהלו אז.

5.

אם דרעי יהיה צנוע בדרישותיו לקראת בניית התיק החדש שלו ויסתפק "רק" בתיקים המצויים היום אצל ראש הממשלה ורק כמה חלקים ממשרד הכלכלה היום - אז נתניהו יסתדר והקואליציה תישמר. אבל אם דרעי יעמוד על תמורה עוד יותר הולמת לעצמו עבור ההתפטרות ממשרד הכלכלה, שהיא אילוץ שנובע משנים של מחדלים המתמשכים של נתניהו ויובל שטייניץ בענייני עיכוב מתווה הגז - הוא יכול לדרוש גם סמכויות משרים אחרים.

בהיותו לוחם עבור "השקופים" הוא יכול, למשל, לדרוש גם את המוסד לביטוח לאומי המצוי היום אצל שר הרווחה חיים כץ, שלא יעלה על הדעת שיסכים לוותר עליו. זה אותו כץ שגיחך ודחה את תחנוניו של נתניהו להפעיל לגביו את "החוק הנורבגי" ולהסכים לוותר על כיסא חבר הכנסת כדי שאפשר יהיה להכניס במקומו את אמיר אוחנה כח"כ שאין לו ניגוד עניינים ושיכול להצביע עם הממשלה על מתווה גז.

היום (א'), צפויים נתניהו ודרעי להיפגש שוב כדי להמשיך לדון בנושא, אולם כאמור, במערכת הפוליטית מעריכים כי הדיונים יימשכו עד למועד אישור התקציב.

6.

כנספח לשיחות עם דרעי, נתניהו הזיז/הרחיק את יובל שטייניץ, שר האנרגיה, "האבא" של מתווה הגז, ממעמד שותפו של ראש הממשלה בשיחות ובניסיונות שהתקיימו ומתקיימים לקידום העברת המתווה. שטייניץ נעדר ממרבית השיחות שקיימו נתניהו ודרעי בשבועות האחרונים.

גם ההתפתחות הנוכחית של הזזת דרעי ממשרד הכלכלה, בהחלטת נתניהו ודרעי, נעשתה בלי ששטייניץ שותף בה, ללא כל קשר לנסיעתו בשבוע שעבר לסדרת פגישות עם ראשי חברות אנרגיה ביוסטון, טקסס.

הרחקתו של שטייניץ מהובלת העברת המתווה הייתה, על פי גורמים בממשלה, אילוץ הכרחי לאחר ששר האנרגיה לא הצליח להתאפק וייחס לעצמו את כל השינויים שלאחר השימוע, גם אלה שנעשו בלחץ אחרים, והרחיק את השותפים הפוטנציאליים. שטייניץ, אומרים, לא הצליח "לפרגן" הישגים פוליטיים, כלכליים וציבוריים למי שהיו יכולים להיות שותפים לאישור המתווה בקואליציה ובאופוזיציה - ובכך איבד ראש הממשלה את תמיכתם.

מדובר בדרעי עצמו, שכמה מסעיפי המתווה תוקנו לטובת הציבור הרחב על פי דרישתו. דרעי היה אמור להיות זה שבזכות דרישותיו הופחת מחיר הגז - מה שהיה יכול להביא אותו לאמץ את סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים ולחתום על המתווה במקום הממונה על ההגבלים.

אלא ששטייניץ לא ידע לתת כבוד פוליטי לעמיתיו - ובכך הרחיק את דרעי מהמתווה והשאיר את ראש הממשלה חשוף.

גם יאיר לפיד, שעימו התקיימו שיחות בסבב הקודם של הניסיון להעביר את המתווה לאחר שקיבל את העובדה שאין ברירה, שהלחץ האמריקאי גובר ושדחיית המתווה רק תחמיר את מצב המשק שנמצא בהאטה - הציג כמה תנאים משלו לאישור, בין היתר פיקוח על מחירים ומימון צינור נוסף. אישורם היה נזקף לזכותו ומאפשר את הצבעת מפלגתו בכנסת בעד המתווה. אולם, אומרים בממשלה, שטייניץ לא היה מסוגל להתגבר על קשיי העבר (לפיד החליף את שטייניץ במשרד האוצר וטען שקיבל ממנו ירושה קשה בדמות גירעון בגודל עשרות מיליארד שקלים).

כך קרה ששתי פגישות שנקבעו בין לפיד לשטייניץ, על פי בקשת נתניהו, בוטלו.

יצוין, כי גם חברי כנסת ברשימה הערבית המשותפת שנטו בזמנו להצביע בכנסת בעד המתווה לאחר שיחות שנערכו איתם, כולל הבטחות בעיקר באמצעות אנשי הממשל האמריקאי שפעלו לטובת נובל אנרג'י, נסוגו מכוונתם בגלל איזושהי התבטאות ממשלתית שפגעה בהם. לא ברור של מי, או על רקע המצב הביטחוני.

במקביל לניסיונות לרקימת דיל לתמיכה של "יש עתיד" ו"הרשימה המשותפת", נעשו מאמצים לזכות בתמיכתם של אביגדור ליברמן ו"ישראל ביתנו" במהלך, אולם גם שם כשלו המאמצים.

7. נתניהו אוכל עכשיו את הדייסה שדחיינותו ארוכת השנים בישלה. בשנת כניסתו (השנייה) לראשות הממשלה, 2009, התגלה שדה הגז "תמר" שבשליטת נובל ודלק. שנה לאחר מכן, ב-2010, נודע על תגלית הגז "לוויתן", שוב בשליטת תשובה ונובל; ופחות משנה לאחר כן, פברואר 2011, נותק הקשר של ישראל עם הגז המצרי בעקבות פיצוצי צינור מכוונים על ידי פעילי התנועה האסלאמית. נותר אז רק הגז של "ים תטיס" שבשליטת אותם שני בעלים.

 

כלומר, עוד לפני 4-5 שנים החל "מונופול הגז" של תשובה ונובל לצאת מחיתוליו - וזאת לנוכח עיניהם הפקוחות של ראש הממשלה ושר האוצר שלו יובל שטייניץ, שראו ושתקו. באותה שנה, תחילת 2011, נכנס לתפקידו הממונה על ההגבלים פרופ' דיויד גילה, וקיבל את המשימה לטפל במונופול עתיר ההון הכוח והעתיד הזה.

השנים עברו, הממשלה נפלה, ובמארס 2013 הושבעה ממשלת נתניהו השלישית. גילה המשיך לחפש פתרונות יצירתיים ולא הצליח לעשות את עבודתו, ובמשרד האוצר ישב שר חדש ו"ירוק" (יאיר לפיד), וראש הממשלה נתניהו המשיך להיות אדיש למונופול הגז המתעצם. היה לו נוח להמשיך לחכות לגילה.

רק כשהגיעה ממשלתו הרביעית, במאי 2015, הוא נאלץ לפעול. לא מרצון אלא מהכרח. הממשל האמריקאי, שעימו מקיים נתניהו יחסים של אהבה-שנאה, עבד ועובד עבור "נובל" ולוחץ על נתניהו לקדם את המתווה. הנהלת נובל, כשמאחוריה שנים של דיבורים, הקשיחה את עמדותיה, התחילה לאיים במשפט בינלאומי שעלול לסבך את ישראל, הממונה גילה התפטר, והמשק שקע בהאטה ארוכה - שאולי רק הזרמת גז טבעי לתעשייה, לחשמל ולתחבורה תעורר אותו.

נתניהו עמד בפני מבוי סתום ורק אז התחיל לפעול. בתנאים הכי גרועים שאפשר, מה שהביא לתוצאה של מתווה הכי בעייתי שאפשר - אבל היחיד האפשרי במציאות הנוכחית.

8. דרעי יודע שהוא המשענת היחידה של נתניהו. יודע שנתניהו רואה ומודע לדמותו המשתקפת בעיני האמריקאים שהוא עובד איתם כמי שלא מסוגל לממש. נתניהו חייב את המתווה הזה לעצמו, לתדמיתו, ועל זה הוא ישלם.

בסופו של התהליך יעזוב דרעי את משרד הכלכלה, באופן מלא או חלקי. בשלב הראשון, ואולי גם האחרון, יעבור המשרד לידי נתניהו. מעתה יש לומר: בנימין נתניהו, ראש הממשלה, שר החוץ, שר התקשורת, השר לשיתוף פעולה אזורי ושר הכלכלה.

עוד מוקדם לדעת האם נתניהו ישאיר את התיק בידיו לאורך כל הקדנציה כפקדון שיימסר לסיעה שתצטרף לקואליציה, או שיימסר לשר מהליכוד. תיק החוץ, משרד הכלכלה ומשרד המשפטים יכולים להוות נדוניה נאה לכל מפלגה שתרצה לחבור לממשלת נתניהו. מצד שני, צחי הנגבי כבר ממתין זמן רב למינויו לשר, וגם יריב לוין או זאב אלקין לא היו מתנגדים לשדרוג.

אפשר להעריך בזהירות שבכל מקרה יעדיף נתניהו לשמור את התיק אצלו עד לבחירת הממונה הבא על ההגבלים העסקיים. תפקידה של ועדת האיתור הוא לבחור את המועמדים הסופיים לתפקיד ולהמליץ לשר הממונה במי לבחור. לנתניהו אין שום סיבה להוציא מידיו את האפשרות להיות זה שיקבע מי יהיה המחליף של דיויד גילה.