מהפכה פיננסית? "אפשר לעבור מאפס תחרות למהפכה"

יוליה מרוז חושבת שצריכים לסייע לבתי ההשקעות להתחרות בקבוצות הביטוח ובבנקים ■ "יש חשיבות בפיזור הסיכון בכסף של הציבור, ובגלל חסמים שמונעים תחרות, נמנעת כניסתם לשוק של שחקנים שכבר זמינים ויכולים לעמוד ברגולציה"

יוליה מרוז / צילום: איל יצהר
יוליה מרוז / צילום: איל יצהר

"אנו בתקופה של הזדמנות אמיתית, אולי אפילו היסטורית, למהפכה בשוק הפיננסי. הפחתת הריכוזיות והגברת התחרות בפוקוס של שר האוצר, וגם יש לו ניסיון לחולל תחרות משוק התקשורת. נוסף על כך, יש לו גורם מחולל תחרות מאוד זמין: בתי ההשקעות. בעניין הזה אנו רואים עין בעין עם הרגולטור, ולדעתנו, הם - הרגולציה - בכיוון הנכון".

כך אומרת בראיון ל"גלובס" יוליה מרוז, מנכ"לית איגוד בתי ההשקעות, שעומדת בראשו מאז הוקם. באיגוד תשעה חברים: פסגות, מיטב דש, אקסלנס, אלטשולר שחם, הלמן אלדובי, אי.בי.אי, ילין לפידות, אנליסט ואפסילון. מרוז, שבעבר שימשה כמנהלת רגולציה בפלאפון, וקודם לכן כרכזת באגף תקציבים, בתחום תשתיות תחבורה, מוסיפה לאלו שתוהים אם בתי ההשקעות מתאימים לאחריות ולכסף הנוספים שהם מבקשים לעצמם: "בתי ההשקעות כבר גופים בוגרים ובשלים. הם כבר מחזיקים בתשתית ראויה, גם בניהול השקעות וגם בטיפול בכסף ובלקוחות".

בתי ההשקעות הם הפתרון הזמין לדבריכם, אבל הראשונים שהעלו את דמי הניהול בגמל היו בתי השקעות, שהכפילו את עלות המוצר. הם גם בלטו לאורך שנים גם בתיקים המנוהלים עם קרנות נאמנות של הבית וכפל דמי ניהול. למעשה, בתי ההשקעות לא שונים מהבנקים ומחברות הביטוח - כולם למטרות רווח, והלקוח הוא אמצעי.

"אני מדברת על הקונסטלציה שקיימת כיום. נושא דמי הניהול בגמל כבר טופל ועבר רגולציה, וכשרואים את דמי הניהול בפועל, רואים שהם ירדו ושהם לא בתקרות. התחרות בשוק קבעה את המאזן. יש תחרות עזה, וזה בא לידי ביטוי במחירים הנהוגים בשוק".

ועדיין, דמי הניהול בפנסיה, שהוא מוצר מסובך יותר, זולים מדמי הניהול בגמל, שהוא מוצר פשוט יותר, ובוודאי שזולים יותר מדמי הניהול בקרנות ההשתלמות, שהנן מוצר פשוט יחסית. שני האחרונים בדומיננטיות של בתי השקעות לצד קבוצות הביטוח.

"קרנות הפנסיה, שמוחזקות כמעט לחלוטין על-ידי חמש קבוצות ביטוח (97%), נהנות מגידול אדיר וקבוע בנכסים ומהפקדות שהן בהיקף אדיר. נכון שדמי הניהול שם נמוכים, גם בגלל התקרות היותר נמוכות שם. אבל זה קורה בשל קצב הצטברות הנכסים, כך שאיני בטוחה שדמי הניהול שם נמוכים יותר בפועל. כיום נכון לשאול כיצד מתבצעת חלוקת העוגה בין הפנסיה הצומחת לגמל שנמצא בראן-אוף, ולא להשוות את דמי הניהול ביניהם.

"העוגה נחלקת בשווקים אלה לטובת קבוצות הביטוח מכמה סיבות, החל מחסמי כניסה רבים בשוק הפנסיה שנשלט על-ידי חברות הביטוח, שמחזיקות גם במנהלי ההסדרים הפנסיוניים, כך שחלק אדיר משרשרת ההפצה בידיהן. נוסף על כך, יש גם אפליה - שעליה דיברנו בבג"ץ שהובלנו - באג"ח המיועדות שיש בפנסיה אך לא בגמל. בכל מקרה, יותר תחרות בשווקים אלה תביא להפחתת מחירים, אך התחרות לא קיימת כיום".

בתי ההשקעות מנסים לתפוס נתח שוק משמעותי בשוק הפנסיה החדשה, ונכשלים לפי שעה. שש קבוצות ביטוח מחזיקות כמעט בכולו (במונחי נכסים ומספר לקוחות). לתפיסתם של בתי ההשקעות הריכוזיות בשוק זה היא אחת הבעיות הבוערות ביותר בשוק הפיננסי בישראל מעוד סיבות.

"בפנסיה זה שונה, כי נוסף על מחיר תחרותי, יש פה סוגיה של כמה ידיים מחזיקות בסוף בתיק הנכסים העצום של הציבור, שגדל בקצב אדיר. יש חשיבות בפיזור הסיכון בכסף של הציבור, ובגלל החסמים הקיימים שמונעים תחרות נמנעת כניסתם לשוק של שחקנים שכבר זמינים ושיכולים לעמוד בדרישות הרגולציה. חמישה שחקנים ששולטים בשוק וכבר כיום מחזיקים ככמעט טריליון שקל יחדיו זה יותר מדי", אומרת מרוז.

מרוז והאיגוד עוסקים בסוגיות של מה שרלבנטי לבתי ההשקעות, בחיסכון לטווח ארוך, ניהול תיקים, נושאי מאקרו, ועוד. היא מעורבת בהליכים מול גורמי הרגולציה - האוצר על אגפיו (אגף שוק ההון הוא הרגולטור הישיר), רשות ני"ע, הכנסת ועוד. נושאי קרנות הנאמנות מטופלים לרוב באפיק אחר.

לשאלה האם יש ניגודי עניינים בין חברי האיגוד, למשל ביחס לפעילויות ביטוח (שני בתי השקעות הקימו חברת ביטוח, אחר פועל כסוכן ואחרים כספקי ניהול השקעות למוצרים של חברות ביטוח), עונה מרוז ש"בנושאים שעד היום עלו על הפרק במסגרת האיגוד בביטוח לא הייתה שום הפרעה או ניגוד עניינים, וזאת מסיבה מאוד פשוטה: זה עדיין לא בליבה שלנו". מה שכן בליבת עיסוקה הם "השתלבות במקומות שבהם בתי ההשקעות לא משתלבים בגלל מבנה השוק. בחיסכון לטווח ארוך, בשירותים בנקאיים ובאשראי".

- מה לגבי האשראי?

"אם המוסדיים ייכנסו לתחום מתן האשראי, מדובר בהיקף מקורות אדיר שיסייע במימון. נוסף על כך, מדובר בגופים עם תשתית ראויה לנהל את העניין".

- איזו תשתית יש לבתי ההשקעות למתן אשראי צרכני?

"התשתית היא שיש להם את הכסף להעביר לאפיקי השקעה. חסרים להם שני דברים: מנגנון תמריץ - שיסייע להם להקים תשתיות לקיום המערך ולשמרו, כי מערכת אשראי היא מערכת שונה ממה שיש להם. וגם יש צורך בהשלמת החקיקה לנתוני אשראי, כי המידע חשוב מאוד.

"צריך לקבל מהבנקים מידע - לא רק מידע שלילי, אלא גם מידע חיובי. כיום זה רק אצל הבנקים. כיום יש חסמים ועלויות, ותחרות לאשראי צרכני טובה לציבור וזה יהיה גם אפיק השקעה טוב - זה ישתלב ואין סיבה שזה לא ילווה בתשואה גבוהה. ועדת שטרום מאוד מעמיקה בסוגיה. עינינו נשואות לשם, וזה מעניין אותם.

"אפשר לעבור ממצב של אפס תחרות למהפכה, וכשזה יקרה, זה יפחית משמעותית את מרווח האשראי ללקוחות הפרטיים ולעסקים הקטנים, כמו מה שקרה באשראי לעסקים. כיום מרווח האשראי לקמעונאי גדול פי כמה מזה שנהוג בעסקים הגדולים, וזה מצב שכדאי לשנות אותו".

- ומה לגבי אשראי לעסקים קטנים ובינוניים?

"בדיוק כמו האשראי הקמעונאי. המוסדיים יכולים להביא לשם בשורה, כמו בתחום האשראי העסקי, שם יש תחרות".

מבחינת מרוז ישנו עוד "נושא גדול אחר - היצע המוצרים לחיסכון לטווח בינוני". מבחינת בתי ההשקעות, המטרה שהם מבקשים להשיג זה לקבל שוק חדש של חיסכון שייפתח בפניהם ובפני קבוצות הביטוח - שכולם השקיעו סכומי עתק ברכישת נכסים פיננסיים מהבנקים לפני כעשור: ניהול ה"חיסכון לכל ילד" - הפקדה לחיסכון לכל ילד מתוך קצבת ילדים, ושנדון בוועדת הכספים.

"לא מדובר בהחזרת הגמל ההוני, משום שכאן מדובר בחיסכון צבוע למטרה מסוימת", היא אומרת, ומציעה לאפשר במסגרת זו גם את האפשרות למצ'ינג של החוסכים ביחס לכספים מהמדינה.