הפריפריה כמקפצת קריירה

תתעלמו מהסטיגמות: יש עובדים שכדאי להם לעבור לפריפריה. כך תדעו אם זה מתאים לכם

קריירה / צילום: thinkstock
קריירה / צילום: thinkstock

הפריפריה נחשבת לסוג של מדבר תעסוקתי עם שיעורי אבטלה הגבוהים בכ-50% ויותר בהשוואה למרכז, אבל לעיתים קל יותר למצוא משרה איכותית דווקא שם, במיוחד בתפקידי ניהול. מדוע? כי למרות שכמות המשרות במרכז כפולה ומכופלת, התחרות עליהן חריפה לאין שיעור, ולא רק משום הכמות העצומה של המתמודדים על כל משרה. זה לא סוד שאיכות העובדים והמנהלים בפריפריה נמוכה מזו של המקבילים להם במרכז, אם משום שבעלי היכולות הגבוהות יותר נוטשים את הפריפריה לטובת אזורים עתירי הזדמנויות תעסוקתיות, ו/או בשל נקודת המוצא הנמוכה יותר של הפריפריה והסביבה התעסוקתית המפותחת פחות.

קוץ במדבר הוא פרח

הבשורה הטובה היא שהפער הזה מהווה הזדמנות גם עבור תושבי הפריפריה, וגם עבור עמיתיהם ממרכז הארץ. הכיצד? מי שמכיר מספיק מנהלים שצמחו בפריפריה בטח יודע שחלק לא מבוטל מהם ממלאים תפקידים שבמרכז לא היה להם כל סיכוי לקבל, בבחינת "גם קוץ במדבר הוא פרח".

לעומתם, מנהלים טובים מהמרכז שהתחרות מול טובים ומנוסים מהם מאלצת אותם להתפשר על תפקידים "קטנים" מידי, עשויים לעשות קפיצת קריירה משמעותית אם יחליטו להתמודד על תפקידים בכירים יותר בארגונים המרוחקים מהמרכז.

לא חסרים אנשים שקדנציה אחת בפריפריה הקפיצה את ערך השוק שלהם ופתחה בפניהם שערים שלפני כן לא היה סיכוי לעבור דרכם, בקושי לצלצל בפעמון. לדוגמא, פרסומאי בכיר מהמרכז שלא הצליח לעשות את המעבר לניהול שיווק בכיר בארגון משמעותי, התמנה לתפקיד סמנכ"ל השיווק בחברה מעולה בפריפריה ולימים הפך למנכ"ל החברה. ללא המעבר לפריפריה קרוב לוודאי שלעולם לא היה מגיע למנכֵ"ל חברה בסדר גודל כזה, ספק רב אם היה מתברג בה כסמנכ"ל.

יחד עם זאת, עבודה במרחק גדול מהבית כרוכה במחירים אישיים, משפחתיים וחברתיים לא פשוטים ועל כן קריטי לוודא שהתפקיד המוצע אכן מהווה קפיצת מדרגה בקריירה (כפי שהרחבתי במאמר "לא כדאי לעבוד בקיבוצים"), אחרת למה לשלם את המחיר. לא חסרים תפקידים סתמיים גם במרכז, אין צורך לבזבז עוד שעתיים ביום על הכביש בשביל אחד כזה. לכן טרם קבלת ההחלטה מומלץ לבחון לעומק 3 נקודות עיקריות:

א. החברה - גודלה, חוסנה, תדמיתה בשוק ומיצובה יחסית למעסיקים קודמים.

ב. התפקיד - הגדרתו המדויקת ותכולתו בהשוואה לתפקיד האחרון, והסיכוי להצליח בו.

ג. פוטנציאל הקידום - לעיתים נקודת הכניסה פחות אטרקטיבית אבל פוטנציאל הקידום בחברה/בקבוצה גבוה.

בחינה יסודית של הפרמטרים הללו עשויה להבטיח שהבחירה נכונה, לפחות על הנייר.

עדיף מנהלים עובדים על מובטלים

ולמה שמעסיקים יסתכנו בגיוס אנשים שישברו מהמרחק? כי מעסיק שיבחר נכון עשוי להרוויח מנהל ברמה גבוהה בהרבה ממועמד מקומי, תוך מזעור הסיכון שיברח מבעוד מועד, מה גם שהמרחקים התקצרו משמעותית (שיפור תשתיות תחבורה-כביש 6, רכבת וכו', ותשתיות טכנולוגיות המאפשרת עבודה איכותית גם מרחוק).

כדאי לשים לב ל-2 נקודות שעשויות הגדיל את הסיכוי לשידוך מוצלח:

א. גיוס מועמד שהתפקיד המוצע מקדם את הקריירה שלו (או לפחות זה מה שהמועמד מאמין), כי אז הוא יהיה מוכן לשלם את מחיר המרחק לאורך זמן. אדם רציני יודע שקדנציה קצרה מידי לא תניב לו את הערך הרצוי לקריירה, ועל כן סביר שאם החליט על המהלך הוא מוכן מנטאלית לשנתיים-שלש לפחות.

ב. העדפת מועמד עובד על פני מובטל. עם כל הצער כלפי מובטלים, מי שעוזב עבודה מרצונו לטובת תפקיד אחר, סביר שהוא בא כדי להישאר, להבדיל ממובטל שלעיתים יגיע מחוסר ברירה אבל יחפש את ההזדמנות הראשונה לברוח. מובטלים מוכנים לשלם מחיר גבוה העיקר לחזור לשוק העבודה, אבל כשהם כבר בפנים הרבה יותר קשה להם לשלם אותו, אלא אם התפקיד נושא בחובו ערך משמעותי מעבר לפרנסה.

ומה לגבי מנהלים מהפריפריה שעושים את כל הדרך למרכז כבר שנים? מניסיוני מדובר באנשים איכותיים באופן מיוחד, שהרי אם מישהו העדיף אותם על פני שלל המנהלים הטובים והמנוסים המתגוררים במרכז, הוא כנראה יודע למה.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com