אל תלעגו לצרפת

צרפת מתמודדת עם טרור כבר עשרות שנים. הדבר הנכון עכשיו הוא לתמוך באומה המפוארת הזו

מתקפת טרור בפריז / צילום: רויטרס
מתקפת טרור בפריז / צילום: רויטרס

בספרו "חגיגה נודדת", ספר זכרונותיו מפריז של שנות ה-20 במאה הקודמת, כותב הסופר-עיתונאי ארנסט המינגוויי: "אם התמזל מזלך וחיית בפריז בצעירותך, היא תישאר בך בכל אשר תלך, כי פריז היא חגיגה נודדת".

חייתי בפריז. היא טבועה בי בכל אשר אלך. אבל החגיגה הנודדת נעצרה.

במועדון-תיאטרון הבאטקלאן ראינו את מייסיאו פארקר מלהטט בקהל, בפטי קאמבוג' אכלנו אוכל קמבודי עם טעמים מסעירים. הטרור המפלצתי של מטורפי דאע"ש הצליח לעצור את החגיגה הנודדת של פריז. הוא בוודאי לא יצליח להפסיק אותה.

סיקרתי את הפיגועים האסלאמיים נגד בית-הספר היהודי בטולוז, את הפיגועים בינואר השנה נגד שארלי-הבדו ונגד ההיפר-כשר היהודי. לומר על צרפת, על הצרפתים, שאינם מבינים את העולם הזה, ושאינם מבינים את אתגרי הטרור, תהיה התנשאות נוראה שחוטאת בעוול. לאורך עשרות שנים התנסתה צרפת, לרבות פריז, בטרור אסלאמי מכל הסוגים, המינים, ורמות המיומנות. הטרור האלג'יראי הפך לטרור של ג'יהאד עולמי, ולאל-קאעידה, ולדאע"ש.

המודל הצרפתי להתמודדות עם הטרור שונה מהמודל האמריקני, בוודאי מהישראלי. התפיסה הרפובליקנית הצרפתית, שמבקשת לשים שמיכה של זהות פיקטיבית מאחדת, הכוללת את השפה הצרפתית, שירת המרסייז, ואמונה בערכי החירות, שוויון ואחווה של המהפכה הצרפתית; התפיסה הזו, המשותפת לימין ולשמאל, נועדה להתמודד עם האתגר הגדול של צרפת, ושל הצרפתיות: ההגירה למדינה בעיקר מהמדינות שבהן שלטה האימפריה הצרפתית בצפון אפריקה.

"תיירות הטרור" הענפה היא אתגר חדש יחסית לשירותי הביטחון הצרפתיים. אם במהומות בני המהגרים ב-2005 שהציתו את צרפת, הזעם של בני המהגרים ונכדיהם, צרפתים בני-צרפתים שהתכחשו לזהות הצרפתית - נוכח ניכור, קיפוח, אבטלה, וחוסר רצון לקבל את התרבות הצרפתית על ערכי הנאורות שבה - עוד זרקו אבנים על ניידות משטרה ושרפו מכוניות בפרברי פריז, הרי שב-2015 דאע"ש הוא זה שמנקז אליו את חלומות הצעירים האלה.

רמת האכזריות, הטירוף והמיומנות של המחבלים של יום שישי השחור בפריז, והשפה הצרפתית הקולחת בפיהם, על-פי עדויות הקורבנות, מלמדת שכנראה לפחות חלק מהמחבלים יצאו לשדה-הקרב בסוריה, השתלמו שם בירי, מטענים, לוחמת טרור, וחזרו הביתה כדי להביא את סוריה לפריז. כדי להביא את חלומות החליפות האסלאמית של דאע"ש נוסח המאה ה-11, למאה ה-21 בעיר מערבית, חילונית, ליברלית ופתוחה.

 

הנשיא פרנסואה הולנד השתמש בנאומיו במיטב הרטוריקה המגייסת, שמייצרת השפה היפה בעולם. אלא שהאמירות הבומבסטיות נוסח "אקט של הכרזת מלחמה על צרפת", והכרזת מלחמה על דאע"ש, לא יתגשמו בשליחת הצבא הצרפתי לכבוש את א-ראקה בסוריה. הגברת תקיפות חיל האוויר הצרפתי מהאוויר על מטרות דאע"ש, תחת המטרייה של הקואליציה האמריקנית, ובעיקר תגבור ביטחון-הפנים, עם דגש על הבטן הרכה של מערך הרכבות הבינלאומיות באירופה - זהו התסריט היותר סביר שנראה בשבועות הקרובים.

אחרי הטבח במערכת שארלי-הבדו ולקיחת בני הערובה, צעדתי ב"צעדה הרפובליקנית", לא הרחק מיעדי מחבלי דאע"ש ברובע ה-11 בסוף-השבוע האחרון. התחושה הייתה, שלעולם לא עוד. שמה שהיה לא יהיה יותר. וגם אז דיברו בעיתונות הצרפתית על "קריאת השכמה" וכל הג'אז הזה. ולא הרבה נעשה.

בשעה הקשה הזו, ובכל שעה, אסור לפוליטיקאים הישראלים ולבכירי מערכת הביטחון בישראל ללעוג לצרפתים. הושטת סיוע מודיעיני לאומה המפוארת הזו תהיה מעשה הולם הרבה יותר. סכנת דאע"ש מתרגשת על כולנו. בניגוד לצרפת, דאע"ש נמצאים כבר בשני גבולות של ישראל, בסיני וברמת הגולן, ופיגוע מצידם נגד ישראל הוא רק שאלה של זמן.

אהבו את פריז, אהבו את צרפת ואת מה שהיא מייצגת. זהו ציווי השעה לכל בן תרבות בעל מוסר, שתמיד תהיה לו פריז.

הכותב, הכתב הצבאי של חדשות 10, שימש כשליח "מעריב" ו"חדשות 10" בפריז בין השנים 2004-2008

צרו איתנו קשר *5988