עובדי הרכבת צוחקים עלינו - ואין מי שיזיז אצבע

שנים דחפו לנו לראש שמצד אחד יש עובדים, ומצד שני טייקונים וממשלה ■ אחר כך אנחנו מתפלאים שעובדי הרכבת זורקים אותנו, הנוסעים, באמצע הדרך

רכבת ישראל / צילום: איל יצהר
רכבת ישראל / צילום: איל יצהר

1.

עובדי הרכבת עצרו אתמול את הנסיעה וזרקו את הנוסעים החוצה. לפני חודש היו אלה עובדי חברת החשמל שירקו ללקוחות שלהם בפנים, תוך כדי ממשיכים עובדי הנמלים לאיים בסגירת החופים, ובתור עומדים עוד כהנה וכהנה נצלנים.

 

2.

ומה קרה להם? לא כלום. בית הדין לעבודה מתכופף בפני ועדים גדולים, ההסתדרות "עושה סולחה" ומחזירה לעבודה (תוך כדי קריצה), המנהלים חוזרים מהר ללקק את הג'וב עם הריבה, השרים מתפללים שזה ייגמר מהר, הממשלה ממשיכה להתברבר ובכנסת ממשיכים לצווח אחד/ת על השניי/ה.

אף יו"ר ועד שעבר על החוק, שקם בבוקר והכריז על שביתה פראית, עיצומים פתאומיים או שביתה איטלקית, עוד לא ישב בבית הסוהר. אף תאגיד ממשלתי או איגוד מקצועי לא נדרשו מעולם להשיב לקופת המדינה את הנזק שגרמו לה. רק במקרים בודדים, אם בכלל, נגרעו ימי שביתה משכר העובדים השובתים.

3.

איגודי העובדים החזקים של "הסקטור הציבורי" מתעללים בכולם. אלה ועדי עובדים של מונופולים ממשלתיים, שכוחם נובע רק מהעובדה שאין חלופה לשירות שהם מספקים. הם עוצרים את "השירות" שהם חייבים לתת, מורידים שלטר, חוסמים נמלים, עוצרים טיסות, משביתים רכבות, לא מטפלים בחולים, לא מלמדים, משביתים את יחסי החוץ, את מערכת המשפט, את ניקיון הרחובות, מפסיקים את עבודת הממשלה, עוצרים את המשק.

האם אלה הם עובדים מסכנים? חלשים? מוחלשים? זקוקים להגנה? "חברתיים" דפוקים המתקוממים נגד אטימות מוצצי ההון? לוחמי זכויות העובדים נגד "קפיטליסטיים חזיריים"? האם הם נאלצים להפעיל את "נשק השביתה" כדי לקבל יחס הוגן מהמעביד? לא, לא ולא. כל עובדי האיגודים החזקים, כל אלה שמרשים לעצמם לשבות, באופן חוקי ובלתי חוקי, משתכרים שכר גבוה, אליו מתלוות הטבות מפה ומשם, שעל חלקן בכלל לא שמענו. הם משתמשים לרעה ב"זכות" השביתה.

4.

זה רק אנחנו, המטומטמים, סופגים ושותקים. גם משלמים את שכרם, וגם סובלים את חוסר יעילותם, את הביורוקרטיה הסבוכה ואת השירות האפסי שהמגזר הזה נותן. אף הפגנת מחאה עוד לא הוכרזה כנגד שביתה. מי שמעז להרים קול נגד שביתה פראית מעוותת ונצלנית מכונה כאן אוטומטית "קפיטליסט חזירי", שונא עובדים.

שנים של "חברתיות" דחפו לנו לראש שמצד אחד יש עובדים, כל 3.4 מיליון העובדים, ומצד שני אורבים להם הטייקונים, האוליגרכים, כולל הממשלה. אבל בצד של העובדים נמצאים גם עובדי הרכבת שצוחקים על כולנו, עובדי חברת החשמל המניפולטיביים והנצלנים, עובדי הנמלים שלקחו לכיסם מיליארדים מכספי הציבור תמורת רפורמה - אבל גיחכו בבוז כשנדרשו לממש אותה.

5.

איגודי העובדים במגזר הציבורי מתנהלים בהפקרות בחסות החוק. בכיסוי של "זכויות העובדים" הפכו כאן ארגוני העובדים של המדינה ותאגידיה לגורם בעל עוצמה, טייקון, אוליגרך בריבוע. הם משתמשים בכוחם להטבות כלכליות עבור עצמם, תובעים פיצויים גבוהים כתנאי להסכמתם לשינוים מבניים.

הנה כמה דוגמאות: חברת החשמל חייבת יותר מ-70 מיליארד שקל, אבל כדי להציל אותה מעצמה צריך "לשלם" לעובדים כדי שיסכימו לרפורמה שמיועדת להציל את מקום העבודה שלהם.

בניין בנק ישראל מתמוטט, אבל העובדים דרשו וקיבלו עשרות אלפי שקלים תמורת ההסכמה לעבוד למבנה אחר למשך תקופת השיפוצים. עובדי מינהל מקרקעי ישראל נעתרו בזמנו לעבור מהמבנה האפל והצפוף במרכז העיר לבנין חדש מואר, נקי ומצויד - הם דרשו וגם קיבלו תוספות של אלפי שקלים לחודש. האיגודים הפכו עצמם גם לכוח פוליטי. יש מי שמארגן את חלוקת העובדים בין מרכזי המפלגות, כדי שיהיה כוח להשפיע ולכופף את כולם.

6.

לא סתם שכרם של רוב העובדים במשק אינו מאפשר חיים ברווחה סבירה. כוח השביתה ועוצמת האיגודים מייקרות את עלות התעסוקה ומעלה את יוקר המחיה. לא סתם המשק הישראלי דועך - ורק ההיי טק, הדבר הכי רחוק מאיגוד מקצועי ושביתות, מאושש אותו ולו במעט כבר הרבה שנים.

העלות הכבדה שהציבור כולו, בעיקר מוחלשי הארץ, משלם עבור ההפקרות האנוכית והתאוותנות של האיגודים - היא רעה וחולה, בדיוק כמו הניצול לרעה של כוח הקרטל שהפעילו טייקוני חברות הסלולר בזמנו. כוחם המופרז של האיגודים החזקים פוגע בחברה, מייצר עוני, מעלה את יוקר המחיה, מונע חלחול עושר לשכבות נמוכות, ובקרוב עם העמקת ההאטה, ואולי המיתון, ייצרו כאן אבטלה.

7.

ישראל לא המציאה את המצב הזה, רק שהיא כנראה היחידה בעולם המפותח שעדיין מתחזקת אותו. מדינות שונות אימצו רפורמות שונות ביחסי העבודה. יש שהגבילו את זכות השביתה, בשם הצורך באיזון בין זכות העובד לשבות לבין טובת הציבור הכולל. וזה קרה במדינות שונות, גם כאלה שנחשבו תומכות מדיניות העסקה חברתית, כמו דנמרק למשל. יש שקבעו עקרונות לשקט תעשייתי שבפועל הגבילו מאוד את הצדקה המשפטית של ההשבתה. יש מדינות שהחליטו בחקיקה על איסור שביתות בשירותים חיוניים בכלל ובמונופולים בפרט.

עוד עניין שבוצע בעולם, וכאן מדברים בו כבר למעלה מעשור, זו דרישה שבכל מקרה של רצון להשבתה - תידרש הכרעה של כלל העובדים של האירגון , וזה ייעשה רק בהצבעה חשאית. הצעת החוק הזו, שהוגשה לפני כמה שנים, זכתה לנאצות, עד כדי השתקה.

8.

בימים האלה מתקיימות שיחות בין ההסתדרות לאוצר בעניין הסכמי השכר בשירות הציבורי. אפשר שזה הזמן לקרוא לסדר חדש ואמיץ ביחסי העבודה במשק העושה דרכו מטה.

צרו איתנו קשר *5988