הסוף לתביעות בעקבות עסקת ישראייר: פיצוי של 2.85 מ' ד'

תשלום סכום הפיצוי, נקבע, מהווה הטבה מלאה ופיצוי של כל נזק מכל מין וסוג שנגרם לאי.די.בי פיתוח במישרין או בעקיפין מעסקת ישראייר-גנדן תיירות ■ התובעים טענו כי רכישת ישראייר חשפה את אי.די.בי לסיכונים משמעותיים וגרמה לחברה נזקים המוערכים בהיקף של 360-480 מיליון שקל

ישראייר / צילום: יחצ
ישראייר / צילום: יחצ

סוף לתביעות בעקבות עסקת ישראייר. בית המשפט אישר הבוקר (ה') הסדר פשרה סופי ומלא שמביא לסיומם של ההליכים שהוגשו כנגד בעל השליטה לשעבר באי.די.בי, נוחי דנקנר, נגד אי.די.בי אחזקות, אי.די.בי פיתוח ובעלי המניות המרכזיים בחברה הפרטית גנדן הולדינגס, המחזיקה במניות אי.די.בי, במסגרת התביעה הנגזרת שהוגשה בעניין רכישת מניות חברת גנדן תיירות ע"י אי.די.בי פיתוח (עסקת ישראייר).

על פי ההסדר, חברת הביטוח כלל שצורפה להליך, נוחי דנקנר וכל בעלי השליטה בחברות, ביחד ולחוד, ישלמו לאי.די.בי פיתוח 2.85 מיליון דולר, כאשר מתוך סכום זה יופחת גמולו של מגיש התביעה הנגזרת בסך 3.5% מסכום הפשרה - סך של כ-100 אלף דולר - וכן שכר טרחתו של בא כוחו שהועמד על 21.5% מסכום הפשרה, בצירוף מע"מ - כ-717 אלף דולר.

תשלום סכום הפיצוי, נקבע, מהווה הטבה מלאה ופיצוי של כל נזק מכל מין וסוג שנגרם לאי.די.בי פיתוח במישרין או בעקיפין מעסקת ישראייר-גנדן תיירות. ההסדר החדש מבטל הסדר פשרה קודם וחלקי שהושג בתיק במאי השנה, במסגרתו סוכם, כי נוחי דנקנר, אי.די.בי אחזקות, חברי דירקטוריון אי.די.בי ובעלי המניות המרכזיים בחברה הפרטית גנדן הולדינגס, המחזיקה במניות אי.די.בי, ישלמו סך כ-6.1 מיליון שקל לחברת אי.די.בי פיתוח כפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לבעלי המניות בחברה במסרגת עסקת ישראייר.

אז נקבע, כי ההסכם לא חל על טענות התביעה נגד נוחי דנקנר וקבוצת גנדן בכובעם כבעלי שליטה, אך כעת סוכם, כי הסכם הפשרה החדש, שאושר היום בבית המשפט המחוזי, סוגר את כל הטענות בפרשה כנגד כל הנתבעים.

בספטמבר 2012 הוגשה למחלקה הכלכלית בביהמ"ש המחוזי בת"א בקשה להגיש תביעה נגזרת כנגד דנקנר, אי.די.בי אחזקות, אי.די.בי פיתוח ובעלי המניות המרכזיים בחברה הפרטית גנדן הולדינגס, המחזיקה במניות אי.די.בי. זאת, בטענה כי עסקת ישראייר - במסגרתה רכשה אי.די.בי פיתוח ב-2009 את חברת גנדן תיירות, המחזיקה בחברת התעופה ישראייר - חשפה את אי.די.בי לסיכונים משמעותיים וגרמה לחברה נזקים המוערכים בהיקף של 360-480 מיליון שקל.

בעת העסקה היו בעלי השליטה בגנדן תיירות, דנקנר (47%, בין היתר באמצעות חברת גנדן הולדינגס), אבי פישר (33%), משפחת שימל (15%) וצורי דבוש (5%). גנדן הולדינגס החזיקה במועדים הרלבנטיים לעסקת רכישת גנדן תיירות, בכ-55.26% מהון המניות ומזכויות ההצבעה באי.די.בי אחזקות.

בעלי המניות המרכזיים בחברת גנדן הולדינגס היו נוחי דנקנר (כ-57%), אחותו שלי ברגמן (כ-12.5%), אבי פישר (9.23%), רפי ביסקר (כ-3%) וליאור חנס (אשר החזיק באופציות). דנקנר, ביסקר ושמול כיהנו ומכהנים כדירקטורים בחברות בקבוצת אי.די.בי. הם, ובעלי עניין נוספים בקבוצת גנדן, צורפו כנתבעים לתביעה.

לטענת התובע, רו"ח ישראל בן יורם, מבעלי מניות המיעוט בחברת אי.די.בי החזקות, במסגרת עסקת גנדן השתחררו בעלי השליטה בגנדן מערבויות בסכום של כ-43 מיליון דולר (עם חשיפה ל-2 מיליון דולר נוספים), שניתנו על-ידם להבטחת חובות חברת גנדן, ואלה הועברו אל אי.די.בי אחזקות. בעלי השליטה, נטען, שוחררו למעשה מהצורך להמשיך ולממן את פעילות גנדן תיירות על-ידי הלוואות בעלים נוספות, שהיו נדרשות לצורך המשך פעילותה.

מהתביעה עלה עוד, כי במסגרת עסקת רכישת גנדן, היה לחברת גנדן תיירות גירעון בהון העצמי בסך של כ-32.4 מיליון דולר, בהנחת המרה של מלוא הלוואות הבעלים במסגרת השלמת העסקה. במסגרת העסקה נקבע, כי החברה תפעל על מנת שהמוכרים - דנקנר, פישר ואחרים - ישוחררו מהערבויות שהעמידו לטובת הבנקים בשל חובות החברה.

עוד נטען, מצבה של חברת גנדן תיירות טרם העסקה היה עגום ולא יכול היה להצדיק את עריכת העסקה. עוד לטענת רו"ח ישראל בן יורם, לנוחי דנקנר, אבי פישר, רפי ביסקר, שלי ברגן, זהבה דנקנר (אמם של דנקנר וברגמן) ודירקטורים אחרים בחברת אי.די.בי אחזקות ופיתוח, היה עניין אישי וניגוד עניינים בעסקת גנדן תיירות. עוד נטען, כי גם למשרד רו"ח פרופ' סוארי, אשר נתן הערכת שווי לפיה נקבע מחיר העסקה, היה אינטרס לקדם את העסקה, כיוון שבין קבוצת גנדן לבין קרן סקיי, שהקיםע פרופ' סוארי, התנהלו קשרים עסקיים ענפים ומהותיים.

יצוין, כי במועד כריתת ההסכם לרכישת גנדן תיירות, נחשפה ב"גלובס" המלצת חברת פועלים סהר בנוגע לעסקה, במסגרתה נאמר כי "נראה כי עיתוי עסקת גנדן תיירות-אי.די.בי הינו בעייתי, לאור מצבה הנוכחי של גנדן ומצב ענף התיירות, הסובל מפגיעה קשה ברווחיות עקב תחרות והמצב הכלכלי העולמי". עם זאת, האנליסטים של פועלים סהר הוסיפו ש"חשיפת הקבוצה לפעילות גנדן אינה מהותית, והמהלך המוצע טומן בחובו אפסייד לא מבוטל לאי.די.בי".

באפריל השנה, כאמור, נחתם בין הצדדים הסכם פשרה חלקי במסגרתו נקבע פיצוי בסך כ-6 מיליון שקל לפיתוח, וכן הובהר כי הדירקטורים בחברה פעלו בתום לב בעת אישור העסקה ולא צמחה להם תועלת או טובת הנאה מהעסקה, ואולם ההליכים נגד בעלי השליטה נמשכו, ובמקביל נוהל משא ומתן בין הצדדים להביא לסילוק סופי של התביעה.

בספטמבר השנה הגישו הצדדים לביהמ"ש את ההסדר הסופי, לפיו יוחזר לקופת פיתוח סך של 2.85 מיליון דולר לצורך סיום התביעה, וכיום, כאמור, אושר ההסדר.

סגן הנשיאה בדימוס, השופט עודד מודריק (אשר פרש לאחרונה מכס השיפוט, ומסיים בחודשים הקרובים את כתיבת פסקי הדין האחרונים בתיקים בהם דן), התייחס בפסק הדין, לפער בין סכום התביעה המקורי שהעומד על מאות מיליוני שקלים לבין סכום הפשרה המוצע בסך 2.85 מיליון דולר, וציין, כי על פי הפסיקה בחינת סכום התביעה אל מול סכום הפשרה איננו הדגש, שכן סבירות הפשרה מושפעת בראש ובראשונה מסיכויי התביעה ובמקרה זה מדובר בתביעה לא פשוטה כלל ועיקר שספק אם הייתה מתקבלת ככתבה וכלשונה.

לדבריו, בנסיבות, סכום הפשרה הגיוני וראוי. עוד ציין, כי נוכח חילופי הגברי ב"פיתוח" (השליטה הופקעה כידוע מידיו של נוחי דנקנר), נתונה בספק התועלת שתצמח לחברה מניהול הליך ארוך, מורכב ויקר שסיכויי הצלחתו אינם וודאיים, וכי יש להניח כי העובדה שהחברה תומכת בהסדר הפשרה מלמדת על כך שהחברה במשטרה החדש סבורה כי באיזון בין ההוצאות שהיתה נדרשת להוציא במסגרת ההליך, סיכויי ההליך, ויכולתה בסופו של יום להיפרע מהנתבעים - הפשרה מיטיבה עימה.

 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988