הנקראות ביותר

פורטפוליו | מוסא חסדיה

גיל: 58 תפקיד: בעלים ויו"ר משרד הפרסום סקטורס אלבוסתאני

אני: מלא אמביציה ושואף להצליח. נהנה להעסיק אנשים ומאציל סמכויות.

משפחה: אבא הגיע מהכפר שוויקי ליד טול כרם ואימא מנצרת. הם נפגשו כשעבדו בבית החולים האנגלי בחיפה, כשהיא כבר הייתה גרושה עם ילד. הם התחתנו, עברו לפורדיס ואבא עבד ב"אבן וסיד" עד הפנסיה. אימא גידלה את עשרת הילדים וכדי להקל על ההוצאות, גידלה ירקות בבית.

דו קיום: ההורים האמינו בו עד כדי כך שאבא ידע לדבר יידיש.

ילדות: עד שאבא התבסס, גרנו בחדר אחד. הייתי הבן הצעיר ואימא שמה עליי את כל כובד משקלה כדי שאלמד ואצליח בחיים.

לימודים: נרשמתי לכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב, והגעתי לעיר יחד עם חבר בשם עבד שלמד משפטים. לא הבנו מי נגד מי. לא קיבלנו מעונות, כי נגמרה המכסה למגזר הערבי, אז שיכנו אותנו בבית מלון עלוב ברמת גן והמשטרה הייתה מעירה אותנו בלילה כדי לבדוק את תעודות הזהות. עבדתי כשומר בחניון לילה ואחר כך התקבלתי כעוזר הוראה, מה שנתן לי משכורת ולימודים בחינם. סיימתי MA במנהל עסקים והמשכתי להיות עוזר הוראה. כשסיימתי את הלימודים חיפשתי עבודה ואחד הפרופסורים שלח אותי לרוני אריאלי.

פרסום אריאלי: המשרד שייסד אמנון אריאלי ז"ל, אביו של רוני. מאוד אהבתי אותו. התחלתי לעבוד שם ב-81' כעוזר תקציבאי. הייתי בצוות שטיפל בחברת רים כשביבי עבד שם. הוא היה מנהל את הישיבות בסמכותיות ודיבר איך מוכרים מטבחים, רהיטים, ומציבים יעדים בתפיסה אמריקאית. הקמתי את המחלקה הערבית במשרד וב-84' הקמתי את אלבוסתאני בשותפות עם אמנון. ישבנו מחוץ למשרד והתחלנו לעבוד עם לקוחות גדולים כמו תנובה, אסם ועלית.

אלבוסתאני: התמקדנו בשוק הפלסטיני, שהיה עצום. הסתובבתי במחנות הפליטים בעזה, היה שגשוג גדול. ואז פרצה האינתיפאדה הראשונה ב-87' והפרסום נעצר והיה צורך לשנות כיוון. גיליתי את השוק הערבי. המשרד גדל, יותר תקציבים, יותר עבודה וב-92' חזרנו לעבוד עם הרשות הפלסטינית. בסוף שנות ה-90' חווינו ירידה בעבודה. המשרד נמכר לקבוצת משקיעים ואחר כך לפובליסיס.

פובליסיס: פתאום מצאתי את עצמי עם שותף צרפתי. ב-2008 הם נכנסו לקשיים והבנתי שאם אני לא עושה משהו, אני נופל איתם. קניתי את החלק שלהם ונכנסתי לשותפות עם מקאן במדיה ובשאר שמרתי על העצמאות.

כול אל ערב: עיתון שהקמתי מאפס עם אריאלי ב-87'. מכרתי אותו ואת אתר האינטרנט שלו לפני שנתיים בגלל התנגשות עם הפרסום.

ערב מרקט: חברת הקידום-מכירות שלי למגזר הערבי.

אל מדאמין: חברה שמספקת תוכן למובייל. כשעבדתי עם פלאפון הם ביקשו תוכן ערבי. נכנסתי לזה וגיליתי עסק גדול. ביקשו ממני להביא להם זכויות שידור של תחנות ערביות, אז הבאתי, בין היתר את "אל ג'זירה" ו-MBC.

הלא טי.וי: האמנו שחסר בארץ ערוץ מקומי במגזר הערבי וניגשנו למכרז בקבוצה רבת משתתפים. התברר שכשיש הרבה טבחים, האוכל פחות מוצלח. מכרתי את החלק שלי לבסאם ג'אבר. אני מאחל לו הצלחה, אבל באופן אישי חושב שאין בארץ הצדקה לערוצי נישה, כמו ערוץ 9 ו-20.

לילה: אשתי. הכרנו בכפר דרך שידוך. היא הייתה מורה. לכל הילדים יש תואר ראשון ולשניים תואר שני. יש לי חמישה נכדים ואחד בדרך.

אדם: הבן שלי שגר לידי ועובד איתי. הוא למד באנגליה ואחראי על הפרסום הדיגיטלי. הוא הקים איתי חברה שרוכשת שטחי פרסום בעולם ומוכרת אותם לאחרים.

מתחרים: אפאק, מזאוי ופרסום נצרת.

גל טרור: פוגע בעבודה כמו לשאר משרדי הפרסום. אני מתנגד לאלימות באופן נחרץ. צריך להבין שהבעיה היא כלכלית ולא פוליטית. הפלסטינים חיים במצור וברמת חיים ירודה ואין להם מה להפסיד. תנו להם דרך, תקווה, מדינה, משהו - ואולי יהיה שינוי.

תפיסת עתיד: פנסיה? אני לא שם. החיים זה עבודה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות