השמות של העסקים האלה לא יגידו לכם הרבה: פה זה דוכן שווארמה קטן מנהריה, שם זה סלון כלות מאשקלון. גורלו של אותו עסק לאספקה של שירותי במה מאחד מקיבוצי השרון זהה לזה של המוסך מנתיבות. המכנה המשותף של כולם הוא שהם קמו בעקבות חלום גדול ותעוזה של יזמים שרצו עצמאות. ועכשיו, בעל המוסך הקטן מנתיבות ובעלת סלון הכלות מאשקלון נמצאים באותו המקום - בטבלה ארוכה וכואבת שמונה בזה אחר זה את העסקים שלא שרדו את שנת 2014.
בכל שורה בטבלה הזאת יש סיפור על חלום גדול שהסתיים בשבר. היא הורכבה בעמל של חודשים בידי אנשי בססח, החברה לביטוחי אשראי ועסקאות סחר חוץ, וממפה את הענפים המוכים והחבוטים ביותר במשק לפי מספר העסקים שגוועו ביבבה, הפכו לחדלי פירעון ולמספר של תיק במשרדי כונס הנכסים הרשמי של מדינת ישראל.
871 עסקים וחברות הגיעו אשתקד לכינוס נכסים או לפירוק בעקבות חדלות פירעון, כך על פי נתוני בססח המתפרסמים כאן לראשונה. את הרשימה מוביל ענף השירותים עם 335 מקרים, אחריו ענף המסחר עם 167 מקרים, והענף השלישי שבולט בראש הרשימה הוא ענף הבנייה עם 127 מקרים של חדלות פירעון או כינוס נכסים. לפי נתוני בססח, רוב העסקים שלא שרדו את 2014 פעלו באזור המרכז: 54% מהם קרסו; במקום השני אזור הצפון עם 19%, אחריו אזור ירושלים עם 11% ואזור הדרום עם 10%. "זאת הפעם הראשונה שעשינו פילוח ממוקד לפי ענפי המשק שאליהם משתייכים העסקים שהגיעו למצב של פירוק, וקיבלנו חבילה מאוד מדאיגה", אומר ל"גלובס" דוד מילגרום, מנכ"ל בססח, לשעבר הממונה על התקציבים במשרד האוצר.
"נופלים כמו זבובים"
בתי עסק המשתייכים לענפי השירותים והמסחר מובילים את רשימת העסקים שנקלעו אשתקד לחדלות פירעון: "העסקים האלה הם הבנים החורגים של המשק הישראלי", אומר מילגרום, "משרד הכלכלה מעמיד כלי תמיכה וסיוע לטובת מחקר ופיתוח, מסייע לחברות גדולות במשק באמצעות החוק לעידוד השקעות הון, אבל במקרה של העסקים הקטנים והבינוניים - אין כלום. זאת למרות שהם מזמנים כ-60% ממקומות העבודה במגזר העסקי.
"זה מגזר עתיר עבודה עם אפס של תמיכה ממשלתית לעומת המפעלים. עסקים רבים שפועלים בענף השירותים והמסחר נופלים כמו זבובים, והעוסקים בהם רק מקבלים פטישים על הראש. זה שכר המינימום שעולה, ייקור הארנונה מצד הרשויות המקומיות ועוד. לא אתפלא אם ריבוי מקרי חדלות הפירעון במגזר השירותים והמסחר הוא פועל יוצא של ההתעללות הזאת. המדינה מרשה לעצמה לפעול כלפי עסקים אלה תוך הטלת מגבלות ורגולציות נרחבות והכבדה באמצעות חקיקה מיותרת - למרות שהעסקים האלה תורמים הכי הרבה למשק".
נתוני בססח המתייחסים למקרי חדלות הפירעון של חברות בענף הבנייה כוללים גם חברות שעסקו בנדל"ן למגורים ובתשתיות. לצד חברות גדולות שקורסות ו"זוכות" לגל פרסומים נרחב בתקשורת, כמו במקרה של חברת אחים מולר שקרסה ב-2013 וחברת צ.לנדאו בסוף 2014, חברות אחרות נעלמות בזו אחר זו מהרדאר לאחר שנקלעו לקשיים.
דווקא בימים שבהם הממשלה מקדמת מכרזים להגדלת היצע הדיור, נשאלת השאלה האם תמונת מצב זו של ענף הבנייה, שאמור למלא את הביקושים הגוברים לדירות, מסוגל לעמוד במשימה. זאת, תוך דחיקת קבלני ביצוע להגיש הצעות נמוכות, כמו גם מוסר תשלומים רעוע שאף עשוי להגדיל עוד יותר את מספר פשיטות הרגל של חברות הפעילות בענף. לאלה מתווספים מהלכים שמתווים משרדי הממשלה לפתוח את ענף הבנייה המקומי לחברות בנייה זולות מחו"ל - מהלך שטומן בחובו סיכון משמעותי לחשיפה של חברות מקומיות לקשיים כספיים נוספים.
לבססח עניין לא מבוטל במצב של חברות הבנייה במשק בהיותה המבטחת של שחקנים רבים, חלקם מרכזיים בענף הלחוץ: מתוך היקף של 6 מיליארד דולר בישראל, ענף הבנייה מהווה 20% שהם כ-1.2 מיליארד דולר. "אנחנו רואים יותר ויותר אירועי ביטוח אצלנו, ואפשר להגיד שענף הנדל"ן הוא בין הענפים הבולטים", מסביר מילגרום, "בשונה מענפים אחרים, ענף הנדל"ן מתאפיין בכך שהוא נתון לשינויים מאוד מהירים וחדים. אם בתחום המזון, למשל, קיים ביקוש של 100% לאורך כל השנה, בנדל"ן לעומת זאת יש גם ביקוש קשיח אבל הוא חשוף להשפעות נוספות כמו ביורוקרטיה, הצהרות ממשלתיות, מיסוי ומהלכים נוספים שעשויים להוביל לשינויים חדים".
מילגרום סבור כי מעורבות הממשלה בענף הבנייה במסגרת תוכניות "מחיר למשתכן" ו"דירה להשכיר" עשויה להוסיף ולסכן חברות בתחום, ומצביע על החשש שחברות לא יעמדו במחירים האטרקטיביים שהציעו במקרה של התייקרות בתשומות הבנייה: "עכשיו חוגגים את ההצלחה הגדולה במכרזים למכירת דירות בהנחה גדולה בעפולה ובקרית מוצקין, אבל אנחנו לא מדברים על ירידה במחירי הדירות, אלא על סבסוד ממשלתי נקודתי. עבור הקבלנים זו מכה, שכן הפרויקטים האלה שוללים מהם את החופש ואת הגמישות שהייתה להם לפני כן במסגרת המכרזים הרגילים".
מילגרום מוסיף ומזהיר כי "הקבלנים מסונדלים, וכל אחד שזכה או יזכה במיזם במסגרת תוכנית מחיר למשתכן יתפלל שלא תהיה לו פתאום קפיצה בעלויות והוא כמובן ינסה לחסוך כמה שיותר כדי שיוכל לעמוד במחיר שהעמיד במסגרת המכרז. זה עלול להוביל גם לבנייה באיכות נמוכה יותר".
על רקע חששות אלה בססח מנהיגה גישה אחרת בבואה לבטח חלק מהחברות הפעילות בענף: "אנחנו מסתכלים על חברות שזכו במכרזי מחיר למשתכן בשבע עיניים, ונכון לעכשיו אנחנו מסתייגים מלבטח אותן. הרבה חברות שזכו במכרזים כאלה הן קטנות, לא מוכרות ולא בטוח שיש להן ביטוח אשראי. ברוב המקרים לא נוכל לאשר לחברות כאלה ביטוח כי הן לקחו סיכון שלדעתי הוא בלתי סביר. נוצר פרדוקס שכן הממשלה מדברת על הגדלת ההיצע, אבל עושה קיצורי דרך כמו במקרה של מחיר למשתכן - ובכך יוצרת עוד סיכונים".
גורמים בענף הבנייה מצביעים גם על מדיניות המיסוי בענף המקשה על חברות וחושפת אותן לסיכון: "אחת הסיבות לכך שקבלנים ויזמים בנדל"ן מגיעים מהר, יחסית, למצב של חדלות פירעון או פשיטת רגל היא שיעורי המס הגבוהים שחלים עליהם", אומרת עו"ד ענת שביט, ראש מחלקת מסים במשרד פישר בכר חן. "עם השנים ישראל הפכה למדינה בעלת שיעורי מס מהגבוהים בעולם בתחום הנדל"ן, וריבוי המסים וההיטלים (מס רכישה, מע"מ, מס הכנסה, מס שבח והיטלי השבחה - י"א, א"ח) עלולים להפוך עסקאות מקרקעין משתלמות מבחינה מסחרית טהורה לעסקאות הפסד".
"לסמן את הטייקון"
לפי הניתוח של בססח, 10% ממקרי חדלות הפירעון של חברות ועסקים אירעו אשתקד בענפי התעשייה. בבססח ממליצים גם לתעשיינים המתקשים לתבוע הסברים ופתרונות ממשרדי הממשלה המשיתים עליהם רגולציה כבדה ומיסוי נרחב: "אני מדבר על עלויות העבודה, חוקי העבודה, רגולציה של מחירים, שכירויות וארנונה - וכולם נמצאים בשליטת הממשלה", מנתח מילגרום. "מוטב יהיה שכל החלטה עתידית שמתקבלת בממשלה אודות רגולציה חדשה שתשפיע על הענף הזה תהיה מלווה בחוות דעת סדורה שתבהיר באופן מפורש את ההשלכות של אותה החלטה על הייצוא הישראלי. שחוות הדעת תקבע אם ההחלטה תוביל לפיחות או לייסוף. הממשלה מקבלת החלטות שבקצה שלהן יש ייסוף בלי שהיא כלל יודעת על כך - וזה רע. אין שם הכרה בכך שהייצוא הוא הקטר של המשק, ובכל שנה שבה הייצוא שלנו לא צומח בשיעור של 10% מישהו צריך לתת דין וחשבון".
לדברי מילגרום, "צריך להצדיע ליצואנים שלמרות הכל עושים את ההתאמות וממשיכים לפעול בזמן שהם מתמודדים עם קשיים של פערי מטבע, ובזמן שהממשלה לא נרתמת כדי ליצור עבורם את התנאים הנדרשים כדי להצליח. היא לא מטפלת במונופולים ומתעלמת מההשפעות של הרגולציה שהיא משיתה עליהם". בהתייחס להשפעות הייבוא על הייצור המקומי, אומר מילגרום כי "כפי שהדברים נראים המשק חופשי ואני לא רואה כיצד הייבוא פוגע משמעותית בתעשייה. התעשיינים הוכיחו שהם יודעים להתייעל ולהתקיים בתנאים תחרותיים".
בעוד שאין בידי הממשלה את הכלים להקל מהותית על קשיי התעשיינים עם שער החליפין שכן מדובר בתולדה של כוחות שוק חזקים בעולם, מילגרום קורא להאיץ תהליכים בקבלת החלטות הקשורות לגז הטבעי: "אי אפשר להשאיר את הגז באדמה ומפעלים רבים יכולים לשפר את כושר התחרות שלהם ברגע שיחוברו אליו". הוא מוסיף ומבקר את הממשלה על היעדר משילות: "כבר 4 שנים שהנושא הזה לא מגיע להכרעה. קל מאוד להיות פופוליסט ולטעון 'זה מונופול וזה לא צריך להיות כך'. מוטב שכולם יראו את הדברים נכונה: נולד פה מונופול? הוא היחיד שמצא פה את הגז הטבעי ויש לדעת לכבד את זה. מדוע כל המפגינים נגד מתווה הגז הטבעי לא מפגינים למשל נגד מונופולים אחרים במשק? מדוע הם לא מפגינים נגד חברת החשמל או נגד הנמלים? ההסבר לכך פשוט: במקרים האלה הם לא יכולים 'לסמן' את הטייקון או את בעל ההון ולכן הם נשארים בבית".
מפת המפולת
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
