המבחן של כחלון מול אבי ניסנקורן: מי עושה סיבוב על מי?

1.

היום הסתיים הסבב הראשון במלחמת השוורים השקטה, המנומסת והעתירה בביטויים חברתיים, בין משה כחלון, שר האוצר, ואבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות. כחלון קיבל את עמדת ניסנקורן, הלך לקראתו והסכים לבקשה "לדחות" (קוראים לזה "להקים צוות עבודה משותף שיגבש פתרון ארוך טווח") את הרפורמה בביטוח הסיעודי שאגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון באוצר יזם וקידם וההסתדרות התנגדה לו.

למרות שברור שהמהלך/הוויתור שנקט בו היום כחלון הוא גם צעד לטובת מאות אלפי מבוטחים וקשישים סיעודיים בביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים, זה בכל זאת 0:1 מובהק לטובת ניסנקורן. ברור שנוק-אאוט בזירת השניים כבר לא יהיה. כלומר: לא תהיה עסקת חבילה של סיעוד-פנסיה-שכר שתהיה גם לטובת נפגעי הסיעוד והפנסיה, וגם לטובת כלל המשק וסיכויי הצמיחה המתרחקים.

2.

3 עניינים, קריטיים, כבדים ויקרים, עומדים בין השניים מאז הושבעה הממשלה הנוכחית. הראשון: הרפורמה בביטוח הסיעודי - עניין שחוסל היום, אם לא סופית אז לפחות לשנים קדימה. השני: הרפורמה בפנסיה - מסלול לקיצוץ גובה הקצבאות בקרנות הפנסיה שיזם אגף שוק ההון בתגובה לריביות הנמוכות בשווקים - וההסתדרות מתנגדת לו. השלישי: הסכם השכר החדש במגזר הציבורי, לאחר שהנוכחי הסתיים בסוף 2012, אבל נדחה באיזושהי הסכמה בין האוצר להסתדרות לינואר 2015, בגלל בחירות ודחיית מימוש פעימה אחרונה בהסכם המסגרת.

כולם יחד וכל אחד לחוד "שווה" בעיני ניסנקורן ושות' באיגודים המקצועיים הגדולים והחזקים לא רק איום, אלא גם השבתה כללית וממושכת במשק. שיראו וייראו. שנראה מי יותר חזק ממי. זה הובהר לכחלון חד וחלק וברור.

3.

שניהם אומרים: אין שום קשר בין העניינים הללו - סיעוד לחוד, פנסיה לחוד ושכר לחוד. אבל האמת המרה היא שיש (אפשר שהיה עד היום בבוקר) קשר אמיץ וחזק. אלו שלושה נושאים כבדים, קריטיים למשק, שממומנים בדיוק מאותו כיס - כיס הציבור. אלו שלושה עניינים שבהם האוצר מצד אחד וההסתדרות מצד שני. צד אחד משלם את מה שהצד השני דורש.

4.

הסיעוד והפנסיה נוגעים למאות אלפי אזרחים בשלבים הפחות חזקים בחייהם. כחלון, כמו כחלון, הוא שר אוצר מכוון תיקונים חברתיים, לכן סביר שגם בפנסיה הוא ימצא, בקרוב, את הדרך ללכת לכיוונו של ניסנקורן.

ואז, הבעיה שתישאר היא הבעיה השלישית והגדולה: הסכם השכר במגזר הממשלתי-ציבורי, שהוא עתיר דרישות שכר מופלגות, תנאי קביעות, חוסר גמישות, היעדר מדדי יעילות ושירות עלוב עד אפסי לאזרחים.

במגזר הזה שולט המשך התרחבות-התנפחות מסוכנת במספר העובדים, שכר וגמלאות של כ-600-700 אלף עובדי מדינה, שלטון מקומי, חברות ממשלתיות ותאגידים סטטוטוריים שעומד היום על כ-170 מיליארד שקל בשנה, זאת מול כ-2.5 מיליון עובדי המגזר העסקי שמלקק את פצעי החולשה העולמית והמקומית, שהשכר בו יורד, שמספר העובדים בו מצטמצם, ושיש חשש גובר והולך לזינוק באבטלה במשק (יש הטוענים שאלמלא גדל כל הזמן מספר העובדים בשירות המדינה הרי שכבר לפני חודשים ארוכים הייתה מסתמנת פריצה מעלה ברמת האבטלה המדווחת).

5.

הבעיה המרכזית בדרישות ההסתדרות להסכמי השכר (ניסנקורן עדיין מסרב לומר מה מספר הזהב שלו), היא ההכרח הפרטי-אישי של יו"ר ההסתדרות "להוציא" מהממשלה הסכם שיהיה יותר נדיב מזה שהשיג בזמנו עופר עיני קודמו בחודש הראשון של ממשלת נתניהו, בתחילת 2009.

כבר אז זה היה הסכם שניתן בלחץ, כששר האוצר החדש יובל שטייניץ מורחק מכל עמדות הכוח, כשהממונה על התקציבים רמי בלינקוב התפטר בגלל הסדרים שנראו לו גרועים למשק, כשנתניהו נתן לאורי יוגב להוביל את המשא ומתן ועיני "עשה עליו סיבוב" והבטיח לו הבטחות שווא לתמוך בקידום רפורמות במשק. עיני יצא מנצח. הוא "קיבל" בהסכם ההוא תוספת של 7.25% לארבע שנים, ועוד סוכריות יקרות כמו הגדלת ההפרשות לפנסיה, תוספת מעונות לילדים, מענק חד-פעמי - הכל יחד הגיע לתוספת של 8%.

6.

עכשיו הגיע התור של ניסנקורן לדרוש - והרבה. ניסנקורן אמור להתייצב לבחירת החברים במהלך 2016, וכדי שיוכל לקבל את תמיכת הוועדים החזקים הוא חייב "לתת" להם תמורה בדמות הסכם שכר עוד יותר גדול מזה שנתן להם עיני (אגב, אחרי שנחתם הסכם שכר כולל, נוהגים הוועדים החזקים לצאת, זה אחר זה, לסיבוב נוסף של דרישות שכר פרטניות שמתבטאות בתוספות נאות שמעבר להסכם השכר).

7.

האם בעצם הרעיון של ניסנקורן ואנשיו לפנות לכחלון קודם בענייני הסיעוד הקולקטיבי, שכחלון, "נשמה טובה", רגיש אליו, מחלישה את עמדת כחלון והאוצר בעניין הסכם השכר המתפתח? נראה שכן. עסקת חבילה שבה מסכמים השניים את ענייני הסיעוד, הפנסיה והסכם השכר הייתה מביאה לניסנקורן כותרות בעניין הסיעוד והפנסיה, אבל משאירה אותו מאחור בסיפוק תאוות השכר של המגזר הציבורי - ותאוותו היא ל"צ'ופר" בחירות.

כחלון, שצפוי היה שיוותר בעניין הסיעוד, ואפשר שגם הפנסיה, יכול היה להשיג הישגים - גם כספיים וגם בסדר חדש בתנאי ההעסקה והתגמול במגזר הציבורי. למשל: לקבוע תנאי גמישות תעסוקתית; למשל לאכוף תוספת דיפרנציאלית - שבעלי השכר הנמוך יקבלו תוספת גדולה יותר מזו של בעלי השכר הגבוה; למשל לקבוע שהתוספת, כולה או חלקה, תהיה תוספת שקלית ולא באחוזים, שתיתן יותר לעובדים החלשים על חשבון החזקים ועוד.

8.

השאלה בקיצור היא: האם ניסנקורן צעד בדרכי מורו ורבו וגם הוא "עשה סיבוב" על שר האוצר שלו כחלון, כמו שעיני עשה בזמנו על שטייניץ שרק קיבל את התפקיד? או להפך? כי בסתירה לזה יש האומרים, ומדובר גם באנשי כחלון, שדווקא בצעד הזה שבו נקט היום כחלון, בעצם העובדה שהוא פתר את עניין הסיעוד לפני שהגיע לדרמה של השכר, הוא דווקא מחזק את עמדתו. הוא מקשה על ניסנקורן לנהל את המאבק על מה שבאמת באמת חשוב לו: השכר.

אם ניסנקורן איים בהשבתה כללית בגלל הסיעוד ובגלל הפנסיה, כלומר בגלל החלשים, הוא יתקשה לצאת להשבתה כללית בעבור העובדים החזקים. מכאן הטענה היא שכחלון הוא ש"עושה סיבוב" על ניסנקורן בכך שהוא מחשק ומנטרל את התירוצים היפים שלו לשביתה "לטובת הקשישים והפנסיונרים", שתמיד היו ותמיד יהיו עילה ציבורית טובה לשביתה.

9. אז מי עשה סיבוב על מי? את זה נראה בפרק הבא של השיחות, ובתוספות הכבדות שיטיל כחלון, לדרישת ניסנקורן, על המשק.