הכרעת העליון בערעור אולמרט בפרשת הולילנד - ביום ג'

רה"מ לשעבר הורשע בפרשה זו ע"י שופט המחוזי דוד רוזן בעבירות של קבלת שוחד, ונידון ל-6 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על-תנאי וקנס של מיליון שקל

אהוד אולמרט / צילום: נועם מושקוביץ
אהוד אולמרט / צילום: נועם מושקוביץ

הכותרת "יום הדין של אולמרט" כבר נכתבה בעיתונות כמה פעמים. אבל מחרתיים (ג') מגיע יום הדין האמיתי של אהוד אולמרט. זה שעליו כבר לא ניתן לערער. זה שיחרוץ באופן סופי את עתידו למאסר מאחורי סורג ובריח - או לזיכוי דרמטי שישאיר אותו אדם חופשי.

שופטי בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, יצחק עמית, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, וצבי זילברטל, יפרסמו ביום שלישי הקרוב את פסק דינם בערעור שהגישו אולמרט ו-7 נאשמים נוספים על פסק דינו המרשיע של השופט המחוזי בתל-אביב דוד רוזן במשפט פרשת הולילנד, שניתן לפני כשנה וחצי, שבמסגרתו הורשע אולמרט בקבלת שוחד בסך יותר מחצי מיליון שקל מיזמי פרויקט הולילנד, באמצעות מנהל הפרויקט ועד המדינה המנוח, שמואל דכנר, ונידון ל-6 שנות מאסר.

בנוסף על אולמרט יוכרע מחרתיים דינם של איש העסקים דני דנקנר, שהורשע בשוחד ונשלח ל-3 שנות מאסר; של ראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי, שהורשע בקבלת שוחד בדמות תרומות לארגון "יד שרה" ונשלח ל-6 שנות מאסר; של יזמי הפרויקט, הלל צ'רני אביגדור קלנר, שהורשעו במתן שוחד; של בכירי העירייה לשעבר, אורי שטרית ואלי שמחיוף; ושל המאכער מאיר רבין; שערערו על הרשעתם ועל חומרת עונשיהם.

המדינה מצדה ערערה על קולת עונשיהם של צ'רני וקלנר, שנשלחו ל-3.5 ו-3 שנות מאסר, בהתאמה. 

המורשעים העיקריים
 המורשעים העיקריים

כל המערערים טוענים, בין היתר, כי השופט רוזן התעלם בפסק דינו משקריו הרבים והבוטים של שמואל דכנר, עד המדינה המנוח. 

קו ההגנה המרכזי שהציג אולמרט בערעור שהגיש לבית המשפט העליון ביולי 2014, הוא שהשופט רוזן שגה שגיאה מהותית בהכרעת דינו, בהעניקו משקל מכריע לעדות עד המדינה, שמואל דכנר המנוח, וזאת בניגוד לקביעתו שלו עצמו, לפיה לא יהיה בעדות כדי לשמש "לבנה בחומת ההרשעה". נזכיר כי דכנר הלך לעולמו במהלך המשפט, לפני שסנגורי אולמרט הספיקו לחקור אותו בחקירה נגדית.

באמצעות עורכות הדין נוית נגב ואיריס ניב-סבאג ממשרד שינמן-נגב-ניב ועורכי הדין אלי זהר ורועי בלכר ממשרד גולדפרב-זליגמן, מערער אולמרט גם על עונש המאסר הכבד שהוטל עליו.

 

בערעורו טוען אולמרט כי "בהכרעת הדין של רוזן נפל צבר של שגיאות משפטיות מהותיות, אשר יורדות לשורש ההרשעה".

לדבריו, רוזן שגה שגיאה מהותית נוספת בהקשר לעדותו של דכנר, בקובעו מבחן שגוי ביחס למשקלה של העדות. "בית המשפט המחוזי קבע כי לגבי הנאשמים שחקרו את עד המדינה בחקירה נגדית, לאור חוסר המהימנות הקיצוני של עד המדינה - עדותו היא עדות בעייתית ביותר המחייבת חיזוק משמעותי, אך ניתן יהיה לקבוע ולעגן על בסיסה ממצאים במשפט", מציינים הסנגורים.

ואולם, לדבריהם, ביחס לאולמרט ולשאר הנאשמים שלא חקרו את דכנר בחקירה נגדית, קבע רוזן כי עדות דכנר תשמש לכל היותר "להארת התמונה העובדתית שהוכחה ולהסרת מיני כתמים".

"השופט רוזן שגב בקביעתו זו ביחס לאולמרט, לאור חוסר היכולת להעמיד את עדות עד המדינה במבחן החקירה הנגדית. כאשר הדבר הצטרף לחוסר המהימנות הקיצוני של העדות, היה על בית המשפט קמא לקבוע כי אין לבסס דבר וחצי דבר על עדות עד המדינה", טוען אולמרט.

אולמרט מדגיש כי רוזן עצמו פירט דוגמאות רבות לשקרים וזיופים של דכנר, בהתנהלותו מול עורכי דינו, בחקירותיו במשטרה וחשוב מכך - במהלך עדותו בבית המשפט.

"מדובר בשקרים וזיופים הכוללים העללת עלילות-שווא כנגד אנשים ישרים שלא קיבלו שוחד ולא ביקשו שוחד. התמונה העולה מקביעות רוזן עצמו ביחס לעדות דכנר הינה תמונה קיצונית וזועקת לשמיים של חוסר מהימנות", נטען בערעור. 

לפי הערעור, אף לפי קביעות הכרעת הדין של רוזן עצמו, מש"נפלה" עדות עד המדינה כ"לבנה בחומת ההרשעה", נותרו בפניו אך ורק ראיות נסיבתיות בנוגע לאולמרט.

"בית המשפט שגה ולא הפעיל את המבחנים שנקבעו בפסיקה באשר להסקת מסקנות על יסוד ראיות נסיבתיות. כך קבע בית המשפט קמא מסקנות מרשיעות על יסוד הראיות הנסיבתיות, מבלי שבחן אם די בהן כדי להוביל למסקנה המרשיעה כאפשרות הגיונית אחת ויחידה", נטען בערעור.

האישום הראשון שבו הורשע אולמרט הוא שקיבל שוחד בסך כחצי מיליון שקל מדכנר באמצעות העברת הכסף לאחיו, יוסי אולמרט, שהיה במצוקה כלכלית קשה. רוזן קבע כי דכנר העביר בחודש אוקטובר 2002 ליוסי אולמרט את חצי מיליון השקלים בסדרה של מספר צ'קים דחויים, על-פי בקשת אהוד.

לטענת אולמרט בערעור, נפלה טעות יסודית בהרשעתו באישום זה, בכך שרוזן ביסס אותה על עדות דכנר. לדבריו, לאור אופיה ומהותה של עדות דכנר, כעדות בלתי מהימנה באורח קיצוני (על-פי קביעות רוזן עצמו), היה על רוזן לנהוג בה בזהירות יתרה ובקפידה. "בפועל, לא רק שזהירות זו לא ננקטה, אלא שבית המשפט המחוזי שאב את כל מסקנותיו מעדות זו והעמיד אותה כעמוד-תווך למסקנותיו כנגד אולמרט", נטען.

עוד טוען אולמרט כי רוזן התעלם מכך שמסמך בכתב-ידו של עד המדינה, שהוגש על-ידי הפרקליטות במהלך עדותו הראשית, כראיה אותנטית מזמן אמת לתמיכת גרסת דכנר כי אולמרט ביקש ממנו להעביר לאחיו יוסי חצי מיליון שקל - היה מזויף. "התברר במשפט כי מסמך זה זויף על-ידי דכנר במטרה להפליל את אולמרט. בית המשפט התעלם מהשלכות העובדה שדכנר נזקק לזייף ראיה לעניין שעמד בלב-ליבן של טענותיו", נטען בערעור.

לדברי אולמרט, בנפול עדות דכנר, הראיות שנותרו בפני רוזן בנוגע לאישום הראשון הם דברי יוסי אולמרט בחקירתו במשטרה ודברי העד אברהם נתן. אלא שלטענתו, מדובר בראיות נסיבתיות, שלא היה בהן כדי להוביל למסקנה המרשיעה, ובוודאי לא כמסקנה הגיונית אחת ויחידה.

"היסק לוגי"

בחקירתו אישר יוסי אולמרט כי קיבל כסף מדכנר באמצעות צ'קים, ואף הניח כי מדובר בסכום משמעותי, אך הוא סירב לאשר כי היה מדובר בסכום של חצי מיליון שקל.

לפי הנטען בערעור, "אין בגרסתו של יוסי בחקירה את המינימום ההכרחי של פרטים ועובדות כדי ליצור 'פנים' לגרסה. הדברים שאמר בחקירתו לא עמדו על רגליים עצמאיות, וזהו ליקוי בגרסה שבית המשפט קמא לא שקל כלל". 

עוד נטען כי בדברי יוסי אולמרט בחקירה לא היה - מבחינת מהותם, תוכנם ומשקלם - תוכן עצמאי, ולא היה בהם את הפירוט הנדרש כדי לבסס עליהם ממצאים עובדתיים בדבר העברת סכום של חצי מיליון שקל לידיו.

"מדברי יוסי אולמרט בחקירה, אשר נבנו כתהליך 'התיישרות' עם עדות דכנר, שהוצגה לו על-ידי החוקרים, לא ניתן היה לבסס תמונה עובדתית מלאה ומפורטת", נטען. 

אולמרט מתייחס בערעור גם לשינוי הגרסה שביצע אחיו בעדותו בבית המשפט, ביחס לגרסה שמסר בחקירתו. במשפט עצמו הכחיש יוסי אולמרט את שאמר בחקירתו. ואולם, השופט רוזן העדיף את אמירותיו בחקירה על פני הגרסה שהציג במשפט, וקבע כי הכספים הועברו אליו מדכנר לבקשת אהוד. לפי הערעור, "ערכם הראייתי של דברי יוסי אולמרט בחקירה הוא מוגבל, והמירב שעלה מדבריו היה אישור עצם קבלת כסף בסכום לא ידוע".

בהכרעת הדין מצא רוזן חיזוק לדברי יוסי אולמרט בהודעות אברהם נתן בחקירה, שגם הן הועדפו על פני עדות נתן במשפט. באותן הודעות סיפר נתן כי הוא שמע מפי יוסי אולמרט שקיבל צ'ק מדכנר בפגישה שהתקיימה במשרדו.

לפי הערעור, "גם בהקשר זה רוזן לא שקל את ההודעות לאור היעדר היכולת לבחון את תקפותן ומהימנותן בכלים הרגילים, על רקע הכחשתו בעדות במשפט".

לטענת אולמרט, לא היה כל בסיס בראיות לקביעה כי אולמרט ביקש מדכנר לשלם כסף ליוסי אולמרט. "קביעתו של רוזן כי הייתה בקשה של אהוד התבססה על היסק לוגי, מתוך קביעתו כי הקשר היחיד בין דכנר לבין יוסי היה אהוד. אלא שגם לקביעה בדבר הקשר היחיד לא היה בסיס בראיות. הוכח במשפט כי הקישור בין דכנר ליוסי לקבלת כסף יכול היה להיעשות באמצעות אברהם נתן, שהיה חבר קרוב של יוסי ומיודד עם דכנר, או מתוך פניה של יוסי עצמו".

ובמילים אחרות, לטענת אולמרט, קיימת אפשרות כי התשלום (ככל שהיה) לא נעשה לבקשתו, אלא ביוזמת דכנר. "גם הנסיבות הכלליות תמכו באפשרות זו, שהרי במצבו הכספי הנואש יוסי אולמרט פנה לכל עבר בבקשות עזרה כספית".

עוד נטען כי מסקנת רוזן כי לא ייתכן שדכנר או יוסי לא סיפרו לאולמרט על כך, היא מסקנה מרחיקת לכת ובלתי מבוססת בראיות.

האישום השני בו הורשע אולמרט הוא כי קיבל שוחד בסך 60 אלף שקל שהועברו מדכנר למזכירתו, שולה זקן, וממנה למקורבו עו"ד אורי מסר, לטובת כיסוי גירעונות ממערכות בחירות. 

גם כאן תקף אולמרט בערעורו את קביעותיו של רוזן ואת מסקנותיו. לדבריו, מסקנתו המרשיעה של רוזן התבססה על עדותה של זקן, שאמרה שהיא ביקשה מדכנר לסייע בתרומה לכיסוי גירעונות הבחירות של אולמרט, אך הוא סירב לבקשתה ובמסגרת מערכת היחסים שקיימה עמו נתן לה כמתנה 100 אלף שקל. מתוך סך זה העבירה זקן 60 אלף שקל לעו"ד מסר. 

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988