הצעירים שנשלחים להראות לאמריקאים שיש גם ישראל אחרת

הם נשלחו אל לב הקהילה היהודית המבוססת של ברוקלין, במטרה אידיאליסטית: לגשר על התהום הנפערת, שגורמת לכך שרק 18% מהיהודים שם "חשים מאוד מחוברים לישראל" ■ G בעקבות הצעירים שיצאו לשנת שירות בניו-יורק

שליחים צעירים בשנת שירות / צילום: דור מלכה
שליחים צעירים בשנת שירות / צילום: דור מלכה

דמיינו שליח סוכנות. עיסה נרגשת של צעד תימני, דגל כחול-לבן ומבצע אנטבה בביצוע מקהלה. ועכשיו דמיינו את ברוקלין. הרובע הטרנדי במפגיע, מקום מושבן של לינה דנהאם ושל סדרת הטלוויזיה שלה "בנות", היכן שכל קיוסק שכונתי מתפקד במקביל כבמה לקריאת שירה, בתנאי כמובן שהלקוחות מרוויחים מעל 100 אלף דולרים בשנה.

ועכשיו דמיינו אותם יחד. מוזר, לא? אבל זו כבר השנה השלישית ששליחת סוכנות ואיתה 6 צעירים ישראלים בשנת שירות, שתולים בלב הקהילה היהודית הפרוגרסיבית ביותר בארצות-הברית: משחקים טאקי בעברית עם ילדי בית ספר לוריא, מציינים את יום הזיכרון ליצחק רבין בבית הכנסת הרפורמי בית אלוהים, מדגמנים פלאש-מוב למתחילים ביריד חנוכה של בית הספר חנה סנש, ומציגים לבני 5 את נופי ישראל במסגרת ההיברו-סקול של בית הכנסת הקונסרבטיבי בפארק סלופ. והכול בקלילות נעורים ישראלית.

מוקד השליחות כולל מקבץ שכונות, המכונות בראונסטון ברוקלין, על-שם צורת הבנייה הנפוצה שם, זו עם הלבנים החומות-ורודות ועם גרם המדרגות החיצוני שהפך לקלישאה ניו-יורקית. אלה שכונות המתאפיינות במעמד בינוני-גבוה פלוס-פלוס, אוכלוסייה משכילה ומתוחכמת, עם נטייה מובהקת שמאלה (82% מברוקלין כולה, הכוללת גם שכונות חרדיות, הצביעו בבחירות 2012 לאובמה). מקו-אופ המזון של פארק סלופ (שבין חבריו יהודים רבים), אפילו יוצאת קריאה עונתית להצטרף ל-BDS ולהחרים מוצרים מישראל. בקיצור, לא בדיוק המצבור הקלאסי של "אנו באנו ארצה".

כל זה לא הרתיע את אורלי דבוש ניצן, השליחה הרשמית שייסדה את השליחות בקיץ 2013. היא הגיעה לניו-יורק כשהיא מצוידת במשפחתה ובארבעה צעירים אחרי י"ב, בדרך לשנת שירות בשבעה מוסדות מקומיים. מאז ימיה הראשונים תפסה השליחות תאוצה. במקום הארבעה שחזרו לישראל והתגייסו לצבא הגיעו שישה, וגם מונתה להם מבוגרת אחראית, רונית זקס, שמנחה אותם בבניית הפעילויות שלהם. ליוזמה הצטרפו בינתיים עוד ארבעה מוסדות יהודיים (ובסך-הכול 11), והפרצופים הישראליים הפכו לחלק מהנוף. ואם צריך ראיה אחרונה וחותכת להתערותם, רק צריך לשמוע את יהודי בראונסטון ברוקלין מגלגלים על הלשון במבטא אמריקאי כבד את כינוי החיבה "שינשינים", כדי להבין שמשהו התחיל לזוז שם.