סמי קצב: "אני מאוכזב שהדברים הגדולים שתכננו לתעש הלכו"

יממה לאחר שהקבוצה של סמי קצב ומאיר שמיר הודיעה כי תנאי המכרז של תעש אינם מאפשרים לה להתמודד בו, קצב לא מחפש אשמים, אבל נשמע בעיקר מתוסכל: "זה היה החלום שלי. כל-כך רציתי שיתגשם"

סמי קצב / צילום: יחצ
סמי קצב / צילום: יחצ

מבחן ההפרטה של התעשייה הצבאית, שמדובר בו כבר שני עשורים, ומבחנו של מנהל רשות החברות אורי יוגב, יהיה בשבוע הבא. אז, על פי מתווה המכירה, מתוכננים המתמודדים לחתום על "הסכם הקנייה" - חוזה רכישה מפורט מול המדינה. כעשרה ימים אחרי כן יוגשו המחירים ותתקיים ההתמחרות. כפי שזה נראה היום, ובהנחה שתנאי המכירה לא ישונו, כפי שהצהיר כאן מנהל הרשות, צפויות שלוש קבוצות לא להגיע בשבוע הבא: קבוצת פימי בראשות ישי דוידי; קבוצת רינקו בראשות איירה רנרט; וקבוצת SK של קצב ושמיר. ואז, במצב הטוב יחסית, יתייצבו ליום ההתמחרות שתי קבוצות: אלביט מערכות (ESLT נסחרת בתל אביב ונאסד"ק); ופלקסטרוניקס (FLEX, נסחרת בנאסד"ק). במצב הפחות טוב, למכירה, למחיר ולמבחנו של מנהל הרשות יוגב, תגיע ברגע האמת רק קבוצה אחת. זה יכול להיות רק אלביט, רק פלקסטרוניקס או, וזו אפשרות שעולה בכל שלב שהוא ומוכחשת על ידי כל הצדדים, מועמדת אחת בלבד שהיא קבוצה משותפת לשתי חברות הענק האלה. שתיהן עם פריסה בינלאומית, שתיהן בתחומי פעילות דומים או משתלבים, שתיהן מעסיקות בארץ אלפי עובדים ושתיהן מוכרות הרבה למערכת הביטחון.

במקרה כזה, לא רק שמחיר המכירה יהיה נמוך מאוד, אלא שעלולה להתעורר בעיה של ריכוזיות ותחרותיות ענפית במובן ההשפעה האפשרית של החיבור הזה על הלקוח המרכזי בישראל, מערכת הביטחון, במקביל לבעיה שתעלה בקבלת אישור הממונה על ההגבלים העסקיים.

אם זה מה שיקרה, עלולה כל המכירה להתפוצץ. תעש תחזור להיות חברה ששכר עובדיה, מיליארדי שקלים עד היום, נסמך על שולחן הקופה הציבורית - וסיכויי המשך קיומה נתונים בספק.

"חבל, חבל לי מאוד. כן, אכזבה ותסכול", אמר לנו היום סמי קצב, לאחר שאתמול הודיעה קבוצת קצב ומאיר שמיר כי "בתנאים הקיימים", כלומר אם לא יהיה שינוי בתנאי המכרז לרכישת תעש מהמדינה - היא תרד מהמכרז. "זה היה החלום שלי. כל-כך רציתי שיתגשם. הכנתי את עצמי ואת הפעילות שלי, ידעתי בדיוק מה אנחנו הולכים לעשות ביום שאחרי. אבל לצערי הרב, למרות ואחרי המאמץ וההשקעה הגדולה שעשינו - התנאים במכרז אינם מאפשרים לנו להתמודד.

"נקבעו תנאים שלא ניתן לכמת אותם בשום צורה. יש כמה וכמה סעיפים שלא ניתנים להערכה כספית בכל צורה שהיא, ויכולים להיות להם פערי הערכות של מאות מיליוני שקלים, לכל אחד מהסעיפים. אני, כשאני חותם על התחייבויות, אני יודע שאני הולך לעמוד בכל מה שחתמתי, לא לשנות את דעתי, לא להתחרט ולא לבוא בטענות אחרי. אז כשאני רואה מול עיני מצב שבו אני הולך לחתום על מסמך שיש בו סעיפים שבכל אחד מהם יכולה להיות שונות של מאות מיליוני שקלים - אז אני נאלץ לסגת. בכאב, לא ברצון, אבל במצב שבו הנתונים מרחפים, מעורפלים, לא ברורים - זו הדרך הנכונה היחידה. חבל".

בגלל התחייבות לסודיות, ואחרי שאנשיו וקבוצות של יועצים מקצועיים מתחומים שונים, שלו ושל כל חמשת הקבוצות שנרשמו כמתמודדות והפקידו ערובה בסך 35 מיליון שקל, ישבו בחדרי המידע אספו ובדקו את נתוני התעש שהוצגו על ידי החברה ורשות החברות, מסרב קצב, עם ותק של 46 שנים בתעשייה הבטחונית בארץ ובעולם, להבהיר מהם אותם סעיפים. מהם הסעיפים שלהם פערי חישוב כאלה שגרמו לו לסגת מהחלום הגדול והמתמשך לרכוש את תעש, ובעצם חוסר אפשרות לגבש הצעת מחיר.

עם זאת, ידוע שיש כמה נושאים מרכזיים שמטרידים את כל המתמודדות, אלה שנשארו ואלה שבהליכי פרישה, והם במחלוקת בינם לבין המוכר, מנהל רשות החברות אורי יוגב. הסעיפים הללו פרצו בחריפות לקראת סיום הליכי המכרז, וגרמו למעשה לשלוש מתמודדות לשקול יציאה מהמכרז. וזה אחרי שכל אחת מהן גייסה בעלי מקצוע רבים והשקיעה מיליוני דולרים בהכנה למכרז. עם זאת, יש לציין, שכפי שאמר כאן יוגב ביום שני האחרון, ה-4.1, "כמו בכל מכירה שמגיעה לשלביה הסופיים, צפויים, או לא צפויים, לחצים ורעשי רקע... לא נאפשר לשום גורמים אינטרסנטיים או ללחצים, לשנות את תנאי המכירה או למנוע מאיתנו להשלים את המלאכה בהצלחה".

כל אחת מהחברות ידעה כבר מההתחלה כי עוד לפני גיבוש הצעת מחיר במכרז עליה "לשים בצד" עוד סכום התחלתי של 1.1 מיליארד שקל (600 מיליון שקל הפקדה בחשבון נפרד, רשת ביטחון לעובדים שיפרשו בעשר השנים שלאחר המכירה והמעבר לנגב; 200 מיליון שקל להחזר חובות לבנקים, חובות שהגיע זמן פירעונם, בעיקר לבנק לאומי; עוד 300 מיליון שקל מחויב הקונה להעביר לחברה הממשלתית "נצר השרון", שהיא השארית של תעש, לכיסוי תביעות עבר, חובות מוצר ותביעות זיהום). אבל עם הכניסה לחדרי המידע, ניתוח הנתונים והמפגשים התגבשו כמה בעיות בצד גיבוש הצעת המחיר. קודם כול, ספק גדול באם הגירעון העצמי של תעש הוא אכן רק 200 מיליון שקל, זאת לאחר שהופחת מ-250 מיליון, שגם היו בספק גדול. נושא שני: זיהומי הקרקע של קרקע תעש הנוכחית ברמת השרון. המדינה אמנם לקחה על עצמה את הטיפול ועלותו, והמתמודדות הרי מפקידות מלכתחילה 300 מיליון שקל לחברה הממשלתית שלוקחת על עצמה את התביעות העתידיות בגין הקרקע - אולם אין שום ודאות שזה יסתכם בזה. אפשר שגם אחרי הניקוי, אחרי מכרזי הבנייה בשטח ואחרי בניית השכונות העתידיות - יוגשו תביעות רבות, ואז, מי ינהל וישלם אותן?

עוד נושא בעייתי נוגע לשלבים שבהם מצויים החוזים, החתימות הסופיות על החוזים, הנוגעים לצבר ההזמנות לשלוש השנים הבאות, העומד על 7.3 מיליארד שקל - ובעיקר בנתוני ההזמנות החדשות שהגיעו בשנה החולפת, 2015, בסך 2.5 מיליארד שקל. גם בנושא העובדים יש בעיה קשה, למרות ההפקדה המקדמית של 600 מיליון שקל למימון רשת ביטחון לעשר השנים הבאות. בדיקה שערכו יועצי כוח אדם, שכל קבוצה הפעילה, העלתה שמעבר תעש לרמת בקע בנגב צפוי להביא לפרישה מואצת במיוחד של הרבה מאוד עובדים נוכחיים, הרבה יותר מהערכת הנהלת החברה היום וההצהרות ועד העובדים היום. מה שאומר ש-600 מיליוני השקלים שיונחו בפיקדון עצמאי שלא בשליטת ההנהלה העתידית - לא יספיקו. מי יממן אז?

יידעתם את המוכר, יוגב, בספקות שלכם?

"בוודאי, אבל התשובה, ואני לא רוצה לצטט ממנה כי זה יכול להיות מביך, הייתה: 'תעשו את החישוב שלכם', או 'ההערכות שלכם מוגזמות'".

האם להערכתך המכירה "מכורה" לאלביט מערכות?

"סליחה, אבל תרשו לי לא לענות על זה".

אומרים עליך שקנית מהמדינה את מפעל הנשק הקל ואת מספנות ישראל במחיר מציאה, וקיווית/ציפית שזה מה שיקרה פה, וברגע שזו נהיתה תחרות רצינית על מחיר - אתה נסוג.

"אז הגיע הזמן לעשות סדר בטענות המופרכות האלה, ואולי מי שמעלה אותם עושה את זה למטרה זרה. את מספנות ישראל רכשנו (קצב, שלמה שמלצר ושלומי פוגל - סק"ל) בשנת 95'. זו הייתה חברה ממשלתית שהפסידה מעל ל-200 מיליון דולר. המדינה הציעה את החברה למכירה, התקיים מכרז שבו השתתפו כמה קבוצות. בסופו של דבר התקיימה התמחרות בין שתי הקבוצות האחרונות. אנחנו נתנו את המחיר הגבוה ביותר וזכינו. אני שמתי כסף פרטי, לא של חברה ולא כלום. אנחנו קיבלנו את החברה כי שילמנו הכי הרבה".

והיום?

"20 שנה אחרי יחסי העבודה שהיו אז המעורערים ביותר, הגיעו לכך שלא הייתה אפילו לא פניה אחת של העובדים להסתדרות. יותר מזה, העובדים ביקשו, באמצעות הוועדים, שבכל מצב של מחלוקת בינם מול ההנהלה - אז סמי, היו"ר הפעיל של מספנות, יהיה הפוסק-בורר. כלומר, יחסי האמון הם כאלה שהם בוחרים בי, מבעלי השליטה, היו"ר, להיות בורר מול ההנהלה, שאחרי הכול אני הרי מיניתי אותה. זה אומר הרבה. מעבר לזה, עד לכניסתנו לא היה במספנה יצוא של דולר אחד, והיום מעל ל-90% מהמכירות של המספנות הן ליצוא. החברה הוסיפה מקומות תעסוקה והיא רווחית. אז כן, קנינו במחיר הכי גבוה במכרז, עבדנו והפכנו את החברה למה שהיא היום - תפארת".

את מפעל הנשק הקל "מגן" של תעש רכשת ב-2004 ב-2 מיליון דולר.

"שוב נעשה סדר: המדינה החליטה להפריט את מפעל מגן של תעש שהיה בקשיים כבדים ומתמשכים. יצא מכרז, השתתפו בו כמה קבוצות, הייתה גם התמחרות. בסופה, קבוצה אחת, והיא לא אני, זכתה במכרז. והנה, אחרי כמה חודשים הסתבר שהקבוצה הזוכה שילמה קנס של מיליון דולר לתעש ובלבד שייתנו לה לברוח מהעסקה. אז פנו המוכרים למציע השני, ואני הייתי המציע השני, לקנות במחיר שהצעתי במכרז. אז זה היה ב'נזיד עדשים'? בהחלט לא. זה היה המחיר. המפעל הפסיד אז סכומים אדירים, עד כדי כך שתעש אפילו טענה בזמנו שחלק גדול ומרכזי מההפסדים שלה נבעו מאותה חטיבת נשק קל".

והיום.

"שלוש שנים עבדנו, יומם וליל, השקענו במשך הזמן מעל ל-150 מיליון שקל. היום זהו אחד מהמפעלים הגדולים והמוערכים בעולם לנשק קל וכלי ירייה קלים, עם מעל ל-90% יצוא (החברה מייצרת ומוכרת לצבאות, סוכנויות ביון, משטרות וכוחות אבטחה. בין מוצריה: רובי סער, תבור וגליל, רובי צלפים, נשר המדבר 'מגנום', 'יריחו' ו'ברק', מקלע הנגב, תת-מקלע עוזי, מיקרו תבור, מטול רימונים ועוד - סק"ל). מספר העובדים גדל מכ-80 ל-530, וכן, המפעל מרוויח - אנחנו מרוויחים והעובדים מרוויחים. יש החלטה שלנו, שלא כתובה ולא נדרשה בהסכם הקיבוצי, שבכל שנה רווחית מחלקים חלק מהרווחים גם לכל העובדים. אז יבוא מישהו ויגיד שקניתי בזול? לא נכון. לא קיבלתי כלום, התמודדתי במכרז, הגעתי למקום שני והלכתי הביתה, ואז באו וביקשו שאקח את החברה במחיר שנתתי במכרז".

כועס?

"אני בעיקר לא מבין. מה רוצים שאני אתנצל על כך שהמפעל הזה, IWI, תעשיות נשק לישראל ומספנות ישראל עמדו על הרגליים? שאתנצל על כך שמצבם טוב, שהצלנו אותם, שהם רווחיים, מגייסים עובדים ושהעובדים מרוצים ואין שביתות? אנחנו לא פונים לבקש עזרה מהממשלה. את שניהם קנינו במכרזים פומביים ושקופים. אז אני גאה, גאה שאני מביא גאווה לעם ישראל במפעלים שמוכרים וידועים בעולם. גם אזכיר שקנינו בשנת 2000 את מפעל מפרולייט (היום החברה בבעלות מלאה של קצב. יצרנית, חברה בינלאומית לפתרונות אופטיים וכוונות אלקטרו-אופטיות לראיית לילה, כוונות ומכשירים תרמיים מתקדמים ועוד. מוכרת לצה"ל, סוכנויות ביטחון ממשלתיות, משטרות ותעשיות ביטחוניות - סק"ל). קודם בשותפות, אחר כך קנינו את היתרה מקיבוץ מעיין צבי. כשקנינו עבדו במפעל בין 12 ל-14 איש, היום עובדים בו קרוב ל-300. חברה מעולה, מוצרים מעולים ומוכרים בעולם, וזו לא הייתה חברה ממשלתית כושלת. אז לא, אני לא כועס, לא מתלונן, אני פשוט כואב את מה שקרה בתעש".

היו לך תוכניות לתעש?

"אני חולם, חושב ומתכנן כבר שנים. אין לי ספק שהיינו עושים בתעש מה שעשינו במספנות ישראל, בנשק הקל, במפרולייט. שם עשינו בדיוק מה שרצינו והתכוננו, וזו הייתה התוכנית לתעש - הבראה ושילוב כוחות. יש סינרגיה מאוד גדולה בין האחזקות שלנו לתעש, ייצור, שיווק, מכירות, בכל התחומים שלנו. אני מדבר על זה וכואב לי מאוד".

אכזבה.

"כן, אכזבה שאנחנו לא יכולים להמשיך, שהדברים הגדולים שתכננו לתעש הלכו".

את מי אתה מאשים?

"אני לא מאשים. אני לא טיפוס שמחפש אשמים, אבל חבל לי. ולא רק על החלום שנגוז אלא גם על הרבה דברים וגורמים אחרים שיכלו ליהנות יחד איתנו מהתוצאות".

אימפריית הנשק של סמי קצב

בין החברות המרכזיות שבקבוצת SK בבעלות איש העסקים סמי קצב, חברת IWI העוסקת בפיתוח ובייצור של כלי ירייה, ובהם רובי סער, מקלעים ואקדחים. היא הוקמה על בסיס מפעל הנשק הקל "מגן", שנרכש בידי קצב מהתעשייה הצבאית ב-2004 והוא מייצר בין השאר תת-מקלע עוזי, המקלע נגב, רובי הסער תבור וגליל, האקדח יריחו ועוד.

IWI (תעשיות נשק לישראל) פועלת בסמוך למתחם של תעש ברמת השרון והחברה מעסיקה כיום מאות עובדים. היא תפעל במקום עד 2019 לפחות ולאחר מכן היא עתידה לפנות את המתחם, המשתרע על כ-30 דונם, ולהתעיק את פעילות הייצור ליבנה.

חלקים גדולים ממתחם תעש, המשתרע על שטח של כ-6,000 דונם, עתידים להתפנות עד 2020, במסגרת לוחות זמנים שנקבעו בתוכנית ההפרטה של החברה. פעילות תעש תועתק לרמת בקע שבנגב והקרקע ברמת השרון עתידה לעבור תהליך טיהור שתנהל החברה לשירותי איכות סביבה. לאחר מכן תשווק לבנייה למגורים.

בעבר נמתחה ביקורת חריפה על האופן שבו נמכר מפעל הנשק הקל של תעש לקצב ונטען כי המדינה מכרה לו את החברה בתמורה ל"נזיד עדשים". במסגרת העסקה קצב שילם על המפעל כ-2.5 מיליון דולר, בשעה שזמן קצר לפני אותה רכישה הציעה חברה אמריקאית לרכוש אותו במחיר גבוה בפי עשרה.

קצב עצמו טען בעבר כי רכש את המפעל בכ-10 מיליון דולר. שנים אחדות אחרי העסקה השנויה במחלוקת, דווח כי הערך של IWI עלה והשווי של החברה נאמד ביותר מחצי מיליארד שקל. בעבר חשף "גלובס" שקצב פונה למזרח הרחוק ובסיוע של האגף לייצוא ביטחוני של משרד הביטחון פועל באחת המדינות לפתיחת קו ייצור של כלי ירייה, וזאת בהשקעה של כ-100 מיליון דולר.

קצב, שרואה סינרגיה מובהקת בין החברות שבבעלותו לתעשייה הצבאית, חלם במשך שנים על היום שבו ירכוש את תעש: כמעט בכל סבב של ניסיון למכור את החברה הביטחונית עלה שמו כמועמד טבעי. זאת, בין השאר, על רקע הניסיון שצבר בסבבי הפרטה קודמים, כמו במקרה של מפעל הנשק הקל מגן ורכישת מספנות ישראל ביחד עם שלמה שמלצר ושלומי פוגל.

לצד הפעילות של IWI, הקבוצה שבראשות קצב כוללת את מפרולייט, שעוסקת בתחום האלקטרו-אופטיקה; יוניסקופ, שמפתחת ומייצרת פריסקופים לטנקים; SIO, שפעילה בתחום האמצעים לראיית לילה; החזקות במספנות ישראל והחזקה משותפת, עם רפאל מערכות לחימה מתקדמות, בחברה VisionMap, שעוסקת בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות לצילום מהאוויר. קצב וחברת רפאל רכשו את החברה בסוף 2013 לפי שווי שהוערך בעשרות מיליוני דולרים.

צרו איתנו קשר *5988