גל נוסף של עריקות המוניות שוטף את משרדי עורכי הדין

השבוע נרשמו בענף עוד שתי "נטישות המוניות" מפירמות למתחרות שלהן ■ אז מדוע אין לעורכי דין רבים סנטימנטים לפירמת-הבית שלהם?

טקס ההסמכת עורכי דין מועד מרץ 2015/צילום: יוסי זמיר
טקס ההסמכת עורכי דין מועד מרץ 2015/צילום: יוסי זמיר

בשבוע שעבר חשף "גלובס" (11 בינואר 2016) פסק בוררות שניתן בסכסוך בין יועצי התקשורת המוכרים והשותפים לשעבר, מוטי מורל ורונן וצור, שבו נקבע כי על צור לשלם למורל 5 מיליון שקל. הסכסוך בין מורל לצור שנמשך שנים, החל לאחר שבחודש אפריל 2010 נכנס צור למשרדי החברה המשותפת של שניהם, מורל-צור, לקח חלק מהציוד, ועזב את החברה עם חלק מהותי מלקוחותיה ועובדיה.

סיפור הסכסוך בין יועצי התקשורת הוא די חריג בקיצוניותו בעולם העסקים הישראלי בכללותו; אבל מעניין שבענף עריכת-הדין, ישנם מקרים רבים של מעברים דומים, שבהם עורכי-דין מוכרים ובכירים קמים ועוזבים את הפירמה שבה עבדו שנים, לעתים כשהם לוקחים איתם עורכי-דין נוספים שעבדו עימם - בין שלפירמה מתחרה, ובין שכדי להקים פרקטיקה פרטית.

שני מקרים כאלו התרחשו גם בימים האחרונים (ראו מסגרת). מקרה בולט נוסף לתופעה התרחש בתחילת 2014, אז נטש עו"ד ניצן הירש ראש מחלקת הטכנולוגיה במשרד עוה"ד גרוס, קלינהנדלר, חודק, גרינברג, הלוי, את הפירמה, ביחד עם עוד 10 עורכי-דין, לצורך הקמת משרד עצמאי. הירש לקח עימו גם לקוחות בולטים וגדולים של הפירמה, ובהם את חברת וויז (WAZE).

מדוע דווקא בעולם עריכת-הדין התופעה הזו היא כה נפוצה? - עו"ד ברוריה לקנר, לטיגטורית ותיקה, תולה את הסיבה לכך באופי המיוחד של מקצוע עריכת-הדין. "שוק עריכת-הדין הוא שוק מקצועי רווי יצרים, אגו, וכסף, ובכל מקום שבו קיים משולש כזה, תמצא מאבקי כוח ופוליטיקה ארגונית. כאשר המשולש הזה מגיע לנקודת רתיחה בין עורכי-הדין, אין מנוס, ואחד מהקודקודים נוטש. בפירמות שבהן ראשי מחלקות ועורכי-דין בכירים מרגישים שהם לא מקבלים את המקום המוביל והבכיר שלשיטתם הם ראויים לו, הסכסוך, ההתנגשות וההיפרדות הם בלתי נמנעים".

המשרד מקבל 250 מ' והשכיר 50,000

עו"ד מוריאל מטלון, השותף-המנהל במשרד עוה"ד גורניצקי, תולה את הסיבה בתרבות הארגונית של חלק מפירמות עוה"ד. מטלון מבחין בין משרדים גדולים, שלדבריו חלקם בנויים על תרבות של צמיחה מלמטה של אנשים שגדלים במשרד, ונשארים נאמנים לו, לבין משרדים שבנויים על צמיחה באמצעות גיוס עורכי-דין מבחוץ. "ניקח למשל את המיזוג האחרון של עוה"ד דוני (טולדאנו) וג'וני (פינקלשטיין), שמצטרפים למשרד ארדינסט-בן נתן - דוני עבד לפני צלרמאיר שאותו הוא עוזב, במשרד צדוק, ולפני כן בתנובה.

"פינקלשטיין, שעוזב את משרד דודי תדמור, היה בעבר במשרד יהודה רווה, ודודי תדמור עצמו עבד במשרד כספי, ולפני כן היה הממונה על ההגבלים העסקיים. אתה לא תראה תופעות כאלו במשרדים כמו 'ש. הורוביץ', 'הרצוג, פוקס, נאמן', ו'יגאל ארנון', שהתרבות הארגונית שלהם היא אחרת".

ההסבר של עו"ד יוסי שגב, לתופעה פשוט וכן. לדברי שגב, זה הכול עניין של כסף. "ב-99% ממקרי העזיבה, הכול מתחיל ונגמר בפער העצום שקיים לעתים בין מה שעורך-הדין מרוויח בפירמה, לבין מה שגובה המשרד מהלקוח על העבודה של אותו עורך-דין עבורו".

- האומנם קיים פער כה גדול בין מה שהפירמה גובה לבין מה שעוה"ד מקבל?

שגב: "הפער הוא עצום. עו"ד-שותף בפירמה מרוויח נניח אפילו 50 אלף שקל ברוטו לחודש, אבל שכר-הטרחה שהפירמה שלו גובה מהלקוח, עבור העבודה של אותו עו"ד, היא מיליונים רבים של שקלים; והעורך-דין, במילים גסות, פשוט מרגיש דפוק. הוא עשה את כל העבודה, אולי בסיוע מתמחים ועורכי-דין זוטרים, ובסוף הוא מקבל 50 או 100 אלף שקל, והמשרד מקבל 250 מיליון שקל. אז אותו עורך-דין אומר לעצמו: 'סליחה, אני יכול לעשות את זה לבדי, ולהרוויח הון".

- מה עם ערכים מעבר לכסף, הלויאליות למקום העבודה למשל?

שגב: "המעשים האלה, של 'לקיחת הלקוח' הם במירכאות בגידה. הם בגידה, מכיוון שהסיבה המרכזית שבזכותה עו"ד שעוזב זכה מלכתחילה לטפל בלקוח שהוא לקח איתו, היא המוניטין של הפירמה שבה עבד. הקושי הגדול הוא להביא את הלקוחות, למשל לקוחות מחו"ל, והם באים לפירמות הגדולות בזכות המוניטין שלהן. את העבודה יודעים לעשות הרבה אנשים".

- איך קורה שלקוחות לא נשארים נאמנים לפירמה, אלא לעו"ד ספציפי?

שגב: "הבסיס במקצוע עריכת-הדין הוא האמון שבין הלקוח לעורך-הדין, והחיסיון שחל על היחסים ביניהם. ואז נוצר מצב שאולי הוא לא הוגן, שהלקוח ירצה תמיד את העו"ד הספציפי שעימו ניהל מערכת יחסים מיוחדת, והכיר היטב, כי מולו הוא עבד. זאת, גם אם הלקוח הגיע בתחילת הדרך למשרד שהפנה אותו לאותו עו"ד".

- רוב המעברים בשוק עריכת-הדין לא מגיעים לסכסוך משפטי. איך זה קורה על אף האמוציות והכעסים המובנים.

שגב: "אף משרד לא יבזה את עצמו בלהגיש תביעה במקרה כזה. כולם יוצאים לתקשורת, ואומרים 'שיהיה לו בהצלחה, אנחנו מאחלים לו כל טוב, וש'זה נעשה בהסכמה'. אבל מאחורי קלעים, יש באמת הרבה כעס, עלבון ואפילו מעשי נקם. ישנם משרדים שפנו ללקוחות, כאשר עו"ד איים בעזיבה או עזב, והבטיחו לתת להם עו"ד אחר בחצי משכר-הטרחה, ובלבד שהלקוח לא ילך עם העו"ד שעוזב".

מטלון: "הסיבה שרוב העזיבות מסתיימות בשקט יחסי היא, בין היתר, כי זה חלק מתרבות 'חברי המלומד' של עורכי-הדין. גם כאשר עו"ד אומר לך דברים קשים בבית-המשפט, אתה פונה אליו בכבוד ואומר לו 'חברי המלומד'. כך נוהגים גם כלפי מי שמחליט לעזוב את הפירמה. עזיבה של שותף-כוכב במשרד היא דבר לא סימפטי. מצד שני, מחר אתה תשב בעסקה מולו. זה כמו גירושים. יש גירושים שמחים ויש פחות שמחים".

אחת השאלות הגדולות בנושא הן - מהו המצב המשפטי החל על עו"ד שעוזב פירמה שבה עבד, עם עובדים ולקוחות. שהרי הדבר עשוי להיחשב לכאורה כגזל של סוד מסחרי וכהפרה של החוק.

עו"ד דפנה שמואלביץ, ממשרד רובין-שמואלביץ, מומחית לדיני עבודה, מבהירה, כי מבחינה משפטית לקוח עשוי במקרים |מסוימים להיות מוכר כ"סוד מסחרי" של פירמה, אבל הכול נתון לסיכומים בחוזים בתוך המשרדים. "במקרה שמשרד יציג חוזה עם עו"ד שעוזב, שבו הלקוח שלקח הוגדר כ'סוד מסחרי', והעו"ד התחייב לא לקחת לקוחות, ייתכן שתהיה הגנה משפטית לפירמה".

עם זאת, אומרת שמואלביץ, בפועל, חוזים כאלה קשים לאכיפה. "גם אם חוזית הפירמה יכולה להגן על הלקוחות שלה, הבעיה היא שזכותו של הלקוח לבחור מי יעניק לו שירותים משפטיים. את הלקוח אי אפשר להגביל. עו"ד נותן ללקוח שירות מאוד אישי, פעמים רבות מתפתח קשר מיוחד ביניהם, ומה שיודע העו"ד על הלקוח, זה הרבה יותר ממה שיודעת הפירמה, ולפעמים אפילו יותר ממה שיודעים אנשי-מפתח אצל הלקוח. ההיכרות האישית היא משהו שהלקוח מאוד מחשיב, ולכן הוא מעוניין להמשיך לעבוד עם עו"ד שעוזב, ולפירמה אין הרבה מה לעשות".

עו"ד יוסי שגב מציין, כי במרבית המשרדים יש חוזים שמגבילים את עורך-הדין מלקחת את הלקוחות של המשרד, במקרה של עזיבה. אבל גם שגב אומר שהחוזים האלה לא ממש ניתנים לאכיפה. "הקושי הוא שלפי החוק לא ניתן לאכוף חוזה לשירות אישי. החוק אינו מתיר למשרד להגיד ללקוח שהוא חייב להישאר אצלו, והלקוח תמיד חופשי לומר למשרד שהוא רוצה לקבל שירות משפטי מעו"ד שעזב, ולא מהפירמה. ולכן, ההתחייבות של עורך-הדין לא לקחת איתו לקוחות, נעלמת. רצון הלקוח גובר על רצון המשרד".

עו"ד מטלון מחזק בנקודה זו את דברי שמואלביץ ושגב. "אי אפשר להגביל לקוח שפיתח יחסי אמון בעו"ד מסוים, מלהמשיך לעבוד איתו אחרי עזיבתו את הפירמה. הגבלה יכולה להיות על העו"ד, אבל אתה לא יכול למנוע מלקוח לקבל שירות ממי שהוא רוצה". מטלון מציין, שגם אם המקרים הללו לא מגיעים לסכסוכים משפטים גלויים, הם פעמים רבות מסתיימים בהתחשבנויות כלכליות בין עורכי-הדין העוזבים לבין הפירמות.

מטלון: "אני מתקשה לראות מלחמה של המשרדים בבתי-הדין לעבודה. משרדי עוה"ד מעדיפים לסיים את הדברים הללו שלא בפרהסיה. לסיים עניין בתוך הבית, באמצעות בורר או מגשר, גם מחשש שעל הדרך יצוצו דברים שלא רוצים שייצאו החוצה. לעוה"ד אין עניין לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ".

מטלון עצמו שימש בעבר כבורר בסכסוך שהתגלע בין עורך-דין שעזב משרד מסוים לבין המשרד שהעסיקו. לדבריו, המקרה שבו היה מעורב מדגים כיצד הסכסוכים הללו מסתיימים. "אותו עו"ד שישבתי כבורר בעניינו, ייצג לקוח חשוב בתיק נדל"ן גדול. שכר-הטרחה בתיק אמור היה להיות משולם באמצעות מכירת דירות מפרויקט. העו"ד עזב עם הלקוח, לפני שהדירות נמכרו, והסתכסך עם הפירמה.

"בבוררות ביניהם עשינו תחשיב כלכלי, שבו קבענו איזה חלק מהעבודה המשפטית כבר בוצעה, מהו התזרים שיתקבל. על בסיס התחשיב, ערכתי חלוקה בין שני הצדדים, וכל אחד מהם פנה לדרכו".

גם שמואלביץ אומרת, שבמקרים רבים שבהם לקוחות גדולים עוזבים את הפירמה עם עוה"ד שנטשו, נערכו התחשבנויות בין העוזבים לבין הפירמה, לגבי העברת חלק משכר-הטרחה מהלקוח לפירמה לתקופה מסוימת. "הפירמות מוצאות פתרונות יצירתיים כדי שהפגיעה בהן תהיה קטנה יותר, אבל אף משרד עורכי-דין לא רוצה שאופן ניהול ענייניו ייפתח בפני הציבור. יש הרבה דברים שבמשרדים לא רוצים שיידעו, ולכן סכסוכים כאלה הולכים לבוררויות או לגישור ולא מגיעים לבתי-המשפט".

ובכל זאת, לא רק בשוק הפרסום, אלא גם בשוק עריכת-הדין קיימים מקרים קיצוניים, שבהם הסכסוכים בין שותפים-לשעבר לראשי הפירמות הגיעו לבתי-המשפט. סכסוך פומבי כזה התגלע בין השותפים לשעבר, עו"ד שלמה כהן, לשעבר יו"ר לשכת עוה"ד, לבין שותפו הוותיק, עו"ד ליעד וטשטיין.

וטשטיין עבד במשרד עוה"ד שלמה כהן 22 שנה, כמנהל מחלקת ליטיגציית פטנטים במעמד של שותף ברווחים. בנובמבר 2014, עזב וטשטיין את המשרד במפתיע. זאת, לטענתו, עקב אירוע של התעמרות עד כדי אלימות פיזית מצד כהן. בהמשך הקים וטשטיין משרד עצמאי, ולקח עימו חלק מלקוחות הפירמה.

כמה ימים לאחר מכן הודיעו גם חמישה עורכי-דין שכירים, שהועסקו במחלקה תחת ניהולו של וטשטיין, כי הם עוברים למשרדו. בתגובה לכך, כהן הגיש תביעה נגד הפורשים לביה"ד לעבודה, בטענה שהם נטשו את המשרד כדי לגזול את לקוחותיו. כהן טען, בין היתר, כי וטשטיין רקם מזימה שבמסגרתה חבורתו גנבה, הבריחה והשמידה חומרים יקרי-ערך של המשרד ושל לקוחותיו, ומנסה לגזול את נכסיו.

עו"ד שמואלביץ מציינת, כי הסכסוך בין כהן לוטשטיין הגיע עד לביה"ד הארצי לעבודה, שהוציא צו-מניעה שאסר על חמשת עורכי הדין שעזבו את כהן והצטרפו לוטשטיין לעשות שימוש במסמכים למשך 3 חודשים וגם לא לפנות ללקוחות נוספים של המשרד למשך חצי שנה. בקשתו של כהן להוציא צו מניעה נגד וטשטיין עצמו נדחתה. "בצורה כזו, המשרד מקבל סוג של רגיעה לחצי שנה, אבל בסך-הכול השוק פתוח ובתי-הדין לעבודה לא יגבילו הרבה יותר מזה, אומרת שמואלביץ. ומסכמת, "יש הרבה 'באד בלאד' בתוך עולם עריכת-הדין, והרבה מאוד תחרות. עורכי-הדין עוקבים אחרי הסיפורים הללו של עזיבות עורכי-דין בשקיקה; ומי שאומר לך אחרת, משקר".

דודי תדמור לא מתרגש: "מדובר בתופעה מוכרת ונורמלית במקצוע"

השבוע הודיע משרד עורכי-הדין ארדינסט, בן-נתן, טולידאנו, פעמיים על מיזוג, המערב "חטיפת" מחלקה ממשרד מתחרה.

בתחילת השבוע, נודע כי מחלקת המיזוגים והרכישות של משרד עוה"ד צלרמאיר-פילוסוף, בראשותו של עו"ד דוני טולידאנו, "ערקה" כולה לפירמה בראשות ארדינסט. אתמול (ג') התברר כי גם עו"ד ג'וני פינקלשטיין, ועימו מחלקת המימון של משרד עוה"ד תדמור-יובל לוי, לרבות עורכת-הדין תני זהבי, עוברים לשורות משרד ארדינסט.

עו"ד דוד (דודי) תדמור, "הנעזב", אינו מתרגש יתר על המידה ממה שקרה. לדבריו, "משרד תדמור קם רק לפני 10 שנים, והוא מצוי מאז בתנופת צמיחה יוצאת דופן. רבים הצטרפו למשרדנו לאורך השנים, רבים עוד יצטרפו, ומטבע הדברים יש מעת לעת עורכי-דין הבוחרים להמשיך את דרכם במסגרת אחרת. אנו מכבדים זאת".

תדמור הוסיף כי "מדובר בתופעה מוכרת ובתהליך רגיל ונורמלי, במקצוע הזה. אגב, להבנתי, זה תהליך רגיל ונורמלי בכל מגזר עסקי. המגזר שלנו כנראה מעורר יותר עניין ציבורי, כי אנשים עוברים גם בפירמות אחרות כל הזמן, בלי שזה הופך לאייטם תקשורתי".

תדמור מזכיר, כי לפני שנה התמזג משרדו עם משרד פרופ' יובל לוי, מהוותיקים והמקצועיים בישראל. "המיזוג חיזק מאוד את שני המשרדים, שהפכו במהלך השנה החולפת ליחידה אורגנית גדולה, חזקה ודינמית. אנו שמחים בשותפות שלנו וגאים בה".

ואפרופו "מעברים" - תדמור ציין, כי "כעת אנו מברכים את עו"ד אלון זיו, שותף במשרד הרצוג, פוקס, נאמן, שיצטרף בקרוב למשרדנו, ויוביל את מחלקת המימון ומימון פרויקטים במשרד. אלון מתמחה בייצוג לקוחות ישראליים ובינלאומיים בעסקאות מימון ובמימון פרויקטים, לרבות בעשר שנותיו כעורך-דין במשרדים מובילים בתחום זה בארצות-הברית. הוא בוגר בהצטיינות יתרה של אוניברסיטת קולומביה בניו-יורק ושל אוניברסיטת תל-אביב. את התמחותו עשה בבית-המשפט העליון".

לסיכום, אומר תדמור, כי "צוות משרד תדמור-פרופ' לוי, מצוי בחזית מקצוע עריכת-הדין, ואנו נמשיך לשרת את לקוחותינו, הרבים והמובילים, בכל תחומי פעילותנו המתרחבת, כולל בתחום מימון הפרויקטים, שבו יש שינויים בצוות המחלקה".

ממשרד עוה"ד צלרמאיר, פילוסוף, רוזובסקי, צפריר, נמסר בתגובה: "החלטתו של עו"ד דוני טולידאנו לצאת לדרך חדשה, התקבלה בהבנה ובידידות. המשרד מודה לו ומאחל לו הצלחה בהמשך הדרך. מיקי צלרמאיר ימשיך לעמוד בראש המחלקה המסחרית ולהובילה, כפי שעשה במשך כל השנים, יחד עם שאר השותפים ועורכי-הדין במשרד".

עו"ד איל רוזובסקי מסר: "דוני ואני חברים קרובים כבר יותר מ-40 שנה, ונמשיך להיות חברים טובים. אני מבין את רצונו לצאת לדרך חדשה, במסגרת משרד גדול. דוני טולידאנו הוא עורך-דין מצוין, וארדינסט-בן-נתן הוא משרד מצוין, ואני בטוח שהם ייהנו מאוד איש מרעהו".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988