סוף עידן עיבוד הקרקע על ידי צד ג'

מגמה אגרסיבית של רשויות המדינה לקחת מבעלי נחלות את חלקותיהם החקלאיות "המושכרות" בחוזים המתיימרים להראות כ"חוזי עיבוד" או כהסכמי "שותפות בעיבוד"

שני פסקי דין שיצאו בתקופה האחרונה, יש בהם כדי להצביע על שינוי מגמה והחמרה של נהלי השימוש בקרקע חקלאי ובמכסות המים בהתאם לחוק ההתיישבות.

בפסק הדין האחרון שניתן כנגד מושב תלמי מנשה הפקיע בית המשפט שטחים נרחבים ממשבצת האגודה שהושכרו לעיבוד חקלאי.

בית המשפט אימץ את עמדתה של הרשות המוסמכת וקבע כי היות והמתקשר ביצע בפועל את רוב פעולות העיבוד בקרקע, החל מהכנתה לשתילה ועד לשיווק תוצרתה והאגודה לא הוכיחה כי הוא עשה זאת בקבלנות עבורה ועל חשבון האגודה הרי יש בכך משום שימוש אסור בקרקע לפי החוק המצדיק את ביטול זכויותיה של האגודה בשטח המעובד והעברתו לרשות מקרקעי ישראל.

חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) אמנם נחקק כבר בשנת 1967, אך לאחרונה נראה כי הממונה לביצוע החוק הדגיש והחמיר את הנהלים כאשר בחודש דצמבר 2015 הוציא מתחת ידו "נוהל עבודה" ליישום החוק. הממונה אף עומד עליהם עד להגשת תביעה לוועדת הכרעה שנדונה בבית משפט השלום בת"א.

עיון בהחלטות האחרונות שיצאו מתחת ידה של ערכאה זו נראה כי היא יישרה קו עם הרשות המוסמכת לפי חוק ההתיישבות והיא אף "הלכה עד הסוף" והורתה על הפקעת הקרקע מאלה אשר הפרו את החוק ולא התיישרו על פי הוראות הרשות.

חוק ההתיישבות אוסר עיבוד הקרקע באמצעות צד שלישי המוגדר כ"מתקשר", אם אין בינו לבין המחזיק יחסים אמיתיים של שכיר או של קבלן עיבוד. מטרת החוק היא למנוע העברת זכויות כלשהם בקרקע לצד שלישי. עמדת המדינה היא כי הקרקעות נמסרו לאגודות השיתופיות ולחקלאים לעיבוד עצמי בלבד ותחת חוזים עם רשות מקרקעי ישראל.

לצורך כך נקבע בחוק כי לא רק שאסורה הקניית הזכויות בקרקע בדרך של "שכירות" אלא גם אסורה יצירת שותפות בקרקע, אלא אם כן מדובר בשותפות בין שתי בני המקום כאשר השותפים עובדים באופן שווה.

החוק קובע כי ברגע שהוכח בפני הוועדה כי אדם זולת המחזיק עשה בקרקע פעולות הקשורות בעיבוד הקרקע, בעיבוד, באיסוף היבול או בשימוש במים, או נהג בה באופן אחר מנהג בעלים, תהא חובת הראיה על "המחזיק" שלא נהג בקרקע שימוש חורג ! היינו, על המחזיק להציג ראיות כי המעבד עבורו את הקרקע הינו שכיר שלו או עובד עבורו בקבלנות.

על אף שכאמור חוק זה קיים כמעט כ-50 שנה, כמעט שלא קיימים החלטות שיפוטיות אשר קבעו את הסנקציה של הפקעת הקרקע או של מכסת המים. הסיבה לכך הינה שגם הרשות המוסמכת מבינה את חומרת הסנקציה והכוח שניתן לה והיא לא ממהרת להשתמש בו, אלא משתדלת לכפות על בעלי הזכויות את רצונה, ומצד שני מציעה תשלום של כופר כספי חלף ההפקעה, במקרים בהם לא מדובר בהפרה חוזרת.

טענות האגודה לפיהן כביכול "המעבד" לא "שכר" את המקרקעין מהאגודה אלא האגודה שכרה את שרותיו כמי שיעבד עבורה את הקרקע - לא התקבלו על ידי בית המשפט; בית המשפט ביסס את קביעתו על העובדה ש"המעבד" ששילם לאגודה תשלומים עבור עיבוד הקרקע מחיר קבוע לדונם. לדידו של בית המשפט, עובדה זו מוכיחה כי מדובר למעשה בהשכרת השטח, כאשר האגודה נותרת ללא סיכון כלכלי.

בית המשפט מסביר כי לו רצתה האגודה לשכור את שירותיו של המעבד כקבלן של ממש על פי החוק, היה עליה להגיע איתו להסכם לגבי התמורה שהיא תשלם לו עבור עיבוד הקרקע והשיווק של התוצרת וכן להגיע איתו להסכם לגבי תשלום שהמעבד יעביר אליה בגין תמורת התוצרת שתשווק על ידו בפועל.

פסק דין זה הצטרף לפסק דין קודם שניתן באמצע 2015 כנגד מחזיק פרטי בכפר יעבץ, גם שם הורה בית המשפט על הפקעת הקרקע מעבר לתשלום כופר כספי, לאחר שהגיע למסקנה כי המעבד עשה את כל פעולות העיבוד בקרקע ושיווק התוצרת וכמו כן הניח לו המחזיק לעשות שימוש במכסת המים שלו. בית המשפט הבחין כי המחזיק לא היה מצוי בפעילות הנעשית בשטחיו ומידע זו מצוי רק בידי המעבד. בהתחשב בכך ובעובדה כי כבר קיבל התראות בעבר ולא הציג מסמכים המוכיחים כי שינה את טיב היחסים בינו לבין המעבד, קיבל בית המשפט את התביעה.

עיון בפסקי הדין ובנהלי הרשות המוסמכת מלמד כי על אגודה חקלאית או מחזיק פרטי המבקשים למסור את ביצוע פעולות העיבוד לצד שלישי, לשים לב לפרט בגוף ההסכם מספר אינדיקציות חשובות כמו למשל היקף ומגוון הפעולות שהקבלן מבצע. ככל שמספר הפעולות גדול יותר, זה מלמד כי לא מדובר על קבלן עיבוד, אלא על העברת האחריות הכוללת מהחוכר אל הקבלן. אינדיקציה נוספת היא אופן תשלום שכר העיבוד לקבלן, כאשר המושב מקבל תשלום קבוע ללא קשר לרווחים, יש בכך כדי להעיד על העברת הזכות בקרקע. אינדיקציה נוספת היא ההשקעה שנעשית בקרקע. ככל שנראה ש"הקבלן" מבצע השקעות בקרקע על חשבונו, הדבר יחשוף את טיב ההתקשרות, כהתקשרות המעבירה זכויות חזקה ל"קבלן".

דומה בעניינו כי פסקי הדין האחרונים הנ"ל הינם "סנוניות ראשונות" המצביעות על המגמה אגרסיבית חדשה של רשויות המדינה לקחת מהמושבים ומבעלי נחלות את חלקותיהם החקלאיות "המושכרות" בחוזים המתיימרים להראות כ"חוזי עיבוד" או כהסכמי "שותפות בעיבוד".

 

לדעתנו לתוצאה אליה הגיעו בתי המשפט בהפקעת הקרקע יש גם השפעות מרחיקות לכת. כך למשל עלולות "הנחלות" שיאבדו את חלקותיהן החקלאיות להיות מוגדרות על ידי רשות מקרקעי ישראל כ"משקי עזר", על כל המשתמע מכך.

 

 

  • עו"ד גד שטילמן בעל משרד המתמחה ב דיני אגודות שיתופיות ורשות מקרקעי ישראל
  • ו"ע 19836-01-12 דותן נ' תלמי מנשה ואח'
  • ר"ע 21934-04-12 מדינת ישראל- הרשות המוסמכת נ' שעתל
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988