נפגעת עקב נפילה תוך כדי פריקה וטעינה? ייתכן שתקבל פיצוי

השאלה המכרעת: האם נזקי גוף בנסיבות כאלה מהווים תאונת דרכים; אם כן - ישולמו לנפגע פיצויים על-פי חוק

תאונת עבודה / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
תאונת עבודה / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

מקרים רבים נפגעו עובדים בזמן פריקה, טעינה וטיפול בסחורה או בעת שעשו פעולות אחרות הקשורות לסחורה. האם נזקי גוף בנסיבות כאלה מהווים תאונת דרכים? אם כן - יחול חוק הפלת"ד (פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), אשר מכוחו ישולמו פיצויים כספיים לנפגע, גם אם הוא אשם וללא צורך בהוכחת חבות כלשהי. נדגים זאת באירועים המתרחשים מדי יום, ובהם התעוררה שאלה זו בבתי המשפט השונים (כאשר התשובה עליה עשויה לחרוץ גורלות מבחינה כלכלית).

באחד הימים הגיע א', שהיה בשנות השלושים לחייו, למפעל באשקלון שבו עבד לצורך העמסת חבילות סוכר והובלתן ליעדן בקיבוץ גן שמואל. א' העמיד את המשאית בדרך והמתין עד שמלגזה מטעם המפעל תגיע ותעמיס את שקי הסוכר על המשאית. כאשר הסתיימה ההעמסה, בעת שמנוע המשאית פועל, טיפס א' על המשאית על-מנת לכסות את הסחורה לפני תחילת הנסיעה. הואיל ולא היה סולם במשאית, טיפס א' באמצעות זיזים בולטים המקובעים על דופן המשאית. תוך כדי העלייה על הזיזים נפל א' ונחבט במדרכה. א' הובהל באמבולנס לבית החולים כשהוא סובל מכאבים ביד ימין ובגב, ואושפז שם במשך ארבעה ימים שבהם עבר ניתוח ארוך ומסובך.

בעקבות האירוע הגיש א' תביעה לתשלום פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ג-1973 ("חוק הפלת"ד"), בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מהנפילה. התביעה הוגשה נגד בעל המשאית ונגד חברת הביטוח שביטחה את המשאית בעת התאונה. א' טען כי האירוע מהווה תאונת דרכים, הואיל והנפילה אירעה במשך הכניסה לרכב, כאשר עלה לכסות את המטען שהיה על המשאית ולאחר ששלב טעינת הסחורה הסתיים. לדבריו, מאחר והשימוש שנעשה ברכב הינו למטרות תחבורה מדובר בתאונת דרכים המחייבת פיצוי לפי חוק הפלת"ד.

חברת הביטוח טענה כי פעולתו של א' נכנסת בגדר החריג של "פריקה וטעינה" בחוק הפלת"ד, ולפיו טעינת מטען או פריקתו אינה נחשבת "שימוש ברכב מנועי" ולכן אינה נכנסת להגדרת "תאונת דרכים". לדברי החברה, לא מדובר בתאונת דרכים מאחר ו-א' נפגע בזמן שנפל ממשאית בזמן כיסוי הסחורה בבד, פעולה נלווית לטעינת סחורה. עוד טענה חברת הביטוח כי ישנן סתירות רבות בגרסתו של א', ולכן אין לקבלה. לדבריה, ניתן להיווכח ש-א' מסר גירסאות זהות במד"א ובבית החולים ולפיהן נפל בזמן כיסוי ארגז המשאית. ואולם לאחר שפנה לייצוג משפטי, הציג בבית המשפט גירסה שונה שבה טען כי נפל בזמן שעלה למשאית כדי להמשיך בנסיעה.

האם האירוע מהווה תאונת דרכים? בית המשפט קיבל את גרסתו של א' באשר לנסיבות נפילתו, וציין כי עלייה למשאית הינה "שימוש" מוכר של "כניסה לרכב" בהתאם להגדרה בחוק הפלת"ד. גם אם במקרה של א' השימוש ברכב היווה גם פעולה נלווית לטעינה, שאינה נחשבת "שימוש ברכב מנועי", אין בכך כדי להוציא את המקרה מתחולת החוק. בית המשפט הזכיר פסיקה קודמת שבה נקבע שכאשר מתקיימת אחת מדרכי השימוש בכלי רכב המוכרות לפי חוק הפלת"ד, קמה תחולה לחוק זה גם אם במקביל מתקיימות במשך האירוע פעולות נלוות אחרות, שאינן מוכרות לפי החוק כתאונת דרכים.

בית המשפט הדגיש כי כיסוי סחורה בבד מהווה פעולה של "כניסה לרכב" העונה על הגדרת "שימוש ברכב מנועי" - גם אם נעשתה תוך כדי פעולה שהינה "פעולת לוואי" של טעינה. עוד נפסק כי בהתייחס לתכלית הרכב, כשמדובר במשאית הובלה, עלייה לארגז המשאית הינה שוות ערך לעלייה למשאית עצמה. בית המשפט קבע, בהתבסס על פסיקות קודמות, כי העלייה לרכב לצורך מתיחת הבד לכיסוי הסחורה הייתה למטרת תחבורה וכי הנפילה שאירעה לתובע הינה תאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד. מכאן שחברת הביטוח שביטחה את המשאית חייבת לפצות את א' בגין נזקי הגוף שנגרמו לו.

הנהג החליק מפגוש הטנדר

ע' הוא פועל העוסק בעבודות בניין. באחד הימים, לקראת סוף יום עבודתו, נפל מגובה של כ-1.5 מטר בעת שירד מתא מטען של טנדר ששימש אותו לעבודתו כפועל. לאחר התאונה פונה ע' לבית החולים והתאונה דווחה למשטרה. בעדותו סיפר ע', שכאשר סיים לפרוק את הציוד מארגז הטנדר, החליק מהפגוש כאשר רצה לרדת מהארגז. למרות שלא היה עד ראייה לתאונה, העיד מנהל העבודה שהגיע למקום מיד לאחר האירוע כי הבחין ב-ע' שוכב בצדו הימני של ארגז הטנדר וכאשר שאל את ע' מה אירע לו, ענה ע' כי העמיס ציוד בסיום יום עבודתו ובעודו עומד על הארגז, נפל על כף רגלו וכי הוא חש כאב חזק.

חברת הביטוח שביטחה את השימוש בטנדר הכחישה את נסיבות קרות התאונה, וטענה כי לא מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד. לטענתה, ע' נפל מהטנדר בזמן "פריקה וטעינת סחורה", כאשר היה בתוך ארגז הטנדר. עוד טענה כי רגלו של ע' נתקלה באחד הקרשים בעודו עומד עליהם, וכי הודה בכך בשיחתו עם חוקר מטעמה. לטענתה, אין לקבל את גרסתו של ע' ולפיה החל לרדת מהטנדר כדי לנסוע לביתו, מאחר ובגרסאותיו המוקדמות לא טען כי נגרמה תאונת דרכים, אלא עשה זאת רק לאחר שפנה לעורך דינו. ע' הכחיש את הטענות, והדגיש כי החליק מארגז הטנדר כאשר רצה לרדת ממנו לצורך נסיעה הביתה לאחר שסיים את הפריקה.

לפי ההגדרה בחוק, "תאונת דרכים" היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". בתי המשפט דנו בעבר במצבים שבהם אירעה תאונה במשך פריקה או טעינה מרכב. נקבע כי אירוע כזה בא בגדר "שימוש ברכב מנועי", וייחשב תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק הפלת"ד, למרות שפעולות הפריקה והטעינה הוחרגו מהגדרת "שימוש ברכב מנועי". השופטים גם ציינו כי כשמדובר בפעולה של עלייה או ירידה מרכב, שהיא חלק אינטגרלי מהפריקה והטעינה, מתקיימת הדרישה של "למטרות תחבורה" הקיימת בחוק.

בית המשפט קיבל את גרסתו של ע' באשר לנסיבות התאונה, מאחר ועדותו של ע' הותירה רושם אמין, הייתה הגיונית ולא נסתרה בחקירה הנגדית. בית המשפט ציין בפסק דינו כי יש לפסוק בהתאם לעיקרון שלפיו כאשר בפני בית המשפט אין פתרון חד-משמעי להגדרת האירוע, יועדף האירוע המקנה פיצוי, וזאת לפי תכליתו הסוציאלית של חוק הפלת"ד. בית המשפט פסק כי מדובר בתאונת דרכים ולכן על חברת הביטוח לשלם ל-ע' תגמולי ביטוח בגין נזקי הגוף שאירעו לו, בין היתר בגין הפסד השתכרות לעתיד, הפסד פנסיה וכאב וסבל.

■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין. 

צרו איתנו קשר *5988