ישראל לא צריכה את "אובר"

להפסיק מיד לדבר על "אובר", ולהתחיל לדבר על "תחבורה שיתופית"

מונית - ניו-יורק / צילום: רויטרס

לשר התחבורה, ישראל כץ, ולבעלי הרישיונות למונית, מאוד נוח שכולם מדברים כבר שבוע על "אובר". יש לחברה הזו מוניטין שנוי במחלוקת, היא נודעת ביחסה הקשוח לנהגים, והיא תאגיד בינלאומי שנוטל את רווחיו בלי להפריש מהם למדינה. את הדימוי הרע הזה מנצלים שר התחבורה והלובי שלו.

לכן, צריך להפסיק עכשיו ומיד את הדיבור על חברת "אובר", ולהתחיל לדבר, ובלי הפסקה, על "תחבורה שיתופית". רק כך נשים סוף למונופולים שרוצים להנציח את השליטה שלהם בחופש הניידות שלנו.

בז'רגון העיתונאי "אובר" היא "ספין", נושא שולי שבעזרתו מסיטים את הוויכוח מהנושא העיקרי. הנושא העיקרי הוא - איך מורידים את העלות הלא נורמלית של חופש הניידות האזרחית בישראל.

שבת ופיזור

הניידות בארץ מושפעת משני מאפיינים מיוחדים של המדינה: קדושת השבת ופיזור אוכלוסייה.

השבת - משביתה את התחבורה הציבורית ליממה בכל שבוע, ולעוד 7 ימי שבתון נוספים בשנה (חגים). כששבת וחג מגיעים ברצף נוצרים יומיים, ולפעמים כמעט שלושה ימי "עוצר" ניידות. מי שאינו רוצה להיות מקורקע בימים אלה למקום שבו הוא גר, חייב מכונית משלו, או לשלם למונית פרטית הכרוכה בעלות גבוהה מאוד.

פיזור אוכלוסייה - גוזר על תושבי יישובים קטנים ניידות מוגבלת, בעיקר בפריפריה. כשהתחבורה הציבורית היא אוטובוסים גדולים ורכבות, צריך קווים ארוכים ומייאשים ובתדירות נמוכה, כדי למלא אותם, לכן הם אינם מאפשרים ויתור על מכונית פרטית.

החזקתם של האוטובוסים והרכבת כבר עולה מיליארדים מקופת המדינה, ועוד כסף לא יפתור את הבעיה, רק יעשיר עוד יותר את המונופולים של הניידות.

הגבלות על חלשים

ובינתיים, בשל מגבלות התחבורה הציבורית, כל משק-בית בישראל חייב להחזיק במכונית אחת לפחות, אם זו משפחה, בשתיים, וכשהילדים מקבלים רישיון, בשלוש ובארבע. זו הוצאה קבועה כבדה ביותר: כל ישראלי בוגר מקצה בסביבות 30 אלף שקל בשנה רק כדי להבטיח לעצמו חופש ניידות. למשפחה, הסכום המינימלי הוא - 50 אלף, וזה רק הולך ועולה.

יוקר הניידות מגביל בעיקר אוכלוסיות מוחלשות, תושבי פריפריה ביישובים קטנים ומבודדים. הם יכולים לבחור: להיות כבולים לביתם, או להיכבל להוצאה כספית רצחנית.

הייטק נגד מונופול

הבשורה הטובה היא, שאפשר להשתחרר מהכבלים בעזרת התחבורה השיתופית. הבשורה הטובה יותר היא, שאנחנו לא צריכים את "אובר" כדי להשתחרר מלפיתת החנק של המונופולים שמחזיקים בחופש הניידות שלנו.

יש הרבה אפליקציות אחרות שיכולות להיכנס לשוק הזה: "ויה" ו"ליפט" ו"הופין" ועוד. 

ובכלל, יש בישראל אנשי תוכנה מוכשרים וחברות פיתוח עם הרבה ניסיון, אשר בהינתן האות, הם יוכלו תוך פחות מחודשיים להקים מערך תחבורה שיתופית משוכלל, עם חותמת כחול-לבן, כולל ביטוח ואבטחה. אחרי שעשינו את גט-טקסי ו-waze, זה באמת קטן עלינו.

אם משרד התחבורה לא יפריע, יפעלו בישראל, לא אפליקציה אחת לתחבורה שיתופית ולא שתיים, אלא ארבע-חמש ואפילו עשר אפליקציות שונות, שיתחרו ביניהן על שירותי ניידות, במיניבוסים, במיני-ואנים ובמכוניות פרטיות, בדרגות איכות ומחיר שונות, ולצרכים מגוונים.

לטובת אזרחי ישראל

לכן מעכשיו, כשאתם שואלים אם להכניס תחבורה שיתופית לישראל, תחשבו על טובת אזרחי ישראל.

אל תחשבו על החברים הטייקונים של ביבי. חישבו על זוג צעיר במצפה בגליל, שבנוסף למשכנתא כורע תחת נטל החזקה של שתי מכוניות, והתחבורה השיתופית תחסוך לו המון כסף. 

מעכשיו, אל תחשבו על "אובר" ששווה מיליארדים, שימו את עצמכם בנעליה של אישה בת 70 ו-80 במושב בהרי יהודה, שרוצה לבקר את נכדיה באשדוד ובכפר-סבא, ודמיינו סטודנטים בנגב וביו"ש, שכדי להגיע לאוניברסיטה, עולים על טרמפים בלי פיקוח והשגחה.

התחבורה השיתופית תיתן להם פתרון זמין, בטוח וזול. 

להפסיק את הניצול

אל תדברו על "אובר". דברו על יוקר המחיה, על חופש ניידות, ועל מונופולים של תחבורה שבמשך עשרות שנים יונקים מיליארדים מהקופה הציבורית, וגוזרים קופון על מצרך בסיסי: ניידות אזרחית וחופש תנועה אישי.

הגיע הזמן לעשות סוף לניצול הזה.

 

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988