"הערבים צועקים ברכבת ואני מתכווצת במושב"

גרמניה סוערת: זה התחיל בחיבוק חם של אנגלה מרקל לגל הפליטים. אבל אז הגיעו אירועי הסילבסטר בקלן ■ אז מה באמת חושבים הגרמנים? ■ מיוחד ל-G

גרמניה סוערת / צילום: רויטרס
גרמניה סוערת / צילום: רויטרס

פראו שרדר מפחדת. אנחנו יושבים בלב ברלין, במשרד הממשלתי הגרמני שבו היא עובדת. היא לא ממש אמורה לדבר בחופשיות, אבל לא מצליחה להתאפק. "אחרי הצהריים, כשאני חוזרת הביתה, הרכבת התחתית עוברת בתחנה של טמפלהוף, איפה ששמו את הפליטים. פתאום כולם נכנסים לקרון שלי. צעירים ערבים. חזקים. צועקים ביניהם בשפה שאני לא מבינה. אני מתכווצת במושב וחושבת, מה קרה לעיר שלי?". היא מחווה על כתפיה, ואף שינואר בחוץ, וקפוא, היא אומרת, "הייתי מפחדת לצאת החוצה עם בגדים חשופים, מי יודע מה יהיה?".

בכלל, היא ממשיכה, כל גל הפליטים הגדול, ששטף את גרמניה בחודשים האחרונים והותיר איים הולכים וגדלים של פליטים ברחבי המדינה, מזכיר לה טיול שעשתה עם אביה בתוניסיה כשהייתה נערה. "הייתי בלונדינית עם עיניים כחולות. גברים מבוגרים באו אליו ואמרו לו 'ניתן לך כך וכך גמלים בשבילה. נעשה חתונה'". היא מחבקת איזו דמות דמיונית באוויר, גדולה ממנה אך לצדה. "אמרתי לו, 'פאפא, תציל אותי. אני לא רוצה'".

 

המונולוג של פראו שרדר מייצג את הפחד שהולך וגובר בחלקים רחבים של האוכלוסייה הגרמנית מפני ההשלכות של קבלת 1.1 מיליון פליטים, מבקשי מקלט ומהגרים בשנה האחרונה. אפשר לקרוא לפחד הזה איך שרוצים, תלוי בנטייה הפוליטית: איסלאמופוביה, היגיון, ניסיון, בורות, חוכמת המונים או שנאת זרים. אבל הוא שם, והוא צומח.

כמה ימים לפני הפגישה עם הגברת שרדר בשבוע שעבר, בעוד ערב שידורים בטלוויזיה הגרמנית שהוקדש לסוגיית הפליטים, ראיתי את התוצאות העדכניות של הסקר שבדק את עמדות הציבור הגרמני בנוגע לקליטתם. הנושא, אגב, אינו יורד מסדר היום בתקשורת. כל מהדורת חדשות מזכירה איכשהו את ה"פליכטלינגה", כפי שנקראים הפליטים בגרמנית; כל תוכנית אירוח גרמנית, ויש הרבה כאלה, מתעסקת בנושאים כמו דמות הגבר המוסלמי, האינטגרציה בגרמניה או משבר הפליטים כולו.

 

גרמניה בראש, תוכנית החלוקה
 גרמניה בראש, תוכנית החלוקה