החזון של ראש עיריית נתניה: מטרופולין מחדרה עד הרצליה

ראש עיריית נתניה מביטה בעיניים כלות כיצד ראשי ערים מוציאים מהמדינה מיליארדי שקלים כדי לאשר בנייה של אלפי דירות בשטחן, והיא לא ■ בדרך להסכם גג משלה, היא מבטיחה שלא תתן להציף את העיר במכרזי מחיר למשתכן

מרים פיירברג  איכר / צילום: איל יצהר
מרים פיירברג איכר / צילום: איל יצהר

בשנתיים האחרונות למדו ראשי הערים לדרוש ולקבל לפני שהם נותנים. הממשלה רוצה לבנות בשטחם עשרות אלפי דירות חדשות? שתואיל בטובה לפתוח את הארנק ולממן את התשתיות האדירות, את מבני הציבור וכו'. כך נחתמים בזה אחר זה הסכמי גג בין משרד האוצר לשלטון המקומי בראש העין, במודיעין, בהרצליה, בבאר שבע ועוד.

"אני בהחלט יכולה להרגיש בדיעבד פראיירית", אומרת ראש עיריית נתניה מרים פרייברג-איכר, שבשטחה נבנו בשני העשורים האחרונים על אדמות מדינה עשרות אלפי דירות חדשות. "בחוכמה של בדיעבד, אני מצטערת שלא איימתי על הממשלה. קיפחו אותנו בצורה דרמטית ויצרו לנו גירעונות אדירים מול הצרכים. גם אנחנו נחתום בקרוב על הסכם גג לעוד נתח משמעותי, אבל אין ספק שהמדינה כבר שיווקה את רוב השטחים הגדולים שלנו הנמצאים בבעלותה ונותרנו בעיקר עם שטחים בבעלות פרטית ועם עתודות לעוד 18 אלף דירות.

"המדינה שיווקה את השכונות החדשות בנתניה בלי חשיבה על שטחי ציבור ועל מימון שלהם. קרית השרון למשל במזרח העיר תוכננה במקור כשכונה צמודת קרקע, רצף של אבן יהודה. אם יזם פרטי היה מגיע לוועדה המחוזית ומציע להפוך את שכונת צמודי הקרקע המתוכננת לבניינים גבוהים, כמו שמדינת ישראל עשתה בזמנו, היו מוציאים לו את הנשמה בכפית. במקרה הטוב בכפית. היו דואגים לדרכי גישה, לשטחי ציבור, לשטחים פתוחים. אבל כאשר המדינה השביחה לעצמה את הקרקע, משום מה אישרו לה להקים שכונה בלי שמישהו יחשוב שצריכים גם להגיע אליה, ולא באמצעות מנחת הליקופטרים. לצערי אני באתי בזמנו לתפקיד עם מצב נתון. עם תב"ע קיימת בכל המקומות, גם באגמים וגם בקרית השרון".

- היום ראשי ערים לא היו נותנים לזה לקרות.

"היום כולם יכולים להיות חכמים, אחרי שכבר התגלחו על הזקן של מישהו אחר. בהסכם גג הבא ננסה לתקן חלק מהדברים פה. לבכות על העבר לא נבכה, אבל אני אבקש בהחלט מהמדינה איזה שהוא פיצוי. בכל שלוש השכונות שאנחנו מדברים עליהן, המדינה יצרה לנו גירעון מאוד משמעותי בכל מה שקשור בפיתוח".

אחת הסיבות שהסכם הגג מול נתניה מתעכב היא דרישת העירייה לכלול בו גם התחדשות עירונית, מהלך שעדיין לא זוכה להיענות מהממשלה.

"שום זכות קיום לאבן יהודה"

לפני יותר משנה החליט שר הפנים באותם ימים, גדעון סער, לאמץ את החלטת ועדת הגבולות ולהעביר לעיר נתניה 6,095 דונם משטחי המועצות האזוריות הסמוכות.

- ניהלת מערכה ארוכה.

"ובסוף העדפתי לקבל ציפור ביד מאשר שתיים על העץ, למרות שהייתי צריכה לקבל הרבה יותר משתיים. לא באתי מהצד של הקשת המזרחית, שגם היא צודקת, אלא כראש עיר הרוצה להרחיב את הגבולות המוניציפליים. במלוא הצניעות, יש לי חלק בהכרה שצריך לשנות את הדברים. רואים בי אימת המגזר החקלאי, הם רואים בי את האדם שנלחם בהם, אבל אני ממש לא נלחמת בהם, אני נלחמת למען הצדק. למען תושבי מדינת ישראל ולא נגד אף אחד. כל זמן שהמגזר החלקאי השתמש בקרקע לצרכים חקלאיים הבנתי וחשבתי שזה ערך חשוב. לא העליתי על דעתי לספח קרקע שמיועדת לחקלאות. אבל הם הפכו יעד למגורים צמודי קרקע יוקרתיים, לתעשייה ומסחר ללא שום פרופרוציות.

"הגיעה העת לחשוב על תוכניות ארוכות טווח. לטווח קצר תמיד יהיו התנגדויות. אם היום אני אגיד שלאבן יהודה וליישובים קהילתיים אחרים אין שום זכות קיום, ואין להם זכות קיום, ישר יתקוממו עלי. ראש מועצה לא רוצה להיעלם מהמפה וגם לתושבים מאוד נוחה ההתבדלות. צריך לעשות תוכנית ארוכת טווח. לא היום ולא מחר, אבל בעוד 15 שנים אזור המרכז יראה אחרת. בעוד 15 שנה אין מקום באזור המרכז לכל היישובים האלה".

- אבן יהודה תהיה שכונה בנתניה?

"לא רק אבן יהודה. אין מקום לכל היישובים הקטנים האלה, שצריכים להיות אולי שכונה יוקרתית בתוך עיר, אבל עם חיבור ואינטגרציה אליה. כאשר יש בית ספר בשפיים שרק מי שיכול להרשות לעצמו נוסע אליו, כולל מרמת פולג בנתניה, זה דבר רע לחברה הישראלית.

"אני אתן לך סקופ. כל מה שמכביש 4 מערבה (כביש חיפה-תל אביב הישן) צריך להיות ויהיה חלק מהעיר נתניה, שבסופו של דבר תהיה עיר הגובלת עם חדרה מצפון ועם הרצליה מדרום. כל מה שמהעבר המזרחי של כביש מספר 4, אם זה פרדסיה, קדימה, צורן, תל-מונד ועוד, יהיו חלק מהעיר הגדולה כפר יונה. אני מקווה שהיא תשנה אגב את שמה, כבודו של יונה במקומו מונח, עם שם קצת יותר מודרני ויותר נכון למציאות שהשתנתה. היא כבר לא כפר, זו עיר. שם מוכרחה להתפתח עיר גדולה. כלומר, בסופו של דבר יהיו כאן ארבע ערים - הרחבה של חדרה, הרחבה של הרצליה, הרחבה של כפר יונה ונתניה".

- אלה חלומות באספמיה. איחודי רשויות לא מצליחים פה.

"הם לא הצליחו בעבר, כי זה לא היה נכון בעבר. השינויים בחברה ובצורת ההתיישבות מובילים לזה. האלפיון העליון שמתחבא בבני ציון או בארסוף צריך להיות חלק מעיר, והם יכולים לשמור על צביון המגורים שלהם וגם בעיר יש שכונות של וילות, כמו רמת פולג בנתניה. אלה לא יישובים כמו שיש עדיין בנגב או בגליל ששומרים על צביון כפרי של מושב ואולי קיבוץ. רוב תושבי המושבים במרכז לא היו מושבניקים מעולם.

"אבל זה גם נכון שאין חשיבה על מדינת ישראל לאן. קברניטי המדינה עסוקים מאוד בכל הנושאים הביטחוניים, הקיומיים, ולא חושבים קצת הלאה. אני יושבת על תקן של נציגה של ראשי הרשויות בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ואני רואה שיש עדיין טעות בסיסית בחשיבה. אתה מסתכל על הנציגים שיושבים בוועדה ואתה רואה את היחס הקטן של ראשי ערים מסביב לשולחן. כשיש לראשי ערים שלושה או ארבעה נציגים, הם נבלעים מול כל הסקטורים האחרים. אז יש שם נציג למשרד החקלאות, לאיכות הסביבה, לרשות מקרקעי ישראל, לאדריכלים, ואין חשיבה רחבה.

"במהות של המילה תכנון טמונה גם הגישה החברתית. תכנון זה לא רק ההיבט הפיזי, וזה לא רק הביוב, או הירוקים, או הצהובים, אלא השאלה האם התכנון הוא נכון מבחינה חברתית. זה מצביע על היעדר חשיבה, ועל היעדר תכנון אמיתי או תכנון טוב במדינת ישראל".

- נחזור לנתניה. את מדברת על טעויות בשכונות החדשות ועל היעדר חשיבה תכנונית, אבל הביקורת הגדולה נגדך היא שאפשרת להקים שם רק דירות גדולות.

"כשיש לך 17 שכונות מצוקה, ואני מדברת על שכונות בסדר גודל של עיר בישראל, 30 אלף תושבים, 12 אלף תושבים, 15 אלף תושבים, חשוב מאוד למשוך לעיר אוכלוסייה חזקה. אני עובדת סוציאלית ויש לי יחס מיוחד לחולייה החלשה, אבל כדי לחזק את החולייה החלשה, ולא להנציח את העוני ואת המצוקה, אנחנו צריכים מקורות כספיים ושיהיה לנו ממי לקחת, כדי שתהיה לנו אפשרות לתת. זו היתה המלחמה שלי. אני לא מצטערת על העובדה שבחרנו לבנות במקום תמהיל ומערך שירותים שימשוך אוכלוסייה חזקה, ועדיין, צריך לזכור שאנחנו בחתך סוציו-אקונומי 5. כלומר, עם כל הניסיון לצייר את זה אחרת, הבאנו לכאן את המעמד הבינוני. יצחק תשובה יש אחד בעיר ואין לנו יותר מזה. אין לנו את המאוד מאוד חזקים, יש לנו אוכלוסייה מבוססת".

"צריך תמהיל"

במסגרת הסכמי הגג והשיווקים המתוכננים של קרקעות למגורים, במשרד האוצר מתכננים לשווק את כל המכרזים רק בשיטת מחיר למשתכן. המכרזים מיועדים אך ורק למחוסרי דירה שייזכו בהגרלות לקרקע מסובסדת, והקבלן שייזכה הוא זה שיציע את המחיר הזול ביותר למ"ר.

- החזקים הפעם יישארו בחוץ.

"כמובן שצריך איזון בין הרצון שלנו לחזק את העיר, ובין הצורך לתת מענה גם לזוגות צעירים שאין להם אפשרות לרכוש דירה, אבל אני בפירוש לא אתן שיהיו פה רק מכרזים ודירות של מחיר למשתכן. צריך תמהיל שהוא גם וגם וגם. צריכים ללמוד משגיאות העבר, לא צריכים להנציח שגיאות ולא צריכים לחזור עליהן. אם זה יהיה תלוי בי, גם לא צריך מודל כזה בכלל במדינה. זו מדיניות שתיצור סלאמס. וסלאמס לא בבית ספרנו. יש לנו מספיק".

- בסופו של דבר השלטון המרכזי הוא הקובע.

"אם מישהו חושב שהוא ייעשה משהו מעל הראש שלנו, אז הוא חושב. מותר לו לחשוב. בסופו של דבר, גם קובעי המדיניות יודעים שהם צריכים את שיתוף הפעולה של העירייה. בלי שיתוף הפעולה של העירייה, של אגף ההנדסה, לא יהיה שום דבר. אין פה מקום למלחמות, יש כאן מקום לשכנוע הדדי, ולראייה משותפת לטובת העיר, כי כל עיר יש לה את המאפיינים שלה. אם יש עיר חזקה מאוד, אז לא נורא שיהיו לה גם כמה דירות שימשכו אוכלוסייה פחות חזקה. אבל אף אחד לא רוצה להוריד את נתניה מדירוג סוציואקונומי 5 ל-4.

"גם יזמי הנדל"ן בסופו של דבר לא יעשו מה שהם רוצים. שום דבר לא יהיה בכוח, כי אם זה יעשה בכוח הם לא יקבלו היתר ולא יבנו. בזמנו חייבתי קבלנים לבנות שתי מעליות בבניינים של 5 קומות. יכלו לומר לי שהחוק לא מחייב לעשות זאת, אבל היזמים למדו שיש חוק תכנון ובנייה ויש חוק מרים. אם הם רוצים לבנות בנתניה, הם צריכים לאמץ את חוק מרים בנוסף לחוק התכנון והבנייה. הם הבינו שאין להם שום סיכוי לקבל היתר בלי שיהיו שתי מעליות והקבלנים מספיק חכמים לדעת שהדבר האחרון שמתאים להם זה לריב עם העירייה. עם כל הכבוד, בסופו של דבר האחריות שלי. התושבים לא מכירים אף אחד מלבד את ראש העיר, אם טוב להם הם באים לראש העיר ומודים לו, ואם רע להם הם גם באים לראש העיר ומקטרים לו".

- ואולי זו פריבלגיה רק של מרים פיירברג, אחת מראשי הערים החזקות בישראל.

"תמיד טוב שיש ראש עיר חזק מול השלטון המרכזי, אבל אני חושבת שגם השלטון המרכזי למד משגיאות העבר. גם את זה צריך לציין. אני רוצה לקוות שגם השלטון המרכזי לא ימהר לחזור על שגיאות העבר".

"נבטל לחלוטין את המושג דירות נופש"

לפני עשור נסעה מרים פיירברג למיאמי, ארה"ב, בניסיון למצוא משקיעים להקמת מתחם המלונאות החדש על חוף הים של נתניה. עם חזרתה סיפרה פיירברג שדונלד טראמפ, אז מיליארדר אמריקאי מפורסם ומוחצן והיום מועמד לנשיאות ארה"ב, יבנה מלון ענק על חוף הים.

- טראמפ לא בא בסוף.

"טראמפ לא בא בגלל שהשטח שהוא רצה, החוף הירוק הנמצא מערבית לשכונת פולג, נמכר בסופו של דבר בדרך לא דרך לאדם שלא רציני שיימכר לו (היהלומן הנתנייתי אריק מימון - ד.מ). טרמפ רצה רק את השטח הספציפי הזה. נציג שלו בא פעמיים לארץ, עם מטוס פרטי, ורצה רק את המתחם הזה. לצערי, אני לא יכולה למנוע ממישהו פרטי למכור למי שהוא רוצה. אני חושבת שזו היתה שגיאה של מדינת ישראל, שנתנה בעבר שטח שלה להקמת אולפן עקיבא, ששימש למטרה ברורה (אולפן להוראת עברית שהוקם בשנת ה-50, נסגר עקב קשיים, ונותר בידי יורשי משפחת כצנלסון שמכרה את הקרקע). מדינת ישראל לא היתה צריכה לוותר על הקרקע הזו. אבל הבעלים תפסו חזקה, מכרו את המתחם למי שהם רצו, ואני לא מתמודדת עם היסטוריה אלא עם העתיד. ולגבי העתיד, אין עיר במדינת ישראל שנבנים בה כיום בתי מלון כמו שנבנים בנתניה".

התוכניות כוללות 1,100 חדרי מלון במתחם המזבלה היוצא למכרז, וה"דובדבן שבקצפת", לדברי פרייברג, הם שלושה מלונות בעיר ימים, שבהם יהיו 2,100 חדרי מלון.

- חלק גדול מחדרי המלון הופכים לדירות, דירות נופש.

"נכון, ולכן אנחנו מקדמים עם משרד התיירות מהלך לביטול המושג 'מלון דירות'. נבטל זאת לחלוטין, כי אין לנו את היכולת לפקח ואני לא יכולה למשוך את האנשים בשיער כל הזמן. נגדיר חדרי מלון ונגדיר דירות מגורים. המלון יישב על הים וזכויות למגורים נסיט יותר מזרחה".

"אני אשאר כל זמן שהתושבים ירצו אותי"

מול הדלתות המסתובבות במשרדי הממשלה, בולט השלטון המקומי עם נבחרי ציבור המשרתים שנים ארוכות. פיירברג מכהנת כראש עיר מזה 18 שנים.

"ראש עיר זה תפקיד ביצועי. עד שאתה מתחיל לתכנן, ועד שדברים זזים, אם אתה רוצה לראות את הדברים מתגשמים לוקח זמן. העובדות מדברות בעד עצמן והיכן שהיה רצף שלטוני, היכן שהיה ראש עיר שכיהן שנים רבות כמו אבא חושי בחיפה או טדי קולק בירושלים, העיר הלכה והתפתחה. עיר שהתחלף בה ראש עיר כל חמש שנים, כמו שהיה פה בנתניה בעבר, נפגעה.

"התחלתי לעבוד בעיריית נתניה בסוף 72' ובגיל 30 הייתי מנהלת אגף הרווחה. התפקיד האחרון שלי כעובדת עירייה היה מנהלת מינהל חינוך, תרבות, נוער, ספורט, רווחה, בריאות, שיכון, קליטה, התנדבות ושכונות. קיבלתי על מוטת השליטה הזאת בגיל 38 פרס מצוינות בניהול של מרכז השלטון המקומי, ומי שהעניק לי את הפרס היה אז אריה דרעי, מנכ"ל משרד הפנים. ועם כל זה, אחרי כל כך הרבה שנים במערכת, אני עדיין לומדת. יש אנשים שיודעים הכל, אני לא יודעת הכל. בתפקיד כזה שהאחריות בו כה גדולה, יש לו גם התכנון, גם היוזמות, גם את הביצוע, רצף שלטוני זה דבר. הוא נכון לעיר, אני לא בטוחה שהוא טוב לראש העיר, אבל זה טוב לעיר".

- כל כך הרבה זמן אולי הופך את הכוח למסוכן?

"אני לא אתן לך שמות של ראשי ערים שנמצאים רק שנתיים בתפקיד וכבר נמצאים בחקירה. זה לא רלוונטי".

- ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, כבר חולם בקול להחליף בבוא היום את ראש הממשלה בנימין נתניהו. רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, מאותת על רצונו לעמוד בראש מפלגת העבודה. מה איתך?

"אין לי יומרות וזה לא מעניין אותי. אני לא אחליף את מה שאני עושה, כי זה לחלום ולהגשים את החלום. אני אוהבת את זה יותר מאשר להיות בכנסת או להיות שרה. אני אשאר כל זמן שהתושבים ירצו אותי".

תקועה בראש

פיירברג קובלת שקיבלה תב"ע מוגמרת בשכונות כמו קרית השרון ואגמים, ומשום שאז לא היו מודלים כמו "הסכמי גג", הן קופחו בכסף, ולכן המרחבים הציבוריים לא מתפקדים והן סובלות מעומסי תנועה.

אבל שכונות אלה הן מקרה מובהק לתכנון שמעודד התניידות במכונית. הרחובות הם כבישים שלאורכם אין התרחשות, התנועה המהירה רועשת ומפייחת. בסביבה כזו גם מבוגרים אינם ששים לנוע ברגל, אפילו כמה מאות מטרים, מה גם שליד כל מרכז מסחרי אפילו קטנטן, העירייה דאגה לחניה. למה להתאמץ? הפקק מתבקש - תוצאה צפויה.

הדרך המהירה לשחרור הפקק היא תכנון מעודד הליכה (Walkabillty) ותשתית לכלי רכב חלופיים. יש בשכונות אלה מקום לנתיבים לתחבורה קלה. יצירתם תפתח את הפקק הרבה יותר מהר מכל קווי האוטובוס שמסתובבים כיום ריקים לגמרי בשכונה.

הפקק הוא בראש: תחנת הרכבת נמצאת 3-1 ק"מ מקרית השרון, אבל בערב הדרך מפחידה ובאופניים - מסוכנת. התושבים תופסים את התחנה כמקום שצריך להגיע אליו במכונית, ואינם משתמשים בה משום שאין לצידה מספיק חניה. אם הדרך היתה בטוחה, אפשר היה לוותר על המכונית, וזה היה מקצר את הפקק ועל הדרך גם חוסך לתושבים סכום נאה בהוצאה החודשית.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988