כוונה טובה, הדרך לא מספיקה

אם מול הפחתת מחירי המזון ממשיכים לשאוב כספים מהתא המשפחתי, לא השגנו כלום

סופרמרקט / צילום: איל יצהר
סופרמרקט / צילום: איל יצהר

שר האוצר, משה כחלון, פתח החודש במהלכים אופרטיביים להורדת מחירי מוצרי המזון בישראל. המהלכים כוללים, בין היתר, כוונות לחיסול מכסות ייצור של ביצים, עופות וחלב; וגם את חיסול מועצות הייצור המפקחות על כך, וכן הפחתת המכסים על מוצרי מזון כמו בשר ודגים.

מהלכים אלה אכן מתבקשים במשק. אי-אפשר להוריד את מחירי מוצרי המזון בישראל ללא פתיחת משק המזון כולו, כולל מפעלי הייצור, לתחרות עולמית. כל אחד מבין שאם שיעור המכס המוטל על תמרים הוא 560% (!), על שום 340% (!), ועל תפוחי אדמה בתקופת הקיץ 634% (!) - אין אפשרות לייבא מוצרים אלה לישראל במחירים סבירים.

המצב לא שונה גם באשר למוצרי מזון נוספים. המכס על בשר עוף הוא 102%-170%; על אבקת חלב עם שמכילה שומן מעל 1.5% מוטל מכס של 212%; ועל חמאה - 140%. כשמכסי המגן הם בגובה כזה, אי-אפשר להוריד את מחירי מוצרי המזון בישראל.

השאיפה של השר כחלון - להוריד את מחיריהם של מוצרי המזון ולהפחית את העלויות לצרכן בכל תחומי פעילותו הכלכלית, לרבות מוצרים שאינם מתחום המזון, כמו קבלת אשראי ממוסדות פיננסיים - היא לגיטימית מאוד, והיא חייבת לעמוד במרכז פעילותה של כל ממשלה רצינית הדואגת באמת לציבור בכללו.

אולם כאן מתעוררת בעיה גם חשיבתית-רעיונית והן מעשית ברמת הביצוע. הוזלת השירותים והמוצרים אינה יכולה להיות יעד בפני עצמו. היעד האמיתי אשר אליו צריך לחתור הוא הגדלת ההכנסה הפנויה של התא המשפחתי, כדי לאפשר למשפחה לצרוך מוצרי מזון טובים ובריאים יותר; להשקיע יותר בחינוך, בתרבות, בספורט; וכמובן בבריאות.

אם מול הפחתת מחירי מוצרי המזון והשירותים ממשיכים כאן לשאוב כספים מהתא המשפחתי - דרך מונופולים שבבעלות המדינה, ורשתות המסים למיניהם - לא השגנו את המטרה המיוחלת, שהיא הגדלת ההכנסה הפנויה של המשפחה. את המטרה הזו צריך להגדיר כיעד מרכזי בעבודת הממשלה.

כלים שלובים

השגת יעד זה מחייבת גם ראייה כוללת יותר, תוך הבנת ההשפעות שיש לפעולות הממשלה על הורדת יוקר המחיה. וכאן ראוי להתבונן ב-3 תחומים מרכזיים:

הראשון - המשך העמסת עלויות על גב המגזר העסקי. במקרים רבים המטרות אכן ראויות, אבל הכבדות בלתי פוסקות המוטלות על גב המגזר העסקי מגולגלות בסופו של דבר על הציבור הרחב. זוהי פעולה של כלים שלובים.

בתנאי ההישרדות והתחרות של היום, המגזר העסקי לא יוכל לספוג עלויות המוגבהות ללא הרף, בהן דרך דרישות רגולטוריות, כהעלאת אגרות וכחוקי הגנת הסביבה, בלי שהוא ייאלץ לגלגל עלויות אלה על מחיר המוצרים והשירותים. עסקים חפצי חיים חייבים לשרוד, והם יוכלו לספוג עלויות נוספות רק עד רמה מסוימת. מעבר לה, העלאות אלה יתורגמו להעלאה במחירי המוצרים והשירותים לכלל הציבור.

התחום השני הוא העלויות המושתות הן על כלל הצרכנים, והן גם על המגזר העסקי כולו, על-ידי המונופולים שבבעלות המדינה. הכוונה היא לשירותים אשר המדינה נותנת, בין שבאמצעות חברות בבעלותה ובין שעל-ידי גופים סטטוטוריים, שהם בעלי מעמד מונופוליסטי.

כאן נדרשת מעורבות עומק של הממשלה להתמודדות אמתית עם נושא המונופולים, שאין להם מתחרים. קשה להשיג שיפור אמיתי במחירים בלי ליצור תחרות, וקשה מאוד גם ליצור תחרות נגדם.

נביא כמה דוגמאות לעלויות המוכתבות על-ידי המדינה עצמה, עלויות לשירותים שהן ברמה גבוהה, שאין לה הצדקה כלכלית. בין אלה מצויים תעריפי הנמלים, החשמל, מים, הסדרים רגולטוריים שונים והאגרות המשולמות להם, רשויות מקומיות, מכון התקנים ועוד שירותים למיניהם.

בעוד שהממשלה פעלה להחדרת יותר תחרות במגזר העסקי הפרטי, תוך התערבות עומק חקיקתית, כמו "חוק המזון", היא עשתה מעט מאוד להפחתת העלויות המושתות על-ידי המונופולים שבבעלותה.

התחום השלישי הוא תחום המסים. כאן נדרש בדק-בית כללי גם באשר לשיעורי מס ההכנסה ליחידים, ים האגרות למיניהן, ובעיקר באשר למסים המוטלים על הצריכה. במיוחד יש להביא בחשבון את רמת המסים השערורייתית בכל הקשור לרכישת רכבים ולאחזקתם.

ברור שהביצוע לא יוכל להיעשות במהלך גורף, אלא במהלכים מאוד מדודים וקצובים, שיש לשקול היטב את השפעתם על רמת המחירים.

בכלכלה - יש לראות את המכלול ולא למדוד הישגים רק בקטעים מוגדרים. לכן, כשאנו רוצים להשיג את המטרה המתבקשת של הפחתת עלויות המוצרים והשירותים לאזרחים ושל הגדלת ההכנסה הפנויה - כל התחומים הללו חייבים להיבחן בקפדנות, ולהתחיל לפעול בכיוון הנכון.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988