"יצא שם כאילו מדובר כאן באיזו מאפיה ישראלית. איל ואני לא היינו חברים קודם. זה היה קשקוש"

משרדי איזיצ'יפ ביוקנעם היו השבוע בעיצומה של ההתאמה לסטטוס החדש, בעקבות השלמת מכירתה של החברה למלאנוקס, תמורת 811 מיליון דולרים. אנשי מלאנוקס, שבמקרה היא גם שכנה, יצאו ובאו; על גבי דלתות החדרים כבר נשאו התוויות את הלוגו של מלאנוקס; ובאזור הלובי, ניסו מספר עובדים לבדוק כמה קל יהיה לשחרר את הלוגו של איזיצ'יפ מהקיר.

האווירה נראתה פעלתנית, אך מתחתיה מסתתרים מועקה וחשש: "בדרך כלל כשיש אקזיט, רואים תמונות של עובדים שמחים. פה כולם בוכים", אומר אלי פרוכטר, מייסד ומנכ"ל איזיצ'יפ בראיון בלעדי ל-G. "יש אבל נוראי על האקזיט הזה, כי האנשים מאוד אוהבים את החברה ומאוד מחוברים אליה. אין פה פוליטיקה, אין מלחמות, אין מאבקים אישיים או סכינים בגב".

למרות המועקה והחשש, באירוע הסיום של החברה, שהתקיים בשבוע שעבר, היו גם הרבה צחוקים. למשל, על החסכנות של פרוכטר, שקשה שלא להבחין בה מיד כשנכסים למשרדיה, ועוד יותר מכך כשפוקדים את חדרי השירותים, עם נייר הטואלט הגס והמחוספס וגלילי נייר כנ"ל המשמשים לייבוש הידיים, משל היינו בבניין של משרד ממשלתי מאובק ולא במשרדיה של חברת היי-טק מצליחה - מפתחת שבבים לנתבים המגלגלת מיליונים. פרוכטר מצדו, לא מנסה להתכחש: "החברה היא חברה צנועה".

צנועה? זו כבר סגפנות.

"אני קצת קמצן. באירוע הסיום צחקו עליי שרק לפני שנה, אחרי עשרים ומשהו שנים, הסכמתי להחליף את מערכת הישיבה בכניסה, שהייתה כבר די בלויה. אני חושב שאני מנסה לחסוך בדברים הקטנים והנראים לעין, כחלק מחינוך של אנשים לצניעות ולחיסכון. והנה, עובדה שהחברה הצליחה להגיע לרמות רווחיות שלא הרבה חברות זוכות להגיע אליהן. אין חברת סמי קונדקטורס (מוליכים למחצה) שמצליחה להגיע לרווח של 50%, כמו שאנחנו הצלחנו. זה כמובן משליך על שווי החברה, ובסך הכול בא לטובת בעלי המניות - שהעובדים הם חלק מהם - ומשרת טוב את כולם".

אבל עדיין זה נושא לבדיחות פנימיות.

"כן. עוד נושא שצחקו עליי לגביו זה שבשלוחה שלנו בקריית גת, אי אפשר היה לקנות בצל סגול, רק בצל לבן. בצל סגול יקר מבצל לבן? כנראה. בכל אופן, עשו מזה צחוק. כמובן שאני לא מתעסק בזה, אין לי מושג מה קונים, אבל אני חושב שצניעות היא בסך הכול תכונה מבורכת, ואני לא מצטער על זה".

אולי עכשיו זה ישתנה.

"המשפחתיות כבר לא תהיה. אי-אפשר בחברה כמו מלאנוקס לשמור את המשפחתיות. אנחנו חברה של 300 איש (מתוכם 200 בישראל), שם זו חברה של מעל 2,000 עובדים. מצד שני, יש שם אותם הגורמים שהביאו את איזיצ'יפ להצלחה: גם שם בוחרים אנשים בפינצטה, כך שיש שם אנשים מצוינים ברמה מאוד גבוהה, ולכן הם הצליחו.

"במלאנוקס יש שני דברים מאוד משמעותיים: האחד, השוק שלה - הדאטה סנטר - הוא שוק מאוד גדול; השני, היא חברה מאוד-מאוד טובה ביכולת הביצועית שלה, שלא ראיתי כמוה בשום חברה אחרת. כשלוקחים את האנשים והטכנולוגיה משם ומפה, ומחברים יחד, זה יהפוך את מלאנוקס לחברה הרבה יותר גדולה. מלאנוקס מביאה את החיבוריות של המעבדים, ואנחנו מביאים את המוח של המעבד. יחד, זה מאפשר לייצר מוצרים מעולים".

הרבה עובדים של איזיצ'יפ יעזבו בעקבות המשפחתיות שתאבד?

"אני חושב שלא. אם במקום לחפש שם את מה שאין, העובדים יידעו להסתכל על מה שיש, זה יכול לתת להם המון. אנשים אוהבים להיות חלק מהצלחה, ובמלאנוקס יש סיכוי מאוד טוב להצלחה. אני חושב שאם העובדים יידעו להסתכל על חצי הכוס המלאה, הם ייהנו. אם הם ייתקעו בעניין הזה שחסרה האווירה החמה, זה לא יעבוד כי זה תמיד יחסר".

לא דובים ולא חומוס

לא מעט אינצ'ים בעיתונים מילאה מכירת איזיצ'יפ למלאנוקס, מאז הודיעו על כך החברות בשלהי ספטמבר האחרון. בעוד שאיזיצ'יפ פועלת בתחום המעבדים, כמפתחת וכמשווקת שבבים לנתבי רשתות תקשורת עבור יצרניות ציוד תקשורת, הרי שמלאנוקס פועלת בתחום הדאטה סנטר, כמפתחת וכמשווקת ציוד תקשורת להעברת נתונים מהירה בתקשורת ארגונית.

מבחינת מלאנוקס, המיזוג עם איזיצ'יפ יאפשר מוצרים משולבים שיספקו פתרונות מובילים של קישוריות ועיבוד חכמים, מקצה לקצה, עבור מרכזי נתונים ורשתות תקשורת מרחבית. הערכות אנליסטים מדברות על כך שהעסקה תגדיל את היקף השוק הפוטנציאלי של מלאנוקס ב-2 מיליארד דולרים, ל-14 מיליארד דולרים ב-2017. שווי החברה הנסחרת בנאסד"ק עומד על 2.1 מיליארד דולרים.

אלא שהאופוריה והחיוכים מאותה מסיבת עיתונאים בספטמבר, התחלפו עד מהרה בחשש, לאחר שחלק ממשקיעי איזיצ'יפ הביעו התנגדות לעסקה. העסקה הושהתה, איזיצ'יפ נאלצה לצאת לתהליך של GO SHOP, שבמסגרתו היא מציעה את עצמה למכירה, עד שהושג לבסוף האישור המיוחל של בעלי המניות לתנאי המכירה המקורית למלאנוקס, במחיר של 25.5 דולרים למניה.

כיום, לאחר למעלה מארבעה חודשי סאגה, ורגע לפני שהוא עוזב את החברה שייסד, פרוכטר מודה שהיו אלה "החודשים הקשים בחיי, מהבחינה העסקית. זו הייתה התמודדות מאוד קשה, זה משהו שלא נתקלתי בו בעבר. זה משהו שמטיל דופי באינטגריטי האישי שלי, כתובות בעיתונים כל מיני שטויות, וקשה להתמודד עם דבר כזה, בפרט שאין לזה שום שחר. אז זה היה קשה, וחששתי כמובן למה שקורה פה בינתיים - דברים מתקדמים, העסק מתקדם, אנשים כבר יודעים שהם הולכים למקום חדש, ויכול להיות שזה ייעצר, ואם זה נעצר, יכול להיות שיש פה נזק שצריך לתקן".

קשה שלא להאמין לו. זה התחיל מהסיפורים על האופן שבו נרקמה העסקה, כאילו הוא ואיל וולדמן, מייסד ומנכ"ל מלאנוקס, הם סוג של חברים הכי טובים, ושרעיון המכירה הבשיל על צלחת חומוס. פועל יוצא של דברים שאמר וולדמן במסיבת העיתונאים שבישרה על המכירה: "ישבנו הרבה במסעדת אל-באבור והעלינו הרבה קילו ביחד".

זה אולי נחמד כפולקלור, אבל המציאות רחוקה מכך. "איל ואני לא היינו חברים קודם. זה היה קשקוש של הקרן (קרן רייג'ינג, המשקיעה באיזיצ'יפ, ועל כך בהמשך), שניצלה איזו אמירה במסיבת העיתונאים כדי לתקוף אותנו. לא היינו חברים, נפגשנו בהיסטוריה שלוש-ארבע פעמים, בדרך כלל כי ניסיתי למכור למלאנוקס את הצ'יפים שלנו.

"זה כן נכון שבאחת מהפגישות דיברנו על רכישה, אבל תמיד יש דיבורים כאלה. אני נפגש עם המון מנכ"לים של המון חברות, והרבה פעמים עולים דיבורים כאלה. זה אף פעם לא הבשיל לשום דבר עם שום חברה, וזו הסיבה לכך שלא נמכרנו עד היום. ועם איל לא היה משהו שונה מאשר שיחות עם מנכ"לים של חברות אחרות".

אז מה כן היה?

"מה שהתחיל את העניין של הרכישה זה שאחרי התוצאות שלנו של הרבעון הראשון, שבו המניה נפלה בעקבות הנטישה של סיסקו (לקוחה משמעותית של איזיצ'יפ, שהודיעה על כך שהיא עוברת לפיתוח עצמי של אותם צ'יפים), איל הרים טלפון וביקש שניפגש. נפגשנו פה, במשרד הזה, לא באל-באבור, ודיברנו קצת, ואז הוא העלה את האפשרות של הרכישה. באותו זמן המניה נסחרה בערך ב-15 דולר, אפילו פחות. אמרתי לו שזה אפשרי, אבל במחיר של 25 דולר למניה, כי זה מחיר שמייצג מכפילים סבירים, אפילו טובים.

"שם התחיל הדיבור על העניין הזה. הוא כמובן חשב שזה מחיר מאוד גבוה, אני אמרתי שבפחות מזה לא נמכור. המשכנו לדבר אחר כך עוד כמה פעמים בטלפון, בינתיים מחיר המניה השתפר, ובסך הכול די התקרב ל-25 דולר, ואז זה כבר נראה לו מחיר סביר".

למה לא הבשילה עסקה עם מתעניינים קודמים?

"תמיד המחירים שרצינו היו מחירים גבוהים מדי. דיברנו על מחירים גבוהים בהרבה מהמחיר שבו נסחרנו, ולכן לא הבשיל שום דבר".

באותה מסיבת עיתונאים שסיבכה את העסקה, גם אמרת שחשבת שאם כבר תהיה עסקה ביניכם לבין מלאנוקס, אתם תהיו הרוכשים, ולא להיפך.

"זו הייתה בדיחה בינינו, כשהיינו מדברים על מי ירכוש את מי. שתי החברות התחילו בערך באותו זמן, אבל מלאנוקס גדלה מהר יותר. אם היינו גדלים יותר מהר, יכול להיות שאנחנו היינו הרוכשים".

"הם היו מאוהבים בי"

המתנגדת הגדולה לעסקה הייתה כאמור קרן הגידור רייג'ינג, שהחזיקה 6.5% ממניות איזיצ'יפ. אם בכך היה מסתכם הדבר, העסקה הייתה יוצאת אל הפועל עם הכרזתה, אבל רייג'ינג משכה אחריה גם קבוצת משקיעים נוספת בראשות ג'ורג' גילדר, והשילוב בין השתיים הספיק כדי ליצור גוש חוסם לעסקה, היות שעל-פי תקנון איזיצ'יפ, מיזוג דורש רוב מיוחד של 75% מבעלי המניות.

"זו קבוצת משקיעים מאוד מיוחדת, משקיעים פרטיים שהם מאוד קנאים לחברה, קשורים אליה, ואוהבים אותה", מספר פרוכטר, שהפך במשך השנים לאורח קבוע בכנסים של גילדר (שלא היה חלק מהביקורת על העסקה באופן אישי). "מבחינתם, זה הרבה מעבר להשקעה עסקית, זה הפך להיות מאוד אמוציונלי. הם היו מאוהבים בי, מצטלמים איתי, והיו מאוד מחוברים לחברה".

לעומת הקבוצה הזו, הוא אומר, רייג'ינג היא משקיע עסקי, שפשוט רצה לקבל מחיר יותר גבוה, ומסיבת העיתונאים פשוט שיחקה לידיו. "יצא שם כאילו אני ואיל חברי ילדות, ונתתי לו את החברה במתנה. כאילו מדובר כאן באיזו מאפיה ישראלית".

וזה מה שהלהיט גם את משקיעי גילדר?

"כן. הם חשו מרומים ומאוד-מאוד כעסו, כי הם באמת ובתמים האמינו שיש פה עסקה בין חברים, והיה צריך איכשהו לטפל בזה".

אבל גם חברת הייעוץ גלאס לואיס - המקבילה האמריקאית לאנטרופי - תמכה בטענה של רייג'ינג.

"גלאס לואיס זה גוף שלא מדבר עם החברה, אלא רק מקבל אינפורמציה ומספרים. לא היה משקיע אחד שאחרי שדיבר איתי לא תמך בעסקה, כי הסיפור הוא פשוט".

פשוט, מבחינת העובדה שאיזיצ'יפ הייתה בדרך ללא מוצא. דד-לוק.

"לא הייתי אומר דד-לוק. גם זה שאיבדנו את סיסקו, זה לא משהו שקורה מחר בבוקר. המכירות ימשיכו עוד חמש שנים, ובינתיים אנחנו יכולים לזכות בלקוחות חדשים בדאטה סנטר. ברור שעם מלאנוקס יהיה הרבה יותר קל לגייס אותם, אבל היינו בנקודה שיש בה הערכת סיכון מול סיכוי, ואני חשבתי שהסיכון הוא גדול - מול האפשרות למכור עכשיו ב-811 מיליון דולר. זה גם מה שהסברתי למשקיעים, וברגע שהנימוקים הם רציונליים ולא מתחום ה'חבר של' ו'עסקה באל-באבור', זה אחרת. הם היו משוכנעים שכך זה עובד פה בישראל, שנפגשים על צלחת חומוס, ומוכרים אחד לשני".

במסגרת הניסיונות להחזיר את המתנגדים לשורותיו, פרוכטר עשה מהלך לא שגרתי, ונכנס לבלוג של משקיעי גילדר, שם נתקל ב"מחמאות" לסוגיהן ביחס אליו. "על איזה רמאי אני ושקרן, ושגנבתי להם את החברה, ושאני אלך לגיהינום ואצטרך להיות עם עורכי דין עד סוף חיי", הוא משחזר בצער. "נכנסתי לבלוג, אמרתי להם: אתם עומדים לפני הכרעה מאוד חשובה וכל מה שאתם עוסקים בו, אלה דברים שאין להם שחר".

איך שכנעת אותם לחזור ולתת בך אמון?

"התעלמתי מכל המתקפות האישיות והתמקדתי בדברים העובדתיים. מבחינתי, הכניסה לבלוג הייתה גם דרך לדבר עם רייג'ינג בצורה רציונלית, כי ידעתי שגם הם יושבים על הבלוג הזה, ובניגוד למשקיעי גילדר, שהם משקיעים אמוציונליים, רייג'ינג הוא משקיע מאוד רציונלי".

הלחיץ אותך מה שאמרו?

"מאוד חששתי. המשקיעים של גילדר אלה אנשים שאני מרגיש מחויב להם. הם נמצאים עם החברה 15 שנה, חלקם עשו הרבה כסף. אלה לא אנשים רעים, אבל הם שבויים באיזה קונספט אמוציונלי שלא קשור למציאות, והיה צריך להחזיר אותם לשם".

מה קרה כשנכנסת לבלוג?

"רייג'ינג כעסו עליי, טענו שאני נותן בבלוג מידע שהוא לא ציבורי. משקיעי גילדר - חלק ראו בצורה שלילית את העובדה שמנכ"ל נכנס לבלוג ומנסה לשכנע את המשקיעים, חלקם העריכו מאוד. אני הייתי סופר-סטאר מבחינתם ועכשיו הפכתי לאויב, כי מכרתי את הבייבי שלהם".

פוטנציאל של פי 10 ופי 20

כדי לפייס את המתנגדים, סוכם על השהיית העסקה לפרק זמן של חודש ימים, שבמהלכם תצא איזיצ'יפ ל-Go-shop, ותקבל הצעות מחברות אחרות, כדי לוודא שהמחיר של מלאנוקס סביר. בסופו של התהליך, לא התקבלו הצעות משמעותיות, אף שהיו פניות לכשלושים חברות.

מבחינתו של וולדמן היה בכך סיכון, שכן לו הייתה מתקבלת הצעה גבוהה יותר, הוא היה נדרש להשוות את המחיר או לאבד את איזיצ'יפ. "זה היה מהלך אמיץ מאוד מבחינתו", מפרגן פרוכטר. "הוא לא התקפל ולא היה לחיץ. הצעד שלו הראה על ביטחון במחיר, ועובדה שה-Go-shop לא הביא הצעה טובה יותר".

לא חששת שוולדמן יתחיל להטיל ספק, יחשוב אולי שהכלה לא מוצלחת?

"לא. קודם כול, כי הכלה מוצלחת, ושנית, איזיצ'יפ היא חברה מדהימה שמתאימה למלאנוקס והחבירה שלהן יחד זה אחד ועוד אחד ששווה חמש. אני חושב שגם איל חושב ככה. מלאנוקס תכניס את המוצרים של איזיצ'יפ למערכות שלה, וכך, אם צ'יפ שנמכר לבד אנחנו מקבלים עליו X, כשהוא נמכר בתוך קופסה מקבלים עליו X10. זה נע בין פי 10 לפי 20 ולכן מבחינתה של מלאנוקס יש פה ערך, כך שהבנתי היטב את החשיבות של זה למלאנוקס".

לא פחדת שאתה הולך לאבד את ההזדמנות?

"לא, כי גם אם העסקה לא הייתה קורית, היינו ממשיכים כחברה עצמאית. זה לא שאין סיכונים, כל יום אני קם עם שק סיכונים על הגב, אבל זה לא היה ייהרג ובל יעבור. גם אם זה לא היה קורה, זה לא אסון. היינו אולי צריכים לחכות יותר זמן עד שנחדור לדאטה סנטר, יכול להיות שבמשך שנה-שנתיים מחיר המניה היה נמוך יותר, אבל לא חשבתי שהחברה תהיה בסכנה אם לא תהיה עסקה. היינו יכולים להתקיים גם כחברה עצמאית".

זה גם היה הטיעון של גלאס לואיס.

"גופים חיצוניים, הידע האינטימי שלהם על החברה מאוד מוגבל. למרות שחשבתי שיכולנו להתפתח כחברה עצמאית, עדיין הסיכון בזה היה גדול מהסיכוי. אני לא חושב שיש גוף שמבין טוב יותר מהמנכ"ל ומהדירקטוריון".

מנגד, אתם לא אובייקטיביים.

"להיפך. קחו למשל את מועצת המנהלים. הם מוותרים על מקום שמעניק להם מניות כל שנה, הם באים לכמה ישיבות בכל שנה ומקבלים עבור זה כסף. דווקא המניע האישי שלהם זה לשמור על החברה, ולמרות זאת, ההחלטה שלהם הייתה נגד האינטרס האישי שלהם, ובעד בעלי המניות".

הופתעת מההתנגדות של רייג'ינג?

"הפתעה מוחלטת. רייג'ינג נכנסו לחברה במאי 2015, הם קנו מניות כשמחיר המניה עמד על 14 דולר. במכירה הזו הם עושים 70% על ההשקעה בתוך אפס זמן. משקיע כזה שיהיה מבסוט, שייקח את הכסף וילך הביתה. לא הערכנו שיכולה להיות בכלל התנגדות לעסקה הזו. ההתנגדות שלהם הייתה עסקית נטו, אפילו לגיטימית, מה שלא לגיטימי זה השימוש שלהם בטיעונים אישיים כלפיי".

אתה עצמך יוצא מהמכירה הזו עם כ-16 מיליון דולרים. הרבה כסף, אבל לא בשמיים.

"לאורך השנים מכרתי מניות, כך שאני לא מרגיש שמה שיש לי עכשיו הוא מעט. לא רציתי שום דבר בשונה מהעובדים. הדבר היחיד ששונה הוא השכר שלנו והיקף המניות שיש לכל אחד בחברה - כל אחד לפי התפקיד שלו".

"איזה 8200, סחבתי פצצות"

פרוכטר, 60, נשוי ואב לבת ולבן, נולד, גדל ומתגורר בחיפה. אמו תבל"א בת 101 כיום, הביאה אותו כבן זקונים. "נולדתי כאקסידנט", הוא מחייך. "אז לא היו אמצעי מניעה. יש לי אח ואחות גדולים ממני ב-10 ו-15 שנים, בינם לביני אימא שלי עשתה כמה הפלות וגם אותי היא התכוונה להפיל. אבל היא הגיעה לבית החולים, ובדיוק יצאה משם מישהי שעברה הפלה והיו לה המון סיבוכים. אימא שלי שמעה את זה והסתובבה חזרה".

בצבא, בניגוד למה שנכתב, הוא לא היה ב-8200. "איזה 8200?!", הוא צוחק, "סחבתי פצצות בחיל אוויר, הייתי פושט". לאחר השחרור למד הנדסת חשמל בטכניון, בהמשך הצטרף לפיברוניקס ואז הצטרף לצוות ההקמה של אדאקום, של היזם מוטי גורה. השלב הבא היה הקמת לנאופטיקס ב-1990.

נכון להשבוע, החל מיום אחרי הקלוזינג של העסקה, היומן שלו פנוי והוא ממש לא מודאג מכך. הראשון ליהנות מהיומן המתפנה הוא אקווריום האלמוגים שהוא מטפח בביתו, ושהוא מן הגדולים בעולם - נפחו 35 אלף ליטרים. האקווריום הזה היה חלום הילדות שלו. "גדלתי בחדר של שני מטר על שני מטר. בחדר אפשר היה רק לעמוד או לשבת על כיסא, אבל לא להסתובב או לזוז, בגלל האקווריום. מאז שאני זוכר את עצמי רציתי את זה, ותמיד היה לי חלום שיהיה לי קיר של אקווריום בבית" .

אז באמת, בביתו הקודם, היה לו קיר בסלון שהוא כולו אקווריום, עד שהשיפוץ בבניין ליד, ניפץ אותו. "הפעם לא לקחתי צ'אנס, וקניתי את שני המגרשים ליד הבית. קודם כול בניתי את האקווריום, וסביבו את כל השאר".

ואתה גם צולל בו.

"הצלילה היא בשביל תחזוק האקווריום. זה משהו שאני מאוד אוהב. זה מרגיע אותי".

ועכשיו יהיה לך פנאי בשפע לשבת ולהירגע.

"אני חושב שמגיע לי, אחרי ארבעת החודשים האחרונים, קצת שחרור כתפיים", הוא צוחק.

אוקיי, השתחררת. מה אחר כך?

"האמת היא שאני לא לגמרי יודע, אבל אני בטוח אשאר מחובר להיי-טק, חברות בדירקטוריונים, עזרה לחברות צעירות, אולי קצת השקעות כאלה קטנות של אנג'לים - אני מנחש שדברים מהסוג הזה אמשיך לעשות".

אתה רואה את עצמך מקים חברה אחרת?

"אני לא רואה את עצמי מנכ"ל של חברה, אבל בהחלט לא פוסל הקמת חברה אחרת. נראה אם החיידק יכה שנית. כרגע אני יוצא לפסק זמן, בטח אחרי שבוע-שבועיים אני ארגיש שזה מספיק לי".

לא עלתה האפשרות שתישאר בחברה?

"אמרתי לאיל מההתחלה שאני לא מעוניין להמשיך. גיל 60 זה גיל טוב לסיים תפקיד של מנכ"ל, ואם החברה לא הייתה נמכרת, הייתי עושה את זה ממילא מתישהו".

מלאנוקס תוכל להישאר עצמאית לאורך זמן?

"אני מאוד הייתי רוצה שאיזיצ'יפ תהיה עצמאית. אני נגד המכירות המהירות של סטארט-אפים, ואחד הדברים שאני מאוד שמח עליו, זה שנמכרנו לחברה ישראלית. אני כמובן הייתי אומר כן לכל המרבה במחיר, אבל במקרה הזה המחיר הכי גבוה לשמחתי היה מצד חברה ישראלית. אני חושב שהתבגרנו מספיק כדי להקים כאן חברות גדולות, ולא למכור את הטכנולוגיה שלנו מהר מדי, ולאיל יש היכולות להחזיק חברה כזו".

ויש גם פיקנטריה. הבן שלך, שעובד באיזיצ'יפ, יעבור כעת למלאנוקס. איך הוא עם זה?

"כמו כל המשפחה. קצת קשה לכולנו. באירוע הסיום של החברה, הופיעה סטנדאפיסטית, שנתנה קטעים מחיי החברה. כשדיברתי באירוע, סיפרתי שהילדים שלי אמרו תמיד שלא היה לי זמן בשבילם כי הייתי עסוק, והסטנדאפיסטית עשתה מזה קטע: מילא שעם הילדה לא עשיתי שיעורי בית, אבל מה עם הבן? אותו מכרתי".

"האנליסטים העריכו לא נכון"

איזיצ'יפ אמנם הצטיינה, אבל השוק הלך לאיבוד. רקע

איזיצ'יפ הוקמה לפני 16 שנה כחברה-בת של חברה אחרת שייסד אלי פרוכטר, לנאופטיקס, שפיתחה מוצרי טוקן רינג - רשת מקומית של מחשבים המחוברים ביניהם בצורת טבעת וכל מחשב בה מעביר נתונים בתורו. "IBM המציאה ודחפה את התחום, וחשבתי שזה הולך לכבוש את העולם", אומר פרוכטר. בתוך שנתיים וחצי החברה הונפקה בנאסד"ק לפי שווי של 70 מיליון דולרים, אך מתישהו באמצע שנות ה-90, משחזר פרוכטר, "התחיל להיות ברור שהטוקן רינג מאבד את ההובלה, כי אז נולד האתרנט (Ethernet) - הפרוטוקול שמפעיל את האינטרנט". לנאופטיקס נאלצה למצוא כיוון אחר, וזה היה השלב שבו הוקמה איזיצ'יפ, שפעלה בתחום מעבדי רשת לנתבים. "זה היה מן רי-סטארט", כך פרוכטר.

הדור הראשון של הצ'יפים של איזיצ'יפ יצא ב-2002 ("זה היה יותר הוכחת יכולת"), אולם הדור השני שיצא ב-2005 הוא שהביא לאיזיצ'יפ שיתוף פעולה עם ג'וניפר, שהייתה השחקן השני בגודלו בתחום הנתבים, אחרי סיסקו. ג'וניפר הפכה להיות לקוח עיקרי של איזיצ'יפ, עד כדי 60% מהכנסותיה, והביאה אותה לרווחיות. בעקבות ג'וניפר, ב-2008 הפכה גם סיסקו להיות לקוח של איזיצ'יפ, מה שהיווה מבחינת האחרונה מנוף משמעותי. איזיצ'יפ המשיכה וגייסה לקוחות גדולים נוספים, כמו אריקסון, וואווי הסינית. אלא שאז החלו תמורות בשוק: ב-2010 ג'וניפר הודיעה כי היא עוברת לייצור עצמי של צ'יפים, בהמשך וואווי, ובאחרונה גם סיסקו, האחראית כיום ל-35% מהכנסות החברה.

"איזיצ'יפ נכנסה לשוק מעבדי רשת, כשאנליסטים צפו שהשוק הזה יהיה בהיקף של 7 מיליארד דולר בתוך כמה שנים", כך פרוכטר. "אז כל השחקנים הגדולים היו שם: אינטל, IBM, כל הגדולים. אבל השוק עצמו, עשר שנים אחרי התחזיות, עמד על 400 מיליון דולר בלבד. האנליסטים העריכו לא נכון".

וכשהתחלתם, הסתמכתם על ההערכות המוטעות האלה.

"כן, בשנים הראשונות היה הייפ סביב השוק הזה מבחינת הגודל שלו, ולאט-לאט התחלנו להוציא את המתחרים החוצה, וזכינו בכל השחקנים הגדולים, אז מהבחינה הזו איזיצ'יפ היא הצלחה מאוד גדולה - משחקן קטן הפכה למובילת שוק עולמי, עם רווחיות בלתי רגילה. היה לנו רווח נטו של 50% ורווח גולמי של מעל 80%. זה כמעט לא קיים בחברות".

השינויים בשוק הבהירו לפרוכטר שהגיע שוב הזמן לעשות סיבוב פרסה, הפעם לכיוון מכירה. "בהתחלה איבדנו את ג'וניפר, אחרי זה את וואווי, ושלישית את סיסקו, ואלקטל לוסנט מעולם לא הייתה לקוח שלנו. יש פה מצב ש-90% מהשחקנים בתחום הנתבים, לא עובדים איתנו. ברגע שהם הרגישו שהם יכולים לעשות את הדברים בבית, היינו צריכים למצוא לצ'יפים שלנו שווקים חדשים. אחד השווקים זה הדאטה סנטר, היכן שמלאנוקס פועלת".

ולכן החלטת לעשות אקזיט.

"במהלך השנים בירכו אותי המון פעמים על אקזיט. למשל, כשעשינו הנפקה ראשונה. ברגע שחברה הופכת להיות ציבורית והמניות שלה סחירות, אז זה אקזיט מתמשך. העובדים, שלכולם יש מניות, נפגשים כל הזמן עם הכסף, כשהם מממשים. אנשים במשך השנים עשו פה הרבה מאוד כסף, כולל אלה ברמות הכי נמוכות".