מלכודת ההלוואות לצעירים: מי אחראי? איך יוצאים מזה?

מדוע זוגות צעירים לא גומרים את החודש, מה היקף ההלוואות שהם לוקחים, ואיך מצמצמים את הפער בין ההכנסות להוצאות? ■ כמה צעדים בדרך להידוק החגורה ■ מדריך הלוואות חברתיות

משכנתא / צילום: שאטרסטוק
משכנתא / צילום: שאטרסטוק

90% מהצעירים בישראל מרוצים מהחיים, אך רק 48% מאוכלוסיית הצעירים בישראל (בני 20 עד 34), המונה כ-1.8 מיליון איש ואישה, מרוצים ממצבם הכלכלי - כך עולה מניתוח נתונים שביצעה עמותת פעמונים המעניקה סיוע והכוונה להתנהלות כלכלית על בסיס מאות פרופילים כלכליים של צעירים.

עוד עולה מהנתונים כי 40% מקרב בני ה-20 עד 34 אינם מצליחים לכסות את הוצאות משק-הבית, ונטל החובות הגבוה שהם נוטלים הוא מדאיג למדי: 105 אלף שקל בממוצע - בהלוואות בנקאיות וחוץ-בנקאיות. במצב כזה, הפער בין ההכנסות להוצאות הולך וגדל.

נתוני האמת של זוג בשנות ה-20 המאוחרות עם שני ילדים ממחישים את הפער הזה היטב: בני הזוג משתכרים כ-12,000 שקל נטו ומוציאים 16,000 שקל בכל חודש, בין היתר בשל החזר הלוואה של 132 אלף שקל שלקחו.

לדברי מנכ"ל פעמונים, אוריאל לדרברג, היקף ההלוואות העצום בקרב צעירים עד גיל 34 משקף את מעמד הביניים כולו בישראל, לא רק את הפונים לעמותה לסיוע. "המצב היום גרוע מבעבר. יש גידול משמעותי בהלוואות למשקי-בית. אנשים הולכים להוציא כסף בכספומט, ודוחפים להם הלוואה ברגע. מצלצלים אליך, שולחים לך SMS, רק תיקח, זה קל.

"לא מדובר על הלוואה לשכר לימוד או למגורים אלא בכסף המיועד לטיול בחו"ל, למכונית חדשה, לבר-מצווה. אם לא די בכך, אנשים ניגשים לבנק כדי לקחת הלוואה של 20,000 שקל, והבנק דוחף להם הלוואה כפולה ומכופלת. אנשים מרגישים שאם הבנק מציע להם, הוא כנראה יודע שהם יכולים לעמוד בזה ומתפתים. זו מלכודת שערורייתית".

לדבריו, "מישהו חייב לטפל בהלוואות שהבנקים דוחפים. בציבור אני מפציר להתחיל את חיי המשפחה בפרופיל נמוך ולהימנע מנטילת הלוואה, לפחות בתחילת הדרך. מיסוד הזוגיות בחתונה, למשל, לא חייב לבוא עם חובות של מאות אלפי שקלים. בכל פעם אני נדהם מממדי ההשקעה באירוע, בלי שום פרופורציה ליכולות הכלכליות של הזוג. הדבר נכון גם למקום מגורים. ברכבת אפשר להגיע להרבה מקומות, ולא צריך לשלם את מחירי הדיור בתל-אביב שהיום לא בנויה לצעירים. גם בניו-יורק זוגות צעירים לא מתחילים במנהטן".

פרופ' דני גוטוויין מאוניברסיטת חיפה מציע נקודת מבט מערכתית. לדבריו, תופעת ההלוואות אינה נחלתם הבלעדית של ישראלים, אולם בישראל כמו בישראל המצב קיצוני. "השכר החציוני בארץ הוא כ-6,000 שקל. לקיים משק-בית ב-12,000 שקל זה כמעט בלתי אפשרי", הוא אומר.

שורש הבעיה, לדבריו, הוא הפרטת השירותים שהם לכאורה ציבוריים. "משפחה מוציאה באופן קבוע 2,000 שקל לצהרונים לילדים, מאות שקלים על ביטוחי בריאות או טיפולי שיניים, אבל האש מוסטת ליוקר המזון", הוא אומר. "גם הפחחת חסמי היבוא זה בלוף אחד גדול. כל עוד השכר נמוך, הורדת המחירים היא רק אלמנט אחד מהמשולש הוצאות-הכנסות-שירותים ציבוריים. הורדת מחירי המזון בסיסמאות הקוטג' והמילקי היא הטעיה מתמשכת - זה לא הפתרון".

גוטוויין מעלה סוגיה נוספת, והיא היעדר ביטחון תעסוקתי שמשליך גם על היכולת לעמוד בתשלומים עתידיים והתחייבויות. "אנשים בלי ביטחון תעסוקתי, בשילוב של שכר נמוך, יתקשו לשפר את רמת חייהם. בארה"ב, משבר 2008 מחק את מעמד הביניים, ומעמד הביניים הישראלי חווה דבר דומה. לישראלים יש תודעה של מהו קיום נאות וסטנדרטים לדיור, מזון, בילוי וכדומה, אלא שרבים אינם מסוגלים לכסות את זה. אם מורידים חוגים לילדים, מרגישים שנותנים פחות.

"אנשים חיים בתחושה של החמצה, וזה הסיפור הגדול: אי-מימוש, לא במובן של ראוותנות אלא של שגרת חיים די בסיסית. הלוואה היא ביטוי לירידה במעמד, וזה המחיר שהישראלים מוכנים לשלם בהסתרת הבושה המעמדית. משטר ההפרטה דוחק את מעמד הביניים למעמד של עניים - כי בארץ הכול מופרט ומתרכז לאליטה קטנה שנהנית מזה".

לדברי גוטוויין, במקום לעסוק במשטור ההלוואות, צריך לדאוג להעלאת שכר ולהגדלת השירותים החברתיים, למשל עם תקנה פשוטה שאומרת שאף לא שקל פרטי אחד ייכנס למערכת החינוך. "חינוך חינם באמת היה מועיל לכל ההורים, וזה ישים. חינוך ציבורי מייצר הון אנושי שיחזיר את ההשקעה, והכנסה פנויה של ההורים תעודד צמיחה. מה שצריך הוא לפרוץ את הפרדיגמה של השוק".

עד שזה יקרה, מה עושים כדי לצאת ממערבולת ההלוואות וההוצאות? בעזרת פעמונים גיבשנו כמה צעדים בדרך להידוק החגורה.

■ להכיר במציאות: הצעד הראשון הוא להכיר בכך שלא סוגרים את החודש. "רבים חיים באשליה שהמציאות הזאת היא כורח ואומרים 'ככה כולם חיים'", אומר לדרברג. "אנשים מתנהלים תחת לחץ חברתי לקיים אורח חיים מסוים, וההכרה שיש בעיה אינה פשוטה. בשלב הבא מתרגמים את הידע לפעולות - צמצום ההוצאות, הגדלת ההכנסות. בלי הנחישות לפעול לשינוי, הוא לא יגיע".

■ לחפש בולענים: אחרי שהכרנו במציאות, צריך להתיישב ולהכין רשימת הכנסות והוצאות. "באמצעות הרשימה אנשים מגלים לא פעם שיש להם הוצאות קבועות שקשה לאמוד אותן", אומר לדרברג. "המטרה היא לא רק לעשות סדר בים ההוצאות השוטפות אלא בעיקר לחפש בולענים - לאן נעלמים כספים. למשל, הרגל של שתיית קפה מחוץ לבית - בשנה אנחנו מדברים על 3,000 שקל לפחות לכוס קפה ביום". בשלב הבא עושים תיעדוף - על מה אפשר לוותר או היכן אפשר לצמצם. התיעדוף מטבעו הוא אינדיבידואלי.

■ להבין מונחים פיננסיים: אחת הבעיות שלדרברג שב ומדגיש היא חוסר ההבנה במינוחים פיננסיים. "אין פלא שרוב הציבור לא פותח מעטפות ובהן פירוט של ביטוחים וחסכונות. חוסר הידע במונחים כלכליים והרתיעה מהתחומים הלכאורה מסובכים יותר מתורגם גם להוצאה מיותרת - בדמי הניהול, בתנאי הפוליסות ועוד. לכן חשוב לבקש הדרכה. יש המון סדנאות לניהול משק-בית, בליווי צמוד או בקבוצה, גם הרשת משופעת במידע".

■ לעזוב את כספי הפנסיה בשקט: "אני נתקל בלא מעט צעירים שמשתמשים בכספים שאני מגדיר אסורים לשם חיסול חובות או לקנייה גדולה, למשל כספי פיצויים ממקום עבודה או קרנות שמשתחררות. במקום חסכונות הם משעבדים את הפנסיה שלהם, וזו קטסטרופה". לדבריו, היחס בין חיסכון של אדם בשנות ה-20 לזה של אדם בשנות ה-50 הוא פי 20 - כל שקל שמכניס בן 20 לחיסכון משול ל-20 שקל שמכניס אדם בגיל כפול.

■ להגדיל את ההכנסות: אם שני בני הזוג עובדים, הצעד הראשון הוא מיצוי יכולות הגדלת ההכנסה במקום העבודה הנוכחי: שעות נוספות בתשלום, תוספת ימי חופשה, החזרי נסיעות וטלפון, פרויקטים מיוחדים או הגדלת התפקיד תמורת תוספת שכר. הצעד הבא הוא לבחון אפשרות להכנסה נוספת: עורכים רשימה של היכולות והכישורים - מבישול ואפייה ועד תפירה, גיהוץ, קניות ושליחויות קטנות. בתחום המחשוב היריעה נרחבת: הקלדת עבודות, הדפסה, תיוק ותמלול, סקרים, הגהה, תרגום מסמכים, הדרכת מבוגרים בתחומי האינטרנט ושימושי מחשב. בעלי גישה לילדים יכולים לשמרטף, לתת שיעורים פרטיים, להפיק ימי הולדת. האמנותיים שביניכם יכולים אולי למכור עבודות.

■ לצרוך בחוכמה: הישראלים אוהב מותגים, ובמקרים רבים פירוש הדבר שאנחנו משלמים יותר. מבחינה זו, המחאה של 2011 פקחה את עיניהם של רבים והעלתה מודעות למחירים, אבל קנייה נבונה פירושה לא רק מתן צ'אנס למותגים וליצרנים זולים יותר, אלא גם צמצום בכמויות שאנחנו צורכים. מנועי השוואת מחירים, למשל, מאפשרים לכוון אתכם לרשת הזולה בנקודת זמן מסוימת.

■ לבלות, אבל במידה: "החזר חובות לא אומר שצריך להפסיק לחיות", אומר לדרברג. "חשוב להמשיך ליהנות ולבלות, רק במינונים ובתדירויות מדודות". גם בכל הנוגע לרכישת כרטיסים למקומות בילוי יש מגוון דרכים להוריד עלויות - ממבצעים של כרטיסי אשראי ועד מועדוני צרכנות, אתרי קופונים ועוד.

■ להיערך להחזר חובות: ההיערכות נעשית בכמה שלבים:

1. אפיון החוב: אפיינו את החובות שלכם - חובות זכורים וברורים (הלוואה מהבנק) וחובות "סמויים" (צ'קים דחויים, תשלומים עתידיים בכרטיס אשראי, דוח חניה ישן ואפילו חוב למכולת). הבדילו בין חובות מוסדרים (שיש לגביהם הסדר קיים עם הנושה/מלווה להחזר קבוע) לחובות שאינם מוסדרים, כלומר טרם נקבע להם מועד לתשלום (מכולת, פיגור בתשלומי ארנונה, צ'ק שחזר, משיכת יתר בבנק).

2. תיעדוף החובות: הכינו תוכנית להסדר החובות לפי נטל החוב (גובה ההחזר החודשי או הריבית גבוהים), אופי היחסים עם הנושה (משפחה לעומת רשויות המדינה) וההשלכות האפשריות של דחיית תשלום.

3. בניית כושר החזר חודשי: כושר ההחזר החודשי יהיה ההפרש בין ההכנסות להוצאות החודשיות אחרי שמגיעים לאיזון. יצירת כושר החזר מחייבת שינוי בהרגלי הצריכה, וככל שהוא גדול יותר - החובות יחוסלו מהר יותר.

4. איתור כספים אבודים: אילו כספים ונכסים זמינים עומדים לרשותכם? קופות גמל ותיקות, קרנות השתלמות ממקום עבודה שעזבתם לפני שנים. מערכת איתור חסכונות שמציע אתר משרד האוצר יכולה להפתיע עם סכום שמתחבא לכם.

5. אמון ושקיפות: בונים אמון ומשתפים את הנושים במצבכם הכלכלי ובמצוקותיכם. ספקו להם מידע לגבי הנושים הנוספים והיקף החובות, פרטי יכולות ההחזר הנוכחית והשינויים הצפויים שישפרו את יכולת ההחזר. שיתוף-פעולה הוא מדד להצלחה.

כמה מוציאים זוגות צעירים
 כמה מוציאים זוגות צעירים

 

הטרדות הכלכליות של הצעירים
 הטרדות הכלכליות של הצעירים


צרו איתנו קשר *5988