לא רק הנהג אשם

המדינה אחראית לא פחות מהנהגים לתאונות הדרכים - די לגלגל את האחריות

תאונת דרכים / צילום: תמר מצפי
תאונת דרכים / צילום: תמר מצפי

לפני כשש שנים, זיקקה המדינה את התנערותה מאחריותה לתאונות-הדרכים - תוך הטלת האחריות כולה על כתפי הנהגים והולכי-הרגל שטעויותיהם יצרו את התאונות - לכדי מסע פרסום אחד ברדיו.

הזמר-שחקן יהורם גאון, שנבחר להוביל את הקמפיין מטעם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הוכיח בו את הנהגים הנרדמים, הממהרים, השתויים ומוסחי הדעת, במילים נוקבות. "בחייך!, אתה הנהג פה! אתה האחראי!"

המהלך הזה הביא לשיא שנים רבות של תעמולה ובנייה מכוונת של התודעה, שהובילו להנחה רווחת שלפיה האחריות על מניעת תאונות-דרכים היא, בסופו של דבר, אחריות הנהג, האמור לנהוג בזהירות. אם לא ינהג בזהירות וייקלע לתאונה, אל לו לבוא בטענות, אלא אל עצמו.

זה היה שיא שלילי, גם מבחינה מקצועית של העוסקים בתחום מניעת התאונות, וגם מבחינה ערכית של המגלגלים אחריות למות חפים מפשע, מכתפיהם והלאה. אבל מה שמעניין במהלך הזה היה מה שקרה במקביל ביתר המדינות המפותחות בעולם, שבהן התהפכה באותו זמן הגישה הרואה בטעויות הנהגים כגורם האחראי לתאונה, ופינתה את מקומה לנטילת אחריות דווקא מצד הרשויות.

יותר ויותר מדינות החלו להניח מראש שהנהג הוא, ככלות הכול, אנושי, ולכן יטעה תמיד. מתוך ההכרה במגבלותיו של האדם, פותחה הנדסת-אנוש שלמה לתחום הבטיחות בדרכים, המביאה בחשבון את המגבלות האנושיות, ומתכננת את מערכת התנועה בהתאם למגבלות הנתונות.

בשוודיה, למשל, רואה הממשלה עצמה אחראית לביטחונם של הנהגים בכל מקרה, ואף הכריזה על "חזון אפס תאונות". השוודים הגדירו 5 מעטפות-הגנה לנהג הטועה: פיתוח התשתיות הבטיחותיות, רמת בטיחות כלי-הרכב, יעילות שירותי הפינוי, חילוץ והצלה; יעילות האכיפה, ההסברה והחינוך.

בהולנד, למשל, הוחלט להניח מראש שהנהג לא יציית לתמרור, ולכן החלו בסלילת כבישים בצורה שתכפה על הנהגים לנהוג בהתאם לתנאי הדרך. לדוגמה, סלילה יזומה של פיתול חד לפני תמרור עצור, שייאלץ את הרכב לעצור בכל מקרה.

בדרכן של הולנד ושוודיה הולכות מדינות רבות נוספות, שנוטלות אחריות על חיי הנהגים בכל מקרה, כולל הבאה בחשבון של טעויות אנוש.

ישראל לא הצטרפה למגמה הזו. להיפך. אבל זה לא עזר וגם לא יעזור לטשטש את המובן מאליו: אבד הכלח על גישה זו. זאת, מכיוון שהאדם הוא בשר ודם, ולכן תמיד יטעה. לפיכך, חובה עלינו ללכת בעקבותיהן של מדינות המערב, להניח מראש הנחה זו, ואז לשאול את עצמנו: אם כן, האם ראוי האדם לגזר-דין מוות על טעויות שיעשה בכביש?

התשובה היא - לא. האחריות למניעת גזר-דין מוות על טעות אינה חלה על הנהג עצמו בלבד, כפי שהטיף לציבור יהורם גאון באותו מסע פרסום, אלא דווקא על המדינה. תחת זאת, נכון יותר יהיה להתקין תשתית דרך סלחנית, שתורכב ממעקות סופגי אנרגיה, מצבע שוליים מרעיד, מהפרדות פיזיות קשיחות בין הנתיבים, ומאמצעים נוספים שתכליתם הצלת בן האנוש מפני עצמו.

■ הכותב מכהן כמנכ"ל עמותת אור ירוק.