למי קראת אליטה

גולן יוכפז נלחם במיתוג חדשות 10 כגוף תל-אביבי-שמאלני-לבן

גולן יוכפז / צילום: איל יצהר
גולן יוכפז / צילום: איל יצהר

אליטה. פרשת יו"ר חדשות 10 הוכיחה שוב עד כמה המילה הזו טעונה. כל שרמי סדן היה צריך לעשות הוא לשחרר את נצרת לשונו ולהשליך את ה"אליטה" שלו אל חלל ישיבת מליאת הדירקטוריון, כדי לגרום לפיצוץ שההדף שלו ממשיך להדהד גם עכשיו. מאותו רגע איש לא זוכר מה אמר בדיוק, איך אמר, רק דבר אחד כולם זוכרים בוודאות - אליטה.

בישיבת מנהלים של כלי תקשורת בגבעתיים יושב אדם חובש כיפה סרוגה, המבקש תפקיד רם, ובוחר לדבר דווקא על מצביעי ש"ס. אפשר היה להפוך את 3 הדקות האומללות שבהן הציג את משנתו, לרגע מכריע במלחמת התרבות על התקשורת הישראלית. ציון דרך חשוב של חילופי משמרות, של ניצחון המשוללים והמושתקים שהגיעו אל הפסגה. אלא שלא היה שם ניתוץ תקרת זכוכית, אלא בליל של בורות, התנשאות וחנפנות.

חוק מספר 1 ב"איך יודעים שאתה לא מהאליטה": אתה טוען שאתה כן. חוק מספר 2 כבר מדבר על זה שאתה מצרף אחרים לקבוצתך הדמיונית.

נדמה כי כל מילה שאמר סדן באותה ישיבה רק הסירה לבנה ממגדל השן שביקש לבנות. אך הטעות הפטאלית של היו"ר המיועד הייתה שכשאמר לנוכחים, "אני כמוכם, אליטה", הוא חטא בהבנה של תמצית מהותו של גוף שידור חדשותי מסחרי - לחתור לדבר עם כל ישראלי, באשר הוא, בגובה העיניים. לא רק מסיבה ערכית, אלא בעיקר מסיבה כלכלית. 

בניגוד לחדשות 2, שאם כבר אז היא מואשמת בעממיות - בחדשות 10 "אליטה" זו מילה רגישה מאוד. מאז הגיע לשם גולן יוכפז, לא היה דבר שהוא נלחם בו יותר מאשר במיתוג שדבק בחדשות 10 כגוף תל אביבי-שמאלני-לבן.

לא משנה כמה כיפות יושבות מסביב לתמר איש-שלום, וכמה דקות שידור מקבלות באר-שבע או חיפה, בא סדן ומתייחס לדימוי כאל עובדה מוגמרת. יוכפז הזועם לא יכול היה להרשות לעצמו לתת לזה לעבור בשתיקה. אליטה? למי קראת אליטה?!

 

מי על הקו?

אבל זה לא סיפור "מירי רגבי" על פטריוטיות והדרה. ברור ששיח הקרבות בין האליטות נפל לידי גורמים פוליטיים שהפכו אותו לשם קוד לדיון על כוח וקרבה למוקדי שליטה. אלה הסיבות שבגינן לא רוצים בערוץ 10 את סדן: הוא עבד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו, הוא משמש מאז לוביסט ויח"צן שעל-פי כללי מקצועו מציע את האג'נדה שלו למרבה במחיר, ובשנים האחרונות לפחות פעמיים האשים (לכאורה) את התקשורת ברדיפה שיטתית של ראש הממשלה.

מבחינת אנשי ערוץ 10, הסיפור כבר כמעט היה גמור, עד שסדן שרבב את ש"ס לתמונה. מעכשיו קיבל הסיפור ארשת חברתית ערכית מהסוג שנהוג להתייחס אליה יותר בציבוריות הישראלית. אחרי הכול, איש לא רוצה לשמוע יותר אנשי תקשורת שמתבכיינים על השתלטות של ראש הממשלה על התקשורת.

אם סדן יישב בסופו של דבר על כיסא יו"ר חדשות 10, הוא לא יהיה הראשון שמואשם בקרבה לראש הממשלה. בכל דירקטוריון בשוק התקשורת יושבים מי שמכירים את נתניהו, נפגשו, שוחחו ואפילו עבדו איתו. כך רצה המחוקק שממשיך לתמוך ולהאמין בשיטת המועצות הציבוריות, שמורכבות תמיד ברוח פוליטית עזה - בהתאם לזהותו של מי שמחזיק במאוורר. גם כלפי קודמו של סבן בתפקיד, יורם שכטר, נטען כי הוא מחזיק בזיקה פוליטית לליכוד. לבסוף הוא נמלט מהערוץ המתפורר, ומשקלו הסגולי לא הורגש לכאן או לכאן.

העובדה הפשוטה היא שגם מי שלא עבד מעולם עם נתניהו יכול לקבל מלשכתו שיחת טלפון. שיחות דומות יכולות להגיע מלשכת הרצוג, ריבלין, גלאון או - ולא פחות משמעותי - מדובר צה"ל או מדוברו של יצחק תשובה. השאלה מה אותו יו"ר או עורך ראשי יעשה עם השיחות האלה, עד כמה יושפע וירגיש מחויב לאדם מעבר לקו. על-פי התנהלותו של סדן עד כה, לא בטוח שיצליח לעמוד במבחן הזה.

מי יתאכזב?

בשנה האחרונה יש מבנה יחסים מעניין בתוך הערוץ. יחסי האהבה-שנאה בין היו"ר מודי פרידמן למנכ"ל יוסי ורשבסקי היו יכולים לפרנס כמה כותבי דרמה בערוץ 10, אם הערוץ היה מפיק כאלה. הם חברים טובים כבר שנים ארוכות, וכנראה גם להם ברור שהערוץ המתכווץ עשוי להיות צפוף עבור שני המנהלים הדומיננטיים והחכמים הללו, ובשלב מסוים מרפקו של האחד יתנגד בזה בשל האחר.

המתיחות הגיעה לשיאה לפני כחודשיים כשבעלי המניות, RGE, ביקשו להוביל גל פיטורים בערוץ, אך ורשבסקי התנגד. על פניו הם חלוקים גם בעניין זה. שניהם היו מנהלי עיתונים בעברם - פרידמן ב"ידיעות", ורשבסקי ב"הארץ". שניהם יודעים מה כוחם של עובדים, ולשניהם רשימה ארוכה של אנשים שפיטרו לאורך הקריירה. שניהם יודעים מה זה בעלי מניות ומה כוחו המוגבל של יו"ר, והם גם מבינים את הסיטואציה כאן ומה תפקידו של כל אחד מהם בתוכה.

אין לטעות - בפרשה זו היחסים המתוחים בין הצדדים מסתירים הבנה הדדית. השניים מתעמתים בהרמוניה מושלמת. כשלבעל מניות בערוץ טלוויזיה בארץ מוגש על מגש מטעם הרשות השנייה מקורב, ולו בעל קרבה קלושה, לראש הממשלה - הוא מצביע בעדו. במדינה כמו שלנו, זה לא יכול להזיק, גם אם לא מועיל. כשאל מנכ"ל ערוץ בעל תפיסה עיתונאית ערכית מגיע אדם שמסעיר את המערכת החדשותית שלו - הוא לא יכול אלא להתנגד.

האם פרידמן יתאכזב מאוד אם מינויו של סדן יסוכל? האם חייו של ורשבסקי ייהפכו לגיהנום אם סדן יישאר יו"ר? התשובה לשאלות האלה היא לא.

מי הבוס?

אבל בערוץ 10 כמו בערוץ 10, הסיפור לא נגמר רק בין המנהלים לבעלים. בחברת החדשות של ערוץ 10 יש DNA שלפיו העובדים הם כוח שיש להכיר בו. זו כנראה מסורת המשברים הארוכה שהוציאה את העובדים לרחובות, בהכשר של ההנהלה ובעלי המניות באותה תקופה, שיצרה עיתונאים שלא חוששים להביע את עמדותיהם גם באשר לארגון שבו הם עובדים. הם לקחו חלק פעיל בבחירת בעלי המניות שלהם, הם יושבים בישיבות ההנהלה, ולא אחת יצאו לתקשורת כדי לומר את שעל לבם. המקרה האחרון היה רק בחודש שעבר, כשמחו פומבית על תוכנית הקיצוץ שבעלי המניות מבקשים להוביל.

העובדים, המונהגים על-ידי הכתב הכלכלי מתן חודורוב, כבר רגילים שסיפוריו הפנימיים של הארגון שבו הם עובדים הופכים לסיפורים חדשותיים, ועכשיו על אחת כמה וכמה, כשהדבר הופך למשבר המאיים לקרוע את הממשלה.

לא משנה עד כמה יבהיר להם יוסי ורשבסקי בשיחות פנימיות כי "בעלי המניות הם אלה שמנהלים את הערוץ ולא אתם", עיתונאי חדשות 10 מאותתים באופן ברור: אי-אפשר לנהל את המקום הזה בלי להתייחס אלינו ולרצוננו. מעבר לאמירה הלא מובנת מאליה הזו בשוק התקשורת ובשוק העבודה בכלל, יש פה גם איתות מובהק ליו"ר הנבחר באשר ליכולותיו לשלוט על הקו בערוץ.

מי ישפוט?

במקום שבו אין אנשים, היה איש. במקום שבו אין מנהיגים, היה יועץ משפטי. יומיים תמימים ניסתה הרשות השנייה לפצח את השאלה הרת-הגורל - האם אמר סדן את מה שיוחס לו. 9 אנשים ישבו בחדר הדירקטוריון, ועד לרגע זה לא יצאה הצהרה של הרשות לכאן או לכאן - האם אנחנו מגבים את סדן או מגנים אותו.

כשמועצה ציבורית מונעת מפחד - מבג"ץ או מהתקשורת - היא מתקשה לקבל הכרעה או לנקוט פעולות שאינן עטופות בשכבות משפטיות. במקום שיו"ר מועצת הרשות השנייה, אוה מדז'יבוז', תקרא אליה את סדן ואת קברניטי חברת החדשות כדי להבין את המציאות ולפשר - נשלחה היועצת המשפטית הילה שמיר לערוך חקירה. היא גבתה תצהירים (!) מנציגי הציבור, ובהמשך מבעלי המניות, ולבסוף, אתמול בערב, פרסמה את פירוט העדויות שגבתה. ממש "צל של אמת".

גם בהודעה שפורסמה לא הייתה מסקנה חד-משמעית או אמירה ערכית של רגולטור אחראי, אלא רשימת מכולת. מה שבכל זאת היה שם זו הבהרה שהנושא עבר לטיפולו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט. לא פחות. לאור כמות הפעמים שליכט סייע לרשות השנייה לרדת מהעץ בשנים האחרונות, הוא כבר יכול להצטרף לשירות מכבי האש.

זה המקום להזכיר - מרגע שסדן הופיע ברשימת המועמדים הסופיים לתפקיד דירקטור בחדשות 10 בסוף 2015 - כל עיתונאי התקשורת ידעו שהוא ייבחר לתפקיד היו"ר. הרשות ידעה מי האיש, מה הרזומה שלו ומה ההתבטאויות שיוחסו לו. וגם אם כל אלה היו נראים למועצה סבירים בבואה למנותו - וזו זכותה - הרי שהתנהלותו הלכאורית בישיבת הדירקטוריון הוכיחה כי הבחירה הפרסונלית הייתה לא נכונה. אבל ככה זה כשמשאירים את העבודה למשפטנים.

מי יכריע?

אם סדן נחוש שלא אמר את שנכתב ב"הארץ" שאמר, אז שלא יתפטר מסיבה זו. אך עליו להתפטר כעת כדי להרגיע את הרוחות. משבר האמון שיצר בינו להנהלת חברת החדשות ובין עיתונאיה הוא עמוק מכדי איחוי.

מעבר לכך, הפוזיציה של יו"ר חברת חדשות - תפקיד ממלכתי ומאחה - גדלה מעבר לפרופורציות הסבירות. יש יותר מדי כוחות עכשיו שלא רוצים בהצלחתו, גם אם על לא עוול בכפו.

לפני שהוא גורם נזק בלתי הפיך לחדשות 10, מוטב שיעזוב. זה אולי לא הוגן - אבל זה הדבר האחראי הנדרש מאיש האליטה. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988