צ'ופר מהבוס

נתניהו צ'יפר את מירי רגב וחיים כץ, נלחם ברגולציה - וגם לא מתערב

בנימין נתניהו / צילום: רויטרס
בנימין נתניהו / צילום: רויטרס

נתניהו 1. מחלק סוכריות. למירי רגב, שרת התרבות והספורט, נתן השבוע גם את לשכת הפרסום הממשלתית. תקציב שנתי: 300 מיליון שקל בשנה. תקציב בפועל: כמה מיליארדים בשנה. הצ'ופר: רגב, בעצת נתניהו, תוכל להשפיע על החלטות הלפ"מ - לשכה המתווכת מדיה, מתכננת, מבצעת, רוכשת ומשווקת עשרות רבות של קמפיינים פרסומיים עבור כל משרדי הממשלה ותאגידיה, החברות הממשלתיות והגופים ציבוריים - לאילו כלי תקשורת לתת, לאילו לא, את מי לשמן, את מי לייבש, את מי "לעודד" ואת מי "להעניש". פנוי למינוי תפקיד המנכ"ל, מחליף לגדי מרגלית שביקש לסיים את כהונתו.

לחיים כ"ץ, שר הרווחה, נתן נתניהו את תיק העבודה, עם תקציב שנתי של 3 מיליארד שקל, כמחצית מתקציב משרד הכלכלה שנותרו לו 3.5 מיליארד. הצ'ופר: כ"ץ, יו"ר מרכז הליכוד, יירגע לכמה חודשים ויפסיק לאיים על נתניהו שהנה-הנה הוא מתקן את חוקת התנועה, מעניק ליו"ר המרכז (כ"ץ) את הסמכות לכנס את המרכז מתי שהוא רוצה לאיזה עניין שהוא רוצה, לבטל את זכות הווטו של היו"ר (נתניהו) וגם (אם נתניהו באמת לא ייתן לו את כל מאווייו) גם יעביר במרכז את הגבלת כהונת ראש ממשלה לשתי קדנציות.

נתניהו 2. "נלחם" ברגולציה. 1,500 הצעות חוק נידונו בוועדת שרים לחקיקה מתחילת הקדנציה, בערך שנה ורבע, כולל שבתות, חגים, פגרות, הזמנות לחו"ל וחופשות אישיות. הוועדה הממשלתית הבכירה אישרה 167 הצעות חוק ממשלתיות ועוד 213 הצעות חוק פרטיות. בעניינן של עוד 900 פרטיות יימשך הדיון. לפחות מחצית ההצעות, וכנראה הרבה יותר, מטילות עוד עול, עוד ניירת, עוד חתימות, עוד טרדות, ביורוקרטיה, פרוצדורה, והן מרחיקות את יכולת עשיית העסקים וקבלת שירות כן והוגן.

נתניהו 3. לא מתערב. בהתאם להסכם העצמאות ואי-ההתערבות שנדרש לחתום מול משה כחלון עם כניסתו לקואליציה (העתק מדויק למכתב שהחתים נתניהו בזמנו את ראש הממשלה אריאל שרון), הוא לא מתערב. גם לא כאשר שר האוצר הנוכחי מסתבך בעוד ועוד הטלת מסים הזויים. האחרון: מס על ריבוי דירות. לא חשוב אם הדירות הן בשדרות או בשדרות רוטשילד, מה מחירן והעובדה הבטוחה שהמס יופל כולו על השוכרים. למה שיתערב, למה שיעצור - כמו שלא עצר את "מע"מ אפס" ההזוי של יאיר לפיד. מה אכפת לו שמתחרה פוטנציאלי מתאמץ להחליש את מעמדו במו ידיו?

ח"כ מספר 1. יואל רובוזוב. יש עתיד. בדק ומצא שמערכות החינוך והספורט עובדות על ההורים וסוחטות כספים במרמה ובשקר. שנה אחר שנה. השבוע העביר בקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק שמבטלת את כפל הביטוחים הקיים. מתברר שלמרות שתלמידי ישראל מבוטחים, בביטוח שמקיף כל פעילות וכל אירוע במהלך 24 שעות ביממה - דורש חוק הספורט מההורים לממן ביטוח נוסף, עבור כל חוג הכולל פעילות ספורטיבית מכל סוג. למה? למה לא? אז לא עוד. הביטוח הכולל יהיה באמת כולל. רובוזוב מעריך שזה יחסוך לכל משפחה 1,000 שקל בשנה.

הצעת החוק ההוגנת ביותר. עברה השבוע בקריאה שנייה ושלישית. יזם, לפני כשנתיים, אורן הלמן, מייסד דף הפייסבוק "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלויות (34,000 לייקים, 25 מתנדבים מפעילים בעלי מוגבלויות או הוריהם). מגישים: יואב קיש (ליכוד) ואיציק שמולי (מחנה ציוני). הצעת החוק: כל הגופים שמקבלים כספי ציבור באמצעות הצינור הממשלתי מחויבים להעסיק לפחות 5% עובדים המוגדרים בעלי מוגבלויות (880,000 ילדה וילד, אישה ואיש, ערבים ויהודים) במטרה להילחם באחוזי האבטלה החמורים ביותר, 60%! (אובדן הכנסה מוערך למשק: 5 מיליארד שקל בכל שנה). מדובר בשילוב בכל רמות ההעסקה. עובדים כמנהלים. זוטרים כבכירים.

זה לא עולה כסף, לא צריך תקציב נוסף, לא מדובר בתוספת 5% למצבת העובדים. בכל גיוס חדש ופרישה של עובד - ימונה בעל/ת מוגבלויות, עד השלמת המספר הנדרש. במהירות. ראוי שגם המגזר העסקי הפרטי יאמץ את זה (בהנחה שהוא יצליח יותר מהממשלתי ציבורי).

stella-k@globes.co.il