ענבל אור עשתה לנו בית ספר

תם עידן אור. טוב יעשה המחוקק אם יסדיר את תחום קבוצות הרכישה

ענבל אור/ צילום:איל יצהר
ענבל אור/ צילום:איל יצהר

בשבוע שעבר תם עידן ענבל אור. נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב איתן אורנשטיין מתח ביקורת חריפה על אור רגעים לפני ששלח את החברות שבבעלותה לפירוק, ואילו היא טענה שהסיבה להחלטות השופט הוא צבע שערה (מה אירוני שגם הוא מזויף).

בתוך 56 העמודים של פסק הדין, שהפריך טענה אחר טענה שהעלו אור ובאי כוחה בחודשים האחרונים, היה גם מסר לכנסת: "טוב יעשה אם המחוקק יתערב בהסדרת עניינן של קבוצות רכישה, על מנת שתופעות מעין אלה לא תחזורנה על עצמן", כתב השופט.

אורנשטיין ציין בפסק הדין כי התכוון בין היתר לכך שכספי פרויקט יופקדו בנאמנות, וייקבע מנגנון שיבטיח שהכספים ישמשו רק אותו פרויקט, ולא ניתן יהיה לעשות בהם שימוש למטרות אחרות כמו רכישת תכשיטים או מימון הסכם הגירושין. הוא אף הציע לכנסת לשקול הסדרת התחום כך שכל עוד לא נרכשה הקרקע, ניתן יהיה להשיב את כספי החברים שיופקדו עד אז בחשבון נאמנות. עוד דבר שהציע אורנשטיין לבחון היא זהות מארגן קבוצת הרכישה, כישוריו, יכולותיו ואמינותו. שוב, לאור הבית ספר שעשתה לכולנו אור. בד בבד פרסמה לאחרונה שרת המשפטים, איילת שקד, קול קורא לציבור שיציע למשרד המשפטים רעיונות להסדרת התחום. אם משהו טוב ייצא מהפרשה, הוא שהתחום הפרוץ של קבוצות הרכישה ובעיקר של מארגניהן, אכן יוסדר.

אך תרשו לי להיות סקפטית. בראיון שערכתי הממונה על חוק המכר במשרד השיכון משה רובינשטיין כבר לפני ארבע שנים, הוא אמר שהוא "מחפש את המשפטן היצירתי שימצא דרך להחיל את חוק המכר על קבוצות רכישה". מאז ועד היום עוד לא נמצא המשפטן היצירתי, וענבל אור שיווקה עוד דירות רעיוניות. הסיבה המרכזית לכך טמונה בעובדה שחברי קבוצה לא באמת קונים דירת מגורים, למרות המגדלים המרשימים בפרוספקטים הצבעוניים שמציגים המארגנים, במשרדים המפוארים במגדלי עזריאלי.

עדיין קשה להסדיר את התחום, אפילו אחרי שמאות משפחות נותרו בלי דירה ובלי כסף. מצדדי הקבוצות אוהבים להגיד שגם אצל הקבלנים לא הכל ורוד. גם הם מאחרים במסירת דירות, לא ששים לשלם על כך פיצויים הקבועים בחוק, ונדיר שבדירות החדשות אין ליקויי בנייה וזה נכון. גם קניית דירה מקבלן היא הרבה פעמים סאגה. אבל אם קבלן היה עושה מה שעשתה ענבל אור, הוא היה מזמן בכלא. ואם קבלן סוטה מחוזה, החוק לפחות עם הקונים, והכסף ששילמו לפחות נמצאים בבנק ולא בבור בבבלי. ויותר מזה. מי שלא אוהב סיכונים, איחורים, הדמיות ורוצה לגעת בידיים במה שהוא קונה, שיקנה דירת יד שנייה. לא במקרה 70% מכלל העסקאות בשנה הן בדירות מיד שנייה.