מחקרים: חיות באזורים עירוניים עוברות אבולוציה מואצת

הדביבון שלמד לפתוח אריזות אוכל, העכבר שפיתח עמידות למתכות כבדות והעש שלמד איך לא להימשך למנורות רחוב ■ הברירה הטבעית האורבנית

דביבון שוטף כלים / צילום: רויטרס
דביבון שוטף כלים / צילום: רויטרס

בבוקר אביבי אחד לפני כעשור, כשטיילתי בריבר סייד פארק במנהטן, שמעתי רשרוש נייר מכיוון פח אשפה. עד מהרה גיליתי שהנברן המרשרש הוא דביבון קטן - לא מחזה נדיר בניו יורק - שהציץ מתוכו, שיגר לעברי מבט מסוקרן וצלל בחזרה אל הפח. רגע לאחר מכן דילג אל המדרכה כששללו בידו: סנדוויץ' "פילה או פיש" של מקדונלד'ס, עטוף באריזתו המקורית. הדביבון, שהעיגולים השחורים סביב עיניו שיוו לו מראה של גנב במסכה, פתח בעדינות את העטיפה, החזיק את הכריך בשתי ידיו והחל לנשנש. עוד רגע הוא גם היה שולף שקית רוטב ומורח אותו בשביל לחזק את הטעם.

מפגשים כמו זה שהיה לי עם הדביבון חובב הכריכים המתועשים מתרחשים כל הזמן בסביבות עירוניות. כשהם מצולמים, הם גם מייצרים לא מעט טראפיק ביוטיוב ובפייסבוק. הסיבה שאנשים מתרגשים מהם היא שאנחנו עדיין לא מצפים מחיות להיות כה חסרות פחד וכמובן שלבצע פעולות שאנחנו תופסים כאנושיות. עם זאת, כפי שניתן ללמוד מאינספור מחקרים שבוחנים את השפעת סביבות המחיה העירוניות על חיות ממינים שונים, כל זה עשוי להשתנות בתוך זמן לא רב ובצורה דרסטית יותר מכפי שניתן היה להניח.

בתחום מחקר שהחל לתפוס תאוצה לאחרונה, חוקרי אבולוציה מוכיחים כי מינים רבים שמעבירים את חייהם בסביבות עירוניות עוברים אבולוציה מואצת. הסביבה העירונית - שמצד אחד מספקת לחיות אלו שפע של מזון ושל חום, ומצד שני מאתגרת אותן עם רעש חזק, זיהום אוויר, תנועת מכוניות ועוד שלל תופעות שלא היו חלק מסביבת הגידול הטבעית שלהן במיליוני השנים האחרונות - גורמת להן להשתנות במהירות.

השוואה של לא מעט מיני חיות שמתגוררות בעיר לאחיותיהן מהטבע, מראה שהשינויים החלים אצל החיות העירוניות באים לידי ביטוי לא רק ברמה ההתנהגותית אלא גם ברמה המורפולוגית ומן הסתם גם ברמה הגנטית.

במאמר שפורסם לאחרונה ב"סאנדיי ריוויו" של הניו יורק טיימס, פורטו כמה וכמה דוגמאות: בגופו ובהתנהגותו של השחרור האירופי, למשל, חלו שינויים משמעותיים בפרק זמן שמקובל לראות כהרף עין אבולוציוני: המקור של השחרור האורבני גדול יותר מזה של בני מינו החיים ביערות, הוא מצייץ בקול רם יותר, מראה נכונות נמוכה בהרבה לנדוד ומפגין התנהגות נועזת בהרבה מאחיו שמחוץ לעיר.

המקרה של העכבר לבן הרגליים מניו יורק מעניין לא פחות. בעבר הלא מאוד רחוק היו עכברים מסוג זה נפוצים מאוד בסביבה המיוערת שעליה החלה להיבנות ניו יורק במאה ה-17. עם התפשטות השטח הבנוי של העיר, נדחקו בהדרגה אוכלוסיות העכברים לשטחים המיוערים היחידים שנשארו - פארקים שעוצבו על-ידי בני אדם.

בכל אחד מהם, גילה החוקר ג'ייסון מונשי-סאות' מאוניברסיטת פורדהאם, עברו העכברים אבולוציה ייחודית כדי להתאים את עצמם לסביבת המחיה החדשה שלהם. בחלק מהפארקים הוא גילה שהעכברים נושאים גנים שהופכים אותם לעמידים יותר למתכות כבדות, ככל הנראה מפני שהקרקע שבהם מזוהמת על-ידי עופרת וכרום. בפארקים אחרים הוא מצא שמערכת החיסון של העכברים חזקה יותר, אולי כתגובה לכך שבאזורים מאוכלסים בצפיפות, מחלות מתפשטות מהר יותר.

ויש עוד דוגמאות במקומות אחרים בעולם: בווינה, למשל, החלו עכבישים לטוות את קוריהם בסמיכות למנורות רחוב המושכות אליהן עשים (מקור האור מחקה את אור הירח ולכן מבלבל את מערכת הניווט הטבעית של הטרף), בעוד שבכמה ערים אחרות החלו העשים דווקא לפתח עמידות לכוח המשיכה של מנורות הרחוב.

בפורטו ריקו, רגליהן של לטאות מסוג מסוים החלו להשתנות כך שהן יוכלו להיאחז בצורה טובה יותר בחומרים מעשה ידי אדם כגון בטון; במקסיקו, הופכים שריונות החלזונות לבהירים יותר כדי למנוע מהדייר הרכיכתי שבתוכם מלהתחמם יתר על המידה.

הכול בזכות הזבל

לכאורה, עצם קיומה של סביבה עירונית אינה תופעה חדשה במיוחד: ערים נמצאות עמנו כבר בערך 6,000 שנה. לעומת זאת, למעט עניין הצפיפות, במשך כ-5,800 שנה לא היה בהן דבר שמזכיר את העיר המודרנית - על שפע הזיהום, המיכון, הרעש והגובה שמאפיינים אותה.

לכן, כשהמהפכה התעשייתית הפכה את העיר של פעם למפלצת יורקת אש ועשן עם תעלות ביוב תת קרקעיות, מכוניות מהירות, מפעלים מזהמים ובניינים המתנשאים לגבהים בלתי סבירים, היו אמנם מינים שלא עמדו במעמסה ונדחקו החוצה, אבל היו גם אחרים שהשתנו במהירות כדי לשרוד בלחצים יוצאי הדופן שהסביבה הפעילה עליהם.

חוקר האבולוציה פרופ' אריאל צ'יפמן מהאוניברסיטה העברית, שעומד בראש המחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות, מזכיר כי האבולוציה מעולם לא לקחה פסק זמן, ושהיא באה לידי ביטוי באופנים שונים ומשונים.

"באנגליה, למשל", הוא מסביר, "יש מין שנקרא עש מנוקד והוא קיים בשני מופעים - לבן עם נקודות שחורות ואפור עם נקודות כהות. במהלך המהפכה התעשייתית במאה ה-18, פתאום ראו שהעש הלבן הולך ונעלם והאפור הולך ומופיע יותר. ההסבר הוא שבגלל הפיח באוויר, הגזעים של העצים הפכו להיות כהים והעש הכהה היה מוסווה בצורה טובה יותר על הגזעים של העצים הללו לעומת העשים הלבנים. זה תהליך שהתרחש בתוך כמה עשרות שנים בלבד, ומה שיפה הוא שבשנות ה-50 של המאה ה-20, כשניקו את האוויר באנגליה, הסיפור התהפך והעש הלבן חזר והפך לנפוץ יותר בעוד שהעש האפור הלך ונעלם.

"אני מזכיר את הסיפור הזה כי הוא דוגמה מאוד יפה למיקרו-אבולוציה: שינויים בתדירות של מופעים באוכלוסייה, שהם תוצאה ישירה של שינויים בסביבה. ברור לנו שלסביבה האנושית יש השפעה על חיות. היא אולי מזהמת, אבל מצד שני היא גם מאוד עשירה במשאבים כי מה שמאפיין סביבה אנושית זה שיש בה המון זבל ובשביל הרבה מאוד בעלי חיים, הזבל הזה הוא משאב נפלא שאפשר לנצל".

איפה עומד היום המחקר בתחום?

"אין לנו עדיין מחקרים שמראים הבדלים בין אוכלוסיות של חיות ברמת הד.נ.א, אבל ישנם מחקרים שמצאו הבדלים מורפולוגיים לאורך זמן. אנחנו יודעים לזהות כל מיני סימנים גנטיים שמעידים על קשר, אבל הם לא הסיבה הישירה לשינויים. במקרים של מחלות, אנחנו כן יודעים לזהות את השינויים הללו, אבל במקרים שאינם פתולוגיים יש מעט מאוד שינויים באוכלוסיות טבעיות שבהן אנחנו יודעים לזהות בד.נ.א ממש את הקשר לשינוי מורפולוגי".

שינויים במבנה המוח

שינויים מורפולוגיים שכאלה, המעידים על אבולוציה מואצת, ושעשויים גם להסביר שינויים התנהגותיים בקרב חיות עירוניות, התגלו כבר לפני כמה שנים בשלדים שנאספו במהלך המאה ה-20 במינסוטה שבארצות הברית. בחינת שלדיהם של חדפים, נברנים, עטלפים, סנאים, עכברים ומכרסמים אחרים העלתה שאצל כולם חל במשך השנים גידול הדרגתי בנפח המוח.

אחת החוקרות, הביולוגית אמילי סנל-רוד מאוניברסיטת מינסוטה, הסבירה בזמנו כי היא לא יכולה לקבוע בצורה חד משמעית שהגידול בנפח המוחות של החיות קשור בצורה מובהקת לשינויים המתועדים שחלו במשך השנים בהתנהגותן. עם זאת, היא סבורה שקיים סיכוי טוב שהגידול בנפח המוחות משקף התאמה קוגניטיבית לחיים בסביבה שבה האיומים, מקורות המזון ופני השטח, שונים מאלו שבהם הורגלו אבות אבותיהם של אותן חיות במשך ההיסטוריה.

בעוד שנפח המוח לבדו אינו בהכרח מעיד על יכולות קוגניטיביות גבוהות (המוח האנושי, למשל, קטן במעט מנפח מוחו של האדם הניאנדרטלי), הופעת השינוי הזה אצל כמה וכמה מינים בהחלט מספקת אינדיקציה לא רעה לכך שהגידול בנפח המוח מעיד על התאמה קוגניטיבית לסביבה יוצאת הדופן.

אופיו של השינוי ההתנהגותי אצל בעלי חיים אורבניים, שנחקרו ושהושוו לבני מינם שמחוץ לעיר, היה דומה מאוד. בעלי החיים האורבניים הם נועזים יותר ואינם נרתעים מאיומים שמשלחים את אחיהם שבפריפריה למנוסה מבוהלת.

"אף על פי שאנחנו יודעים שהוא נכתב כמשל, הסיפור על עכבר העיר ועכבר הכפר הוא ככל הנראה נכון", אומר צ'יפמן. "יש הבדלים התנהגותיים בין עכברים שחיים בסביבה עירונית לעכברים שחיים בסביבה כפרית".

מה למשל?

"העכברים העירוניים לוקחים יותר סיכונים ויודעים למשל להעריך בצורה טובה יותר מה הסכנה שנשקפת להם מבני אדם. וזה לא רק אצל עכברים. תראה למשל את העורבים שיש לנו פה בגבעת רם. הם יודעים בדיוק מאיזה מרחק בני אדם מהווים סכנה. אתה יכול להגיע למרחק של מטר מהם והם לא יזוזו, אבל אז תיקח עוד צעד אחד קדימה והם בורחים. אם תעשה את אותו הדבר לעורב בטבע, הוא לא ייתן לך להתקרב אליו למרחק של עשרה מטרים ממנו".

עם זאת, צ'יפמן מסייג ואומר כי דרושים עוד מחקרים על מנת למפות בדיוק רב יותר את מאפייניהם של השינויים החלים באוכלוסיות בעלי החיים העירוניים במאות השנים האחרונות: "ישנם שינויים התנהגותיים שהם שינויים אבולוציוניים ויש שינויים התנהגותיים שהם נלמדים, ואני לא יודע עד כמה יש ניסויים שבדקו את ההבדלים בין השניים", הוא אומר. "בשנים האחרונות יש תחום מחקר שצומח ומתייחס לכך שלבעלי חיים מאותו מין יכול להיות אופי שונה, ושהאופי הזה הוא גנטי. זה אומר שלפרטים שהם יותר אמיצים ויותר לוקחי סיכונים יש יתרון על פרטים אחרים. לעומת זאת, כשיש לשחרורים העירוניים מקור גדול יותר זה בוודאי שינוי אבולוציוני, כי זה אומר שהטבע הפעיל סלקציה מכיוון שכנראה מקורות המזון בעיר מחייבים יותר כוח. השחרורים כבר לא אוכלים פטל בשיחים אלא, נניח, בוטנים שנזרקו".

שובו של התן

הביולוגית האבולוציונית ד"ר גילה כחילה בר-גל מהאוניברסיטה העברית, חוקרת את השינויים שעברו בישראל על תנים בעשרות השנים האחרונות: התפוצצות האוכלוסין הנוכחית של התנים, תופעה שמכיר כל מי שמבקר מדי פעם בפארק הירקון, היא למעשה תגובה למאמצי האדם להכחיד את החיה רק לפני חמישה עשורים.

"תנים היו נפוצים בכל הארץ עד 1964 ואז משרד החקלאות החל בפעילות למגר אותם, כי הם גרמו לנזקים בחקלאות וגם היו הגורם העיקרי להעברת כלבת, וכמעט חיסל את כל התנים בארץ באמצעות הרעלות גדולות", אומרת ד"ר כחילה בר-גל. "אבל מה שקרה זה שהתנים התאימו את עצמם לחיי האדם בצורה מדהימה שאפשרה להם להתרבות יתר על המידה.

"אצלנו במעבדה אנחנו בודקים את הצד ההתנהגותי שלהם וגם בודקים על מה הם מתקיימים, כי מעניין אותנו לדעת מה המעבר הזה של חיים לצד האדם מספק לחיות הללו. התשובה היא שיש להן מזון בשפע, ושמבחינה בריאותית המצב שלהן הרבה יותר טוב. אחת ההשלכות של זה היא שהמוח שלהן מקבל מסרים של 'אני שבעה והכול טוב ולכן אני יכולה גם להמליט יותר', ואז האוכלוסייה הולכת וגדלה בקצב מאוד מהיר".

דוגמה לשינויים מהסוג הזה היא שינוי שעות הפעילות של התנים והרגלי התזונה שלהם: "פעם התנים באזור הזה היו פעילי יום, אבל הם הבינו שאם הם יהיו פעילי לילה, הם יצטרכו להתעמת פחות עם בני אדם", מסבירה כחילה בר-גל. "השגת מזון כבר לא תלויה בכך שהם יטרפו אלא מצריכה מהם מיומנויות אחרות שלאו דווקא היו להם קודם. כשאנחנו בודקים תוכן קיבה של תנים, אנחנו רואים שזה מזון שנמצא בסמיכות לבני אדם. התזונה של התנים השתנתה לגמרי, ואתה יכול למשל למצוא הרבה פגרים של חתולי בית בקיבות של תנים. זה גם מראה לך שאין בהם פחד להיכנס ליישובים".

אחד הדברים שהחוקרים שמו לב אליהם היה שבעוד שלפני ההכחדה הגדולה היו התנים נשאי הכלבת הגדולים בישראל, לאחר החיסול ההמוני הפכו השועלים לנשאים העיקריים של הנגיף. גם לאחר שאוכלוסיית התנים שבה וגדלה בצורה ניכרת, התברר שהתנים שוב אינם נשאי נגיף הכלבת העיקריים. "עכשיו אנחנו מנסים להבין מה היה השינוי הגנטי שאירע", אומרת כחילה בר-גל. "אנחנו רוצים לבדוק אם הייתה איזו מוטציה באוכלוסיית המייסדים החדשה שלה שהפכה אותם לפחות רגישים לקלוט את הנגיף. אם זה נכון, זה אומר שאלו ששרדו את ההכחדה של האדם היו אלו שלא היו חולים בכלבת, ובעצם אנחנו עזרנו להם לפתח את היתרון הזה".

האבולוציה לוקחת את הזמן

האם כל זה אומר שגם בני אדם שחיים בסביבות עירוניות יעברו אבולוציה מואצת לעומת בני אדם שחיים מחוץ לעיר? צ'יפמן סבור שלא: "שינויים אבולוציוניים מתרחשים רק כשהם מגדילים את הסיכוי להעמיד צאצאים. יש אמנם סיפורי מדע בדיוני, ומדי פעם מתפרסמות בעיתון כתבות מטופשות שמספרות על זה שבעוד עשרת אלפים שנה נהיה עם עיניים גדולות ואצבעות ארוכות, אבל כל עוד העובדה שאתה מקליד יותר טוב לא מגדילה את הסיכויים שלך להעמיד צאצאים, זה לא משהו שישתנה באבולוציה.

"כל ההתאמות הספציפיות הללו לחיים עירוניים יהיו רלוונטיות רק אם הן יסייעו להעלות את מספר הצאצאים. מעבר לזה, שינויים אבולוציוניים קורים באוכלוסיות קטנות בעוד שהאוכלוסייה האנושית כל-כך גדולה, ששינוי אבולוציוני יהיה מאוד קטן. כל הדיבורים על אבולוציה עתידית של האדם נובעים מחוסר הבנה לגבי איך שאבולוציה באמת עובדת. אני לא רואה שינוי אבולוציוני משמעותי באדם בטווח של אלפי השנים הקרובות - אלא אם כן תהיה איזו שואה אקולוגית".

צרו איתנו קשר *5988