הייאוש לא נעשה יותר נוח

על המקרים בתהליך חיפוש העבודה שמייאשים יותר מכול את המועמדים

קריירה  / צילום: thinkstock
קריירה / צילום: thinkstock

סוג אחד של מקרים שמעוררים ייאוש בקרב מחפשי עבודה רבים מתרחש כבר במגע הראשון עם הצד השני: התעלמות בוטה מפנייתם. ההתעלמות גורמת להם להרגיש רע מאוד עם עצמם: "אני מרגישה מחוקה כשאין תגובה. אפילו לא הודעת 'תודה' אוטומטית. אני לא בן אדם? אני מסמך? ועוד בתקופה שבה אני גם ככה כל כך פגיעה...".

נכון, המעסיקים עמוסים עם אלפי קורות חיים אחרים, ואינם פנויים להגיב לכולם. אחרים אולי מנסים להעביר מסר עקיף למועמדים שלא מקפידים על קורות חיים קריאים ובהירים, או לאלה שמנפחים את קורות החיים שלהם לממדים מופרזים ("הם מבזבזים את זמני בקריאת מסמך לא הגיוני - למה שאמשיך לבזבז אותו כדי להגיב להם?"). וישנם גם מעסיקים שחוששים מתביעות, ובוחרים שלא להשיב למועמדים בצירוף נימוק לאי-קבלתם.

כך או כך - חוסר היחס מעורר תסכול רב, והוא מורגש אף יותר לאחר הגשת מועמדות שמצריכה שליחת טפסים בירוקרטיים ארוכים ומייגעים.

כשהם נכשלים פעם אחר פעם

עם גורם הייאוש השני יכולים להזדהות דיסלקטיים או אנשים עם הפרעות קשב וריכוז שלא אובחנו -
שניסו בכל כוחם ללמוד בצעירותם אך חוו כישלון אחר כישלון".

"הייתי איש מכירות מצטיין, והיה לי ברור שאצטיין גם ב'מכירה עצמית'. אבל ה'לא' הגיע שוב ושוב, עד שהתחלתי לשאול את עצמי: מה לא בסדר אתי?!" (א', מובטל).

המחפשים שמתאמצים ונדחים מתארים כמה קשה להם. בשלב מסוים הם מנסים להימנע מלהרגיש תקווה לאחר ראיון עבודה, גם אם נדמה להם שהיה טוב, כדי לא להתאכזב שוב, אבל בפועל קשה שלא לקוות ולהתרגש בכל פעם מחדש - אז הם ממשיכים ליפול ולהתייאש.

כשכמעט כן - ואז לא

במקרים אחרים למועמדים נוצר הרושם שהם מתאימים למשרה, בין אם דרך פידבקים חיוביים מהמראיינים, ובין אם מעצם ההתקדמות בתהליך (ריאיון נוסף, לחיצת ידיים, מכתב קבלה). ואז, מסיבה זו או אחרת, מתקבלת הודעה יבשה: צרכי הארגון השתנו, העובד שהתפטר חזר בו ונשאר, המנכ"ל לא אישר את התקציב לשכרם, ועוד.

הקושי במקרים הללו נובע מהטלטלה הגדולה שבין העלייה (שמחת ההצלחה) לירידה (הודעת הדחייה), אך לא רק בשל כך. הקושי נובע בעיקר מתחושת חוסר השליטה הפוקדת את המועמד. אין לו מה ללמוד מהמקרים הללו. אין לו מה לתקן. הוא ככל הנראה לא עשה שום דבר שגרם לשלילתו הסופית. כל שנותר לו יהיה לבטוח פחות במי שמולו, ולא לאפשר לעצמו לשמוח על הצלחותיו עד שהן חקוקות בסלע.

כך הופך הייאוש לארשת מחויבת המציאות, ומה שמסוכן בזה יותר מכול הוא העובדה שמראיינים רבים מבחינים בה, ומתרשמים פחות לטובה מהמועמדים שמולם.

כשמעדיפים מועמדים עובדים על פני מובטלים

לא בכדִי אנשי מקצוע רבים, וביניהם אני, ממליצים לאנשים לחפש עבודה בעודם מועסקים. האבטלה היא מעגל שקשה לצאת ממנו, ואחת הסיבות לכך היא שהיא מביאה עמה סטריאוטיפים שקשה להתנער מהם.

מחקרים מראים שמעסיקים מעדיפים להעסיק מועמדים עובדים, ודוחים מועמדים מובטלים. ההנחה שלהם היא שהמובטלים, לעומת המועסקים, כבר התרחקו מהרגלי העבודה שלהם, אולי אף שכחו מיומנויות עבודה שונות, ויתקשו לחזור למסגרת. נוסף על כך, לעתים המגייסים מסיקים שהם אינם מובטלים סתם, אלא בשל כישלון בתפקידיהם או בתהליכי המיון שעברו, ואם כך - מה הטעם לבזבז עליהם זמן?

משמעות ההטיה הזאת היא הארכת משך האבטלה, העמקת הייאוש שלהם, ולמרבה הצער, כך מגיעים רבים מהם למצב של אבטלה כרונית.

דרכים להפגת הייאוש

• בדקו במה אתם טועים: פעמים רבות מדובר בטעות סיסטמתית שחוזרת על עצמה, הגורמת לדחייה. לשם כך אפשר לשאול את המגייסים המשיבים בשלילה אם הם מוכנים לספק משוב על סיבת הדחייה, ואפשר להיעזר באנשי מקצוע לחידוד ההבנה באשר לשגיאה, ולתיקונה.

• התחברו לתומכים: הייאוש נעשה קשה יותר כשהוא מלווה בגורמים מלחיצים או שיפוטיים מהמשפחה ומהסביבה החברתית. בתקופה זו חשוב לקבל תמיכה, ואף להתקרב לאנשים בעלי סטטוס דומה (או לכאלה שחוו זאת בעבר) שיכולים להבין.

• קחו הפסקה: לא כולם יכולים לקחת הפסקה למנוחה ולטעינת מצברים, אך הייאוש לא נעשה יותר נוח. לכן, כל מי שיכול להרשות זאת לעצמו - מומלץ לקחת הפסקה מהתהליך המייאש, לנוח, לטייל, לעסוק בתחביבים, ולהרים שוב את הראש חיוביים ובעלי כוח ותקווה להתחלה חדשה.

• אפשרו לעצמכם לשמוח: מראיינים, כאמור, מבחינים בייאושכם, והדבר לא מיטיב עמכם בראיונות. גם אם רק "כמעט התקבלתם" ואז קיבלתם הודעה שלילית - נסו לחשוב חיובית על העובדה שהותרתם רושם טוב, ועל כך שעדיף לכם לא להיכנס למשרה שבסופו של דבר תתברר כבלתי מתאימה לכם במאת האחוזים.

• אל תציגו את עצמכם כבלתי מועסקים: נסו שלא להצטייר כמובטלים אלא כמועמדים עסוקים, גם כשאינכם מועסקים. התנדבו בתחומכם בתקופת החיפוש, ספקו שירותים עצמאיים, ושקפו זאת גם בקורות החיים, כדי להימנע מ"חורים ברזומה".

*** יעל מהודר היא יועצת ארגונית וכותבת הספר "המועמד הנבחר". המאמר מיועד להעשרה, אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליו ככזה. לקשר עם יעל: בפייסבוק או באתר.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988